את הביקור במלון האפנדי עשינו כבר אחרי הסגר הראשון ולפני שהסגרים שבאו אחריו הפכו את הזיכרונות של החיים מלפני הקורונה לעמומים למדי. לנו היה ברור שלחו"ל לא נגיע בקרוב והאפשרות לחופשה באחד ממלונות הבוטיק הנחשקים ביותר בישראל באה לנו בדיוק בזמן.
לבעלים של האפנדי, אורי ירמיאס, הלא הוא אורי בורי הנודע, כבר היה ברור שהמלון בדרך לסגור את שעריו שוב לתקופה לא ידועה. בתור אדם שרגיל להתמודד עם חוקים לא הגיוניים, רגולציה לא מתחשבת ורשויות אטומות, הוא לא נראה מודאג במיוחד. הוא אולי לא שמח על כך שייאלץ להפסיק שוב את עבודתם של 60 אנשים, יהודים וערבים, כולם בני בית במקום המיוחד הזה. הוא אולי דאג מכך שאחרי קיץ מוצלח במיוחד שבו מספר שיא של ישראלים הגיע לאפנדי, יתפרס חורף ארוך שבו איש לא ייהנה מהמבנה היפיפה שאוצר בתוכו זוהר עכואי בן 1,500 שנה. אבל אם יש משהו שאדם כמו ירמיאס מבין, שכל מי שמבקר באפנדי לומד, זה שיש דברים זמניים (כמו הקורונה) ודברים נצחיים (כמו היופי של עכו). והנה, אחרי כמעט חצי שנה, המלון פותח שוב את שעריו.
החדר
במלון האפנדי 12 חדרים הפזורים על פני שלושה מפלסים. כולם מרווחים, מרוצפים בשיש מעורר קנאה שהובא במיוחד מגבול טורקיה-סוריה, מאובזרים בפינת עבודה, טלוויזיה (לא שיש סיבה לצפות בטלוויזיה כשאתם מוקפים ביופי כזה), מיניבר ומכונת נספרסו, ויש בהם חלונות עצומים מחופים וילונות לבנים. אנחנו ישנו בחדר בדרגת רויאל (במלון חדרי דה לוקס וגרנד דה לוקס שצופים על העיר העתיקה, וחדרי רויאל ופרזידנטל שצופים לים), שממנו נשקף נוף גם לים וגם לסמטאות העיר.
אם אתם רגילים לרמת הגימור של מלונות ישראליים ממוצעים, החדר הזה יהמם אתכם בפשטות המפוארת שלו. בחדר האמבטיה היו אמבט מתחת לחלון משגע, מקלחון מרווח ומחמם מגבות (הכי אירופה שלנו בשנה האחרונה). המיטה העצומה כל כך נוחה והמצעים הלבנים כל כך נעימים שאתם עשויים למצוא את עצמכם נזכרים בהם בערגה בלילות אחרי שתחזרו הביתה. בחלק מהחדרים יש תקרה מצוירת ששוחזרה על ידי אומנים מרחבי העולם בתהליך השחזור ארוך השנים של המבנה. החללים היפהפיים שבין החדרים הם חלק בלתי נפרד מהחוויה ומומלץ לשוטט ביניהם ולנצל אותם לקריאה ולבטלה.
מה עושים?
אם לנסוע לעכו ולא להסתובב בעיר זה פשע – תכלאו אותנו באפנדי. נכון, יש הרבה מה לראות באחת הערים היחידות בישראל שיש בהן דו-קיום יחסי, עיר עתיקה על הים, שוק נהדר, מסעדות מעולות וגם חיי לילה מפתיעים (טרום קורונה, כמובן). אבל אם הגעתם לאפנדי וכל מה שבא לכם לעשות זה לשתות דרינק במרפסת או על הגג, לישון עד מאוחר, לבקר בבר היין שבמרתף, לסייר בין החללים, לראות את השקיעה ולבקר בספא – אל תרגישו רע עם עצמכם. ואם אתם מרגישים טיפה החמצה, תזכרו שתקופת הקורונה מספקת לגיטימציה נוספת לבילוי בין ארבע קירות – בטח אם מדובר בקירות האלה.
אגב ספא, אנחנו קבענו מראש מסאז' בחדר הטיפולים של הספא הפועל במקום לצד חמאם טורקי עתיק (שהיה סגור בשל הגבלות הקורונה ונותר לנו רק להסתכל עליו בעיניים כלות). המסאז'יסט דוד, היה מקצועי וקשוב, והמסאז' היה מהטובים שקיבלנו בארץ. באפנדי אין בריכת שחייה או חדר כושר – לא שצריך אותם כשאפשר לשחות בים התיכון ולרוץ מולו – אז תצטרכו להראות את האהבה לגוף הגשמי שלכם באמצעות טיפול ספא מפנק.
כדי להרגיש שהשכלתם, אל תוותרו על סיור מודרך שבו יגלו לכם על ההיסטוריה של המבנה וסודות השחזור שלו. זה יהיה שיעור ההיסטוריה הכי מהנה שאפשר לקבל בעולם שבו החינוך עבר לזום.
מה אוכלים?
בימים שבהם המסעדות פתוחות, עכו היא יעד מושלם לזללנים וחובבי הרפתקאות אוכל ויש בה אין-סוף מסעדות מומלצות ואוכל רחוב שסביר להניח שתוכלו ליהנות ממנו גם תחת הגבלות הקורונה. עם זאת, לא נופשים בארמונו של אייקון קולינרי כמו אורי בורי בלי לאכול במסעדתו המיתולוגית, שעברה מנהריה לקו המים של עכו בשנות ה-90.
מסעדת אורי בורי, מרחק חמש דקות הליכה מהאפנדי, היא כמובן קודם כול מסעדת דגים, אבל היא אינה מיישרת קו עם מסעדות הדגים העכואיות הקלאסיות. כלומר, הולכת מעבר לדג שלם לצד צ'יפס וסלטים, והיא גם מפתיעה בשילוב חומרי גלם כבדים יותר, אולי אפשר לומר "צרפתיים יותר" עם חומרי הגלם הכל כך מקומיים כמו שמן זית, דגה ועלים ירוקים. התפריט גדול ומגוון, כולל מנות צמחוניות וטבעוניות, פירות ים, דגים לפי העונה והמצאי היומי, והכי חשוב: אפשר להזמין חצאי מנות ולטעום יותר ממה שהייתם יכולים אם הייתם נאלצים להזמין מנות שלמות.
אם אתם מרגישים שהמבחר מסחרר, מומלץ לסמוך על המלצרים מסבירי הפנים של המסעדה ולאפשר להם לבחור לכם מנות לפי ההעדפות הקולינריות שלכם. בערב כמעט קריר של חודש ספטמבר, טעמנו קוקי סאן ז'אק על פירה ארטישוק ירושלמי וספירולינה; סביצ'ה דג טרי בלימון, שמן זית, צלפים ובצל סגול; מרק פטריות, שמנת ופלפל שחור; מעורב פירות ים עם פתיתים (!), גזר ואפונת שלג; פורל בקדרה וסלמון עם תרד ופירה. אם אתם מסוגלים להכניס עוד משהו לפה אל תוותרו על קינוח קלאסי כמו טירמיסו או קרם ברולה.
ארוחת הבוקר של האפנדי מוגשת על שולחן אבירים באחד החללים העתיקים בקומת הקרקע של המלון (בתקופת הקורונה ישאלו אתכם מראש מה תרצו ויגישו לחדר). שפע הצלחות הקטנות מזכיר ארוחת בוקר טורקית מהסוג שמקבלים במסעדות מסורתיות באינסטנבול וגם ההקפדה על איכות הגבינות והמאפים תשלח אתכם לזיכרונות חמימים מלב האימפריה העותמאנית. אחרי שבחרתם ביצים לבקשתכם, תוצפו בצלוחיות חלבה עם פיסטוק, מאפי גבינה מלוחה וזעתר, ריקוטה עם דבש, טחינה עם סילאן, לבנה, סלטי ירקות ואפילו קינוח ליאלי ביירות מושלם.
מחירים
חדר דלוקס במלון האפנדי מתחיל במחיר של 1,400 שקלים ללילה.
בשורה התחתונה
בתקופה שבה אנו נאלצים לוותר על חלום החופשה בחו"ל, הידיעה שמקום כמו האפנדי קיים כאן היא נחמה גדולה. כן, זה יקר, ולא, אי אפשר לבקר פה כמה פעמים בשנה (אלא אם כן אתם טייקונים), אבל היופי, האוכל, הפרטים הקטנים, החללים הגדולים והשירות המוקפד, הופכים את האפנדי למלון שאין לו תחליף. מקום מושלם לברוח אליו ואז להתגעגע אליו עד הפעם הבאה.
מלון האפנדי - לואי התשיעי, עכו. טלפון להזמנות: 074-7299799 או באתר.
*הכתבת הייתה אורחת המלון