שוב הוא ביקש להזמין חבר. הפעם כדי להצטרף אלינו לביקור במדעטק בחיפה. בהתחלה, עוד שכנעתי את עצמי שזה בגלל שהוא יצור חברותי, אבל אז זה היכה בי. הוא כבר לא מסתפק בנו. פתאום זה הפך קרוב מאי פעם. אי שם, על ציר הזמן אורב כמו זאב לבוש בכותונת ובמשקפי סבתא, הרגע שהוא יבחר שלא להצטרף לטיולים המשפחתיים שלנו בשבת. "תסעו אתם" הוא יגיד באדישות מעושה ויזנק באושר בשניה שישמע את מנוע המכונית המשפחתית לוקחת אותי הרחק ממנו, מביטה דרך זגוגית החלון האחורי בבית המתרחק כמו יתום מלחמות נטוש. זה לא ששכחתי איך אני הרגשתי כשהייתי נערה. זה דווקא בגלל שאני זוכרת מצוין את החברות שחגגו איתי את העצמאות שבמפתח ובאוכל שהשאירו לי במקרר, בפעם הראשונה שנסעו בלעדי לחופשה משפחתית.
הבן הבכור שלי, האור שלי, הולך והופך לאיש. מיצור מעצבן שהתעקש שהשניצל לא יגע באפונה, הוא הפך לאחד שמחזיר את האנטריקוט שלו למטבח אם הוא עשוי מידי. הוא אפילו מתחיל לפתח חוש הומור סרקאסטי מהסוג שגרם לי להתאהב באבא שלו. כל יום, אני מאבדת אותו קצת יותר לטובת היותו אדם נפרד ממני וזה לא קל. נכון שהוא רק בן שמונה. אבל היי, אם אני לא אפנים את זה כאן ועכשיו, הזמן יעבור ואני אהפוך מאמא נפלאה לחמות נוראית ואאבד אותו. ואת זה, אני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי. אני יודעת שלא המצאתי כלום. אבל איך שהוא, הידיעה שיש בעולם עוד מיליוני אמהות שמלקקות את הפצעים כשהגור שלהן יוצא לראשונה בחייו לטיול שנתי בן יומיים, מקלה על בדידותי בערך כמו הידיעה שאי שם בחלל מתקיימים להם חיים תבוניים.
אמא שוחרת מדע
מה זאת אומרת מי אמר שיש בחלל חיים תבוניים? אייזק אסימוב אמר. ממתי אני מתעניינת בתיאוריות של אסטרו פיסיקאים מתוסכלים שהפכו לסופרי מדע בדיוני? מאז שהחלטתי שאני לא אהפוך לאמא הזאת שצריכה שהבן שלה, יסרוק למענה את הערוצים בטלוויזיה. הידיעה שהוא יודע דברים שלא אני למדתי אותו גורמת לי לרצות להשתפר. לגדול בעצמי. פתטי? אולי. חסר סיכוי? ברור. אבל ללא ספק- מועיל.
אז הזמנו לו חבר וככה מצאנו את עצמנו, במדעטק בחיפה. הספיק לנו מבט אחד בבניין כדי להתאהב. הבניין המדהים שאבן הפינה שלו הונחה ב-1912, זכה באות הוקרה מהמועצה לשימור מבנים ואתרים על מלאכת השימור והשיחזור ומעניק לחווית הביקור במקום מימד נוסף של נסיעה בזמן.
חשוב לי לציין עובדה מביכה אבל אמיתית לגמרי: אני סתומה של ממש בכל מה שקשור במדעים, חלל, פיסיקה וכל מה שמריח מעובדות (את רוב הטיעונים שלי, אני מבססת על אינטואיציות וקושי בדחיית סיפוקים). אבל זה בדיוק היופי שבמקום. לא צריך להיות חנון חמוש במשקפיים ובאבא לבנבן במכנסיים קצרים וסנדלי שורש כדי להתפנן במדעטק. באחריות. כל מה שצריך זה סקרנות ונעליים נוחות.
למה נעליים נוחות? תשאלו את האמא שהגיעה על עקבים. ראיתי אותה טובלת את כפות רגליה הנפוחות במימי המזרקה הפעילה, אחרי שעברה מחדר לחדר (תססססס....) בעקבות זאטוטיה המאושרים שפירקו, נגעו, ניסו והשתאו לנוכח פלאי הבריאה והמדע.
בחסות הקרוקס האדומים שלי הידסתי בעקבותיהם, כשהם ניסו לפתור חידות מעץ בתערוכת "משחקי חידה", כשהם יצרו מפרשי בועות סבון עצומים בתערוכת "עניין של כימיה", פיענחו את תעתועי הראיה והאור בחדר החושך, התפרקדו על פופים דמויי שיניים בתערוכת "מדעי החיוך" (היגיינת הפה), נתקלו בקירות בחסות משקפיים זדוניים שמדמים תחושה של שיכרות בתערוכת "הולכים על בטוח", ואילצו אותי להתנצל על כך שהשתמשתי במייבש הכביסה למרות שהשמש זרחה בעקבות תערוכת "בית ירוק", שמלמדת איך לחסוך באנרגיה ולנג'ס לאמא. ויש עוד המון: תערוכת דה וינצ'י שנבנתה על פי רישומים שהותיר אחריו הגאון ומאפשרת לילדים לחוות ולהתנסות, לסובב גלגלים ולהפעיל מכונות ומכשירים ותערוכת "קסם של מדע", שמדגימה וממחישה את ההסברים המדעיים שעומדים מאחורי תופעות שאנחנו נוהגים לייחס לקוסמים, וגם תערוכת אנרגיה, תערוכת כימיה, תערוכת מדעי החיים ותעופה ויש עוד המון שלא הספקנו למצות.
חיים בסרט
הדובדבן שבקצפת הוא הסינמטריX, שבו ניתן לצפות בסרטים תלת מימדיים מדהימים, שבנוסף להיותם חובה לכל מבוגר שעומד נכלם מול בן שבע תאב דעת בלי תשובות ראויות, הוא חוויה רב חושית מרהיבה ומוקפדת של מיצגים הממחישים בצורה פשוטה תופעות מורכבות ומסובכות. אם יכולתי, הייתי נשארת שם בקולנוע הקטן ורואה ברצף את כל הסרטים. אבל אנחנו ראינו רק שניים והבטחנו לחזור שוב ולראות עוד.
אי אפשר למצות את הביקור במדעטק מהסיבה הפשוטה - לכל גיל יש את הדרך שלו להבין וליהנות מהביקור לכן צריך ומומלץ להגיע לכל הפחות פעם בשנה.
בלי קשר לתערוכות חדשות שנוספות כל הזמן, בכל פעם מגלים משהו חדש, בכל ביקור מבינים ולומדים דבר נוסף.
גם אני למדתי משהו בביקור האחרון שלנו. למדתי, שהניצוץ החשמלי הזה, שנקרא כאב לב, אובדן וגעגועים לילד שלי שהופך לאדם עצמאי, הוא אנרגיה שאפשר לשמר. כי החשש הזה לאבד אותו, מזכיר לי מידי יום לשחרר אותו. לכבד אותו. לאפשר לו לגדול ולהרוויח אותו מחדש.
כרטיס ביקור
אמא אפשר שקל?: כניסה מגיל 5: 50 ש"ח.
משפחה (עד 4 אנשים בלבד) : 165 ש"ח.
מחירים מיוחדים, בהצגת תעודה בלבד: לנכים, סטודנטים, עולים חדשים ותשבי חיפה.
סינמטריX, פלנטריום וסדנא מדעית בתשלום נוסף – ישנה אפשרות לכרטיסים משולבים במחיר מוזל.
אמא יש צ'יפס?: מזנון ובו מספר מצומצם יחסית של שולחנות מציע מבחר של כריכים, טוסט, נקנקיות, שתיה קרה וחמה וקרטיבים במחירים הוגנים מאוד. מחוץ למוזיאון יש מדשאה שבה ניתן לערוך פיקניקים לתדלק ולחזור שוב למוזיאון.
אמא מתי מגיעים?: בחורף 1.9- 30.6: ימים א', ב',ג', ד' 09:00 עד 16:00 , יום ה' 09:00 עד 20:00, יום ו' 10:00 עד 14:00, שבת 10:00 עד 18:00 – לא כולל חגים וחופשות.
בקיץ 1.7 – 31.8 : א', ב', ד', ה' 18:00-10:00 , ג' 19:30-10:00, ו' 14:00-10:00, שבת 18:00-10:00
הוראות הגעה ומידע על תערוכות מתחלפות – באתר המדעטק
בימים אלה מתקיימת במדעטק התערוכה המדוברת "עולמות הגוף" שמציגה לראווה חלקי גופות ואיברים פנימיים.