ת.ז.
שם: שו מיי צ'יין
גיל: 23
מה עושה בחיים? סטודנטית לניהול טכנולוגי ואנתרופולגיה
מאיפה את מגיעה? יילאן (Yilan), טאיוואן
לאן את הולכת? "אני עכשיו בתל אביב ואני ממש רוצה להגיע לירושלים, נצרת והדרום, שם אני רוצה לעשות צניחה חופשית. בהמשך אשמח גם להשכיר דירה עם שותפים כדי להכיר מקומיים ולהרגיש מקומות".
מה הפז"מ בארץ? "אני פה כבר שבוע והתכנון זה להשאר עוד 3 חודשים. אני כאן מטעם תכנית של האוניברסיטה ועכשיו צריכה למצוא עבודה בעצמי".
איפה את ישנה? "כרגע באברהם הוסטל בתל אביב ומחר אעזוב להוסטל שלהם בירושלים, או להוסטל The Post".
בידוק בטחוני מקיף
למה דווקא ישראל?
"דבר ראשון, השותפה שלי הייתה פה לפני שנה היא כל הזמן אמרה לי שאני חייבת גם להגיע לכאן. בשבילי זה היה חשוב, כי בחדשות מפחידים אותנו על ישראל אבל אנשים שבאמת היו פה רק ממליצים. גם אני אמליץ כשאחזור".
מה היתה המחשבה הראשונה שלך כשיצאת משדה התעופה?
"שיש פה הרבה יותר מדי בניינים גבוהים ושיפוצים".
מה הדבר הכי שווה שקרה בטיול שלך עד עכשיו?
"שקשוקה! אני מאוהבת במאכל הזה. וגם לראות את השקיעה בים".
ומה הדבר הכי גרוע?
"עד עכשיו לא קרה לי שום דבר רע".
איזה מילים בעברית את כבר יודעת לדקלם?
"סבבה, שלום וכמובן שקשוקה".
אם היית יכולה, מה היית משפרת בישראל?
"אתם חייבים עוד חנויות נוחות שפתוחות 24/7. יש פה קצת אבל לא מספיק; וגם שירות לשליחת חבילות; ופחות מכוניות על הכביש ויותר אופניים להשכרה".
מה היית לוקחת מכאן בחזרה למדינה שלך?
"צורת החיים והגישה הבריאה לחיים. אתם תמיד חיים את הרגע בלי לחשוב מה יהיה".
איזה ציון את נותנת לנו מ-1 ועד 10?
"9.5 - אם היו פה יותר אופניים זה היה 10".
ומה לגבי הגברים, מעלים או מורידים?
"כולם פה מתאמנים ונראים חזקים. גם נראה שכולם עסוקים תמיד. בגדול הגברים בישראל מצחיקים ומלאי הומור".
בשורה התחתונה
"כולם פה כל הזמן חושבים שאני קוריאנית, יפנית או סינית, אבל חוץ מזה כולם נחמדים וסקרנים כל הזמן להבין למה אני פה. לא מזמן הלכתי ברחוב ואיש מבוגר שאל אותי אם אני אוהבת את ישראל ואז הוא צעק עליי "ישראל אוהבת אותך גם". בסה"כ יש כאן אנרגיה טובה וחיים צבעוניים".
תחזרי?
"כן! אני מקווה שעם חברים ומשפחה, וגם אם לא, אז אחזור לבד".