תוכים וחיות אחרות: חוות התוכים בכפר הס

הקשר שלי עם אורי הבעלים של חוות התוכים בכפר הס התחיל ברגל שמאל. התקשרתי לברר פרטים על המקום, וברגע שהוא שמע שאני כתבת הוא הודיע לי חגיגית שהוא מעדיף להתעסק עם בעלי חיים ולא עם כתבים, וניתק. אני מודה שלרגע אחד חלפה בראשי המחשבה לוותר על הביקור כדי לנקום את עלבוני הצורב. אז חלפה. מהי שריטה על ציפוי האמייל המבריק של האגו, מול שני ילדים בחופשה שרוצים לראות תוכים?

כפר הס הוא אחד היישובים היפים בשרון, אבל הכניסה הלא ממש מלוקקת לחוות התוכים הזכירה לי את חובתי העיתונאית להוציא גם טורים עם ביקורת. פתאום מצאתי את עצמי כמעט נופלת במבחן "השמן של הכיתה", זה שמחכה בסבלנות לרגע שבו תופיעו באפסנאות כדי לתקוע אתכם שלוש שעות בתור לפלנלית. אז זהו, שבדיוק אז פגשתי את אורי.

איש חייכן, שעיניו הצוחקות וחיוכו הלבבי גרמו לי להרגיש כמו יצור מריר וקטנוני שמתפרנס מהבלים בשעה שיחידי סגולה אחרים עושים ניסים. אורי קיבל אותנו בלבביות והתמוגג יחד עם הילדים מרבבות התוכים המוחתמים שרק חיכו לרגע שנושיט להם יד כדי לטפס בזריזות על הזרוע, הכתף והראש, כאילו זאת לא העבודה שהוא עושה כבר עשרים שנה.

תוכים מוחתמים הם תוכים שמרגע לידתם הואכלו על ידי בני אדם והורגלו למגע אנושי. היצורים המקסימים האלו שאורי מפטם באהבת-אמת (שזה כנראה ההפך מתאוות-פרסום), מתחככים, מתלטפים וצורחים בקוצר רוח כשילד חולף על פניהם ובוחר יצור צבעוני אחר על פניהם. ואורי?! יוצא מגדרו מעונג בדיוק כמוהם, מדגים, מסביר ומוציא תוכי אחר תוכי בכל הצבעים ובכל הגדלים ומניח אחד אחרי השני על הילדים, מאושר כמו סבא גאה בנכדיו המוצלחים.

המשכנו לפינת הליטוף, שם חיכו לנו ארנבונים, שרקנים, צבים, אפרוחי ברווזים וכל מיני מינים של יצורים רכים שילדים אוהבים לחכך בהם את הלחיים ולשלוח לסבתא לוח שנה עם תמונה משותפת. האמת? ציפיתי לראות מבחר מצומצם יחסית לחווה שבונה את רוב יחסי הציבור שלה על תוכים, אבל כשחושבים על זה שאיש יחסי הציבור שובה הלב של המקום טורק טלפונים לכתבים מעצבנים שמפריעים לו לדבר עם ציפורים צבעוניות, זה רק הגיוני שבמקום שנקרא חוות התוכים אפשר יהיה למצוא גם שלווים, דורבנים, חוטמנים ועוד אין ספור חיות רבות נוספות שבכלל לא מוזכרות בתפריט.

מותר להאכיל את החיות

כשהגענו לאזור ההאכלה איבדו החבר'ה שלי כל רסן. השניים, שמורגלים למצוא בכל פינת ליטוף שלטים האוסרים על האכלת החיות, התמוגגו לגלות שכאן החיות רק מחכות שיאכילו אותן - ובצד עומדים ארגזים מלאים בשלל מזונות מתאימים. שני הפולנים הקטנים האביסו באושר אווזים, טווסים, עיזים וחיות אחרות, ואלה שיתפו איתם פעולה בשמחה, כאילו הגישו להן סושי ולא כרוב וחצילים מעולפים מחום.

ואם כל זה לא הספיק, כדי להפוך את השמחה לאקסטזה של ממש החליטה אחת מהעיזים הננסיות להביא לעולם יצור פיצפון ומושלם בצבע חום-שחור ובעל עיניים טובות לב, שכל גודלו כשל בובת וובקינז. היה זה הרגע המכונן שבו הבנתי שעברו כבר חמש וחצי שעות, ושאם אני לא אעשה משהו ממש קיצוני – ומהר, הרי שנגזר עלי לבלות את שארית חיי בחום של יולי אוגוסט על ספסל עץ במקום מקסים ומלא אהבה, אבל עם ארומה קלה אך מורגשת של... איך לומר בעדינות...חרא.

"רוצים לקנות תוכי הביתה?!" שמעתי קול סדוק ומוכר עד אימה, ובאותו הרגע הבנתי שיהיה עלי לקנות סט ממש יקר של לאנז'רי כדי שהזוגיות שלי תצלח את הצעד הנואש הזה. זה הספיק כדי להטיס את החבורה הישר ליציאה, כשאני מבטיחה להם שהשבוע נחזור לקנות תוכי קוקטייל אחרי שננסח יחד עם אבא את מגילת העצמאות שלהם, שבה יפורטו כל החובות (שלהם) והזכויות (שלנו ההורים) הכוללים את ניקיון הכלוב, משחק יומי וטיפול שוטף בבן המשפחה החדש.

כרטיס ביקור:

אמא מתי נגיע? בכביש 4 בצומת בני דרור פונים לכיוון מזרח לכביש 553, ושם עם השילוט לכפר הס ולחוות התוכים.
אמא משעמם לי... מעבר לכביש בעין ורד השכן שוכן מוזיאון הטרקטורים המקסים שפתוח בימי ו' בלבד. ניתן לפגוש שם אפילו את הטרקטור של דוד אהרון מהספר האלמותי של מאיר שלו ו... תחזיקו חזק, ברי מזל עשויים לפגוש אפילו את דוד אהרון עצמו שיבדל לחיים ארוכים ומלאי טרקטורים (בתיאום מראש - טלפקס 09-7961097, נייד 052-2452457).
אמא אפשר שקל? ילד 35 ₪, מבוגר 25 ₪. לא כולל את מחיר התוכי המאולף והמוחתם, את מחיר הכלוב, האוכל והיעוץ הזוגי שנצטרך לקחת בעקבות ההחלטה החד צדדית להכניס עוד חיית מחמד הביתה.
אמא יש צ'יפס? שתייה קרה וקרטיבים יש במזנון. אבל החבר'ה שלי שכחו לאכול, לשתות ולעשות פיפי מרוב התרגשות.

>> לפני שבוע גילו שירלי והילדים גן שעשועים לכלבים בלבד

>> איך מוזילים את הבילוי? עשרות קופונים לאטרקציות ואתרים ברחבי הארץ

• בעלי חיים
• החופש הגדול
• חווה
• תוכים