ביתן אהרן: לצאת לטיול בלי עצירות לפיפי

הכל התחיל לפני שנה וחצי, כשהגדול נרשם לחוג קרטה. עלי להודות שלא היה לי פשוט לראות את כליל השלמות שלי משתרך באיטיות אחרי קבוצה של מכונות מלחמה קטנות, לבושות בגדים לבנים, שחוזרות על רצף תנועות שמבהירות יותר מכל למה קוראים לזה אומנות לחימה ולא סתם "בואו נפוצץ את ההוא במכות". כל מה שרציתי בשבילו היה דימוי עצמי גבוה; ואת זה, ידעתי, יהיה לו קשה להשיג מול חבורת הטיגריסים הגמישים וההמושלמים בני התשע שסביבו.

להפתעתי, משהו גרם לו בכל זאת להמשיך. מיום ליום הסתבר שמעבר לכל מה שקיבל מאיתנו, יש בו בילד הזה משהו ששייך רק לו. והמשהו הזה הביא אותנו כעבור שנה וחצי לנסוע בגשם שוטף עד לחוף צמח, לאליפות הארץ לילדים בקרטה.
הנסיעה היתה סיוט. מותשים מהיקיצה המוקדמת ומהרעיון שנאלץ לראות את הילד מתמודד עם העולם האמיתי, יחד עם העובדה שהקטנה הקיאה באוטו, התחברו יחד לתסריט אימה. בשבת הבאה, החלטנו פה אחד, נשארים בבית. ושבת הבאה – הגיעה.

מקום מושלם למשפחות מיטיבות שבת

אלא שהשמש החורפית, הזכרון הקצר והטלפון המפתה מחברים שהציעו "מסלול קצר שיאפשר לנו ולילדים להתמתח בשמש החרפית ולהתענג על הפריחה, והכל בלי לעשות אפילו עצירת פיפי אחת" – עשו את שלהם. וכך מצאנו את עצמנו בשבת האחרונה בביתן אהרון: במרחק עשרים דקות מהבית גילינו מקום מושלם לטיולי משפחות מיטיבות שֶבֶת.
כדי להגיע לביתן אהרון צריך לנסוע בכביש החוף, ובדיוק ברגע שבו מתחילים הפקקים לצפון לחתוך ימינה. כן, מדובר בפנינת טבע משגעת שמפוספסת רק בגלל שהיא... קרובה מידי. המסלול בשמורת ביתן אהרון נראה כאילו שנועד למשפחות שמחפשות חוויה מתקנת. אי אפשר ליפול כאן: מסלול קצר וידידותי, נופים עוצרי נשימה, שרידי עתיקות, עץ חרוב עתיק ועצום שענפיו מגיעים עד לאדמה ומהווים אטרקציית טיפוס מופלאה לילדים, ומקום מושלם לעצור בו לשתות או לאכול משהו למבוגרים. אה כן, והכי חשוב: פריחה מדהימה. רכס הכורכר היה משובץ כולו בפריחה של רקפות, כלניות (אם לסמוך על האבחנה של החברים שהתלוו אלינו, שכן אני - למרות כל ההסברים המלומדים - לא מצליחה עדיין להבדיל בין פרג לכלנית), חבצלות ועוד מינים שונים של פרחים. בשמורה ניצבים גם אלון תבור בודד, חרובים, אקליפטוסים ועצי תאנה בפתחי מערות הקבורה, שמהוות מקום מסתור לעטלפים. כל אלה חוברים יחד למסלול מענג, קליל ומושלם למשפחות.

ילדים מאושרים, חיוניים ומלאי ברק

אם שואלים אותי, אז אחד התנאים הכי חשובים לטיול משפחות מוצלח הוא שכולם מסיימים את המסלול על הרגליים הפרטיות של עצמם. הרעיון של לסחוב על הידיים/כתפיים את הקטנה או לזייף שמחת מטיילים בנוסח "עוד קילומטר וחצי והגענו" או "אחרי העליות תבואנה ירידות" ממש לא עושה לי את זה. בשביל זה יש תנועות נוער. אמהות נועדו למטרות אחרות, להסיע לחוגים למשל. הפעם מצאנו את עצמנו מנסים להדביק את הקצב של הקטנים, שרצו במעלה השבילים מאושרים, חיוניים ומלאי ברק כאילו היו פרסומת לשמפו מזורגג ולא ילדי מָסַכִים חיוורים.
משוחררת מכל צורך להפיח בהם אנרגייה, מצאתי את עצמי בדרך חזרה מספרת לחברתי על הנסיעה של לפני שבוע לתחרות בצמח. "את מאמינה", שאלתי ספק אותה ספק את עצמי, "שהבן שלי זכה במקום שלישי באליפות העולם בקרטה"?! מחליפה בטעות את המילה "ארץ" ב"עולם", ומבטאת בכך באופן הטוב ביותר את מה שאני מרגישה כלפיו.

>> עוד טיולים עם הילדים

• חופש גדול
• חופשה
• טיול
• טיולים
• ילדים
• משפחות
• פריחה
• שמורת טבע