הנה מתכון: קחו ריח חמוץ של זיעה, הוסיפו לזה איפור מטפטף, שניים, שלושה, ארבעה, חמישה ילדים מרוטי עצבים שגדלו על ברכי יובל המבולבל, פקק אחד לצפון ועוד אחד לדרום, ערבבו היטב ותראו איך השבדי הכי מאופק ומנומס, הופך כאילו היה מייקל ג'קסון בליל ירח, לישראלי שעיר עם מנגל נייד וערכת קפה שכוללת פינג'אן מתקפל.
פלא שכשמגיע החורף, אני הופכת לאדם טוב יותר?
יש לנו בארץ, שלושה ימים בקושי, לגרוב בהם גרבונים וללכת עם מעילי צמר ארוכים ואיפור ממש כאילו הייתי יעל אבוקסיס בפאריז. אז, שאני אפסיד אותם? ואל תבלבלו לי עם התירוץ ההוא, שבחורף, תקועים בבית. אם כבר לטייל, אז כשריח של אדמה לחה והמון פרחים מבצבצים מכל עבר.
רעמים וברקים בליל חורף קר, לא נשמעים תמיד אותו הדבר
עד כאן, תיאוריות. וכעת למציאות העגומה: ניסיתם פעם לצאת לטיול רגלי עם שני ילדים, ארבע מטריות, ארבעה מעילים, ובעל שממלמל תוך כדי שהוא מרכיב את הקטנה על הכתפיים: "תזכירי לי מה היה לנו רע בבית?". אלא שהפעם, אפילו "מר שמח" לא הצליח לחרב לי את המסיבה.
מבריקה כמו מכונית ישנה שנשטפה במבול, דחפתי אותם כמו נוח את החיות שלו אל תוך הרכב המשפחתי, צולחים ביום הכי גשום בשנה את הדרך לכיוון קיבוץ צובה. שם הבטיחו לי, הירוק מצוחצח ומריח למרחוק, המלון חמים ומזמין וממוקם בנקודת מוצא אידיאלית לטיולי חורף רגליים שמתאימים גם למשפחות שהמושג נעליים נוחות עבורן הוא בעצם נעלי בית.
תכנית חלופית וגרביים להחלפה
מלון בלמונט, קיבל את שמו, בזכות יופיו עוצר הנשימה של ההר המיוער הנשקף מחלונות חדריו הנעימים. אם כבר לחיות באשליה ששני ימי גשם, שוטפים מעלינו את ה"וואחשיות" הישראלית והופכים אותנו תרבותיים ואירופאים מתמיד, אז אין תפאורה מתאימה יותר. תוסיפו לכל אלו, כוס תה חם, וארוחה טובה בחדר האוכל ואתם מסודרים. עכשיו, כל מה שנשאר, זה להתפלל שבבוקר, תהיה הפוגה בגשם, כדי שאפשר יהיה לצאת לאחד מהמסלולים המפתים, שיוצאים כולם מהקיבוץ.
צובה מציעים למשפחות ומטיילים שבעה מסלולים בדרגות קושי שונות ואפשר לטייל בהם באופן עצמאי או עם מדריך, בתשלום סמלי דרך המלון. מי שיכול לבלות שבוע שלם במקום ולבחור כל בוקר ביעד מפתה אחר הרוויח, אבל אפשר בהחלט גם לעשות את זה בכמה ביקורים ולנסות בכל פעם דרך אחרת: מסלול יין, שביל הגתות, או עין צובה המפורסמת בנקבות העתיקות שלה המתנקזות לבריכה יפיפיה. המקום כולו משופע במבנים עתיקים מתקופות שונות והיכולת לצאת לטיול מנקודת מוצא שנגישה לכל כך הרבה "אוצרות" בכל כך מעט צעדים, הופכת את קיבוץ צובה והמלון המקסים שלהם למושלם לטיולי חורף.
אז יצאנו, בוחרים פעם אחת להתלוות למדריך ובפעמים אחרות לטייל באופן עצמאי ולחקור לבד, בעזרת החוברת הידידותית שקיבלנו במקום, את השבילים המקסימים והאיזור היפיפה שנמצא במרחק שעה וקצת נסיעה מהבית, אבל מרגיש כאילו צריך דרכון ותכנית חיסכון כדי ליהנות ממנו.
הבונוס לילדים: קיפצובה
מי שמשוכנע ששני ילדי יסתפקו בטיולים רגליים מידי בוקר, ונשימה של אויר הרים צלול, כנראה שלא פגש את השניים הפרטיים שלי. הרעיון, שבחלק מהזמן ירד גשם, ואנחנו ניאלץ להיות סגורים עם שניהם בחדר במלון (יפה ככל שיהיה), די בה כדי לגרום לי לרצות לבטל את התכניות ולהסגיר את עצמי לשלטונות האויב. לא סוסת קרבות ותיקה כמוני, תהמר על שפיותה ותסגור סוף שבוע חרפי במלון מבלי לדאוג לתכנית מגירה. רק שבצובה, תכנית מגירה, היא האיקאה של תכניות המגירה.
קיפצובה הוא מתחם ענק, המחולק לשלושה חלקים עקריים: הראשון הוא איזור משחקים עם פליסטיישן, משחקי מחשב ולומדות, שטיחי ריקוד, משחקי בניה והרכבה, גימבורי, בריכת כדורים, מכוניות וכדומה. השני הינו איזור פתוח ובו רכבת לקטנים, אופנועים, מכוניות מתנגשות, מתחם ג'ימבורי נוסף לטיפוס בן שלוש קומות המיועד לכל גיל, וכמובן איך אפשר בלי: מתנפחים, מתנפחים ועוד פעם מתנפחים. באיזור השלישי יש מתחם תותחי כדורים משגע שבו ניתן לסגור חשבונות משפחתיים בקרבות כדורים עליזים, אך כדי להגיע אליו, יש לעבור דרך מתחם מכונות המשחק, שצריך לרכוש אסימונים כדי להשתמש בהם. מלבד העובדה המעצבנת, שמדובר במלכודת זוללת שקלים, היה שווה לצלוח אותן, כדי להגיע לדבר האמיתי.
קיפצובה רחוקה מלהיות רק משחקיה ענקית. בנוסף, עורכים במקום הפעלות לילדים וכך, מבלי שבכלל התכוונו, זכינו להגשים חלום ילדות ישן שלי: לדרוך על ענבים. בזמנו, אין דבר שהסעיר לי יותר את הדמיון מאשר ערמות של ענבים שממתינות שאמעך אותן בכפות רגליים יחפות ואוציא להן להם את המיץ.כמובן שבמציאות של היום, לא הייתי מכניסה את כפות רגליי לגיגית ההיא בשום מחיר, אבל החיוך שנמרח על פרצופו של הגדול בשעה שעמד על ערמת הענבים, הספיק כדי להגשים את המשאלה שלי ולאפשר לי ילדות אחת שניה.
את סוף השבוע החרפי שלנו, בילינו בנעימים כשאנחנו מחלקים את הזמן, בין טיולי טבע קסומים ובין שיחות רגועות על כוס קפה בשעה שהקטנים כייפו יחד שוכחים שנשבעו כל הדרך, שישנאו אחד את השניה לנצח. אין ספק! הוכחתי למשפחה הקוטרית שלי, שאפשר לטייל גם בחורף. הייתם צריכים לראות את המבט העצוב בעיניים שלהם, כשאמרנו להם שנגמר. שחייבים לחזור הביתה. מבטיחים לחזור שוב, כדי להספיק לבקר ביקב ובמרכז המבקרים המקסים שנפתח בקיבוץ צובה, יודעים טוב מאוד, שעם כל הכבוד ליקב, מה שמעניין אותם, אלו בכל זאת, המכוניות המתנגשות.
כרטיס ביקור
אמא מתי מגיעים?: כביש 1 עד מחלף הראל משם יש להמשיך בעקבות השילוט היעיל.
אמא יש צ'יפס?: ועוד איך יש. יופי של ארוחות בחדר האוכל הקיבוצי. אבל הכי כיף, זה סל פיקניק מדוגם ונוף משגע... למי שלא אלרגי כמונו לחלב, מומלץ לנסות את התוצרים של מחלבת הבוטיק המשובחת של שי זלצר שנמצאת ליד סטף. הגבינות המשובחות, היין של יקב צובה והנוף המשגע, נשמעים כמו שילוב מנצח.
אמא משעמם לי: למי בכלל היה זמן להשתעמם?!
אמא אפשר שקל?: מבצע חורף במלון בלמונט - ימים א'-ה' (תקף עד פברואר וניתן לשינויים): זוג 499 ש"ח,
ילד 2-12 59 ש"ח, תינוק עד גיל שנתיים ללא חיוב, מבוגר נוסף בחדר 200 ש"ח, האירוח כולל ארוחת בוקר + כניסה לקיפצובה בימי הפעילות המקובלים.
קיפצובה: 59 ש"ח לילד 3-14, ילד מגיל שנה ועד 3 36 ש"ח, מבוגר מעל גיל 14 36 ש"ח.
טיולים וסיורים: 20-25 ש"ח למשתתף החל מגיל 5. לאורחי המלון 5-10 ש"ח למשתתף. (כולל סיור בייקב וטעימות יין).