אוקטובר הוא חודש מהגיהנום עבור מי שיש לו ילדים. החגים מוציאים משיווי משקל. יום במוסדות, שלושה ימים בבית וחוזר חלילה, וחס. בלית ברירה וברוח התקופה זימנתי את המשפחה לשימוע והודעתי להם: נוסעים לחופשה. ולא סתם חופשה - חופשה שבה ניאלץ, ככל הנראה, לטייל.
שכן זאת יש לומר - אנחנו פחות מהמטיילים, באג שאני מקווה שעוד נתקן בעתיד. מבחינתנו הנופש האידאלי כולל מלון עם בריכה, הפעלות, ים ממש קרוב, ואיזו אטרקציה או שתיים (כן אילת, אני מדבר עלייך). הטבע הוא דבר יפה להתבונן בו בדרכים, לא כל כך להתערות בתוכו. כאלה אנחנו.
מכאן ששם המלון אליו נשלחנו, מלון מטיילים מלכיה, נשמע חשוד מלכתחילה לגבי סוג הפעילות שאליה נידרש במהלך הסופ"ש.
המקום
קיבוץ מלכיה נמצא אי שם בגליל העליון. עולים ועולים ואז עולים עוד ובדיוק כשחשבתם שהגעתם הכי גבוה שיש - עולים עוד טיפה. 700 מטר מעל פני הים. זה אומר שיש תצפית מבטיחה לעמק ולהרים, וגם לגבול עם לבנון שסמוך מאוד למקום.
פקידת הקבלה מאירה פנים. אוקיי בואו נתעכב על זה רגע. זו לא באמת "קבלה" כמו שרגילים אליה במלון סטנדרטי, יותר כמו קרוואן שהושמש, אבל זה לא משנה. המקבלת החביבה למדיי העניקה לי ערכה ובה בין היתר הסברים על האתרים התיירותיים באזור, והדרכים להגיע אליהם. שאלתי אותה אם זה מיועד למי שאין לו ווייז, היא חייכה במבוכה קלה והנהנה בראשה.
המלון אמנם מהווה אוטונומיה על שטח פרטי בקיבוץ (שהופרט לפני שנים), אבל הוא חלק בלתי נפרד ממנו ואי אפשר להתבלבל באווירה. מרחק דקותיים הליכה נמצא הכל-בו הקיבוצי, מעבר לכביש ניצב מועדון הנוער, וכמובן שגם מקומו של חדר אוכל מיתולוגי לא נפקד.
מדשאות ירוקות נמצאות בכל מקום ועליהן מתערבבים דיירי המלון ואנשי הקיבוץ. בהמשך יש גם מצפור ממנו יש תצפית מופלאה, בעיקר בשקיעה (אני מניח שגם בזריחה, אבל בואו, הייתי בחופשה).
החדר
נתחיל בדברים הטובים: החדר מרווח מאוד. יש חדר הורים ושתי מיטות יחיד נפרדות לילדים בסלון. יש שתי טלוויזיות וזה מאוד יעיל. חדר אמבטיה לא קטן, מטבחון עם כיור, קומקום חשמלי, מיקרו, מקרר קטן ובו כמה בירות וחלב.
אבל, ולא נעים כי הייתי אורח המלון (גילוי נאות וכו'), יש כאן אבל: החדר, כשקיבלנו אותו, לא היה נקי במיוחד וגם התחזוקה בו לא להיט. מבלי להיכנס לפרטים. לו הייתי לקוח משלם יש מצב שהייתי ממש כועס. בסלסלת הפירות היו תפוחים שידעו ימים יפים יותר, בלשון המעטה, ונאלצו להיזרק. לבקבוקון היין לא היה פותחן. הוויי-פיי בחדר מקרטע מאוד ועדיף לגלוש בחוץ. זה כמעט כאילו במלון המטיילים רוצים לדחוף אותך מהחדר כדי שתטייל. אלה גם הדברים הקטנים וההו-כל-כך-קיבוצניקיים שבהם המלון הזה נופל.
מצד שני, הילדים התלהבו שמכך שהם יכולים לצאת בבוקר מדלת החדר היישר למדשאה ענקית עם נדנדה, דבר שלא קיים במלון "רגיל", והם ממש ממש אהבו את החדר. מה הם מבינים.
מה אוכלים?
חשוב לומר - ארוחת הבוקר לא נערכת בחדר האוכל הקיבוצי, אלא בחדר האוכל של המלון. והיא הארוחה היחידה שמוגשת. הארוחה בסיסית, טעימה, גם כאן עובדי המקום אדיבים וחייכנים ומאירי פנים.
לגבי מזון בשאר היום - לא חסרות מסעדות בצפון, ברמות משתנות, גם מבחינת איכות וגם מבחינת מחיר.
מה עושים?
או, לעשות בצפון יש הרבה. שלל נחלים ומעיינות, שמורות, שבילים ומה לא. אנחנו, כזכור, לא מהמטיילים, אבל החלטנו שבמלכיה נתנהג כמו מלכים (ראיתם מה עשיתי פה?), ארזנו את עצמנו ויצאנו לדרך.
ההמלצה המובנת מאליה היא לבקר בשמורת החולה או באגמון החולה, שמסתבר שהם שני דברים שונים לחלוטין ומרוחקים כמה דקות נסיעה זה מזה. אנחנו בחרנו בשמורה, ולא הצטערנו. הסרט בתלת מימד עדיין עושה את העבודה והילדים נפעמו מהכיסאות הזזים והאפקטים האחרים. נתקלנו בעדר תאו יפהפה ואציל (נגיד) שחצה במקום, בכמה לוטרות שנהנו מהמזון בביצה, שפמנונים אדירים ושפיריות בשלל צבעים. תענוג ייחודי.
מאוחר יותר ביקרנו גם במעיין קטן וצנוע, עין תאו, או ג'חולה למיטיבי לכת. מעיין שלא דורש הרבה הליכה בדרך אליו (5-7 דקות) והוא פינת חמד שאפשר לעשות לידה פיקניק כהלכתו. המים קפואים, בדקנו, אבל זו חווייה.
יש גם אפשרות לעשות קיאקים ו/או ראפטינג מרחק כרבע שעה נסיעה מהמלון, יש את הבניאס, את מרכז קנדה ובכלל לא חסרים דברים בצפון. אבל הסתפקנו במה שהסתפקנו וסימנו וי על הטבע. זה לא מובן מאליו.
בשורה התחתונה
מלון מטיילים מלכיה, כשמו כן הוא, נועד למי שבונה עליו כתחנת יציאה לטיולים. הוא לא מציע הרבה כשלעצמו - פרט לשקט פראי ונחמדות אין קץ של אנשיו - וזה אמור להספיק עבור שהגיע, ובכן, על מנת לטייל. או להתבודד.
בשורה התחתונה - לילדים היה כיף, אבל חשוב שיהיה תיאום ציפיות, כדי שתל אביבים מפונקים כמו ההורים שלהם, למשל, לא יתאכזבו.
מחירים
אמצע שבוע - 390 שקלים לזוג ללילה
סוף שבוע - 870 שקלים לזוג לשני לילות
מלון מטיילים, קיבוץ מלכיה. טלפון להזמנות 04-6883040 או באתר
*הכתב היה אורח המלון