אנחנו כל-כך רגילים למופעי בינוניות תיירותיים, עד שכשאנו נתקלים במלון בוטיק אמיתי, ולא כזה ששאב את שמו מבוטיק רינה באלנבי, אנחנו נותרים פעורי פה וסבורים שבעל הבית השתגע. ואכן, כדי להיות פרפקציוניסט צריך להיות קצת משוגע. רק משוגע יקנה אמבטיית חרס בצורת מעוין במחיר של 100 אלף שקל, או ישקיע עשרות אלפי שקלים במערכת מים אקולוגית כדי להנעים את שהייתכם בג'קוזי. שני מטורפים לדבר החליטו ללכת דווקא על הדברים האלה, ולהבדיל ממלונות בוטיק אחרים בארץ, שטוענים שהם כמו טוסקנה, כשבעצם הם יותר דומים לקסטינה - כאן מדובר בדבר האמיתי, בכל הפרמטרים.
הבית באבירים: מיוחד באמת
טל ורוני הם צמד המשוגעים ממערכת הבריכות האקולוגית. הרעיון והביצוע כל-כך מיוחדים, ששווה להתעכב עליהם לפני הדיון המעמיק במצעים או בארוחת הבוקר.
מבט מבחוץ. האחוזה של הזוג בנויה על שטח עצום שמחולק לשתי סוויטות פרטיות (הדרומית והצפונית), ולשלוש סוויטות קטנות יותר. הכוונה ב"פרטיות" היא שאתם יכולים להסתובב עירומים בחצר, שמתפרשת על-פני חצי דונם, להיכנס כך לבריכה, או לשכשך באמבט החם (Hot Tub) שמתחת לעץ האלון האדיר. גדר עץ מסתירה אתכם מהעולם החיצון הביקורתי, וכל האטרקציות הללו נמצאות בחצר הסוויטה.
ולעניין הבריכות: בכל חצר יש בריכה פרטית ואמבט חם, שבהן זורמים המים במערכת אקולוגית מיוחדת שבה המים מטהרים את עצמם. התוצאה היא שאין ריח דוחה של כלור והמים נעימים יותר. הבריכה הפרטית היא טבעית, ודומה לבריכות הקצינים שבגולן, עם קירות וקרקעית מאבנים טבעיות, אך היא מתאימה לרחצה רק בקיץ.
האמבט החם הוא בעצם חבית מלאה מים שמחוממים באופן קבוע ל-40 מעלות. החבית נבנתה מעץ ארז על-ידי מומחה לדבר, בלי הדבקה ובלי ברגים, והעץ מפריש אל תוך המים שמן אתרי ריחני שסך את העור ושמרגיע את הנשמה (אכן, קשה לתאר את המקום מבלי להיסחף לקלישאות). החצר כולה, אגב, נשארה כמו שהייתה לפני שבנו עליה, ולא רוצפה. כך שחוץ מהשביל המוליך אל הבית, תמצאו את עצמכם על אדמה טבעית שזורה סלעים, בלוטי עץ אלון ורקפות בעונה. בשלוש הסוויטות האחרות יש במקום החצר הגדולה מרפסת וג'קוזי.
מבט מבפנים. כל אחת מחמש הסוויטות מעוצבת בצורה שונה. בניגוד לבתי מלון, ואפילו כמה מהיוקרתיים שבהם, שקונים ערימות של תמונות "איקאה" עם נוף גלילי / רועה צאן / עץ זית, בבית באבירים השקיעו קצת יותר, כנראה משום שהם ארכיטקטים, ומבחינתם לקנות צרור תמונות זהות ממכירת חיסול זה כמו לבקש מהשף מאיר אדוני להכין מרק משקית.
אז רוני וטל ריהטו את הסוויטות בזהירות, בוחרים את התמונות ואת הרהיטים בפינצטה. למשל, באחד החדרים תמצאו על הקיר את מגילת רות ממוסגרת, לאחר שהשניים מצאו אותה ברחוב, מגולגלת בתוך גליל מפח, ומסגרו אותה. בחדר אחר יש ארגז מסעות מתחילת המאה, שהיה שייך לאימא של רוני, וכשיצא משימוש הוא שופץ ונראה כעת כפריט לאספנים. את כל המנורות בבית בנה ועיצב יהודה אוזן. כל אחת מהן היא יצירת אמנות בפני עצמה, וכל אחת נבנתה במיוחד כך שתתאים לצבעים בחדר.
בכל חדר יש מיטה זוגית אורתופדית, אח, מקלחת, סאונה פרטית, טלוויזיית פלזמה עם מבחר סרטי די.וי.די, וערכת קפה/תה/עוגיות.
וברזולוציה גבוהה. אפרופו ערכת הקפה - הספלים והצלחות שלה הם מתוצרת וילרוי בוש, חברת כלי הפורצלן היוקרתית מצרפת (שפועלת כיום מגרמניה), הנחשבת לאחת החברות המובילות והאיכותיות בעולם. זאת, כמובן, לעומת מרבית המלונות (כן, כן, גם יערות הכרמל ומצפה הימים), שמחזיקים בחדר סטים שנראים כאילו נגנבו מחדר האוכל של בה"ד 1. המגבות והמצעים הם יבוא מאיטליה, ובפעם האחרונה שנתקלתי בכאלה, זה היה באחוזת בוטיק יוקרתית בטוסקנה. הסבונים ומוצרי הטיפוח הם של ל'אוקסיטן הצרפתית.
קולינריה: המקום מציע ארוחות בוקר בלבד, שמוגשות בחדר אוכל קטן בביתם של רוני וטל. רוב המוצרים בארוחה, כמו גבינות, ירקות וגרנולה, נרכשים מיצרנים מהאזור, והארוחה מורכבת מביצים, מסלטים, מפירות, מגרנולה, ממיצים סחוטים ומקפה.
בעניין זה יש שתי הערות: ראשית, מקום כזה חייב להחזיק מכונת אספרסו. לא ייתכן שניאלץ להסתפק בבוקר בקפה נמס או שחור. שנית, האפשרויות לארוחת ערב בסביבה מוגבלות מאוד, וכוללות מסעדה מקומית סבירה בשם "מורל" או נסיעה של כחצי שעה בקירוב למסעדת אדלינה המצוינת שבקיבוץ כברי. לפיכך מומלץ למארחים לחשוב על אלטרנטיבה, כדי שהנופשים במקום לא יצטרכו לצאת ולחפש ארוחת ערב. אחרי הכול, מדובר במיקום די נידח, והיישוב הקרוב ביותר אליו הוא כפר דרוזי שנמצא במרחק כעשר דקות נסיעה מאבירים, ואין בו מסעדות שפתוחות לארוחת ערב. שף פרטי יכול להיות פתרון.
ספא. אין ספא במקום, אך יש אפשרות להזמין מראש טיפולים אצל מטפלים מהאזור, שיגיעו אליכם לחדר. הנוחות היא בינונית, כי המטפלים פורשים את המיטה בחדר, תוך פינוי הרהיטים. בנוסף, אם רק אחד מבני הזוג עושה מסאז', השני יצטרך לבלות שעה לאור נרות ולצלילי מוזיקת לווייתנים.
והפתעה לסיום. הבית באבירים הוא אחד המקומות היחידים בארץ שמאפשר לאורחים להגיע ללילה אחד, גם בסוף השבוע.
מחירים: הסוויטה הצפונית או הדרומית - 1,900 שקל ללילה, באמצע או בסוף השבוע. לילה בודד בסוף השבוע - 2,850 שקל.
הסוויטות הקטנות: לילה באמצע או בסוף השבוע 1,200-1,600 שקל. לילה בודד בסוף השבוע - 1,600-2,200 שקל. אתר הבית באבירים
פיני וגסטון: לישבנים אנינים במיוחד
את פיני (פנחס) סלמה רבים מכירים אותו ממלון הבוטיק שלו "פנחס וגסטון" במושב לימן, ואת המקום החדש הוא פתח לפני חודשים אחדים במושב שבי ציון, על חורבותיה של "אחוזת גאיה" לשעבר. לא לחינם מדובר ב"חורבותיה" של אחוזת גאיה, פיני לא הותיר זכר כמעט למלון הבוטיק הקודם, ועיצב אותו מחדש, בהשקעה של כ-11 מיליון שקל.
מבט מבחוץ. כשנכנסים לפיני וגסטון שבי ציון (להלן הפגש"ץ) מבינים לאן הלכו 11 מיליון השקלים. בסטנדרטים ישראליים, אין מקום שדומה לזה. אפילו האסלות בשירותים אלגנטיות. אבל למה להקדים את המאוחר. בכניסה לפגש"ץ נתקלים בלובי שמזכיר יותר סלון בבית יוקרתי בכפר שמריהו מאשר לובי של מלון בוטיק. ספות ענקיות, אח מבוערת (יצא לנו להגיע באחד מימי החורף הספורים השנה), טלוויזיית פלזמה ענקית. בערב, על כוס יין ממרתף היינות של פיני, אפשר להימרח על הספות ולראות סרט או לנמנם, או לחלופין לקפוץ לבריכה.
הבריכה. בחוץ, במרחק כמאה מטרים מחוף הים, יש בריכת שחייה שמחוממת באופן קבוע (חוץ מאשר בקיץ, כמובן) ל-34 מעלות. גם בימים קפואים, אם מקפידים להשאיר רק את האף בחוץ, אפשר לבלות בתוך המים עד הלילה, כולל בעת השקיעה. בימים נעימים יותר יש סביב הבריכה ריהוט רביצה משובח, שאין קשר בינו לבין מיטות הפלסטיק הסטנדרטיות והדוחות עם המזרנים הלחים שעליהן, שאנחנו מכירים ממקומות אחרים.
מבט מבפנים. בפשג"ץ יש ארבע סוויטות דומות מאוד. הריהוט בכל אחת מהן נבחר בתערוכות באיטליה, או הוזמן במיוחד אצל נגר. למשל, תמצאו ארונות לבגדים עם הכיתובים His ו-Hers, שבהם יש מקומות ייעודיים לתלייה, לקיפול, לנעליים ומגירות. שום דבר שמצריך את המריבה הזוגית הקבועה על "מי ייקח את המדף עם הכספת".
בכל חדר יש אמבטיה ענקית שנראית כמו קערת מרק מעוינת שהונחה על חלוקי נחל, ובנוסף גם מקלחת מרווחת. בסוויטה הצפונית והעליונה אף תמצאו מקלחת ענק עם שני ראשים, למקלחת משותפת בלי לקחת תור מתחת למים. בכל חדר טלוויזיית HD עם מבחר של חמישים סרטים, אח ושירותים איטלקיים מעוצבים - לישבנים אנינים במיוחד. בכל חדר יש נוף לים ותריסים חשמליים למי שזקוקים לאפלה מוחלטת כדי לישון.
וברזולוציה גבוהה. כלי האוכל הם, כמו בבית באבירים, של וילרוי בוש, מהסדרה הלבנה. כל הכלים הסניטריים שבחדרים - כיורים, אסלות, ברזים - הם של חברת פלמינייה האיטלקית, אחת מחברות העיצוב היוקרתיות והנחשבות בעולם. הסבונים הם של חברת 417, המייצרת סבונים וקוסמטיקה ממחצבי ים המלח. בכל חדר יש מכונת אספרסו וערכת תה. הווילונות בחדר נתפרו מבד מיוחד, שאותו מצא פיני לאחר חיטוט אין-סופי בחנויות בדים בפריז.
קולינריה. מוריס זריהאן הוא השף הפרטי של המקום. זריהאן גר בשבי ציון ומגיע למקום כדי להכין בשביל מי מהאורחים שמעוניין בכך ארוחת ערב גורמה, בת שלוש מנות וקצת יותר, כולל יין. המחיר, שפוי לחלוטין ביחס לביצועים הגסטרונומיים שלו, כ-500 שקל לזוג כולל היין.
המקום כשר, אך לא באופן שבו אין אספרסו בשבת או קינוחים פרווה לאחר ארוחה בשרית, אלא רק בכך שהשף אינו מכין חזיר או פירות ים. המומחיות שלו, אגב, היא בשרים, וצלעות הטלה שהוא רוקח הן מהמשובחות. היתרון בשף פרטי הוא שאפשר לבקש מראש בקשות מיוחדות למאכלים מועדפים. ארוחת הבוקר היא אדירת ממדים, ומוגשת מיד אחרי שאתם קמים (אין הגבלה על שעת היקיצה) בחדר האוכל שסמוך למטבח.
ספא. בקומת המרתף של הפגש"ץ יש ספא עם חדרי טיפול, שגם העיצוב שלו מוקפד עד אחרון סיבי השטיח. יש מגוון טיפולים שאפשר להזמין, בתיאום מראש.
והפתעה לסיום. פיני, 43, הוא מארח לא קונבנציונלי - מהסוג שהופך בתוך שנייה לחבר הכי טוב שלך. הוא יפתח לך בקבוק יין על חשבונו, ישב איתך בערב לשיחת נפש על החיים, ויתקשר לדרוש בשלומך בלי לצפות לתמורה. יחד עם זאת, הוא ידע תמיד מתי אתה זקוק לפרטיות ומתי לא נוח לך להסתחבק.
מחירים: לילה באמצע השבוע - 2,200 שקל, לילה בסוף השבוע - 2,500 שקל. אתר פיני וגסטון
