אני בחורה עירונית. אין דרך אחרת לנסח זאת. נולדתי בחולון, העיר והאגדה, גרתי בדירת 4 חדרים כל חיי, נטולת מרפסת או חצר. לא מאלו שחיו בים או חובבת טבע דגולה שגדלה עם מפת ישראל ומשרוקית בכיס. חוויות הילדות שלי היו עשירות ושמחות אולם הסתכמו בעיקר בנסיעות שנתיות לאילת (בעשור שבו א-ג-דו-דו היה הדבר הכי מסעיר שיש), פיקניקים בחורשות ובריכות. עם המשפחה הגרעינית גם זכינו לטוס כמה וכמה פעמים וכך העברתי את ילדותי ונערותי הלא פרועה בעליל בהנאה שלווה נטולת עכבישים בשטח.
ניתן לומר שבעיקר אהבתי לישון, זה כן. למעשה הייתי כל כך טובה בזה ששקלתי להכניס על זה סעיף בקורות החיים. "ישנה היטב מאז 1979, מנוסה בחלימה איתנה, מעבירה סדנאות בנושא REM וריר של בוקר", אולם חששתי שזה יפגע לי בסיכויים.
מכל מקום, העברתי חיים שלמים בלינה שאינה שטח כלל וכלל. אלא שאז הפכתי אמא וגיליתי כמה קמפינג הוא הדבר החינוכי הכי נכון שאוכל להשריש בתרבות ילדיי. מצד שני, קצת כמו הנקה – הבנתי שזה גם לא הדבר הכי טבעי שיש ושהוא אינו חובה בביוגרפיה המשפחתית.
במשך חמש שנים ראשונות, דווקא הצלחתי למנוע את אימת הקמפינג. כלומר, הדפתי אותה כל עוד נפשי בי. אבל כשאלה הייתה בת 5.5, אוהד בן 3 ואדווה בת שנה – הרגשתי איך טבעת הלחץ החברתי סוגרת עליי. חשבתי שהעובדה שאנחנו לא מספקים לילדים את השינה בטבע, לצד רשרוש העצים, פעפוע המים ורחש הנחשים שמאיימים להרעיל אותו עת לילה – הופכת אותנו להורים פחות טובים, נכונים, מגניבים ומדוייקים.
אז נסענו לקמפינג. של אוהלים מובנים (בואו לא נגזים, כן). ומאז חלפו 7.5 שנים אל תוך ההורות ויכולה לומר שבארסנל החופשות המשפחתיות שלנו , תמצאו בעיקר לינה בשטח, קמפינג, חאנים קבוצתיים ושלל עקיצות יתושים וחוויות מטורפות.
אני זוכרת אחת אחת, וכל חוויה צרובה בזיכרון המשפחתי כמשהו נפלא, חיובי, חברתי, ערכי וטוב. אבל אם להיות כנים, כולנו עושים אידיאליזציה כשאנחנו מסתכלים על הכול בזום אאוט – קצת כמו איך שנראינו בחתונה. כשנכנסים לקטנות, אנחנו מגלים שהיא לא החמיאה בכלל ושהשיזוף בהתזה היה בעיקר כתום ומכתים.
אז קמפינג הוא חתיכת ניג'וס שנמשך הרבה מעבר לפרק הזמן שישנתם על החול, כן? אנחנו מדברים על אריזות מוגזמות, הכנות מייגעות, נסיעה בתנאי שטח שבו כל ילד יושב על ערימת ציוד, הנהג לא רואה את השמשה האחורית, נעליים מתעופפות באוויר בכל הנסיעה – וזה עוד לפני שהתנענו את הרכב. כן? שלא לדבר על זמן הקמה של אוהל, סדינים על גבי מצעים, ארוחות בוקר ישראליות שמוגשות על מצע של אבק וחול. אבל מה? בסוף יושבים כולם ביחד, על בירה ופיצוחים, ונהנים משנייה של רוגע עד לבכי הראשון של הילד בפעם הטריליון.
אז הפעם אמרנו שננסה אחרת. נלך על גלמפינג – צירוף מילים שמורכב מהמילה האנגלית glamorous (מפואר) וקמפינג. שזה שילוב מגוחך קצת כמו "יום כיף בעבודה". ובכל זאת הרעיון הוא להציע חופשת שטח משודרגת שמשלבת את הקירבה לאדמה מבלי שהישבן ייגע בו בצורה ישירה. כן, זה סלוגן רע אבל זה פחות יותר הראש.
הלוקיישן: בלום וילג'
המוטו: הפשטות מנצחת
האמצעים: 60 אוהלים משפחתיים ממוזגים, בכל אוהל מיטות שטח עם מזרונים וכריות, מראה, ארונית מדפים, שקע חשמלי, מנורה. מחוץ לכל אוהל: שולחן פיקניק, מרפסת דק מעץ, מקרר עם מקפיא ופח גדול. עוד במתחם: מדשאות רחבות, מטבחון מרכזי עם כל הציוד, שירותים ומקלחות ושימו לב לשוס: לכל אוהל יש מנעול!
עוד במקום: מסלולי שייט וקייאקים של כפר בלום.
מה למדנו מהאתגר השבועי? ובכן:
-
גלמפינג או לא גלמפינג: אתם עדיין אורזים הרבה מעבר למה שאתם צריכים
אבל היי – לפחות בגלמפינג יש לכם מדפים מסודרים שניתן להניח עליהם ציוד ובגדים ולא הכול מפוזר באוהל כך שבת ה-12 נאלצת ללבוש תחתונים של בן ה-8 כי "זה מה יש. טוב? אמא לא מוצאת עכשיו כלום כי חשוך ומשהו מטפס עלי עכשיו, סבבה?". ואם בכל זאת צריך כלל אצבע: אז תביאו כמה שיותר תחתונים, וכמה שפחות בגדים. אל תשכחו שכולם רואים אתכם גם בבוקר, עוד לפני שצחצחתם שיניים. בגדים חדשים לא יעשו כאן את העבודה. -
גם באוהלי יוקרה - תהיה לכם חתיכת השכמה
טוב, רציתם חווית שטח, אז קיבלתם כווית שמש של שש בבוקר. אפילו אני, שועלת שינה מנוסה, לא יכולתי להימלט מהבוקר המוקדם, והאמינו לי שניסיתי לכסות את עצמי בכריות, אבל בשבע בבוקר זה כבר היה גדול עליי.
ההשכמה המוקדמת כלולה בחבילה | צילום: גלעד שושן -
מצד שני, יש קסם של בוקר
במיוחד במקומות כאלה. יש איזו תחושה של עצלתיים באוויר. השמש ששרטה אותנו באוהל, פתאום נראית הכי יפה שיש כשיוצאים מהמזרון. ולשבת מול ציוצי הציפורים עם קפה דלוח והילדים על הערסל זה באמת קסם. לא צינית. -
ברור שתקומו בין פעמיים לטריליון בלילה
גם בתוך שקי שינה, או על מזרון וגם על מיטת שדה. זה חלק מהחוויה. תזכרו לשנן את זה לעצמכם בקימה ה-8,000. זה רק חלק מהחוויה. כל עוד הילדים ישנים, הכול בונוס. גם היתוש המזמזם -
איזה כיף שיש מזגן
אם כי זכרו שבערב הוא שימח אתכם, באישון הליל – הוא יקפיא לכם אי אלו איברים. וכמובן שתעירו את הצמוד כי כמובן שהוא נרדם על השלט, ולכו תמצאו אותו עכשיו כי חשוך כאן ממש, ובינתיים היד שלכם הפכה לפסל סביבתי של קיפאון. בקיצור, שמרו על המזגן דולק ועל השלט קרוב. וחשוב יותר: על הילדים ישנים.
יש אפילו מקרר לכל אוהל | צילום: אלכס גיינר -
קחו שקי שינה
אם יש טיפ אחד שתיקחו מהחוויה הזו זה שק"ש. בין אם בחרתם בקמפינג או לגלמפינג. שק שינה חוסך לכם את הצורך בסחיבת מזרונים+מצעים+שמיכות+כריות ומשאיר לכם כל כך הרבה מקום באוטו שלא תבינו מה לעשות עם כל האושר הזה. אין על מה. -
רגעי החסד האמיתיים מתרחשים בלילה
ואז יש את הקטע שכל המשפחה ישנה ביחד באוהל. מתי בפעם האחרונה ישנתם כולכם במקום אחד? הכי קרוב שיש. בלי מסכים, בלי הסחות? זה לא דברים שמשיגים בבתי מלון. אם השינה היא על מזרונים, אז הכי קרוב לרחם שיש. נשמע מקריפ, אבל זה כל כך מקסים. האווירה החשוכה הזו וצלילי התנים ברקע, והשקט הזה. ככה נבנה זיכרון משפחתי. גם אם הוא במחיר של כאב גב ביום למחרת. זה שווה את זה כל כך. -
בשתיים בלילה בערך, מישהו ירצה פיפי
תלוי כמובן בני כמה הילדים שלכם ומה קורה עם דליפת השתן שלכם. אבל פיפי בלילה זה כמו סושי וסויה, כמו פופקורן בקולנוע, כמו סטטיק ובן אל: זו התנייה שתמיד מתרחשת ביחד. מה עושים? שלוש אפשרויות: מתמקמים מראש במקום קרוב לשירותים או עושים בשטח. או מתאפקים. ישנה כמובן האפשרות הרביעית: מתעלמים ומקווים שהפרטנר יהיה זה שיתעורר ללוות את הקטנה לשירותים. -
חפשו מיקומים עם אטרקציות מסביב
בשלל המקומות שהיינו בהם, היו כאלה שהיו לצד נחל זורם והיו כאלה שמנותקים מכל דבר. רק חול וחול ויש מעט מה לאכול. יש קסם בשניהם, אבל בכנות – אנחנו מהמשפחות שמעדיפות שהאטרקציות מגיעות אלינו. בגלמפינג של בלום, במרחק נגיעה – ישנו שיט קיאקים מהנה ממש, פארק חבלים ואיזור מגניב לרביצה, למשל. וכמובן שגם שש בש זו אטרקציה בפני עצמה, כן?
חוץ מהאוהלים, יש כאן לא מעט אטרקציות | צילום: אלכס גיינר -
לבשל לעצמכם או להזמין?
אז כבר יצא לנו להיות בחופשות שהכנו הכל מאפס והייתה גם פעם שהקבוצה הייתה גדולה מלהכיל והזמנו ממנגל מקצוען שהכין לנו ארוחה כיד המלך. תחליטו כמה בא לכם לעבוד כאן, מעבר למה שאתם כבר עובדים. -
שירותים ומקלחות
זו חוויה שבהכרח תלווה בצעקות רבות (לעתים של אי נעימות ולעתים של צהלה גדולה), בפרצי צווחות של "קר לי, איפה המגבת שלי, אל תסתכלו, הדלת נעולה?", זה עשוי גם להמשיך עם ניחוחות לא נעימים ברקע שכן הרבה מאוד אנשים עושים שם צרכים ולא תמיד המקום יהיה נקי 24/7. צחצוח השיניים יהיה כמובן מול ראי קטנטן ומטונף ומטושטש. אבל הכול מכוון. לא נועדנו להיראות חגיגיים בלינת שטח. אולי עדיף שלא נראה את עצמנו בצורה בהירה.. ואל תשכחו: זה חלק מהחוויה (חזרו אחריי 10 פעמים ברציפות, אחת לשעה). בסוף משהו מזה יחלחל. -
זה עושה משהו לילדים וגם להורים
גם המכורים החזקים למסך, אלו שהטבע היחיד שהם נוהגים לראות הוא תמונת המסך המחשב, מתמסרים לאווירה הכללית וזה הקסם האמיתי בחופשות כאלו. גלמפינג או חאנים, הטבע הוא חתיכת פרסונה כריזמתית שסוחפת אחריה גם את האגוזים הקשים ביותר. אז יהיו כאלה שיהנו לשכב על הסלעים ולהדליק מדורה בעצמם עם אוהלים מהבית ויהיו כאלה שיעדיפו את מיטות השדה, המזגן הצמוד והכסאות המתקפלים. בסופו של דבר, כאחת שעשתה גם את זה וגם את זה - החוויה היא זו שקובעת ולא המיקום שאתם מוכנים לשים עליו את התחת. סליחה, כן? אל תוותרו על הדבר הזה ותמיד אפשר לשלב. זה החלק המהנה בחיים. מסתבר שיש לא מעט סוסים מנצחים, תחליפו ביניהם מדי פעם.
צילום: אלכס גיינר -
ומילה לסיום סיומת
חשוב לזכור שחווית הקמפינג נחלקת לשלוש: ההכנות, השהות והשיבה ממנה. בחווית הגלמפינג, השיבה ממנה היא קלה יותר להורה שפחות מתפקד. אתם חוזרים אחרי שישנתם קצת יותר טוב כי בכל זאת מיטה לוקחת מזרון ואתם חוזרים עם הרבה פחות ציוד שנאלצתם לסחוב. גלמפינג הוא לחלוטין פתרון לכל ההורים שרוצים אבל לא בכל מחיר. ואם כבר אמרנו מחיר: גלאמפינג לא זול. זה ככל הנראה זול יותר ממלון או אכסניה, אבל לא זול כמו קמפינג בשטח. (מה שכן, המחיר כולל את האטרקציות מסביב וזה מאזן מעט את מערך הכוחות) אבל את השיקולים הכלכליים אני משאירה כמובן לכם. מה שכן, אם הצלחתי הצלחתי לשכנע אדם אחד לקחת שק"שים – אני את שלי עשיתי. ולא, אין לי קוד קופון.
בלום וילג', קייקי כפר בלום, קיבוץ כפר בלום גליל עליון, לפרטים והזמנות: 04-6902616 או באתר
עלות לינה משפחתית באוהל ממוזג החל מ- 1,160 שקלים כולל האטרקציות. ניתן לרכוש גם ללא אטרקציות החל מ- 750 שקלים לאוהל. המחירים לחודשים מאי יוני, מומלץ להתעדכן במועדוני צרכנות.
*הכתבת היתה אורח המקום