"אני לא רוצה להיות חבר במועדון שמקבל אנשים כמוני", אמר גראוצ’ו מרקס והקים את המועדון היחיד שהרגשתי שייכת אליו מימי - "מועדון השנאה העצמית". מאז התבגרתי. מה לעשות, את לא נשארת בת 15 לתמיד, ולמדתי לאהוב אותי יותר ופחות לרוץ ולספר על זה לחבר'ה.
את רוב נעוריי העברתי בבת ים, שם הערסים חונים בדאבל פארקינג כי אין שוטר שבאמת יכול עליהם. אחרי שעברתי לגור במושבה מלוקקת בשרון, שחלק גדול מתושביה מנופחים מרוב חשיבות עצמית וכסף וחונים בדאבל פאקינג פארקינג בכניסה לבית ספר כי אין שוטר שיכול עליהם, למדתי שבת ים נמצאת בכל מקום.
הפעם הראשונה שלי בפארק רעננה הייתה לפני ארבע שנים. נסענו במיוחד מגבעתיים כי השמועה על המקום המקסים והנקי עשתה כנפיים. אשקר אם לא אגיד שהעובדה שהיה צריך לשלם בכניסה הפכה את הפארק לאטרקטיבי יותר מהרמת גני שחיכה לנו מתחת לבית.
מאז קרו שני דברים: חבר הכנסת דב חנין הצליח להעביר את החוק שאוסר גביית דמי כניסה לפארקים ולגנים ציבוריים, וביטל את הסלקציה בתחפושת שערכו לפארק. ובת ים זכתה בראש עיר חדש, כזה שלא מתבייש להיות חבר במועדון שקיבל אותו, וכחלק מכל השינויים שעשה בעיר גם שינה את פני הפארקים והגנים שלה. אילו רק היה יכול לשנות את זיכרונות הילדות הצורבים שלי הרצופים במתקני שעשועים עלובים ומסוכנים, ובארגזי חול זרועים שברי בקבוקים שהותירו שתייני הלילה של העיר.
סנובים, בוונציה כבר הייתם?
פארק רעננה נראה כמו תמונת ילדות פסטורלית. כל כך פסטורלית, עד שנדמה שהיא לקוחה מתחילתו של סרט אימים. כזה שתמיד מתחיל בילדים שמתנדנדים בפארק, לא מודעים לעולם רווי הסכנות והרוע שאורב מעבר לשלוש דקות התסריט הראשונות.
העובדה שלא גובים כסף בכניסה לא מפריעה לפרנסי העיר להמשיך להציב שומר מאבטח בכל שער. זה, הגדרות שמסביב והאוכלוסייה שמעריכה את הריאה הירוקה המשתרעת על פני 300 דונם ומעניקה לילדים איכות חיים מהטובות בארץ, הופכים את המקום לאחד הפארקים השווים ולמקום בילוי מושלם להעביר בו שבת נעימה. הפארק מתחלק למספר מתחמים, ומציע לכל גיל מבחר מתקנים ופעילויות כך שגם אם אתם מגיעים עם סבתא בת 90 ופעוט בן שנה כו-לם יוכלו ליהנות.
הדבר הראשון שקופץ לעין כבר בכניסה זה הניקיון והסדר. למרות אין ספור המשפחות, פינת הממנגלים המאובזרת (כן, כמו פינת מעשנים, רק יותר גדול ומסריח) ובאי בית הקפה, המקום מתוחזק כמו שלימדו אותנו להאמין שאי אפשר בישראל. לצד שבילי הליכה ורכיבה על אופניים, מתקני שעשועים שווים ביותר - אומגה, מתחם מתקני עץ מרהיבים ומושקעים, מגרשי ספורט פתוחים ומשטח החלקה, ניתן למצוא גם אגם מלאכותי עם ברבורים, סירות על שלט, ספינת טיולים ואפילו, לא תאמינו, גונדולה עם גונדולייר. מבירור שערכנו עלה שיש גברים שבוחרים להציע נישואין ככה. יותר מזה, יש נשים שמסכימות.
אמא תקלפי לי
אבל יותר מכל, פארק רעננה הוא גן עדן לילדים. בנוסף לפינת חי מושקעת עם בעלי כנף, חמורים, לאמות, כבשים ועוד, יש רכבת שחוצה את הפארק לקול צהלת הילדים, סחרחרה עם סוסים ממש כמו בפריז ומתחם מדהים המיועד לילדים עם מוגבלויות.
דיוושנו לנו על אופניים בשבת שמשית, ובדיוק כשהתחלתי כבר לדאוג, כי לא ראיתי את הקטנים יותר מעשר דקות, הם חזרו, מושיטים לי תפוז עסיסי. תקלפי לי, ביקשו בדרכם האופיינית, שוכחים להוסיף "בבקשה".
ויתרתי הפעם. בכל זאת שבת. מאיפה התפוז, שאלתי, מהעץ, השיבו, יש כאן המון עצי פרי והאיש אמר שמותר לנו לקטוף, ענו כשהסנטר שלהם מטפטף עסיס.
מתברר שחינם זה הרבה יותר טעים. אם מישהו צריך הוכחה לטענה שלא חייבים לשלם או להדליק טלוויזיה כדי ליהנות משבת קסומה ומשפחתית – פה המקום למצוא אותה. אם מישהו צריך הוכחה לטענה שהשקעה משתלמת, גם אותה שווה לחפש פה. רק הגדר שמקיפה את הפארק מזכירה שעדיין לא מצאו דרך לשמור על המקום מהוונדליזם שפוקד אותו כשהוא מתרוקן ממשפחות ומתכסה באפלה.
כי כמו שכבר למדתי והפנמתי, בת ים נמצאת בכל מקום, בכל אחד.
כרטיס ביקור
אמא משעמם לי: הפארק פתוח מהבוקר ועד 23:00 בלילה (הכניסה מצד האגם נסגרת בשתיים לפנות בוקר).
אמא אפשר שקל? כאמור עד לפני מספר חדשים גבו דמי כניסה בשבתות ממבקרים שאינם תושבי רעננה. היום המקום פתוח חופשי לכולם. האקסטרות בתשלום: רכבת, סחרחרה, גונדולה וכו'.
אמא יש צ'יפס? במקום פועל בית קפה ומתחם שבו ניתן לקנות מזון קפיטריה קלאסי- נקניקיות, קפה, קרטיבים וכו'.
אמא מתי מגיעים? הפארק נמצא על דרך ירושלים 7, רעננה.