תאמינו או לא, אבל ביום ראשון זה דווקא נשמע לי פסטורלי. לא רחוק מידי, לא קרוב מידי, ואפילו הצלחתי לחבר לזה איזה מסר חינוכי: מה יכול להיות רע בללמד את הילדים שכדי לאכול צריך להזיע?
אלא שבשבת בבוקר, כשהגיע זמן פרעון ההבטחות והדוגמא האישית, נשארה לי מכל התמונה הפסטורלית רק הקטע של הלהזיע. פתאום דמיינתי את עצמי מחזיקה חכה בשמש הקופחת של או-טו-טו יולי, מייצרת עיגולי לחות מתרחבים באיזור השחי ומסריחה מפתיונות דגים מעופשים. אבל אז הגענו לפארק הדייג.
איזה כיף, בפארק דייג יש שקט כמו בספרייה
למרות ששמעתי על הפארק מזמן, איך שהוא זה לא ממש עשה לי חשק. אין לי אפילו תירוץ למה: תחברו את הדעות הקדומות שסחבתי איתי ואת העובדה שהאיש איתו התחתנתי מסרב בתוקף לסחוב מנגל מעבר לגבולות הקו הירוק, כלומר גבולות הדשא של הבית שלנו, ותבינו למה גררתי רגליים לעבר שער הכניסה נושאת איתי שקית צהובה ובתוכה מנגל חד פעמי שקנינו בתחנת דלק ומזלג מתכת אחד - למקרה שיהיה לנו מזל ונתפוס דג.
אבל אז נכנסנו, וראיתי את הדבר הכי מקסים שיכולתי לחלום עליו. פארק רחב ידיים, מטופח ומסודר, בעל שטחים מוצלים ונרחבים שנושקים למים - ומאפשרים לדוג ובכל זאת להישאר רעננים ויבשים, מתקני משחק, ערסלים ואין ספור כסאות לעשות עליהם את מה שבשבילו המציאו את השבת: לקרא עיתון ולאכול אבטיח.
תגידו אתם, מה יכול להיות מושלם יותר מאשר שלושה ילדים שיושבים בשקט מופתי (כדי לא להפחיד את הדגים, כמובן) ולא עושים כלום?! תוסיפו לתמונה את העובדה שכולם היו מרוחים בכמות נדיבה של קרם הגנה עד שנראו כמו פסלי אבן לבנים, ותבינו למה השבת שלי התחילה ממש נפלא. וכך, באופן הכי לא צפוי שיש, מצאתי את עצמי קוראת עיתון ללא הפרעה (אם נתעלם מכך שאחת לזמן מה התבקשתי לעזור להם עם הפתיונות). אלא שבדיוק באותו הרגע, הגדול תפס דג. ענקי.
כן, מסתבר שמישהו חשב אפילו על זה. בעלי המקום דאגו לארגן בסמוך לבריכה תעלה שופעת דגים, שמיועדת ליישב סכסוכים משפחתיים. תוך פחות מעשר דקות שחו להם בדלי של הקטנה ארבעה דגיגונים, שהחזירו לי את הסיכוי לחזור לעיתון של שבת.
אין מה לומר, יש ארוחות דגים מפוארות מאלה. ובכל זאת הילדים התענגו על הארוחה הפשוטה הזאת כאילו היתה מנת ילדים במקדונלדס. התלבטנו אם לקנות כמה דגים הביתה כדי לשחזר את ההצלחה, אבל תיכף החלטנו פה אחד לוותר, ופשוט לחזור שוב בשבת הבאה.
כרטיס ביקור:
אמא מתי מגיעים? פארק הדייג מעיין צבי - דרך כביש 4 לקיבוץ מעיין צבי. טלפקס: 6391603- 04, נייד: 050-7566600.
אמא משעמם לי... למי שחייב, יש גם כל מיני פעילויות יצירה בתשלום. אבל מי מגיע לפארק דייג בשביל לצייר, מי?
אמא אפשר שקל? מחירים: 40 ₪ כניסה, 20 ₪ להשכרת ציוד ופתיונות.
אמא יש צ'יפס? למי שאפילו מנגל נייד גדול עליו, כדאי לדעת שניתן גם לטגן את הדג במקום תמורת 15 ₪, ולהוסיף גם צ'יפס ומבחר סלטים.