יש אנשים שמנהלים יומן, יש יומנים שמנהלים אנשים ויש אותי. היחסים שלי עם יומנים הם כמו סטוץ - התלהבות רגעית מלאה בכוונות, ואז ואקום שנשאר אחרי שהם נעלמים. בדרך כלל זה מגיע אחרי איזה משברון - תור לרופא שחיכיתי לו והחמצתי, חתונה ששכחתי (סליחה אתי חדידה, באמת שרציתי להיות שם לצידך) – אז אני קונה יומן וממלאת אותו בכל התאריכים הקבועים שאני זוכרת ממילא בעל פה.
ובדיוק כשהתחלתי להשלים עם הפספוסים והביטולים וההתנצלויות של הרגע האחרון, דיברתי עם אמא של יואב, שהסבירה לי שלבן שלי לא יהיו קשרים חברתיים אם אני לא אנהל יומן כמו שצריך. "אנשים נורמלים קובעים מראש", הדגישה. ולמרות שאני חושבת שקשרים חברתיים של בן שבע הם יותר חיבור בין ילדים ופחות יומן שאמא שתלטנית מנהלת לבן שלה, עמוק בפנים סדק קטן השמיע "קראק" ובקע את חומות האמון שלי בהצגת ה"כזאת אני – אמא מפוזרת, ובלגניסטית וזה ממש בסדר". מאחורי ענן האבק שהותירו חומות הביטחון העצמי המדומה שבניתי בעמל של שנים – נחשפה אמא ששונאת את עצמה על כל פעם ששכחה לשלוח את הילד עם חולצה לבנה ביום העצמאות או לקחת אותו לריפוי בעיסוק.
וכמובן שאחרי שיחת עידוד שכזאת החלטתי לנסות שוב. קניתי יומן ממש גדול והצבתי אותו על השיש במטבח. ושם, על גבי שישה טורים צרים, החלטתי לקחת אחריות על החיים שלי.
ואז הגיע האס.אם.אס הבא: "להזכירך, חווית בקיעה ב"עולם האווז" מחר שבת בשעה 10:15". קודם כל שמחתי. כי אם לא היו מזכירים לי... אבל אז זה הכה בי. לעזאזל! משהו מספיק מתוכנן כדי לתזמן אווזה שתטיל ביצה, ושתדגור עליה עד שתבקע - לא בתשע, לא בתשע וחצי לא בעשר אלא בדיוק בעשר ורבע ביום שבת.
אלוהים! למלא דלק אני לא זוכרת, וב"עולם האווז" שולטים בחיי המין והרבייה של המפקדת אקה וחברותיה רק כדי שלחבורת ילדים תהיה חוויה אותנטית ותמונות למזכרת עם אפרוח מסונוור ורטוב.
מלאתי דלק. רשמתי ביומן. "חווית בקיעה בעולם האווז ביום שבת" ואז הפכתי את כל הבית במשך 40 דקות כדי למצוא את המפתחות. הם היו מתחת ליומן הענקי שתפס לי חצי שיש במטבח. מזל שבשבת אין פקקים בדרך לכפר סבא.
בוקר טוב עולם, מה שלום כולם?
מה אני אגיד לכם, עולם האווז במושב גן חיים לא דומה לשום דבר. לא למוזיאון, בטח ובטח שלא לגן חיות או לפינת ליטוף. וקלישאתי ככל שזה יישמע – לפה מגיעים כדי לחוות בצורה הכי בלתי אמצעית את פלא הבריאה.
המקום בנוי חדרים חדרים, ובכל חדר מוצג שלב התפתחותי אחר - החל מביצה רגילה מהסופר (נו טוב, אלה לא הופרו ולכן לא יבקעו, הבנתי, הבנתי!), דרך ביצים שבתוכם עוברים של אווזים בשלבי התפתחות שונים (מציצים לתוך הביצה עם פנס מיוחד), עד ליצור קטנטן, צהוב ופלומתי שהילדים המרותקים ערסלו בתוך כיס שיצרו בחולצה שלהם.
על הדרך למדנו על מדגרות, על הדרך של אווזים לשרוד ולהגן על עצמם ועל האפרוחים שלהם, על ההבדלים בין אפרוח לאווז ועל הטעויות של חיים נחמן ביאליק (סליחה ח.נ., אבל זה לא אפרוח זעיר, זה גוזל). האמת שקצת הצטערתי שלא חילקו בסוף חוברת שמרכזת את כל העובדות המדהימות שטל המדריכה הרעיפה עלינו בלי סוף.
החוויה מלווה בנגיעות - מותר לגעת בהכל, ולשאול. ואין פירוטכניקה שמכסה על מסרים רדודים או חדרים מעוצבים, או ניסיון להתחנף לילדים או להורים עם אזניות וטכנולוגיה בגרוש. במקום הכי פשוט שאפשר, עם צוות מדהים שמלא בידע ומשתוקק להעביר אותו למבקרים בכל דרך אפשרית, פגשנו פנים אל פנים את הרגע שבו נוצרים חיים.
אין אמא שלא התרגשה. אין אבא שלא יצא עם המון ידע ותובנות, ולמרות שאין שום דבר לקנות במקום - אין ילד שלא התמוגג מכל ההתנסויות ומסדנת היצירה המושקעת שבסוף. אחרי הכל, מתי לאחרונה קרבתם ביצה לאוזן ושמעתם איך מתוך הכדור הלבן והפחוס בוקעים קולות ציוץ של יצור חי שמבקש לצאת לאוויר העולם?
כי למרות כל ההסברים והתזמון המרשים, שהצליח בסופו של תהליך מבוקר ונשלט להראות לנו ולילדים איך אפרוחים בוקעים, למרות כל הפריות המבחנה, הרפואה המתקדמת, והמדגרות הממוחשבות. הרגע האחד ההוא, שבו יצור חי מגיח לעולם ומביט בנו במבט מסונוור, מבוהל ומלא פליאה, הוא עדיין הרגע שמזכיר לנו, יותר מהכל, כמה חסרי שליטה אנחנו.
ועוד משהו: אני על היומן לא ויתרתי. הוא עדיין על השיש במטבח. כתב היד כבר פחות מוקפד, ויש עליו סימנים של שמן, אבל איפשהו בין אובדן השליטה על חיינו לבין אשליית השליטה נמצאים הרגעים שמחזירים לנו את תחושת הכוח. כי בסופו של דבר, מה יותר ממלא עוצמה מאשר לדעת שיש דברים שלעולם לא ישתנו?!
אז סליחה אפרוח שלי. על האמא שמזרזת אותך בעצבנות בכל פעם שאנחנו מאחרים לאיזה מקום לא חשוב. וסליחה שלמרות שאני כל כך רוצה ללמד אותך לקבל את עצמך, לפעמים אני לא מראה לך איך. כי הרגע ההוא, שבו הבטת בי ממצמץ ורטוב, הפך אותי בשנייה אחת ממישהי שכבר השלימה עם החסרונות של עצמה, לאמא שכל הזמן מנסה להשתפר.
כרטיס ביקור
אמא אפשר שקל? 35 שקלים למשתתף. הכל כלול, כולל סדנת יצירה שווה במיוחד.
אמא יש צ'יפס? מה שמביאים מהבית. וגם זה או אחרי או לפני.
אמא מתי מגיעים? רחוב הרימון 5, מושב גן חיים ליד כפר סבא, טל': 09-7444173 נייד: 052-8893900. מתאים לכל העונות, מומלץ מגיל חמש ומעלה.
ביקורים בתיאום מראש.
