במשך רוב שנות ילדותי אילת הייתה עבורי חלק אינטגרלי מהחופש הגדול. כמו חוברות העבודה לקיץ, הקייטנה התורנית ו"רואים 6:6", ידעתי שמתישהו יגיע גם הסופ"ש שבו נתעורר עם שחר ונפתח בנסיעה הארוכה דרומה שבסופה ממתין מלון עם בריכה, צוות בידור ומועדון ילדים. אילת הייתה היעד המשפחתי הקבוע של חופשות הקיץ, מניה בטוחה כמו קוקה קולה או "בהגשת רותם סלע".
> דווקא בחורף: אילת לא נראית כמו שאתם מכירים אותה
> מציצים לעתיד: ככה אילת תראה בשנת 2030
אבל מתישהו בתחילת שנות ה-90 כיוון הרוח השתנה וזז מערבה; חו"ל הפך להיות פה ממש ממול, כמו ששר חיים צינוביץ', וקסמה המהביל של אילת התפוגג בארומה של אירופה הקלאסית ואמריקה הקפיטליסטית. כך קרה שרצף הנופשונים באילת נגדע כשהייתי בן 13, ולמעט ביקור בודד כעבור שלוש שנים לא הנחתי שוב את כפכפי על האדמה הלוהטת. עד עכשיו.
בסוף שבוע של אמצע מרץ חזרתי לאילת לאחר 27 שנות היעדרות וגיליתי שהעיר חיכתה לי כמו יפהפייה נרדמת שקפאה בזמן. זה לא נאמר בהכרח לגנותה של אילת, לפחות לא עבור יליד שנות ה-80 שהביקור בעיר לוחץ לו על הבלוטות הנוסטלגיות הנכונות. בזמן שהעולם המשיך בקצב תיעוש רצחני ועבר גם מהפכה דיגיטלית מטלטלת, אילת נראית כמי שעדיין מתנמנמת על כיסא ים בחוף.
המקום
מלון "אריאה" שבו התארחנו הוא דייר ישן-חדש על קו החוף של אילת. נופשי עבר יזהו אותו על פי מיקומו כמלון מרידיאן המוכר. ב-2014 הוא הפך ליו סוויטס תחת מלונות פתאל, וב-2018 נמכר על חמשת כוכביו לרשת אסטרל שבבעלות אנשי העסקים האילתיים אשר גבאי ובני זרח, אשר מחזיקה בעיר שישה מלונות נוספים (בהם מלכת שבא שנרכש מיצחק תשובה לפני כשנה וחצי). המלון זכה לשם חדש (אין קשר לתינוקת של הגר וניר מ"חתונמי") ובהמשך לשיפוץ שהסתיים בדיוק לפני שנה, כך שהאורחים היום עדיין נהנים ממוצר טרי למדי – והדבר ניכר כמעט בכל פריט במלון.
"אריאה" נהנה ממיקום מושלם. הוא מרוחק יחסית מאזור המלונות ההומה וצמוד לבסיס חיל הים, דבר שמבטיח סביבה שקטה; ועם זאת, הוא יושב על הטיילת ונמצא במרחק הליכה מהמסעדות, מהדוכנים ומשוזרות הצמות (אם אתן מתעקשות) וארבע דקות מקניון "מול הים". הוא יושב על קו המים אבל אין לו רצועת חוף, כך שנוף הים היפהפה על רקע הרי אדום וחוויית הרביצה מולו שמורים באופן כמעט אקסקלוסיבי לאורחי המלון. זו בחירה מצוינת עבור מי שרוצה ליהנות באילת מבלי לטבוע בהמולה.
המלון מציע את כל מה שאפשר לצפות ממלון אילתי וברמת גימור גבוהה: בריכה גדולה ויפה (בשפתותיה תוכננו מדרגות אבן כך שהורים יוכלו להשתכשך בבריכה עם ילדיהם הקטנים), טרקלין עסקים, מועדון ילדים, ספא וחדר כושר (בתשלום). ההקפדה ניכרת כמעט בכל פרט: מרהיטי העץ בלובי ועד לפסקול בבריכה שמשחזר את אותה חוויית נופש אייטיזית מענגת. במהלך הנופש אפשר היה לראות את אותו רף גבוה של הקפדה על נראות, ניקיון ואווירה נעימה אצל אנשי הצוות: איש ניקיון מחטא את ריהוט הבריכה (המגוון עד מאוד); המציל מיישר את מיטות השיזוף לאורך שפת הבריכה כמו במסדר צבאי; וקצינת ביטחון אוספת בנימוס אך בתקיפות נרגילה מאחד האורחים. נרגילות ורמקולים הם פסולי-כניסה למלון. שיטוט אקראי ליד מלון אחר, שלשפת הבריכה שלו ישבה קבוצה ושמעה מוזיקה בקולי קולות, הזכיר עד כמה מדיניות ההשקטה של "אריאה" ראויה להערכה.
החדר
"אריאה" הוא מלון סוויטות – כל 246 החדרים שבו מוגדרים כסוויטות שמיועדות, באופן אידאלי, למשפחות. גודלה של הסוויטה הבסיסית (דלקס) הוא 41 מ"ר והיא מתאימה לזוג עם שני ילדים (בכל הסוויטות מצויה ספה נפתחת שיכולה לתפקד כמיטות נוספות). משפחה גדולה יותר – או שני זוגות שרוצים לחלוק חדר – יוכלו ליהנות מסוויטת רויאל פרימיום (64 מ"ר), ולהגברת הפינוק מומלצת סוויטת רויאל עם ג'קוזי פרטי. בקומת הקרקע מצויות סוויטות גארדן שמציעות גישה קלה ונוחה לים ולבריכה שמתפרשים למרגלותיהן. קיימות גם סוויטות גדולות במיוחד: הסוויטה הנשיאותית (75 מ"ר), סוויטת ירח הדבש (94 מ"ר), סוויטת שנגרילה הענקית (154 מ"ר) וסוויטת הגן עם הבריכה הפרטית (91 מ"ר). זו גם הייתה הסוויטה שבה, למרבה מזלנו, התארחנו.
המיטה הייתה אחת מהמוצלחות שבה הזדמן לנו לישון – עד כדי כך שביקשנו לברר מנין המזרן. קומפלימנטים חולקו גם לכריות הרחבות, שלא לדבר על השמיכה שיכולנו סוף סוף לחלוק מבלי שאחד מהצדדים ימצא את עצמו חשוף לכל רוח באמצע הלילה. במקלחת התאהבתי בראש גשם גדול ומושלם.
אבל הכיף האמיתי היה המרפסת הענקית. הבריכה הפרטית היא בונוס גדול, כמובן, אבל מלווה בהערת אזהרה: במשך רוב שעות היום היא נמצאת בצילו של קיר, דבר שהופך אותה לקרה מדי ופחות אטרקטיבית בחודשים הפחות-חמים של השנה. גם העובדה שמעליה ניצבות יתר הסוויטות עושה אותה פחות פרטית מכפי שאפשר לקוות. לעומת זאת, הג'קוזי הגדול הוא הנאה מובטחת – בפרט בערבים הקרירים או כשרוצים להתחמם במהירות אחרי שכשוך בבריכה. במרפסת יש גם ריהוט גן וכורסאות שיזוף, שילוב מצוין בין שמש וצל, וגישה מהירה ומפתה אל הבריכה הגדולה, אל הים ואל המרבצים שלשפתו. למען האמת, יכולנו להעביר במרפסת כזאת את החופשה כולה, ואם אפשר היה – גם את ימי העבודה.
מה עושים?
לא עושים. לא שחסרות אטרקציות באילת; יש ספורט ימי, מצפה תת-ימי, ריף דולפינים, טיולים בשלל רכבים ממונעים או על גב גמלים. אבל הרי כל הקונספט של נופש באילת זה בטן-גב עם הפסקות מתודיות למעבר בין הבריכה לים. המהדרין יקטעו את הסתלבט המתמיד בשנירקול. זהו.
למען האמת, יש עניין אחד שהפך בכל זאת לחלק אינטגרלי מחוויית החופשה האילתית: שופינג. הבנו זאת עוד כשהמלון התרוקן בצהרי יום שישי – כולם הלכו לקניות לפני שבת, ואין הכוונה לדגים וחלות. עיר הדיוטי-פרי קורצת לקניינים הישראלים, ואלה צובאים על חנויותיה וקניוניה בהתלהבות, במיוחד כשבדרך אל מחוץ לעיר לא צריך לחלק את הקניות בין התיקים ולעשות פרצוף תמים כמו במסלול הירוק בנתב"ג. אפשר פשוט לנופף בשקיות הממותגות בהנאה מופגנת. קניון "מול הים" נמצא במרחק של ארבע דקות הליכה מהמלון, בקצה המרוחק של הטיילת עומד ה"אייסמול". בתווך: שלל חנויות מותגים, חלקן עם שעות פעילות שנמתחות אל תוך הלילה.
מה אוכלים?
קודם כל, באילת כמו באילת: אוכלים את הבופה, וכמה שיותר ממנו. ארוחת בוקר של מלון אילתי היא קונספט ידוע ואהוב על ישראלים, אבל גם בז'אנר הזה, שנשען בעיקר על שפע, "אריאה" מצטיין. ארוחת הבוקר עשירה מאוד ואי אפשר להיתקל במגש זהה: חביתות בהזמנה אישית, בורקסים, מלאווחים, פנקייקים, קרואסונים, בר גבינות, סלטים מוכנים, סלטים בהרכבה. ברחבי המסעדה לא נצפה פרצוף מאוכזב – לרבות ילדים שנהנו מדגני בוקר, ממעדני חלב ומפיצות. אבל זאת לא רק ארוחה עשירה, אלא גם ארוחה מוצלחת בסטנדרטים הלא-פשוטים של האכלה המונית.
פקדנו את מסעדת המלון גם בארוחת שישי ומצאנו שוב תפריט עשיר של תבשילים, דגים, בשרים, פסטות, מרקים וקדירה ענקית של קוסקוס (הקינוחים, כמקובל, היו על טהרת הפרווה). בשבת, כפי שקיווינו, הופיעו ג'חנונים בסירים – פיצוי קל על החוויה המתסכלת והמוכרת במלונות ישראל של אוכל מחומם ללא אפשרות לחביתה מהמחבת או לקפה מהמכונה עבור האורחים שאינם שומרי שבת. במהלך שעות היום אפשר לאכול גם בסנאק בר, שם מוגש תפריט בריכה קלאסי וסולידי: המבורגר, נקניקיה, שניצלוני עוף; חביב, אבל עדיף לשמור את המקום בבטן לסיבוב מחוץ למלון.
מה יש בחוץ? קודם כל, מקום שכבר נחשב לעצירת חובה עבור כל חובב המבורגרים שמגיע לאילת בשנים האחרונות: "לווייתן" – מסעדת יוקרה שהפכה להמבורגריית פרימיום ליד מלון "הרודס". מנת הדגל: השרימפבורגר. קרוב יותר ל"אריאה", ממש מעבר לכביש, נמצא מוסד אילתי ותיק יותר: מסעדת הבשרים "הלב הרחב" המפורסמת בליבה הרחב שנפרש על השולחן בצורת מזטים. במשלב קולינרי גבוה יותר נמצאת "מאמו" שפתח לפני פחות משנה השף אוהד לוי (לשעבר "הצ'יקטי" ו"הסושיאל קלאב" התל-אביביות, וגם מתמודד בתוכנית הטלוויזיה "המסעדה הבאה" שנחשב פייבוריט ופרש רגע לפני הגמר). "מאמו", מסעדה ים-תיכונית ששוכנת בקומת הקרקע של מלון STAY בשכונת האלמוגים (כ-20 דקות הליכה מ"אריאה"), מושתתת על תוצרת הערבה ומגישים מנות מעולות כמו קלמרי סגול על גרגרי חומוס וכיסוני דג בציר לוקוס. זה מקום נהדר לארוחת ערב או סתם לדרינק ונשנושים לסגור את הערב.
כמה זה עולה?
כמה מחירים לדוגמה במהלך פסח ולאחריו:
5-7.4 - החל מ-1,657 שקלים לזוג.
9-13.4 - החל מ-2,064 שקלים לזוג.
*המחירים על בסיס סוויטה וארוחת בוקר
סופ"ש 20-22.4 - החל מ-1,534 שקלים לזוג על בסיס ארוחת בוקר.
בשורה התחתונה
בטיימינג מדויק – לפני החגים או הקיץ ועם עדיפות לאמצע השבוע – מלון "אריאה" השקט עם הלוקיישן המושלם הופך את חוויית הנופש האילתית לשונה מהחוויה המוכרת, ההמונית והמיוזעת. אפשר רק להניח שבשיא העונה – כשהמלון מלא עד אפס מקום, הקניונים צפופים והטיילת גדושה – הנינוחות והמוקפדות של "אריאה" הופכים לנכסים גדולים עוד יותר.
מלון אריאה, אילת. לפרטים והזמנות: 08-6383333 או באתר
*הכתב היה אורח המלון