שלושה שבועות שהתאריך כתוב לי ביומן והדחקתי אותו. כאילו, שאם אני אתעלם, הוא יעלם. מאוד לא בוגר אני יודעת. אבל בכל הפעמים האחרות זה עבד. בכל פעם שהזמינו אותי לערב נשים, מסיבת רווקות או סתם מעגל אמהות התאריך התמוסס כאילו מעצמו.
יש הבדל מהותי בין חברה טובה לבין עדר של נשים בטרנינג מעוצב ושולחן מלא פשטידות. אבל הפעם לא הצלחתי להתחמק. הכנתי קיש ברוקולי (היו עוד שלושה...), הפעלה שחשבתי שעשויה להתאים, ויצאתי לאחת המשימות המאתגרות שקיבלתי על עצמי בחיי הבוגרים: ערב נשים.
עשינו יוגה. בהפסקה תוך נישנוש עוגת ריקוטה חיפשתי פנים מוכרות בתוך הקהל מטופח הציפורניים. בסוף התבייתתי על גלית, אמא של אחד הילדים מהכיתה של הבן שלי. אחרי שהחלפנו חוויות על העוזרת בית המשותפת שלנו וסיפרתי לה קצת על הטור השבועי שלי, היא שתקה לרגע ואמרה: "את יודעת, אחד הדברים שאבדתי בגלל האמהות, זה את הספונטאניות. דווקא השבוע חשבתי לעצמי, מתי לאחרונה סתם יצאנו לטייל? בלי לארוז חצי בית, בלי לארגן חבר לגדולה וחברה לקטנה. בלי לעמוד בתור, לקנות כרטיסים או לפחות להגיע למקום שיש בו הפעלות לילדים כמו אפיית פיתות או יצירה בחימר. סתם. סתם לנסוע לאן שיקח אותנו האוטו, לרדת בלי לתכנן וליהנות."
ואז זה היכה בי. ערבי נשים מיועדים לחבר אותנו לידיעה שלא המצאנו שום קושי. לכולנו היה קשה לצאת מהבית. לאחת בעלה הבבון מתקשה לפרגן, השנייה לא מסוגלת לפרגן לעצמה, השלישית לא מצאה בייביסיטר והרביעית מרגישה שמנה. ובכל זאת, עם כל המשותף, אנחנו אוסף של זרות שמנסות לחבור לקבוצה.
ונזכרתי בהם. באקליפטוסים של יער אילנות. אלו שנטעו יחד במין מִשְמָש משונה של עצים שלא מרגישים שייכים – כל אחד והסוד שלו, כל אחד עם הבלוטים המשונים שלו – כדי לבדוק אם הם מסוגלים לשרוד את התנאים המשונים של ארץ ישראל. בדיוק כמונו.
יער אילנות: כור היתוך של עצים
750 מינים של עצי נוי ויער שנאספו מרחבי העולם בכלל ומאוסטרליה בפרט ו"עשו עליה" במטרה לבדוק אם הם מתאימים לארץ ויצרו יחד את אחד המקומות הכי מקסימים ומשונים שיש. בתחילת שנות התשעים, לאחר שהמקום ננטש, קק"ל קיבלה על עצמה לשמר את האתר המיוחד, לשקם את הגן ולהקים במקום מרכז מבקרים שיספר את סיפורו של היער.
אחד הדברים הנפלאים ביער אילנות, הוא ההתאמה המושלמת למשפחות. מסלול מעגלי של קילומטר וחצי, שמבטיח שלא נאלץ לסיים את הק"מ האחרון עם ילדים בוכים על הידיים ויבלות בכפות הרגליים, מתפתל דרך שביל אירוסים ושלל פרחי בר כגון אירוס ארגמן, בן חצב יקינטוני, שום תל אביב, מינים שונים של סחלבים וארבעה מינים של תורמוסים.
השבילים הציוריים המתוקים, השילוט שמספר על המקום ממנו הגיע כל עץ, הבלוטים הנהדרים, יחד עם אין ספור פרחים אחרים ועצים מכל העולם, הופכים את הטיול לחוויה צבעונית מרחיבת לב ובעיקר שאינה מצריכה שום היערכות מוקדמת. לא צריך לארוז את כל הבית, ולא לחכות להפעלה או להדרכה. פשוט להגיע ולהניח לדברים להתרחש מעצמם. בדיוק כמו שגלית רצתה.
היער נמצא משני עברי כביש 4 בין צומת קדימה לפרדסיה ומתחלק לשני חלקים- מזרחי ומערבי. בצד המזרחי של הכביש נמצאים הארבורטום, שזה בעצם "מוזיאון של עצים" ושביל האירוסים שפורחים ממש עכשיו בשלהי החורף וגם באביב. שם גם הכי כיף לטייל עם המשפחה.
במהלך החודש הקרוב היער פתוח למבקרים גם בסופי שבוע. בשאר ימות השנה, היער פתוח למבקרים בימי ראשון-חמישי בלבד. אם תרצו להיכנס בכל זאת מחוץ לעונה, צריך להחנות את הרכב דווקא בצד המערבי של יער אילנות וללכת ברגל דרך השביל שמוביל מתחת לכביש 4 ולצאת מהצד השני היישר לתוך הארבורטום, ללא צורך לעבור דרך השער הסגור. למי שחושש מהסגת גבול אל דאגה. השערים סגורים בשבת כיוון שבמקום פועל כפר נגמלים שלא משתגעים על תנועת רכבים מאסיבית בשבת ובוחרים להשאיר את השערים סגורים. היתרון בימי חול הוא כמובן היכולת להיכנס עם הרכב עד לכפר הנגמלים ושם לעזוב את הרכב ולצאת לסיור רגלי שאורכו כקילומטר וחצי.
הצב שהפך את המצב
יכולתי לספר שזה היה יום טיול רגוע ומושלם, אבל אז הם מצאו צב. הקטנה רצתה לקחת אותו להראות בגן. הגדול, הסביר לה שהצב חיה מוגנת. בזמן שניסיתי להסביר לו שהיא רק בת שלוש וחצי ושגם אחיות הן חיה מוגנת, ניצל הצב המסכן את העובדה שכולם בכו וצעקו ונמלט משם על נפשו. מי שחושב שצבים הם חיה איטית ורגועה, היה צריך לראות כמה מהר הצב הזה רץ.
ואני חשבתי לעצמי, שמזל שגלית לא רואה איך אנחנו מיישמים את ההמלצות שלי להפקת טיול משפחתי רגוע ונינוח.
כרטיס ביקור
אמא משעמם לי: יער אילנות. כביש 4 בין צומת קדימה לצומת פרדסיה. במהלך החודש הקרוב היער פתוח למבקרים גם בסופי שבוע. בשאר ימות השנה, היער פתוח למבקרים בימי ראשון-חמישי בלבד.
אמא אפשר שקל?: אושר זה בחינם.
אמא מתי מגיעים?: בין קדימה לפרדסיה נפנה לכיוון מזרח. כקילומטר מצפון לצומת הדסים, ממזרח לכביש 4, (לבאים מתל אביב- יש לפנות ימינה) ניסע בעקבות השילוט ל"אילנות". נחנה את רכבנו ברחבת החנייה שביער האיקליפטוס, נצעד בדרך עפר מזרחה, נצעד בדרך אספלט מזרחה, הדרך הופכת לדרך עפר ופונה צפונה (שמאלה) צמוד ליער אקליפטוס, ביער נפנה ימינה בדרך עפר המסומנת ומכאן נתחיל את המסלול.
אמא יש צ'יפס?: כדאי לדעת שבאבן יהודה השכנה, בחלק הצפוני ברח' חן מסתתר בית קפה מסעדה בשם לאס ארמנס. במקום, שפתוח בשבתות החל משעה 18:00 מגישים מבחר מענג של מנות טובות שיכולות להיות דרך נפלאה לסיים יום מושלם.
מי שמתקשה להתאפק עד לשעה 18:00 בהחלט יכול לקפוץ למוניר שנמצאת בתחנת הדלק פז שבצומת קדימה שהממולאים והשיפודים שלה אף פעם לא מאכזבים (זהירות, קצת עמוס בשבת). טלפון: 09-8911727