שביל קצר אבל שווה. שמורת אלוני קדימה | צילום:
שירלי אהרון
על פי כל הספרים וסופר נני, אני לא אמורה להתערב כשהם רבים. פשוט לשבת מהצד ולשמוע אותם עושים אחד לשני את מה שביבי ואובמה רק חולמים לעשות, אבל מסתפקים בלקרא בקול רם נאומים שאנשים אחרים כותבים עבורם ולחייך למצלמה. לכן אולי תבינו למה הרעיון של לעמוד מהצד ולאפשר לשני הזאבים שלופי הצפרניים וחשופי השיניים שילדתי לקרוע לגזרים אחד את השני פשוט הורג אותי. הם לא מרביצים (אחרת היה מותר לי להפריד, נכון נני?...), סתם מתעללים שניה באחד ואחד בשניה כל שניה.
אז אני יושבת, ואוכלת את עצמי מבפנים, סופרת עד עשר, עשרים, שלושים, ארבעים... ובסוף עפה עליהם כאילו היו שתי כבשים רכות ואני מנשה קדישמן חמושה במכחול נוטף צבע אדום ושיניים.
זה הרגע שירד לי האסימון - החופשה רק החלה! ואם לא נעשה משהו, יומן החופשה שהם יכתבו ישמש אחר כך כמוצג מספר אחת אצל הפסיכולוג שאני אצטרך לממן במקום לטוס לאיזה חוף לבן ומוצף שמש וקוקוסים ולהרגע. ואז נזכרתי בהזמנה שקיבלתי לטייל בשמורת אלוני קדימה. הנקודה היא, שהמסלול הארוך בן השלוש שעות שעובר דרך יער קדימה ומסתיים ביער האלונים לא התאים לטיול ספונטני שמתחיל בשעות הבוקר המאוחרות. ושוב עשיתי את מה שאני יודעת לעשות הכי טוב – נכנסתי באמצע.
ותודה לאמא שהביאתני עד הלום (ואפילו מצאה קיצור דרך...)
לשם שינוי לא נכנסתי באמצע בין הילדים שלי, אלא הפעם חתכתי ישר באמצע את המסלול - דרך הכניסה הצפונית לקדימה - והגעתי עם הרכב ממש עד לשמורת האלונים. כן. מסתבר שמי שרוצה את הדרך הארוכה יכול בהחלט לקבל אותה, אבל כדי לראות את האלונים העתיקים - שריד ליער אלון התבור שכיסה את איזור השרון – אפשר בקלות גם לחתוך דרך היישוב. וזה בדיוק מה שעשינו.
למי שמדמיין שמורת טבע רחבת ידיים כדאי להבין שמדובר במושג שנקרא: "שמורת עציץ", כלומר חלקת אלוהים קטנה שאם לא ישמרו עליה תעלם לגמרי, או במילים אחרות: שביל יפיפה שארכו כ-100 מטרים.
אם נהיה רעים, תבטיחי שתקחי אותנו שוב? | צילום:
שירלי אהרון
אלא שעם האוכל בא התאבון: יצאנו כדי לנשום אוויר ולהפסיק את רצף הטעויות של אמא בחינוך, ומצאנו את עצמינו רוצים עוד. לא טעויות, טיול. אז המשכנו: דרך שבילי הכורכר הלבנים מצאנו ממש קרוב לבית מסלול משגע שמתאים גם לאופניים וגם ל"ברגל", גם לילדים צודקים וגם לאמהות טועות והכי, הכי מתאים לחופשת הפסח. פריחה משגעת, מרבדים של עשב שנע ברוח, שדות תות לנצח... משהו אמר חירות ולא קיבל?
אז טיילנו, טיפסנו על עצים, אכלנו את הכריכים שהבאנו מהבית (איך בחוץ הכל טעים - אפילו חביתה בפיתה - ובבית איכס, אה?) ושכחנו לגמרי מכל מה שהביא אותנו עד הלום. בדרך חזרה נאלצתי להישבע שנחזור שוב עם האופניים מתי שהוא בחופשת הפסח, ושאולי אפילו נעשה את כל המסלול. "אבל רק אם תהיו טובים ותפסיקו לריב ולהציק כל הזמן אחד לשניה" הוספתי מיד, מנצלת את המומנט בחושים של אמא שלמדה להפוך כל לימון ללימונדה. ואז זה יצא כמו פלט פקס של תובנות הישר מתוך הראש הזחוח של סופר נני: "אם לא נריב, איך תקחי אותנו למקומות?" חייך הגדול וקרץ לאחותו. ואני נשבעתי לעצמי שבפעם הבאה אני לא מתערבת, מקסימום מכינה כריכים ומעמיסה את האופניים. כי איך שהוא האנרגיה שאני שורפת על רגשות האשם עולה בהרבה על האנרגיה שאפשר להוציא בדיווש.
לא להאמין שלפני חצי שעה הם רצו להרוג אחד את השניה | צילום:
שירלי אהרון
כרטיס ביקור:
אמא מתי נגיע? לשמורת אלוני קדימה ניתן להגיע ממש דרך המושבה. בכניסה הצפונית שלה מכביש 4, פונים ימינה וממשיכים עם הכביש ברחוב הרצל עד לכיכר שבקצה. שם פונים שמאלה, וממשיכים עם הכביש שמתעקל והופך לרח' ויצמן. ממשיכים בויצמן עד לרח' חנקין (ומקנאים בכל מי שגר שם), ממשיכים עם הרחוב עד שהכביש הופך לדרך עפר. ממשיכים ממש עוד מאה מטרים כדי לראות את השמורונת הקטנטנה מתגלה במלא אלוניה משמאל. כשמסיימים את הטיול הקצרצר בשביל הציורי, מומלץ כמובן להמשיך ברגל או באופניים ולהתענג על אביב ישראלי מושלם.
מרבדים של עשב שנע ברוח | צילום:
שירלי אהרון
אמא משעמם לי... אין מצב. תנו להם עצים עתיקים, פרחים קטנים בכל הצבעים ושקית תפוצ'יפס - והשעממת עוברת.
אמא אפשר שקל? חינם. לעומת זאת, להשאר כל היום בבית עולה ביוקר.
אמא יש צ'יפס?... אין, אבל אין, על האוכל הטריפוליטאי המדהים של "מטעמי ניסים". הבעיה היחידה היא, שהם פתוחים רק בימי חול. מי שלא רוצה לוותר על הקוסקוס הכי שווה באיזור, כדאי שימהר לפני שיתחיל פסח, כי הם כשרים. שדרות יצחק בן צבי 77, קדימה צורן. טלפון: 09-8995536. לחובבי הבשר ולמי שהגיע בשבת למרות שחופשה – פורטרהאוס בתל מונד בהחלט שווה את הנסיעה. דרך בני דרור 8, א.ת. תל מונד 09-7969666. אה כן, יש גם עסקיות שוות וארוחות ילדים.
