"נו, תפתחי כבר!" האיץ בי בן השמונה שלי כשבידיו המעטפה שקיבל מהמורה, אותה הוא נתבקש לפתוח רק בבית. "לפי המבדקים של משרד החינוך, אתה לא מחונן" הודעתי לו וראיתי את הניצוץ שבעיניו מהבהב וכבה כאילו היה מדורת ל"ג בעומר, שמישהו השתין לתוכה וכיבה את קסמה בזרם צהוב ומהביל.
ליטפתי את פלומת שערו הרך, נושמת עמוק את הריח הזה, שממלא אותי בכל פעם מחדש. הוא חכם, הוא רגיש, הוא יפה כמו ילד אלים עדין ושזוף, הוא נבון, הוא שנון ומצחיק והוא לגמרי ממוצע בחשבון. "אבל יובל עבר!" אמר בקול מדוכדך. "וגם תום..." הוסיף, ויצא לחצר, לוקח איתו את המצלמה, כמו שהוא תמיד עושה כשהוא מוטרד.
החזרתי את המסמך הטיפשי למקום שאליו הוא שייך ויצאתי לחצר, מביטה בו שוכב על הדשא בשקט כדי לא להבהיל עם המצלמה שלו חיפושית גדולה וירוקה, ממתין בסבלנות לרגע הנכון. עמדתי לידו, חוששת להפריע. "מה?" הוא הרים את עיניו החומות והטובות. "יש לי הצעה בשבילך. מה דעתך שניסע בשבת למערת הנטיפים?" שאלתי. "תוכל להביא איתך את המצלמה..."
כך מצאנו את עצמנו בשבת על הכביש לכיוון בית שמש.
הדרך אל האושר
הגישה למערת הנטיפים כרוכה בירידה ועליה של המון מדרגות שחצובות בהר. מתברר שעם קצת יצירתיות והרבה מחשבה, אפשר להפוך אפילו את העובדה הזאת, ליתרון. האתגר הפיזי המתון והשלטים החביבים שהציבו במעלה ובמורד המדרגות היוו אטרקציית חימום ראויה ושווה בפני עצמה. כך למשל, תוכלו ללמוד מהשלטים כמה קלוריות שרפתם עד כה ומה מותר לכם לאכול כדי להחזיר אותן, כמה מדרגות נותרו לכם וכדומה.
האתר עצמו, מאורגן ומתוקתק להפליא. כך, למשל, כשהגענו בשבת שמשית ועמוסה במיוחד, מצאנו את המקום מסודר וערוך לטפל בכל המבקרים מבלי להרגיש בעומס או להמתין יותר מידי לתורנו. כל מה שהיה צריך, זה להירשם, לקבל מספר וכעבור המתנה של כ- 15 דקות, נפתחו לפנינו השערים למערה הקסומה שהתגלתה כמו רוב הדברים הכי גדולים שקרו לאנושות, לגמרי במקרה.
אופס, תראו מה מצאנו
במאי 1968 נערך פיצוץ מבוקר במחצבת הרטוב השכנה, וחשף את האוצר שנחבא מן העין במשך שנים במעבה האדמה. מערה באורך כ-90 מטר, רוחב כ-70 מטר ושטח של כ-5 דונמים שכולה מיצג מרהיב ומופלא שרק הסבלנות והזמן שיש לטבע יכולים ליצור. התחלנו בסרטון קצר שעזר לנו להבין איך כל זה נוצר. הבטתי בו, בילד שלי, שתלה עיניים גדולות במסך, שותה בצמא את כל בליל האינפורמציה ושאלתי את עצמי האם גם הוא כמוני, כבר מת להיכנס פנימה.
היה חשוך בפנים. חשוך ומרגש וקסום. האור שנדלק בזהירות כדי לא לפגום בנטיפים הרגישים לחום, ההליכה המדורגת, והחלל שחולק בתבונה כדי לנסות ולפגוע כמה שפחות בקסם הזה והסוד שנחשף לפתע, הזמין אותנו לראות כמה שאנחנו קטנים וחסרי סבלנות לעומת הטבע. ניסינו ללכת בזהירות, לא לגעת, לא לפגום חלילה בשלמות הזאת, שנגלתה לפנינו שבירה, עדינה ומושלמת. דימינו שאנו רואים בצורות שהטבע יצר יצורים שונים – דמויות, חיות, בדיוק כמו שילדים עושים כשהם מביטים בעננים המשנים צורה. המדריך הוליך אותנו בשבילי הדמיון בין הנטיפים שנראים כמו גלידה, כמו ברוקולי, אריות, נסיכות, אבירים ואפילו רומיאו ויוליה היו שם: נטיף וזקיף שהטפטוף שלהם פסק, מה שאומר שנגזר עליהם שלא להיפגש. והבן הגדול שלי הביט סביבו בעיניים גדולות ופעורות, לא מאמין למזלו הטוב כשהמדריך הסכים שיצלם. והוא צילם וצילם, ויצא איתנו החוצה ממצמץ וחיוור ושותק.
כעבור מספר דקות, הוא הניח את לחיו הרכה על כתפי ואמר: "רומיאו ויוליה, הם כבר לא יפגשו... רק אם הטיפטוף יחזור... מצד שני, אם הטיפטוף יחזור והם יפגשו, הם כבר לא יהיו רומאו ויוליה אלא סתם עוד נטיף וזקיף רגילים שהתחברו."
הבטתי בו. בילד הזה, שכל פעם עוצר את נשמתי, מנסה להבין את הפלא הזה שנגלה בפני יום אחד בלי שאף אחד היה באמת מוכן לו. בדיוק כמו הפיצוץ ההוא שחשף אוצר שלם בבטן האדמה.
הוא שתק לרגע ואז חייך, והשיניים הלבנות החדשות שהצמיח, היו יפות יותר מכל נטיף שאי פעם צמח לו באיזו שהיא מערה.
כרטיס ביקור
"אמא משעמם לי…": שעות פתיחה - אפריל-ספטמבר: 08:00-17:00, בימי חמישי של חודש אוגוסט מהשעה 8:00 בבוקר עד השעה 21:00. אוקטובר-מרץ: 08:00-16:00. בימי שישי וערבי חג שעה קודם. ניתן להכנס לאתר רק עד שעה לפני השעה הרשומה מעלה שהיא שעת נעילת האתר.
"אמא אפשר שקל?..": עלויות - מבוגר 25 ₪, ילד 13 ₪. אזרח ותיק - הנחה של 50% (בהצגת תעודה בלבד).
"אמא אפשר חטיף...": אפשר להכנע לשידוליו של רונלד הליצן ולהכנס למקדונלד שבבית שמש או לקפוץ לחוות יערן הסמוכה ולהצטייד בכל מה שצריך כדי לערוך פיקניק של גבינות עיזים משגעות לחם חם וטרי תוצרת בית ופירות אורגניים בחיק הטבע. טלפון 02-9997811, 054-6830183.
הגעה: דרך כביש 1 לפנות לכביש 38 לכיוון בית שמש – מערת שורק. לפרטים נוספים: אתר רשות הטבע והגנים