זו לא הגדרה מדעית, אבל במהלך סוף השבוע המהנה בכפר הנוקדים, נזכרתי בקלאב מד. במובן החיובי, כמובן. למזלנו, איש לא ניסה להרקיד אותנו במהלך הערב.
לכאורה, מה בין מקום שהתחיל לפני יותר מ-20 שנה כאירוח בדואי למטיילים בדרך למצדה ולמכונת ההארחה המשוכללת שכבשה כל פינה על הגלובוס? לא הרבה. אלא שבכפר הנוקדים ידעו לצמוח מתוך החוויה הבדואית שמתקשרת עם מדריכי טיולים, אל תוך מקום שנותן מענה מקים לכל צורה של נופש שתבחרו.
המקום
מחפשים מאהל בדואי בסיסי אך מאובזר שייתן לכם מקום לישון במדבר ולא הרבה יותר? יש. מחפשים מקום לאירוע משפחתי סגור? יש. רוצים חדר מפנק יותר? יש. אוהבים להיות עם עצמכם? יש סוכות מדבריות בדיוק בשבילכם. צריכים הפעלות ללא הפסקה? גם יש.
וכך מצאנו את עצמנו בסוף שבוע יפה של חודש חורפי מוקפים בסוגים שונים של מטיילים: מרוכבי אופנועים בני 50 שבילו את הערב בשיחות על בעיותיהם הכלכליות ואת הבוקר בחידוש הנעורים באמצעות רכיבה רבת רושם. דרך משפחות שבאו לחגוג יחד אירועים שונים, והתמקדו בישיבה בשטח שהוקצה להן ובבישול עצמי, תיירים שמגלים לראשונה שמים זרועי כוכבים ואת הצבעים של מדבר יהודה (חוויה ראשונה עבור לא מעט מהם, אמרו לנו אנשי הכפר), הורים עם תינוק פעוט שפתחו את היום בריצת בוקר מפתיע, משפחות עם אופניים קטנים וגדולים ועוד ועוד.
הכפר הכיל את כולם ונתן לכולם מענה. אנשי הצוות, נחמדים כמו שרק אנשים שמבלים את כל ימיהם במדבר יכולים להיות, דאגו שלכל אחד יהיה את מה שהוא זקוק לו. לאט לאט גם האורחים נכנסים לקצב של המדבר. שלו יותר, אנושי יותר, רגוע יותר. אין כמעט קליטה בסלולר. וזה מצוין. המארח שלנו המליץ לנו לעבור בערד, ובסוף התקשינו להבין למה סירבנו בנימוס.
אבל מעל לכל, ולפני כל הפעילויות שיפורטו עוד רגע, עומד הנוף. בקעת הקנאים יפה עד כאב, כמעט מכל זווית שתביטו עליה. ויש הרבה מאלה. ובחודשי החורף, כשמזג האוויר נסבל גם כשהשמש מחממת, אפשר ליהנות ממנה עד הסוף. אנשי הכפר שמחו להדגיש שמדובר במקום שלא נלקח מאף אחד. השבט המקומי ברח מהמקום בעקבות סכסוך עוד בשנות השלושים.
מה עושים?
בכפר למדו שהמטייל הישראלי הממוצע מגיע בדרגות שונות של יכולת להתמודד עם המדבר. ולכן הרימו את הכפפה וסימנו בעצמם שבילי טיול סביב סביב, כדי שההנאה מהמקום לא תהיה רק מנת חלקם של מי שצריכים רק מפת סימון שבילים, מצפן וקפה לדרך. לא פחות מ-40 שבילים מקיפים את הכפר, ואתם מוזמנים לבחור מביניהם. כיאה למקום שלא נותן לך להישאר מאחור, גם כאן מציעים אנשי הכפר יציאה לטיול מאורגן עם אחד מאנשי הצוות. אנחנו הצטרפנו לטיול לאזור ברכת צפירה, שהצליח להתאים לכל הגילאים, בעיקר לקטנים. באופן מופלא הצליח המדריך שלנו להלהיב את הקטנים בחבורה עם משימת איסוף עלים במדבר. התוצאה – לביבות מלאות בכל טוב באמצע הדרך ביחד עם תה מרענן.
ובכל זאת, בלי חוויה צילומית יותר אי אפשר, וכך לטיול הרגלי הוספנו גם טיול גמלים. הילדים מחו שהטיול נגמר רק אחרי חצי שעה בלבד, מה שאומר שהוא השיג את מטרתו בדיוק.
ובכל זאת, לא כולם יכולים להיות במדבר כל היום. מי שמבלה את כל זמנו בכפר עצמו, או רק חלק ממנו, ימצא גם שלל עיסוקים. – מאולם עם משחקים לילדים ועד לקומזיץ הערב, שבו תחלקו חוויות עם אורחים נוספים מסביב למדורה.
ה"חדרים"
הכפר מציע אפשרויות רבות ללינה, כולן עם מקום נוח לישיבה מחוץ לחדר ולבישול עצמי. אנחנו נהנינו מחדר בורגני יותר, שבכל זאת שמר על הצביון המדברי. איש לא מנסה להתחרות פה במלונות פאר מדבריים, אבל אין דבר שהיינו צריכים ולא מצאנו שם.
מה אוכלים?
את ארוחות הערב והבוקר בחרנו לאכול בחאן, שגם בו נשקף נוף נהדר. לא מדובר בארוחת פאר. הסלטים היו מעט טעונים שיפור, אבל המבחר היה נרחב, הבשר היה טוב, וגם הטבעוני בחבורה מצא את עצמו שבע. אי אפשר שלא לציין את דוכני הקינוחים, שמלאים בשלל ממתקים שהלהיבו את הילדים כמעט כמו הגמלים. אנחנו, ששילמנו לרופא שיניים אחד או שניים, התלהבנו מעט פחות, אבל נשברנו אל מול האושר שנקף מעיני הילדים. טוב, רק הפעם. מבחינתנו, התה הבדואי היה שווה את הכל. החך שלי לא אנין מספיק בשביל לפרט את מרכיביו, אבל רק אוכל להגיד שהוא העלה חיוך רגוע על הפנים. כמו שצריך במדבר.
הזמן, לרוע המזל, איננו בדואי, וסירב לעצור. וכך יצאנו לדרך בחזרה למרכז אחרי שלל הפעלות ופעילויות, אבל טעונים כאילו נחנו במשך יומיים. בדרך עצרנו לארוחה מצוינת במסעדת מוזה. על המסעדה שמעתי לפני שנים מחברי ילידי ערד, שציינו אותה שתחנת המוצא לכל ערדי שמכבד את עצמו. שיחה קצרה עם הבעלים הבהירה שהוא זוכר כל מקומי שאכל אצלו, כולל העץ המשפחתי שלו ומיקומו הנוכחי על פני הגלובס.
גם היום מדובר בלב הפועם של העיר, שאומנם נמצא בתחנת דלק, אבל מרגיש מבפנים כמו הפאב שהייתם רוצים למצוא, בעצם, בכל מקום. כזה שיציע לכם ארוחה איכותית (שעשתה טוב גם לילדים, גם לטורפי הבשר וגם לטבעוני האדוק), בירה טובה וכדורגל על המסכים. לא בדיוק קלאב מד, אבל מרגיש טוב לא פחות.
מחירים
קמפינג
מבוגר - 90 שקלים ללילה, ילד - 80 שקלים.
אוהל גדול
לינה בלבד: מבוגר 90 שקלים ללילה וילד (מגיל שנתיים עד 12) 80 שקלים. חצי פנסיון: 260 שקלים למבוגר, 190 שקלים לילד.
סוכה
לינה בלבד: 200 שקלים ללילה למבוגר, 100 שקלים לילד. חצי פנסיון: 370 שקלים למבוגר, 210 שקלים לילד.
חדר
לינה בלבד: 600 שקלים לזוג ללילה, 100 שקלים לילד. חצי פנסיון: 940 שקלים לזוג, 210 שקלים לילד.
כפר הנוקדים, ערד. טלפון להזמנות: 08-9950097, או באתר.
*הכותב היה אורח המקום