במסגרת המסע המתמשך לבידור הקטנים בחופש הגדול – שירלי אהרון והילדים נסעו לפארק הקופים ביער בן שמן, ומצאו שם כל מה שצריך: קופים יפים עם סיפור אישי, מתחם אתגרי שאפשר להוציא בו אנרגיות וגם פעילות חינוכית
בדיוק כמו ניטרו - אותו ניתן להפיק מקליפת תפוז, וגליצרין - שנמצא בכל קרם ידיים תמים, החיבור בין שני ילדי, בתנאים מסוימים, יכול להפוך לנוסחה קטלנית. העניין די פשוט: היא - שותה בשקיקה את כל מה שנמצא בתפריט הכי שחוק של החופשה. תנו לה ליצור משקפות מגלילי נייר טואלט או מחרוזות מפסטה צבועה, לבנות ארמונות בחול לעת שקיעה, ללכת לבריכה ולתקוע ברד צבעוני ולהצטלם בקניון עם כוכבי ערוץ הילדים. הכול הולך. הוא? מנחם בן של האמהות המשתדלות. הלאה השחלת נחשי גומי על שיפוד עץ, כל מה שהילד רוצה זה שיזיזו ממנו את האישה הזאת שמזייפת שמחת קייטנות כמו מנחה מזדקן מול וועד עובדים, ושלא יפריעו לו בבקשה, הוא בחופשה. אלא אם כן מדובר באיזה לוויתן שצריך לדחוף חזרה למים – אז הוא מוכן לזנק ממקומו כאילו היה רפתן מלא אנרגיה שהקיץ לחליבת בוקר.
ועכשיו, נראה אתכם, מוצאים פעילות יצירתית לקיץ שמתאימה לשני אלו. משהו שיהיה מספיק דביק כדי להיכלל בקלאב הכול כלול בתורכיה ועדיין מקום שארגון גרינפיס היה מוכן ליצור איתו יחסי קירבה.
לכל קוף יש סיפור
האמצעי: להציל את קופיקו
ואז נזכרנו בפארק הקופים, הידוע בכינויו "מרכז הצלה שימור וחינוך". העסקה נחתמה. לקטנה אמרנו שיוצאים לקפוץ על מתנפחים, לטפס על הבית של טרזן, ליצור בפינת היצירה, לראות ברווזים באגם, לטוס על האומגה, לטייל ברחבי הפארק ולתקוע קרטיבים בכל צבע אפשרי . לגדול הסברנו שיוצאים להציל את קופיקו.
פארק הקופים פרוש על פני מרחביו הנעימים של יער בן שמן. עצי האלה והחרוב שבמקום הם ללא ספק תפאורה הולמת למה שהמקום מתיימר להציע. מיד לאחר צעידה במעלה הכניסה המטופחת, נכנסים דרך חנות מזכרות (אלא מה) למתחם של מכלאות קופים מזנים שונים ומשונים (סה"כ במקום כ250 זנים שונים) שגורמים לנו להבין שקוף, זה הרבה יותר מטוסיק אדום ובננות. בכניסה, קיבל כל ילד פספורט שבו מקום להטבעת חותמות שונות. כדי למלא את הפנקס, על הילדים לעבור ממתחם למתחם ולענות על שאלה שקשורה בזנים השונים של הקופים. את התשובות, ניתן למצוא על גבי השלטים שניצבים בסמוך לכל מתחם. אין מה לומר, עוד רעיון מקסים. בלי לשים לב, לומדים הילדים על ההבדלים והייחוד של כל קוף וקוף ואפילו מתעמקים בקריאת הטקסטים שבדרך כלל שמורים להורים טרחנים (מישהו קרא לי?). הנקודה היא, שכמו רוב הדברים בפארק הקופים, גם הרעיון המשגע, משגע, משגע הזה, התפספס מעט, כשחלק מהחותמות שהיו קשורות בשרשרת ברזל פשוט נעלמו וכל הרצף נקטע (רמז - חפשו במזוודות של הישראלי שגנב את הברז במלון בטורקיה).
משם, מגיעים למתחם שעשועים גדול שבו אומגה, מתקני שעשועים וטיפוס, בית "עץ" הבנוי בגובה רב ושאליו יש לטפס במעלה גרם מדרגות מפותל, מתחם ג'ימבורי ענק שקיבל את השם "טם-טם" ובו 4 קומות של כיף כשבתחתיתו בריכת כדורים ולמעלה מבוך מסלולים מאתגר שמסתיים במגלשות עצומות, ובקיץ, מגלשה רטובה ותותח קצף.
הפארק מפעיל מקלט לקופים במצוקה
שומרים על הקופים, לא שומרים על הכנרת
במתחם המשחקים, פועלת עמדת מכירת ארטיקים וקפה (מאבקה, תשכחו מאספרסו), ובניגוד לכל המצופה ממקום שפועל למען שימור גזעים ומינים של קופים הנמצאים בסכנת הכחדה, מקפיד למחזר את הפסולת שבמקום ובכלל נאמן למסר החינוכי של שמירת הטבע והגנה עליו, היה קשה לראות את הברז מטפטף בלי סוף ולחשוב על הכנרת שלנו מתרוקנת (ולא, לא הועילה הפניה לנערונת שמכרה בקופה. היא טענה ש"אי אפשר היום ושיסדרו את זה במהלך השבוע..."חבל.)
התחושה חזרה על עצמה ברוב הפינות בפארק. בפינת היצירה לא היו מספיק חומרי יצירה, הבית של טרזן היה מאולתר ובחלקו הרגיש לא לגמרי בטיחותי, באזור של תותח הקצף הייתה בימת בטון חשוף ומגלשת המים הייתה מלוכלכת משהו. האומגה המאולתרת, שתוחזקה על ידי נערי בית ספר הייתה כיף אמיתי. גם ההופעה של המתופפים היתה לא רעה בכלל. אבל התחושה הכללית היתה, שאו שחסרים למקום תקציבים כדי שימצא את הפוטנציאל הטמון בו כדי להפוך לפנינה של ממש או שמשהו לא הולך עד הסוף ולא מקפיד על ניקיון ותחזוקה.
הרעיון שעומד מאחורי פארק הקופים מקסים ויותר מזה, חשוב וראוי. הנקודה היא, שההזנחה פוגמת מעט בחוויה. דווקא הכניסה לפארק הקופים (שמתפקדת על תקן גן אירועים בערבים), עושה רושם ומלמדת שכשרוצים ויש כסף, ה-כל אפשרי. פינות חמד של מדשאה מטופחת, אגם מלאכותי ובו ברווזים שמנמנים וסלסילות של פרחים וצמחי נוי עושים חשק ויוצרים ציפיות. אבל כשמעמיקים אל תוך הפארק, הדברים הולכים ומתחפפים. חבל. עם תשלום הכניסה שאנחנו משלמים, יכולים לעשות יותר. אבל בסופו של דבר - נכון שיכול להיות יותר יפה. נכון שלא מושלם. אבל היי, עם כל הכבוד, מתי לאחרונה גם עשיתם כיף ולמדתם המון וגם תרמתם להצלת יצורים כמעט אנושיים עם עיניים גדולות וחומות שאוהבים בוטנים?(ולא, אני לא מתכוונת לטמבל ההוא שהתחיל עם אחותי על הבר).
היציאה דרך מתחם הקופים המשוחררים, מקלט שנועד לסייע לקופים במצוקה, היתה חוויה מקסימה. מזל שלמדתי קצת על הנושא ונתתי הרצאה מאולתרת לגדול שלי שבלי להציל משהו, לא סכים לחזור הביתה (הוא לא שמעו על ארגון הצלה לאמהות בחופשה). אז סיפרתי להם על זאזה, אלרון, תקע, בוץ וחבריהם שהגיעו למקום ממעבדות שונות והצליחו להשתקם בדיוק כמו 200 קופים אחרים שהגיעו למקלט לאחר שהוחרמו או נפלטו ממעבדות, בתים ומקומות אחרים. ועל ציקיטה ורועי שחולצו מבתים פרטיים ברחבי הארץ. הייתם צריכים לראות את הגדול, כששמע שלאחר שהקופים האלו משתקמים, הם נשלחים לרחבי העולם לחיות בטבע במקומות בהם יוכלו להמשיך את חייהם בלי להיות חיית המחמד או ניסויים של אף אחד, ולממש את מה שמגיע להם מעצם היותם. אחרי הכל, סופים טובים, תמיד עושים להם את זה.
ולי, לי לא נותר אלא לחכות לסוף הטוב שלי. מה זאת אומרת איזה? סוף החופש הגדול כמובן.
כרטיס ביקור:
אמא אפשר שקל?: 48 ₪ לכניסה החל מגיל שנתיים (אבל רק מגיל 5 מותר להשתתף בפעילויות המים שבמקום) אמא יש צ'יפס?: בכניסה פועל מזנון/מסעדה. למי שיכול לדחות סיפוקים, מומלץ להגיע לרמלה הסמוכה ולהתענג על המסבחה המופלאה של ח'ליל ממסעדת ח'ליל שהמצאת ברח' קהילת דטרויט 6, רמלה. אגב לכאן שווה להגיע בשביל המסבחה בלבד (אבל איזו מסבחה...). כל השאר בינוני לגמרי. טלפון 08-9222284 . אמא מתי מגיעים?: תל אביב: כביש 1 יורדים במחלף ראש העין - בן שמן, ברמזור הראשון פונים שמאלה,ברמזור הבא ימינה לכיוון כפר דניאל, וממשיכים ישר בנסיעה בתוך היער עד הפניה ימינה אל פארק הקופים- שילוט במקום. מירושלים: בכביש מס, 1 לתל אביב. יורדים במחלף בן שמן לוד ופונים ימינה. ברמזור הבא פונים ימינה לכיוון כפר דניאל, וממשיכים ישר בנסיעה בתוך היער עד הפניה ימינה אל פארק הקופים- שילוט במקום בכביש 443: יורדים לכיוון לוד, רמזור ימינה לכפר דניאל וממשיכים ישר בנסיעה בתוך היער עד הפניה ימינה אל פארק הקופים- שילוט במקום
