בילדות, נסיעה בקרבת הר תבור עוררה בי תחושות אובדניות. הזיכרון קצת מטושטש, וניסיונות להיזכר במקור הטראומטי של הבעיה מעלים רק תמונה מטושטשת שבה שתי מכוניות דוהרות אחת כנגד השנייה בעלייה להר, על כביש שדמה יותר לשביל פרות מאשר למשהו שהייתם מכנים דו כיווני. אני, בשעתו, ניסיתי לממש את תרומתי הצנועה לאנושות בצורת העברת משקלי על המושב מהצד של התהום לצד של החיים, כאילו אוכל להשפיע על הטיית המכונית לכיוון הבטוח. הכביש לא נראה כל כך מאיים היום (ובוודאי גם לא נראה כך כשעברתי את חווית כמעט-מוות ההיא בגיל ארבע), אבל אני עדיין לא מחבבת אותו. מבחינתי, מההר הזה יורדים ברגל – ואחר כך הולכים כמה שיותר רחוק.
למי שמעדיף ללכת כמה שפחות
אם להיות כנים, אז הר תבור לא באמת מאיים. הוא אכן בולט ביחס לשטח, בעיקר בגלל צורתו העגולה המדויקת ובשל גובהו כ-560 מטרים ירוקים. העלייה הרגלית לא קשה במיוחד, ואפשר להשאיר את הרכב למטה, בבית ספר שדה אלון תבור שליד בית ספר כדורי המיתולוגי (יצחק רבין, יגאל אלון ואפילו אלי יצפאן העבירו כאן את שנותיהם היפות). אם אתם לא בעניין של לטפס, עלו עם הרכב בשביל המגיע מהכפר דבוריה ולכו במסלול המעגלי שעל פסגת ההר. שתי כנסיות נוצריות התמקמו להן שם, כסמל לשינוי שישו עבר על ההר בעת שזכה לשוחח עם משה רבנו ואליהו הנביא. אחת מהן, "כנסיית ההשתנות", נבנתה על שרידי כנסייה ביזנטית וצלבנית – ונזירי המסדר גרים בסמוך. כדאי להיכנס אליה ולראות מקרוב. מהלול ההליכה על הפסגה, בסימון שחור, מלווה בלפחות שלוש תצפיות מסודרות ועוד כמה אקראיות. הטיול יארך כשעה, ובסופה אתם יכולים לחזור לאוטו ולעצור בדרך במרכז למורשת הבדואים שבכפר שבלי, בתחתית ההר (נוסעים מדבוריה לכיוון כביש 65 מצפון להר). יש שם אוסף ביגוד מסורתי וכלים שבהם השתמשו הבדואים בנדידתם ואוהל משפחה מייצג שיילמד אתכם על אחת מהמסורות החשובות ביותר שלהם – ובתרבות הפוסט-מודרנית חסרת המנוחה בכלל – עשיית הקפה (לפרטים: 04-6767875).
אם בחרתם ללכת ברגל מבית ספר השדה של הר תבור, צעדו עם המסלול האדום עד למפגש עם סימון כחול משמאלו (ושביל ישראל), שיטפס איתכם על ההר. ירידה באותה הדרך, או עם שביל ישראל מהצד השני, ייקח אתכם אל צומת גזית. טיול כזה יארך כארבע-חמש שעות.
למי שמוכן ללכת קצת יותר
אחרי הטיפוס להר וירידה עם הסימון הכחול ושביל ישראל אל צומת גזית, תראו ששביל ישראל חוצה את הכביש וממשיך דרום-מזרחה, על דרך קטנה יותר. כעבור כארבעה וחצי קילומטרים של הליכה מישורית לחלוטין הוא מגיע לחורבת טחבית, שם הוא נפרד מהסימון האדום ואתם נפרדים ממנו. ממשיכים על הסימון האדום וחוצים את נחל שמר ונחל גזית, עד לפנייה החדה ימינה – כשמשמאל ישנה התפצלות נוספת, לסימון שחור וכעבור 50 מטרים לסימון כחול. השביל הכחול והמקסים הזה יוביל אתכם לטיול קצת יותר מאתגר, שיורד בתלילות אל ערוץ נחל תבור. שם הוא פונה לקניון בזלת יפהפה ומתחיל לעלות בעלייה מתונה יחסית כשני קילומטרים נוספים. בימים טובים תראו כאן מפלים קטנים ובריכות מים טבעיות. המסלול הזה מסתיים בקיבוץ גזית, שממנו מישהו צריך לאסוף אתכם עם רכב. הטיול כולו – מהר תבור ועד הלום – יארך כשמונה-תשע שעות. אם אין לכם את כל היום, קצרו והתחילו את המסלול באזור כפר קיש.
למי שרק רוצה לצעוד
הדרך הכי נעימה כי כיף לחלק את הטיול הזה ליומיים, כאשר את היום הראשון מתחילים מוקדם בבוקר על פסגת הר תבור, ומסיימים תחת הכוכבים ליד קיבוץ גזית. עם שחר מהלכים על הסימון השחור שיוצא דרומה מגזית, כחמישה קילומטרים מישוריים למדי, עד נחל יששכר. כמה מאות מטרים הלאה תראו לשמאלכם את הסימון הכחול, שמתהלך על הנחל עצמו. כאן מתחיל המסלול לרדת מזרחה, לתוך אפיק הנחל הקניוני. ההליכה בפנים אורכת כשש שעות ומסתיימת בחוות דשן, על כביש 90. אתם צריכים את כל היום בשביל הטיול הזה, שאינו קשה במיוחד - אך ארוך למדי. מחוות דשן ישנו קו אוטובוס מספר 353 שמגיע לבית שאן, וקווים מקומיים נוספים (התדירות לא גבוהה מדי). לכיוון תבור ישנם אוטובוסים די תכופים מעפולה. אם יש לכם רכב, פשוט דאגו לפיק אפ בחוות דשן.
פתוחים: הכנסייה על ההר: פתוחה בין השעות: 8:00-12:00, 2:00-6:00., סגורה בשבת.
מגיעים: להר תבור - מכיוון עפולה על כביש 65, פנייה שמאלה לפני צומת גזית אל היישוב שבלי שממנו יש כביש לכיוון דבוריה ולמעלה ההר. אל המפגש של נחל יששכר עם כביש 90 מגיעים מכיוון עפולה, שם פונים דרום-מזרחה לכביש 71 וממשיכים לאורך עמק חרוד עד לפניה שמאלה אל כביש 90. חוות דשן נמצאת כעבור כחמישה קילומטרים, מצד שמאל.
מצטיידים: מים, אוטו צר למדי אם אתם מתכוונים לנהוג לפסגה, מפת סימון שבילים מספר 3.