עם תו ירוק טרי טרי בכיס ואפטר טייסט של חשש מהתקהלויות, רגע אחרי סבב ההקלות הגדול שהגיע עם תום הסגר השלישי, נסענו, לא בלי להתלהב מהחוסר במחסומים, למלון הבוטיק "ניאה" בשבי ציון. הדרך מתחילה להרגיש טיולית עם הכניסה למנהרות הכרמל, אחר כך מתחלפת במהרה בנוף תעשייתי של ארובות ומפעלים ואז נגמרת בפסטורליות ובריח של ים בפאתי המושב.
אחרי קבלת הפנים של הצוות המרוגש עם חיוכים חוצי מסכות, שניכר ולא ראה אורחים זה מכבר, התחנה הראשונה הייתה דווקא מפתיעה – למרות שבית המלון מציע לאורחיו אופניים מתוקים לשימוש חופשי, ויתרנו על התענוג והחלטנו לעשות סיבוב רגלי. הליכה קצרה בתוך שבילי השטח העצום (לא פחות מ-23 דונם) שעליו שוכן המלון, מובילה במהרה אל הים ואף עוברת דרך מעדניה מקומית ומתוקה.
החדר
במלון 74 חדרים, במונחי קורונה זה נשמע אולי הרבה, אך הם נפרשים על פני שלושה אזורים מופרדים לגמרי. אנחנו מצאנו את עצמנו באזור הספא: בניין משומר, רחב ונמוך, עם שתי קומות בלבד. אורחי אזור הספא ברי המזל יוכלו לפתוח את העיניים בבוקר ולגלות שהם מרחק שני מטרים מהבריכה המקורה ומהסאונה החמימה שרק ממתינות להקלות שיאפשרו להן לפתוח את דלתותיהן לאורחי המלון.
תחקיר המלונות הוותיק, בתוספת מגפה שהוציאה מכולנו את שד הניקיון והסדר, עשו חשק לבדוק טוב ולעומק את היגיינת החדר. הממצאים היו חד משמעיים: מעבר לשהות נעימה ושקטה (שגרמה לשני מתנגדי שנ"צ להירדם בקלות) בחדר קרקע מרווח ומעוצב בצבעי אדמה נעימים, צוות המלון שם בראש מעייניו גם את עניין הניקיון. הריח שמפוזר בחדר הותאם במיוחד לעיצוב והקירות מעוטרים בעלים מיובשים שהונחו על דף ומוסגרו. המרפסת, ששירתה אותנו היטב, כל כך רחבה שכבר אפשר לקרוא לה חצר קטנה – וזה בחדר הסטנדרטי.
מה עושים?
כאמור, הריח המלוח של הים מרחף מעל המלון. למרות שהטמפרטורות עדיין מתעתעות, השמש הייתה איתנו ולא ויתרנו על קפה בחוף הים הקרוב, לא כשהגענו וגם לא רגע לפני שארזנו את עצמנו בעצב חזרה לתל אביב. עם השיבה למלון המתינה לנו בבריכה הטיפולית והמחוממת, שנמצאת מאחורי הבריכה הראשית, מורן, מטפלת בוואטסו.
קצת קשה לשים את הציניות בצד כשמדובר בחוויה שהמילים המתארות אותה, כפי שהוסבר לנו בטלפון, הן: "עוברית" ו"אימהית". עם קצת התמסרות מצידי והמון המון התמסרות מצד מורן אפשר להבטיח שטיפול מים טוב שבא בזמן המדויק של מוד חופשה הוא מרגש, מנחם ואכן אימהי למדי. היציאה מהבריכה המחוממת הייתה משכרת ואף מסחררת במובן הטוב של המילה.
מה אוכלים?
במקום להתפנק במסעדות שמציע האזור, החלטנו להתמסר עד הסוף ולאכול גם את ארוחת הערב במסעדת המלון. עוד לפני שהתיישבנו נשאלנו על בשר, דגים, גלוטן ומוצרי חלב, שכן במלון משתדלים (ומצליחים) לספק אוכל טוב לכולם. כשההתנגדות מצדינו הייתה אפסית החלטנו לסמוך על המלצרית המתוקה שלנו ולא הצצנו בתפריט. מהר מהר, כמו במסעדה ערבית, הועמסו על השולחן שלנו שפע של מנות ראשונות. סלטים, ירקות צלויים וגם טחינה. עם תום הסיבוב הראשון, חצי מאיתנו התמלא (לא החצי שהוא אני) אך הבשרים והעופות שהגיעו הפיצו ריח בהרט ושמן זית וחידשו את התיאבון. אחרי שתי כוסות בירה בקושי הצלחנו להגיע לקינוח אבל עם קצת תושיה עשינו זאת ונהנינו משוקולד לבן לימוני ופירות יער. רק אחר כך גילינו בתדהמה שהארוחה הייתה כשרה, אולי כדאי לבאים אחרינו לשאול את השף איך הוא הצליח לבשל בשר חמאתי בלי חמאה.
על אף הקרבה לכל המסעדות השוות והגעגוע לשבת באחת מהן, עוד לפני הקורונה ב"ניאה" החליטו לוותר על הגשות הבופה ועברו לשיטת הזמנה אישית לכל סועד – מה שמחמיא במיוחד לימי המגפה שעוד ירדפו אותנו בתקופה הקרובה. אז שוב התעקשנו להישאר במלון שכל כך קשה לעזוב. בארוחת הבוקר נהנינו מאוכל סטנדרטי, טרי וישראלי מקומי: חביתות, סלטים, ריבות ומאפים שהשביעו ולא השאירו מקום לעוד. עד שהמלצר הגיע עם עגלת הגבינות שקשה לעמוד בפניהן ושלח אותנו אחרי סבב טעימות לעוד שנ"צ של בוקר בחדר השינה המואר והנעים.
מחירים
החל מ-1,250 ש"ח באמצע שבוע והחל מ-1,350 ש"ח בסוף השבוע על בסיס לינה וארוחת בוקר.
בשורה התחתונה
גם אנחנו וגם צוות העובדים במלון (שסיפקו לנו בחיוך וברצון ציפית חדשה באמצע הלילה אחרי ששפכנו עליה קצת יין אדום) היינו מרוגשים לחזור לשגרת חופשות - והאירוח במלון "ניאה" אפשר לנו להתניע לאט לאט את החזרה לשגרה ולהיזכר כמה כיף להשתרע באותו המקום כשכל האופציות בחוץ עומדות לרשותינו.
מלון ניאה, האלה 3, שבי ציון. לעוד פרטים: 04-9958888 או באתר.
*הכתבת הייתה אורחת המלון