מאז שעליתי לכיתה ד' עברו כמעט שלושים שנה. ובכל זאת, חופשת הקיץ שלי ושל ילדי, נראית פחות או יותר אותו הדבר. גם הסדרות בטלוויזיה לא ממש השתנו. אם היום החברים של הגדול שלי רואים את "האי" - אנחנו ראינו את "איים אבודים". אם הבן שלי קורא בשקיקה את "האי של נים" - אני בזמנו אהבתי את "רובינזון קרוזו". מסתבר שעם כל פער הדורות, שנינו באים מאותו המקום בדיוק.
ילדים, אוהבים את מה שילדים אוהבים. והרעיון של לברוח מכאן, לבושים בקרעי בגדים, רכובים על רפסודה, מצוידים בדמיון, תוכי (אי אפשר בלי תוכי), בקבוק ריק ונייר מכתבים שישמשו כתחליף לאי מייל - מוכיח את מה שאני טוענת כבר שנים: שום דבר חדש. הכל, עניין של יחסי ציבור.
השמועה על האי בעזריאלי, הגיעה דרך חברים שביקרו במקום במסגרת הקייטנה. מסתבר, שבבקרים, המקום הומה קייטנים ובהחלט מומלץ לעשות כמונו, ולהגיע בשעות הצהריים המאוחרות כדי לבלות עד הערב. כמי שנמנעת בדרך כלל להגיע לתל אביב עם הילדים והרכב הפרטי, שמחתי כתמיד לוותר על הנהיגה לטובת רכבת ישראל. אין עונג צרוף יותר, מאשר להגיח היישר מתוך הרכבת אל בית המשוגעים השוקק והמקסים הזה שנקרא מרכז עזריאלי, ולדעת שעקפתי את הפקקים ואפילו לא שילמתי חניה.
פנטזיית האי הבודד קמה לתחייה
מי שתכנן את האי על הגג של עזריאלי, הלך עד הסוף. מדובר בעצם בפארק אתגרי שמיועד לפי הפרסומים לגילאי 4 עד 12. אם תשאלו אותי, גילאי 12 עלולים להרגיש שהמקום טיפה קטן עליהם, אבל אם מגיעים כמשפחה, בהחלט גם הם יכולים למצוא את עצמם.
העיצוב המוקפד פותח את הלב ומרחיב את הדמיון, וכולו מוקדש לרעיון האי הבודד. גשרי חבלים, בריכה רדודה לשכשוך ולמשחק, שתי מגלשות מים גבוהות ומהירות שמיועדות לגדולים ושתיים שמיועדות לקטנים, תעלות ומנהרות עם סירות פדאלים (פועלות בשבת בלבד), טרמפולינות בנג'י ענקיות, אומגות, מסלול אתגרי וגם ספינת פיראטים ענקית מעץ המיועדת למשחק. יש גם מתקן סיבובי מרגש, מתנפחים, מתחם מכונות משחק הקשורות בנושא וגם קירות טיפוס (זהירות, לא בכולם היה מזרון תקני שמיועד להגן בזמן נפילה), מטווח לייזר וקליעה למטרה ללא תוספת תשלום, כמקובל בחלק מהמקומות.
המתחם כולו, שבנוי על הגג וצופה כאמור היישר אל דיווחי התנועה של גלגלץ, מעוצב כאי בודד שבו עצי דקל, תפאורה של פיארטים, תוכים, תיבות אוצר ועוד אלמנטים רבים, הופכים את החוויה להכי אמיתית שאפשר.
ומה עם איזה כיסא נוח לאמא?
באי עצמו, שתי עמדות מכירת מזון. האחת של קרפים וברד והשניה של נקנקיות, קרטיבים ושתיה קרה. המקום, שבהחלט בנוי היטב כדי לאפשר לילדים לבלות חצי יום של כיף, קצת מפספס כשמדובר בהורים. שרפרפי עץ קטנטנים שפזורים בכל מקום, לא ממש עושים כיף לטוסיק של מבוגר ממוצע שמבקש לתפוס לעצמו כמה רגעים של שקט בזמן שהקטנים מחפשים אוצרות (זה בהנחה שאינכם נמנים עם ברי המזל שתפסו את אחד מספסלי הזולה הבודדים). אפילו קפה, אי אפשר לקנות במקום. מצד שני, במרחק פסיעה, מתחם האוכל של עזריאלי כולו פרוש לרגליכם, כך שכל מה שצריך, זה לבחור.
בילינו באי כמעט ארבע שעות במהלכן הצלחנו לשכוח שאנחנו תקועים על השפיץ של תל אביב. החבר'ה שלי התחברו בקלות לאווירת שודדי הים והצליחו להתעלם לחלוטין מרעשיה של מתל אביב שרחשה סביבם כמו קן נמלים על אקסטאזי. במשך ארבע שעות הם נהנו, רצו, התרטבו, קפצו, התייבשו ושוב התרטבו, יצאו לחפש אוצרות, טיפסו על קירות, ופיתחו יחסי ידידות עם איגואנה עצומה, שהביטה בהם במבט משועמם של מי שמחכה כמוני שהחופש הגדול יסתיים כבר.
אם תשאלו אותם היה כיף. היה רטוב. היה מגניב ושמח. אם תשאלו אותי, העיצוב המתוקתק, המיקום האסטרטגי, המחיר ההגיוני והעובדה שהרכבת מביאה אותנו הישר אל תוך הלוע של הדרקון האורבני העונה לשם עזריאלי, הופכים את המקום לאופציה ראויה בהחלט באוגוסט הלוהט.
ועדיין, כשיצאנו, הישר אל תוך ההמולה של עזריאלי, והתור של מקדונלדס, היה בי איזה שהוא געגוע למקומות האלו, הפשוטים, בהם חלומות של ילדים לא עשויים מפלסטיק ותפאורה מהוקצעת, ושכל מה שצריך כדי להגדיל אותם, זה דמיון ולא שקל תשעים. אז נכון שמבחינתם של הילדים שלי, הם בילו השבוע על אי בודד. אני, מאידך, לא הצלחתי להוציא מראשי את ההרגשה שאם כבר אי, היה זה אולי, אי תנועה.
כרטיס ביקור
אמא אפשר שקל?: 40 ₪ לילד 10 ₪ למבוגר מלווה.
אמא יש צ'יפס?: עמדת קרפ ועמדת נקנקיות וקרטיבים. בקומה למטה - כל מתחם האוכל של עזריאלי.
אמא מתי מגיעים? בחופשת הקיץ: ימים א- ה 10:00-19:30 שישי 10:00-15:00, שבת 10:00-19:30
האי - פארק שעשועים אתגרי, מרכז עזריאלי, תל אביב טל: 504150 – 1700.
רוצים לזכות בחופשה משפחתית? ספרו לנו על הבילוי שלכם עם המשפחה בחופש