חופש אמיתי מבחינתי זה להסתובב בעיר יפה, לשתות קפה כל שעה עגולה עם מאפה שווה במיוחד, לעשות מסאז', לשתות הרבה יין טעים ולצאת לדינר מפואר שממנו אחזור מסובבת ומאושרת. או במילים אחרות – לטוס לפריז. אין מה לומר, עיר האורות היא הדבר הכי משמח שקיים בחיי ובכל זמן נתון אשמח לטוס אליה ולבלות שם את החופש שלי, אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד - ובצורה משונה (וקצת עצובה) יוצא מצב שאני לא מצליחה לטוס אליה כל כמה חודשים כמו שהייתי רוצה, מה שגורם לי לשיברון לב, געגוע עמוק ורצון לחפש תחליף ראוי. אז זהו, שמצאתי. לא רק שמצאתי את פריז, היא גם ממש בתוך תל אביב ואפילו לא רחוקה מהבית שלי.

המקום

אחרי שנים רבות של תכנון, בניה, עיצוב והפעלה מדויקת נפתח לפני כשבועיים מלון אלקונין ברחוב לילינבלום במרכז תל אביב. עשר דקות מהים, חמש דקות מנווה צדק, עשר דקות מדיזינגוף סנטר ובעיקר קרוב לכל מקום בעיר. כבר בכניסה למלון אפשר להרגיש את רוחה של פריז שוהה בכל מקום החל מהקרניזים בקירות, הראטן על הכיסאות, הריח המדהים בספא או הצוות שכולו (טוב לא בדקתי את כולם אבל זה בהחלט מרגיש ככה) מדבר גם צרפתית. אין יותר פריז מזה. כל מה שרציתי זה שיחתימו לי את הדרכון בכניסה למלון ואז בכלל הייתי מנצחת את המערכת.

מלון אלקונין (צילום: אילן ארנון)
צילום: אילן ארנון
מלון אלקונין (צילום: סיון אסקיו)
צילום: סיון אסקיו

מלון אלקונין (צילום: סיון אסקיו)
צילום: סיון אסקיו

המלון

למלון 44 חדרים, חלקם בקומות התחתונות של הבניין לשימור ששופץ ונראה בדיוק כמו בגרסת המקור, וחלק בקומות העליונות שם נבנה מבנה נוסף כדי להגדיל את מספר החדרים. והקצפת של היופי הזה הוא בכלל הרופטופ בקומה האחרונה, שם נמצאת בריכת אינפינטי מחוממת (לא מאד חמה אבל נעימה ומתאימה כבר לעכשיו לימים היותר חמים). הגג כולו מעוצב כמו ריזורט לחופשה עירונית, עם נוף מושלם לים ולכל תל אביב היפה וממש בקרוב גם ייפתח שם בר משקאות לקבל את השקיעה עם שבלי קר בדיוק כמו שהפריזאים אוהבים.

החדר

אנחנו ישנו בקומה העליונה בתוספת של הבניין בקומה השישית. החדר עצמו מרווח ביותר עם מיטה זוגית בין הגדולות שראיתי. רצפת הפרקט הייתה חמימה בדיוק בטמפרטורה הרצויה וזה הפך את החוויה למשהו הרבה יותר נעים. המיני בר עמד לרשותנו ללא תוספת תשלום וכלל שתיה קלה, בירה ומים. הארון היה נח, הטלוויזיה הייתה גדולה אבל מה ששבה את ליבי היה חדר הרחצה. מדובר במקלחת מפנקת ביותר עם כל המוצרים של קלרינס (שגם הספא הוא שייך להם ועל זה ארחיב בהמשך). חלוקים תואמים, מבחר מגבות וכל הדברים הקטנים שכיף לקבל חיכו לנו שם. אני חייבת לציין לטובה משהו כל כך קטן אבל אותי הוא קנה: בתוך הקיט של הכובע אמבטיה (האיכותי יש לומר) חיכתה לי גומייה שחורה לשיער. זה כל כך שולי וכל כך מקסים ויש פה חשיבה עד הסוף לחוויית לקוח שבאמת קשה לי להסביר כמה זה לא מובן מאליו ומאד לא אופייני לבתי מלון בארץ.

מלון אלקונין (צילום: סיון אסקיו)
צילום: סיון אסקיו
מלון אלקונין (צילום: סיון אסקיו)
צילום: סיון אסקיו

מלון אלקונין (צילום: סיון אסקיו)
צילום: סיון אסקיו

מה עושים?

בגדול אתם במרכז תל אביב ויש אין סוף דברים לעשות. הכל קרוב, הכל נגיש ופתוח כל הזמן, אבל כתל אביבית שבאה לנוח, ממש העדפתי לא לעשות יותר מדי. את תחילת החופשה שלנו פתחתי עם קפה וספר ברופטופ לצד הבריכה. השמש החמימה ליטפה אותי ונתנה לדמיין שאני בחופשה ארוכה ומפנקת (למרות שבאתי ללילה אחד). בהמשך ירדתי לספא בקומה התחתונה של המלון ושם הייתה לי חוויה קסומה. בחרתי מסאז' די סטנדרטי של שעה וזה היה פשוט מושלם. הספא עצמו מרווח, מעוצב ועושה חשק לא לצאת משם. חשוב לציין שלא רק טיפול גוף יש בספא, אלא גם טיפולי פנים על ידי צוות מקצועי של מותג הטיפוח "קלרינס". לפני המסאז' בחרתי לי סוג של תה צמחים שיחכה לי מיד לאחר הטיפול בחדר רוגע. בנוסף, נשאלתי אם אני רוצה לקבל איפור קל לאחר הטיפול. אני לא יודעת מה אתכם, אותי בחיים לא שאלו כזו שאלה. הרגשתי לרגע כמו ג'וליה רוברטס ב"אישה יפה".

מלון אלקונין (צילום: סיון אסקיו, noon)
צילום: סיון אסקיו, noon

מלון אלקונין (צילום: סיון אסקיו, noon)
צילום: סיון אסקיו, noon

מה אוכלים?

ובכן, זה אולי החלק הכי מעניין בסיפור של אלקונין. בקומת הכניסה למלון ישנה מסעדת "לה-אפוק" של השף הצרפתי הנודע רובושון. הוא אומנם אינו בחיים יותר, אבל המסעדות ממשיכות לספק מנות צרפתיות ידועות כמו: הפירה הנימוח והמפורסם שלו וההמבורגרים הקטנים שבסופו של דבר זה תמיד הכי כיף לאכול. המחירים גבוהים, היין מדהים, האוכל היה טעים בטירוף והקינוח הטראט טאטן העלה חיוך אמיתי שסגר את התחושה שאני באמת בפריז. המסעדה מעוצבת מדהים, התאורה מדויקת והיין מגיע בהמלצת סומלייה אדיב במיוחד. אי אפשר שלא לצאת משם עם חיוך על הפנים.

את ארוחת הבוקר אכלנו באותו מסעדה רק שהפעם הכל הרגיש שונה. השמש שנכנסה מבעד לחלונות נתנה תחושה של מקום אחר למרות שישבנו ממש ממול לאיפה שישבנו בארוחת הערב. גם ארוחת הבוקר נחשבת ליקרה מהממוצע בעיר, אבל אפשר לקרוא לה לגמרי גם צהריים כי המבחר שם גדול מהרגיל. מדובר בסלסלת לחמים ענקית עם לחמים שנאפים במקום, סלסלת מאפים צרפתים שגם נאפים שם תוך שימוש בחמאה קרה שמגיעה במיוחד למסעדה מפריז (כן כן אותה חמאה שמשמשת גם לפירה שאכלנו ערב לפני). בנוסף תוכלו להזמין ביצים לבחירתכם וסלט טרי לצידם. משמח לראות שני דברים חשובים שיש בארוחת הבוקר שדווקא בפריז הם פחות עובדים 1. סלט ירקות כיפי מירקות ארצינו. 2. קפה טעים. כי פריז מושלמת, אבל קפה טוב אין לה.

מלון אלקונין (צילום: אנטולי מיכאלו, noon)
צילום: אנטולי מיכאלו, noon

מלון אלקונין (צילום: אנטולי מיכאלו, noon)
צילום: אנטולי מיכאלו, noon

כמה זה עולה?

אמצע שבוע החל מ-1,800 שקלים. סופ"ש החל מ-1,950 שקלים.

בשורה התחתונה

אני עדיין מפנטזת על החופשה הבאה שלי בפריז, אבל עכשיו אני גם מפנטזת על החופשה הבאה שלי במלון אלקונין.

 

מלון אלקונין, לילנבלום 9, תל אביב. לפרטים והזמנות: 03-5484000 או באתר

*הכתבת היתה אורחת המלון