אף פעם לא הייתי בחופשה בעיר בה אני גר. לחופשה אתה צריך התכוננות מנטלית של עזיבה. סגרת את כל החלונות? כיבית את כל האורות? הגז בתנור? אה, אין לי גז. לשים מספיק אוכל לחתולה. אין אפשרות לחזור לפחות יומיים, אז כדאי שתעשה רשימת מלאי של כל הפחדים כולם, ותדמיין את הבית שלך עולה בלהבות עם הגעתך חזרה מהחופשה. כשהמלון בו אתם נופשים ממוקם כ-300 מטרים מהקפה השכונתי, אפשר להיפרד מכל המעמסה הרגשית הזאת ולנפוש פעם ראשונה באמת. ביי נסיעה של שעות ליעדים אקזוטיים ומבודדים, שלום גט טקסי של 5 דקות.
המקום
אל מלון רויאל ביץ׳ תל אביב, מבית מלונות ישרוטל, התוודעתי כבר ביום פתיחתו אי שם ביוני 2013. אחותי ובעלה החליטו לחגוג שם יום נישואים, והיה איזה מבצע מטורף ביום הפתיחה. הלכתי לבקר אותם כמו כל ישראלי שמאפשרים לו כניסה חינם למלון. קיבלתי כתובת, והנחתי שאצטרך לדווש די רחוק לרצועת בתי המלון שבמרכז רחוב הירקון. לתל אביב יש תכונה כזאת שהיא מפתיעה אותך עם מבני ענק שכאילו הוקמו בן לילה. כמה פעמים הלכתי ברחוב ופתאום נתקלתי במפלצת נדל"ן חדשה ששנים בכלל לא הבחנתי שהוקמה מתחת לאף? כזה היה רויאל ביץ', דווקא ברצועה דלה במלונות, בחלק של הירקון שבין הכרמלית לאלנבי, הוקם גורד שחקים ענק כאילו מישהו הנחית אותו בבת אחת בחללית ענקית.
המטרה של מלונות היא לספק לך במשך זמן מוגבל חיים חסרי תקלות וקשיים, יום-יומיים של טאבולה ראסה. מן חיים על פס ייצור חלק ומשומן, צ'ק אין, חדר נקי, ארוחות, שירות חדרים. לרוב בתי המלון בארץ כושלים בזה, הם לא מצליחים להסתיר את התפרים, תמיד יתנו לך הצצה לא רצויה לחדר המנועים שמפעיל את הכל. וכאן רויאל ביץ' מצליח לייצר את האשליה המושלמת, עם הכניסה ללובי הגרוטסקי (בקטע טוב) שלו, שמעוצב כמו פנטזיה עתידנית של סטנלי קובריק, או עוד עונה בבית האח הגדול - אתם נכנסים לבועה. יכול להיות שזה קשור בהרכב האוכלוסייה שמגיעה אל מלון מסוג זה: תיירים בלבד. אין ישראלים שמתקילים בדרישות מופרכות שגורמות לעומס יתר ולכשל מערכות. כל אחד יודע את תפקידו כאן: אני התייר שבא לנפוש, אתם הצוות שיגרום לי לשכוח מהעבודה שאך לפני רגע עוד שלחתי מייל אחרון בעניינה. הכל מתקתק, אין תפרים.
החדר
קיבלנו את החדר סוויטה בלוויסטה, שכבר מהשם אפשר להבין שמדובר במלון עם הרבה הומור לא מכוון. המסדרונות במלון בנויים כמו חלום של דיוויד לינץ' אם הוא היה בקטע של וילונות שחורים ולא אדומים. זה קצת מבלבל ועושה דיסאוריינטציה קלה, במיוחד עם השילוב של מעליות שטסות בטיל היישר אל הקומה ה-12 (מתוך 19) ואמנות ישראלית מלחיצה של אמנים צעירים שמפציצה אותך מכל עבר. בסופו של דבר נכנסים לחדר המונוכרומטי והמעוצב בסגפנות מספקת, פרט לגופי תאורה גליליים מעוטרים ברפליקות של עלים ומאירים בגוון סגלגל, אופנה שהייתה בשיאה ב-2013.
הסוויטה בנויה משני חדרים, חלל ישיבה ואירוח נעים ומרווח במיוחד, שתי מרפסות חמודות וחדר אמבטיה שכולל גם אמבטיה וגם מקלחת (וכמובן שהמקלחת הענקית עם האבן השחורה והדוש העילי עם הראש הגדול על שם הקליפ "וומנייזר" של בריטני, עדיפה על האמבטיה השגרתית). הנוף מחדר השינה משקיף אל תוך תל אביב, ומחייב אותך להתחיל במשחק ניחושים וזיהויים של מונומנטים מהעיר הגדולה. "הנה כרם התמנים, אפשר לראות מפה את הבית? וואו, תל אביב נראית כמו ברצלונה אם היא הייתה עוברת שואה גרעינית, כמה בנייה יש פה, דווקא אפשר לראות פה תכנון בנייתי כלשהו, מה זה המבנים המכוערים האלה שנראים כמו הולילנד? אה, זה גינדי סיטי, ארורים תהיו כרישי נדל"ן!"
מה עושים
בריכה. כל המלון הזה בנוי סביב הבריכה שלו – שבנויה בקומה הרביעית, מחופה בתקרה וצופה מלמעלה על חוף הבננה ביץ'. מסביבה שלל כסאות חוף ומזרנים זוגיים עטופים בבד מגבת שנותנים לך תחושה של שייח' סעודי. מלצריות עוברות בין כולם, מחלקות קוקטיילים ושניצלונים עם צ'יפס. החלטתי לתת אמון בגנים המזרחיים שלי ולשים קרם הגנה רק על נקודות חן חשודות, כיום אני נראה כמו כלב דלמטי אדום-לבן.
ליד המלון נמצא כרם התימנים - אם תרצו חומוס או שיפודים או קפה בשוק הכרמל. אבל כמי שגרים כבר ככה בעיר הזאת, לא רצינו לעזוב את שטח המלון. למעשה, לא רצינו לעזוב אותו לנצח, ונשארנו בשטח הבריכה, והספא המעולה מבית יערות הכרמל, הרבה אחרי שכבר עשינו צ'ק אאוט והפקדנו את חפצינו לשמירה. הרגשנו צורך להפגין ישראליות מה היא בתור דוברי העברית היחידים במלון. אה גם מארק איווניר התארח, אבל הוא כבר די בינלאומי.
מה אוכלים
מסעדת המלון ווסט סייד, משמשת בבקרים כחדר אוכל ובערבים כמסעדה יוקרתית לכל דבר בה יכולים לסעוד גם אנשים שלא מתארחים במלון בתמורה לתמחור די מופקע. המנות הראשונות מוצלחות בהרבה מהעיקריות, ולכן אם עדיין מתחשק לכם לסעוד בה אפשר בכיף ליהנות מארוחת מנות ראשונות בלבד, שהן גם ענקיות, גם טעימות, וגם זולות בהרבה מהעיקריות.
ארוחת הבוקר הורכבה מחומרים איכותיים במיוחד, כולל מגוון גבינות ולחמים מעולים, שקשוקה ושאר מנות ביצים ברמה מפתיעה. אין פה תחושה של עומס, בלבול ולחץ שמתקבלת ברוב המלונות. הכל נינוח, ושוב, ככל הנראה בשל הרכב האוכלוסייה הזרה. אולי גם בגלל שהמלון ממוקם בתל אביב, לא נוצרת התחושה שאתה נמצא בטבע הפראי, ויצר ההישרדות של אכול ותאגור לא פרץ. כל מה שהיה חסר לנו היה איזה נקניק טוב ליצירת ארוחת בוקר מושלמת, אבל המלון כשר וזה משהו מובן אך קצת מבאס.
טרקלין העסקים שבקומה ה-18 המשקיף בנוף כמעט פנורמי אל כל תל אביב, פתוח במהלך רוב שעות היום ויש בו בופה משתנה של מנות קטנות. מלצריות שאינן דוברות עברית, שנבחרו כנראה לפי קריטריון יחיד של - גבוהה, בלונדינית ומזרח אירופאית - יביאו לכם כל שתייה שרק תרצו. אנחנו חיסלנו שני בקבוקי יין לבן, בזמן שבשולחן לידנו רקחו ככל הנראה את עסקת הצוללות הבאה.
בשורה התחתונה
אם אתם חפצים בחופשה במרכז - זה המקום בשבילכם. הוא יספק לכם את חווית החופשה המושלמת, מינוס הדאגות שבנסיעה מרוחקת מהבית, באיזה דרך הווייז בחר, עצירה באורחן m בדרך ובתדלוק. לוקחים תיק, אפילו תיק גב, מכניסים בגד ותחתונים, עושים פאוז לחיים, ונכנסים למכונה המשומנת והמדויקת של מלון רויאל ביץ' תל אביב. באמת שלא רצינו לעזוב.
מחירים
חדר בלוויסטה - רגיל על בסיס לינה וארוחת בוקר – 1,945 שקלים לזוג.
על בסיסי לינה בלבד – 1,697 שקלים לזוג.
* הכותב היה אורח המלון
רויאל ביץ' תל אביב. הירקון 19, תל אביב. טלפון: 03-7405000. לאתר