על פניו, אילת היא הילד הכי נודניק בכיתה- היא תמיד זזה, תמיד בפעילות, תמיד מתפוצצת מרוב רעש, צבע ואוכל. במשך שנים, הסטיגמות האלה הרתיעו אותי. מבחינתי, אילת היתה זיכרון מעומעם מטיול שנתי, ולמרות שחברים טובים ובני משפחה נזפו ואמרו שהגיע הזמן להיפטר מהדימוי הבייסיקי הזה - סירבתי. כי אני אידיוט, בחיי. הנופש הקצר באילת בחודשי החורף, כשצפון ומרכז הארץ מחשיכים והקור מציק גם במהלך היום, שאילת היא ממש לא הקרצייה מהתיכון. אם כבר, מדובר בילדה המוכשרת שרק חיכתה להזדמנות הנכונה לפרוץ - ולפחות עבורי, ההזדמנות הזו היתה דצמבר. מבטיח שזו ההשוואה האחרונה לתיכון, אגב, כי כמה אפשר.
השהות באורכידאה- הריף (שכפי ששמו מבטיח, ממוקם ממש על קו החוף, צמוד לשמורת ריף האלמוגים) הפכה אותי מהייטר של אילת למעריץ - הכל היה עניין של טיימינג. מזג האוויר היה מושלם - ימים חמים שלרגע לא היו חמים מדי, וערבים צוננים-נעימים שאפשרו לי גם ללבוש את הז'קט האחד שהבאתי ולעוף על כמה חורפי אני.
המקום
אורכידאה - הריף הוא מלון די מפתיע, שלא מקבל מספיק קרדיט. זה נובע אולי מהזיהוי המיידי של מותג אורכידאה עם המלון האילתי השני שנושא את השם הזה, אבל תאמינו לי שמדובר בפנינה. בריף יש 79 חדרים וסוויטות בגדלים שונים, כולל חדרי דלוקס סמוכים לחוף וחדרים שיוצאים מהם הישר לבריכה של המלון - כולם בעיצוב מודרני ונקי שעושה חשק להשתרע על המיטה ולא לקום אף פעם.
אבל קומו, בחייאת, ורדו לבריכה של המלון, שתוביל אתכם הישר מהלובי לחדר האוכל. רוצה לומר, מישהו פה הבין מה ישראלים אוהבים ואמר "אוקיי, אין סיבה להפריד ביניהם". חדר האוכל, אגב, הוא החוליה האחרונה במסע הקצרצר שלכם לחוף, כך שמשפחות חובבות צלילה או זוגות שלא מתנהלים במרדף תמידי אחרי אטרקציות ובידור באמת יכולים לעשות צ'ק-אין באורכיאדה - הריף ולא לצאת משטח המלון וחופו עד הצ'ק-אאוט. אולי ואולי לא מבוסס על סיפור אמיתי.
אורכידאה הקלאסי, האו. ג'י, הוא כבר מעין מוסד אילתי. המלון, ששואב השראה מכפרי הנופש בתאילנד, מכיל 194 חדרים וההתניידות בו, זאת אומרת במעלה והמורד צלע ההר המפורסמת, נעשית באמצעות קרוניות גולף, שמנווטות בסבך הצמחייה המרשים שבמתח. הקרוניות מביאות את האורחים מבקתותיהם אל המבנה המרכזי בעל שני היכלי לובי, חדר האוכל והבריכה, או אל חדר הכושר והספא שבמלון. אגב, זה טיזר, כי תיכף אשוויץ גם בעיסוי שעברתי. תקנאו.
החדר
למרות שכתבתי שהחדרים באורכידאה ריף מעודדים השתרעות ולמרות שהשתרעות היא האינסטינקט האחד שיש לי בגוף, השהייה בסוויטה המשפחתית במלון הציגה בפניי את אהבת חיי החדשה: הבריכה הפרטית במרפסת שמשקיפה אל הים האדום. אמא, אבא, תכירו - זו הבריכה. היא מחוממת ואנחנו מאוהבים. כי אלה החיים שפספסתי במשך כל הזמן שזלזלתי באילת - חיים מדהימים עם בריכה וריח תמידי של ניקיון. איזו החמצה.
גם באורכידאה התאילנדי קיים מגוון רחב של וילות וחדרים. מבקתות משפחתיות אינטימיות ועד חדרי פאר בעיצובי שיש ועץ ששובים את העין. מי שממש רוצה להשקיע בחופשה שלו (ויש לו את האמצעים), יאמיר ויעלה לאגפי סיאם, השנגרילה ועד לווילה רויאל - רביעיית הווילות היוקרתיות ביותר במקום, שמושכות אליהן כל סלב ישראלי שמכבד את עצמו וגם סתם מיליונרים, יהלומנים ואנשי עסקים מרחבי העולם. בקטנה. הווילות משקיפות מגבוה אל קו החוף, יש בהן בריכות פרטיות ואורחים ששוהים בהן נהנים גם משירותי באטלר אישיים. בקטנה.
מה עושים?
כל מה שעושים באילת - צוללים או אוכלים, שועטים על סירות בננות או צפים באבובים. הולכים לסתלבט על המים, עורכים קניות בלי מע"מ או - כמו שהבטחתי - מבקרים בספא של אורכידאה. עברתי מסאז' שמנים שנגע לי במקומות שהשתיקה יפה להם: הראש והלב. הספא פתוח, בתשלום, גם למבקרים שאינם אורחי המלון אז בכלל אין הרבה תירוצים לוותר עליו. כיוון שאני חובב מדע, הביקור שלי ושל שאר העיתונאים בנסיעה הוביל אותנו גם למצפה התת-ימי - מוסד אילתי נוסף, שגם אותו תייגתי עד כה - בטמטומי הרב, נו מה - כאתר שלא שווה לבקר בו שוב אחרי גיל 10. אבל שווה ברמות, כי היה מעשיר ומעניין, וכי ראיתי איך מאכילים כרישים. כרישים אני אומר לכם.
מה אוכלים?
שתי האורכידאות מתהדרות בחדרי אוכל שנראים בדיוק כמו שאתם מדמיינים חדרי אוכל במלון אילתי - ובאמת שיש בהם משהו לכל אחד. האם העמסתי צלחת? ברור שהעמסתי צלחת כי אחרי העיסוי והשינה קמתי כבר חמוש באישיות חדשה: זורמת יותר, חברותית יותר, רעבה יותר. נוסף על הפירות, המאפים, הסלטים, הגבינות, השתייה ובר האומלטים שהפכו כבר לתו תקן, באורכידאה ריף פנו גם אישית לנשמה שלי והציעו דרינקים לאורך כל היום - קאווה ופרי בלובי, ודרינק מתחלף בחדר האוכל. נפלתי על היום של לימונדת הארק הגרוסה וזה היה תענוג. היורדים אל החוף מוזמנים לעצור במסעדת "מיקונוס" שמציעה… נכון מאוד, אוכל הודי וקינוחי קונספט מולקולריים. סתם, נו, זה מטבח ים-תיכוני בדגש על יווני, והם יאביסו אתכם סופלאקי טעים וסרדינים מטוגנים עד שלא תוכלו ולא תרצו לזוז.
בשורה התחתונה
אם עד כה חשבתם שהעיר הדרומית בישראל היא לא בשבילכם - נסו את אילת בחורף. אם עד כה ביקרתם בה רק בקיץ כי חשבתם שזו העונה הלגיטימית היחידה שלה - נסו את אילת בחורף. אם אתם סובלים מטראומות עבר ורוצים לעבור תיקון רגשי, רצוי בתוך בריכה מחוממת - נסו את אילת בפאקינג חורף.
מחירים
מלון אורכידאה - הריף: החל מ-404 שקלים ללילה לזוג באמצע השבוע, על בסיס לינה וארוחת בוקר. בסופי השבוע, החל מ-518 שקלים.
מלון אורכידאה: החל מ-378 שקלים ללילה לזוג באמצע השבוע, על בסיס לינה וארוחת בוקר. חצי פנסיון מ-629 שקלים. בסופי השבוע, מ-455 שקלים ללילה לזוג על בסיס לינה וארוחת בוקר, והחל מ-725 שקלים לחצי פנסיון.
*הכותב היה אורח רשת אורכידאה