"ביערות הכרמל". לקחתי
כך הכל התחיל. נשלחתי לאחד המלונות היותר שווים בארץ כדי לבדוק מקרוב את סדנת הספורט שהוא מציע, לצד הרוגע והשלווה מסביב. בעודי אורזת הבנתי כי לא מדובר בחופשה רגילה. לצד בגדי הים מצאתי את עצמי אורזת בגדי ספורט. אכן, לא פשוט.
יום ראשון
13:00, מלון יערות הכרמל בבית אורן
כבר בחנייה של מלון "יערות הכרמל" אני רואה דרך חלון המכונית אנשים יושבים מחוץ למלון בחלוקים. "זה חוקי להסתובב ככה?" אני תוהה בעודי מחנה את הרכב. אבל אני נכנסת ומגלה שכולם, אבל כולם בחלוקים לבנים. אני עושה צ'ק אין והבחור הנחמד בקבלה מסביר לי שלארוחת הבוקר והצהריים אני יכולה להגיע עם החלוק למסעדה אבל בערב לא - בערב זה "קז'ואל". אה, כי החלוק פשוט כל כך אלגנט. תוך כדי שיחה הוא מסביר לי שאין לדבר בטלפון בשטחים הציבוריים של המלון. אמאל'ה, אני זועקת בתוכי, שלחו אותי לסדנת ויפאסאנה. הצצה במערכת השעות של שיעורי הספורט השונים גרמה לי ללכת ולקבוע לעצמי מסאז'. מה שבטוח.
14:00, תה ראשון
אנגליה זה פה. אני מוצאת את עצמי שותה תה באמצע היום וכל כך טעים לי שיש לי תחושה שאני אתמכר. האהוב עליי הוא הבננה-קרמל - נותן תחושה שאני מרמה את המערכת ושותה קינוח. שמישהו יביא לי וופל בלגי לטבול!
15:00, ארוחת צהריים
עלים. הרבה עלים, אבל חייבת להודות שאלה היו העלים הכי טעימים שאכלתי בחיי. על המנה העיקרית דילגתי מתוך ידיעה שעוד שעה יש לי שיעור ולא ממש בא לי להקיא מול אורחי המלון. בכל זאת, באתי לסקר, לא להבריח. אצטרך לחכות לערב.
15:45, רבע שעה לשיעור
שיעור ראשון במלון ואני תוהה האם יהיה לי קשה או שמספר החודשים של המנוי בחדר כושר יעשו את שלהם ואוכיח שיש לי שריר או שניים.
16:00, BOSU
דברו עברית: לקחו כדור פיטבול (לא הזמר חברים, להתרכז!) וחצו אותו לשניים. מדובר בשיעור עיצוב שעובד הרבה על שיווי משקל ומאמץ בעיקר את שרירי הבטן והרגליים.
בקהל: נשים וגברים בכל הגילאים, כי כולם יכולים.
רמת סבל: 2 מתוך 5. התחלה טובה לשבוע עמוס.
לפני: 3 מתאמנות שונות שואלות אותי אם אני המדריכה, כך שמסתבר שתמיד אוכל לעשות הסבת מקצוע.
אחרי: כואבים לי השרירים בבטן, לא משהו שג'קוזי לא יפתור.
17:00, זמן מנוחה
סופסוף עולה על חלוק ויוצאת לקרוע את חדר המנוחה. בתגבור של ספר טוב אני נרדמת אחרי 10 דקות קריאה. ככה זה כשהכסא מעוצב כמו מיטה.
17:45, תה מספר שתיים
הדרך להתמכרות קצרה, מאוד. אני חוזרת לחדר כדי לגלות שקיבלתי קערה מלאה בפירות טריים שבאים לי בטוב לאור העובדה שהגוף צריך קצת אנרגיה אחרי השיעור.
18:00, דפיקה בדלת
מקבלת בקבוק של בושם קטן עם נוזל להשפריץ על הכרית לשינה טובה יותר. כי באמת לרגע חששתי שיהיו לי בעיות להירדם על המיטה הסופר נוחה. מזל.
21:00, משחקי הרעב
אחרי שדילגתי על המנה העיקרית בארוחת הצהריים בגלל השיעור באתי מוכנה לטרוף מכל הבא ליד. בעודי מתנפלת כאחרונת משתתפות "משחקי הרעב" על בופה הסלטים אני מזמינה אנטריקוט לעיקרית וכבר מדמיינת את השוקולד כקינוח. הכל בגודל הנכון, כזה שלא מאפשר לי להתחזר ולאכול עם העיניים אבל אני יוצאת שבעה מעל ומעבר.
21:15, שיא החופשה, או: תפריט כריות
מה ששמעתם. תפריט ובו 7 סוגי כריות לבחירה. היש יותר מזה? חשבתי שאולי עובדים עליי אז התקשרתי לשאול כמה עולה התענוג. "בחינם" עונה לי הבחורה בשירות לאורח. "אני יכולה להחליף אחת בכל לילה?" אני שואלת כאחרונת הישראליות. "לא, אבל את יכולה להזמין 2-3" אמרה. אז הזמנו 2-3 כריות וכשהן הגיעו חיבקתי אותן כאילו היו נעלי המעצבים שתמיד רציתי. בן הזוג חושב שהוא שליט צבאי, אחרת לא ניתן להסביר את מבצר הכריות שבנה סביבו. הוא מרוצה וכשאני מבקשת לנסות את שלו הוא לא מוכן. זהו, איבדתי אותו. ריססתי לנו מהספריי לשינה טובה וזה אכן עזר, תוך שתי שניות כבר לא היה עם מי לדבר.
יום שני
10:15, אין אפשרות לקום
ישנתי כל כך טוב שהשעון המעורר לא ביצע את עבודתו כראוי ותודה לכרית מספר 7. מצאתי את עצמי רצה לאולם בו התקיים השיעור הראשון שלי להבוקר- Body Balance.
10:20, Body Balance
דברו עברית: מדובר באימון הוליסטי הלקוח משיטת "Lesmills", המשלב בתוכו מספר סגנונות בהם יוגה, פילאטיס וטאיצ'י. האימון בונה כוח וגמישות.
דרגת קושי: 3.5 מתוך 5. כפי שציינתי בסעיף הקודם גמישות היא מצרך חיוני אבל גם אם לא ניחנתם באחת תוכלו לפתחה עם התמדה.
בקהל: חובבי פילאטיס למיניהם וכאלה ששכחו את נעלי הספורט בבית. בניגוד לשאר השיעורים כאן מתאמנים יחפים או עם גרביים.
רמת סבל: 3 מתוך 5. המוזיקה הטובה עשתה את שלה וסייעה רבות בהעברת הזמן בקלות, מצד שני העבודה על השרירים וגמישותם היא לא פשוטה לאלו שלא ניחנו בגוף של לוליינית קרקס.
לפני: מעלה את הדופק על ידי ריצה לשיעור.
אחרי: ערנית כמו פנתר.
ספירה לאחור: 45 דקות
את השיעור אנחנו מסיימים עם טל המדריך במדיטציה. לפני שכולם רצים לארוחת הבוקר הוא אומר שהרבה פעמים אנחנו מרגישים רע עם עצמנו כשאנחנו נחים, בעוד מה שאנחנו לא מבינים זה שהגוף שלנו צריך לנוח. המסר: אל תרגישו רע שאתם כאן, תהנו מזה. כל מה שפולנייה כמוני צריכה לשמוע.
11:00, האו יו דואין?
עוברת בבריכה שנראית כרגע כחלום רטוב, תרתי משמע. מוזיקה מרגיעה בוקעת מהחלל השקוף ואני רואה נשים משתתפות בשיעור תנועה וריקוד. אחרי השיעור הקודם אני לא ממש מסוגלת להירגע ומחליטה לוותר לטובת סדנת הבישול לספורטאים.
11:15, סדנת בישול בריא. ממש
נכנסת לאודיטוריום וגל של ריחות טעימים מציף אותי. מתחת לבמה עובדים 2 טבחים ושירה התזונאית שמסבירה על מאכלים בריאים. איך שאני מתיישבת ניגשת אליי בחורה חמודה ונותנת לי חוברת מתכונים. אני משליכה אותם הצידה ומתרכזת בנעשה על הבמה. לרגע יש לי תחושה שמדובר במזימה של בן הזוג שלי שסובל מהבישול הגרוע שלי (ואני עוד מיפיפיית את המציאות). הקונדיטור מסביר על איך להכין חטיפים בריאים ואני תוהה אם נזכה לטעימות. כמובן שהוא מראה לנו שזה מאוד פשוט להכנה אבל כשאחזור הביתה לנסות זה יראה כמו משימה בלתי אפשרית. בדיוק בשביל זה צילמתי את המתכון ושלחתי לאמא. היא כבר סימסה לי שהיא מכינה.
אחרי שהקונדיטור סיים ללמד איך מכינים חטיף דגנים וחטיף תמרים הוא נותן לבחורה החמודה ממקודם לחלק לנו טעימות. "קחי את כל הצלחת" היא אומרת לי בעודה דוחפת לידיי צלוחית עם 4 חתיכות. "לא, לא" אני משחקת אותה מנומסת ולוקחת רק אחת. ברור שאחר כך ביקשתי ממנה לארוז לי כמה לדרך. בנתיים בקצה השני של השולחן הטבח מספר על מנת עדשים ודים סאם. הוא קוצץ את העלים בלי למצמץ וגורם לי להרגיש שמחר אני יכולה להגיש מועמדות למאסטר שף. גם כאן הגיע שלב הטעימות אבל אני כבר הייתי חייבת לרוץ לשיעור הבא שלי.
12:00, Cx Work
אני נכנסת לאולם בו התקיים הבודי באלאנס שכעת סודר עם מזרונים, מגבות וגומיות למתאמנים. רק לבוא ולהתחיל. על הבמה 4 מדריכים שכבר מתחממים ומקבלים את פנינו בחיוך. למה אני לא מחייכת ככה כשאני הולכת לשיעור? משהו לא בסדר אצלי? אולי החמצן לא מגיע לאזורים הטובים במוח? מיכל אוקמינסקי מנהלת מחלקת הספורט באחוזה מספרת על השיטה שהגיעה מאוסטרליה. קוראים לה "Lesmills" ולא זה לא אומר "פחות ארוחות" היא צוחקת. "מזל כי הבטיחו לי פנסיון מלא ואני לא מוותרת על שום ארוחה", אני חושבת לעצמי.
דברו עברית: אימון מהיר, יעיל ,קשה ומתאגר שמטרתו לחזק ולחטב את שרירי הליבה.
דרגת קושי: 4 מתוך 5. היו רגעים שעצרתי כי כבר לא יכולתי ולפי תחושת השריפה בשרירים, מטף היה יכול להיות אביזר חיוני. מזל שבשיר האחרון שמו את ג'סטין טיבמרלייק אחרת הייתי פורשת.
בקהל: כאן אני כבר רואה מתאמנים הארד קור, כאלה שבאו עם גופייה כדי להראות שהם לא פראיירים.
רמת סבל: 4 מתוך 5. לא סתם הכינו אותי מראש לשיעור קשה, הוא אינטנסיבי אבל עושה את העבודה. לא חושבת שיש חלק בגוף שלי שלא עבד.
לפני: תפילת שמע ישראל.
אחרי: ברכת הגומל.
ספירה לאחור: 30 דקות, כי דקה יותר וייתכן והיו קוראים לחובש.
12:15, זמן חלוק
אחרי בוקר של כושר אין לי ספק שהרווחתי את זה ביושר. משקה אנרגיה ביד, חלוק לגופי ונעלי בית לרגליי- אני מרגישה נפלא! השיעורים של הבוקר שחררו בי הורמונים שלא ידעתי שקיימים והבטיחו לי אנרגיה לשארית היום. אני יושבת במרפסת של החדר וצופה בנוף, אחר כך קוראת קצת ספר ובא לי שהזמן ייעצר מלכת. כיף לי. נקודה.
14:00, לאנץ' על בטן מלאה
שוב מוותרת על מנה עיקרית אבל זה רק כי אני כל כך שבעה. יושבת לי עם החלוק בפינה שקטה בחדר האוכל, עם העיתון שקיבלתי בבוקר לחדרי ואני מרגישה בבית. אצל מי פה חותמים קביעות? רגע לפני שאני חוזרת לחדר אני מחליטה להזמין דיאט קולה. אני כבר למעלה מ-24 שעות בלי והגוף מרגיש בחסר. המלצרית הנחמדה מגישה לי את הבקבוק ובא לי לבקש שתביא גם שקית ומזרק כי אני רוצה את זה באינפוזיה.
18:00, הרצאה "למה ללא גלוטן?" למה באמת?
כדי שלא יגידו שאנחנו כאן רק כדי לנוח ולשרוף קלוריות דואגים במלון להרחבת הידע בשעות הערב. פרופסור אהרון לרנר הגיע להעביר הרצאה של שעה על צליאק, רגישות לגלוטן ומה שביניהם. מעבר לעובדה שההרצאה הייתה מאוד מעניינת, להיפוכונדרית כמוני היא בעייתית. אני כבר רוצה לקבוע תור לרופא שלי כדי לבדוק האם יש לי בעיה חדשה. מה שכן, בעולם שבו כ-10 אחוז מהישראלים חולים בצליאק שווה לדעת במה מדובר, מה הגורמים והאם שווה להוציא את הגלוטן מהתפריט- התשובה של פרופ' לרנר היא– לא.
יום שלישי
9:45 מפיג'מה לטייץ
קמה עם כאב בכתפיים מהשיעור CX אתמול ומודה לאל שיש היום מסאז' משחרר.
10:00, רוקדים אירובי
דברו עברית: המדריך רועי אברהם מעביר שיעור אנרגטי וקופצני עם דופק גבוה שלא יורד (!).
דרגת קושי: 3 מתוך 5. למי שאין קורדינציה וזיכרון יהיה מאתגר.
בקהל: בנות שבא להן לשרוף קלוריות על הבוקר.
רמת סבל: 0 מתוך 5. ממתי אני סובלת בזמן ריקוד?
לפני: ארוחת בוקר קלילה.
אחרי: 3 משקאות אנרגיה.
ספירה לאחור: 60 דקות של אושר צרוף. כבר אמרתי שאני אוהבת לרקוד?
13:00, ספינינג קליפים
דברו עברית: המדריך אורי פיתח סגנון בו הכניס מסך לשיעור הספינינג הרגיל עליו מוקרנים קליפים צבעוניים ומסלולי רכיבה במקומות שונים בארץ ובעולם, על מנת לדמות רכיבה בשטח.
דרגת קושי: 4.5 מתוך 5. לא סתם אמרו שקשה בעלייה, רק שכחו לציין שגם בירידה.
בקהל: מאזוכיסטיים וכאלה שלא ידעו שהם כאלה.
רמת סבל: 5 מתוך 5. אבל לא "סבל רע". מודה שהתחברתי יותר לקליפים ולמוזיקה הטובה שנבחרה בקפידה על ידי אורי המקסים, שדאג להכניס לאווירה האנרגטית.
לפני: כבר כואב לי הישבן.
אחרי: מחכה שמישהו יפתח אלונקה ויפנה אותי לאזור הבריכה.
ספירה לאחור: 45 דקות של הזעה אינטנסיבית.
18:00, סופסוף מסאז'
זהו! סיימתי שלושה ימים מהנים אך כואבים של כושר וכעת הגיע הזמן לפצות את גופי על ההתעללות ולפנק אותו במסאז' שווה במיוחד. הזמנתי "BALANCE" בתקווה שזה יחזיר לי את האיזון דקה לפני החזרה לשגרה. מדובר בטיפול של 75 דקות המשלב תנועות חזקות (לדעתי הכתפיים שלי הוצאו והוחזרו למקומן) ורכות (מי לא אוהב נעימי בראש?). העיקר שיצאתי כמו חדשה בזכות סיגל הנהדרת.
אחרי המסאז' ניצלתי עוד קצת את הג'קוזי ואזור הבריכה שהיו ריקים מאדם וכאילו לא היה יכול להיות יותר טוב- ארוחת הערב הייתה בסגנון ברבקיו. כנראה שפספסתי את השלט "גן עדן" בכניסה.
אחרי 5 שיעורים לא קלים והתנתקות חלקית מהנייד ציפיתי שמישהו יבנה פודיום ויעניק לי מדליה, אבל כשזה לא קרה הבנתי שאולי יכול להיות, שחס ושלום, נהנתי. כן, שמעתם אותי. הפולנייה נהנתה, וגם כשסבלתי נהנתי. שלא ייגמר לעולם!
יום רביעי
8:00, לא רוצה לעזוב
אני לא מאמינה שזה נגמר. אם בעבר חשבתי שחופשה וספורט זה דבר והיפוכו אני מבינה פתאום שזה משתלב נהדר. אני לא מרגישה נפוחה מהארוחות להיפך, אני מרגישה קלילה ומלאת אנרגיה ורואה שאפשר לעשות הכל כשהאחד לא בא על חשבון השני. לא היו לי תחושות אשם כשאכלתי בתענוג את הכנאפה ואשכרה מצאתי את עצמי מחכה לשיעורים של מחר.
עכשיו אני צריכה לחזור לעולם בו מיילי סיירוס מתנדנדת על כדור הרס וריהאנה מאחרת להופעות. עולם בו רק אוכל לחלום על הפעם הבאה בו אלבש חלוק ואשתה תה בננה-קרמל. עולם שכולו טוב.
* הכתבת הייתה אורחת המלון