מרחבי הגליל התחתון ירוקים מתמיד, והאביב שפרץ בסערה והביא ממטרי ברכה, הוסיף והעמיק את הירוק, הגביר את זרימת המים ומתחזק בהצלחה פריחה מעלפת. זמן להתרענן באזור פחות מוכר, כפרי, בטוח ורוגע.
הדרך אדומה ומתפתלת. מכל עיקול נשקף נוף משתנה שמתרחק ותופס פריזמה רחבה לסביבה. בשוליים העקלקלות פורחות המוני נוריות בלהט עונתי, ברחבי הר תבור ובסובב הפסגה - מסלול מעלף שהולם בשיא יופיו. ה"סובב" פושט ולובש מרבדי פריחה בהתאם לעונה, ולמזג האוויר וגשמי הברכה האחרונים, עשו עמו חסד והאריכו את תקופת הפריחה. אורכו כשני קילומטרים, הוא קליל ורווי הפתעות ומתחיל בחניה הראשונה בפסגה (ימינה במזלג).
> אלה כל עגלות הקפה שפתוחות בשבת
על חומת אבן סימון השבילים כפול, שחור ושביל ישראל, השחור הוא הקיו, צעדו בעקבותיו. מתחילים במפנה הדרומי בהר החשוף לשמש ופוסעים בצל עצי אורן גבוהים בין תערובת פרחי חורף ואביב: כלניות ורקפות אחרונות זוקפות ראש, נוריות בכל חלקה וגבעולי עיריוני צהוב תמירים פה ושם, רובם סיימו לפרוח. כשמאגפים מזרחה הפריחה משתוללת ואט אט משתלט החורש הים תיכוני עד לכיסוי מוחלט במפנה הצפוני. חגיגת הטבע במיטבה, מקבצי שום הבר, עמודי כלח מצוי, גביעונית לבנון חבויה בסבך, מקבצי כדן סגלגלים שאוטוטו ייעלמו וכמובן תצפיות נוף מרהיבות. הגליל התחתון בנוי מגבעות ובקעות. רכס הרי נצרת, עמק רחב ואז רמת סירין ובתווך יישובים כפריים מלאי קסם. בפסגת ההר ניצבת כנסיית ההשתנות, והמסלול עוטף אותה ואף חולף סמוך לחומה. בדרך תגלו מערה מסתורית קטנה, אפשר להציץ פנימה וכאשר השביל השחור חובר לירוק פונים שמאלה כדי לשוב לנקודת ההתחלה.
את הבוקר כדאי לפצוח בקפה המייסדים 65, במושב כפר קיש, קפה מקומי שהקימו לפני כשנתיים גילי וגל אלי. בני הזוג עברו לכאן מתל אביב בעקבות הקורונה וגילו שחסר קפה שכונתי, אז הם הרימו את הכפפה ויצרו מקום קטן ופלאי. המבנה שימש למחלבה, כבית מייסדים וחדר מחול וכעת זה חלל אירוח בעיצוב על זמני אקלקטי עם פריטי וינטייג' ותפריט קליל. יש כאן ארוחות בוקר מגוונות, קישים, מאפים, סלטים ומיני הפתעות. בימי שישי חומוס בעבודת יד, ובימי חמישי בערב הוא הופך לבר עם פיצות ונשנושים. מדי חודש מארחים השניים בשלנים אותנטיים לערב של ארוחה מלאה. בחודש שעבר זה היה אתיופי, היום הודי, ובחודש הבא משהו אחר. ובכלל יש במקום חיבור גדול לתרבות ואמנות והוא מציע פעילויות מעבר, כמו הופעות מוסיקה, ערבי שירה והקראה וכל רעיון מתקבל בברכה.
בקצה המושב, אל נופי רמת סירין הפסטורליים, נטועה חלקת כרם היין של משק בירגר, שבט משפחתי חקלאי וותיק ששנים התמחה בשקדים וזיתים. בשנת 1992 נטעו הילדים כרם ראשון והיום הם האחראים על הענף. את התוצרת המשובחת, הם מציגים במסיבה שנתית מסורתית, שבשל המלחמה נדחתה מנובמבר, המועד הקבוע, ל-12 באפריל. חצר המשק מתקשטת בפינות ישיבה, מוסיקה, דוכני מזון (בשרים וגבינות) ותוצרת חקלאית למכירה. תמורת 70 שקלים לאדם, מקבלים כוס יין ושותים ללא תחתית. החגיגה המקומית היא שיר הלל לחקלאות הישראלית וכולם מוזמנים (10:00-16:00, התאנה 22).
בקיבוץ עין דור השכן פועל מוזיאון וותיק לארכיאולוגיה, ואם זה נשמע לכם ארכאי משהו, אל תתנו לשם להטעות אתכם. זהו אתר דינמי מפתיע, שהצד הארכיאולוגי שלו מרתק, אך אינו היחיד והדגש הוא פעילויות למשפחות. כשהקיבוץ נוסד והחלו בפיתוח חקלאות, יצאו החלוצים לעבד את השדות ומצאו אוצרות. בשטח נתגלו שלל ממצאים ארכיאולוגיים שנאספו עד שנוסד המוזיאון ב-1986 והם מוצגים בו כולל פריטים מרחבי העמק. שובל, ארכיאולוגית, אוצרת ומנהלת, מספרת על רצף התיישבותי מהתקופה הפרהיסטוריות ובתצוגה העשירה יש כלי צור, תכשיטים, כלי קרמיקה, מנורות שמן, כלים מזכוכית, צלמיות, דלת אבן, קבר ייחודי, כדים ועוד. בחצר מתקני חקלאות כגון אבן מפרכה ובית בד וחצר נוספת שתציג מתקנים חקלאים משוחזרים נמצאת בשלב אחרון של העבודות. בסמוך שוכן מבנה הגלריה לאומנות עכשווית, המציגה תערוכות מתחלפות שמתכתבות עם הארכיאולוגיה והנוכחית 'פולחן של יומיום' מערבבת בין קודש לחול והיא יצירתית ומרתקת. בחדרי הסדנאות מתנסים ילדים ומבוגרים במלאכות כגון: פסיפס, קליעה, רפאות ועוד, ולמשפחות היצע רחב: מדריך דיגיטלי מלא מידע ופעילויות, הפעלות בהתאם לחגים ולאירועים ודפי פעילות בנושא חי, צומח ומועד. באמצע שבוע צריך לתאם, בסופ"ש פתוח חופשי כחלק מ-'שבת ישראלית' ורק הסדנאות בתשלום.
'שבת ישראלית' יש גם במרכז המורשת הצ'רקסית בכפר כמא, שזכה לפני כשנה וחצי בתחרות האו"ם לכפרי תיירות ועלה על המפה העולמית. הצ'רקסים הגיעו מהרי הקווקז וידועים בתרבות, מנהגים, מאכלים ושפה ייחודיים. המרכז חושף את העושר האתני בסיור מודרך חווייתי בשלוש תחנות. מתחילים בסרט על העדה, ממשיכים בביקור במוזיאון הבנוי מחללי תצוגה ופריטים מסורתיים המלמדים על התרבות, התלבושות ומעמד האישה, המוסיקה, החינוך וכד'. ומקנחים בסיור רגלי קצר בלב הכפר העתיק, החולף בסמטאות צרות, מבני בזלת יפהפיים, תצפיות ובתי אוכל אותנטיים. הכפר נקי ומטופח להפליא, תפאורה נהדרת לסיפורי אלף לילה ולילה. בקרוב שוקלים להחזיר את מופעי הריקודים שהיו כאן עד המלחמה, מדי שבת ב-12. המחול הצ'רקסי הוא אייקוני והמופע סוחף, אנרגטי ומיוחד.
מחיר הכניסה בכל הימים אחיד (בצל המלחמה) 25 שקלים לאדם. פתוח בימים ב'-ה' בתיאום. בסופי שבוע במסגרת 'שבת ישראלית' ובאירועי 'כפר ביקרתם' בלבד, הכניסה ללא תשלום.
להשלמת החוויה הצ'רקסית אסור לפספס טעימה מהמטבח המקומי והמאכלים המסורתיים, מכיסוני 'מתזה', מהגבינה המפורסמת, מתבשיל 'חג'רפ פסטה' שנהגה הפוך ממה שנדמה, מחלוז' ועוד. הדרך הטובה היא באירוח ביתי סביב שולחן מלא כל טוב שבושל ביד אוהבת כמו במטבח של סוזי נפסו. היא נקלעה לאירוח במקרה, אי שם בימי הקורונה שהשאירו אותה בבית והיא התנפלה על המטבח. בתחילה בישלה בקטנה והביקוש עשה את שלו. היום אפשר לבחור בארוחת בוקר, צהריים או ערב, בשרי או חלבי או גם וגם לזוג או לקבוצה. סוזי אוהבת לארח, וזה ניכר בקבלת הפנים החמה, בנועם הליכותיה ובנדיבותה כי רבה. סביב שולחן אסתטי נשזר סיפורה האישי בסיפור הכפר, והיא מרחיבה ככל שהקהל צמא לדעת. הבית נאה, האווירה נהדרת ותוך רגע תרגישו הכי נוח.
החיבור לאזור מתעצם כשמתעוררים היישר אל הטבע, הכפריות והסביבה המוריקה. מתחם בר בכפר במושב שרונה, נוסד ב-1995 והוא מהוותיקים בארץ בתחום האירוח שלא נס ליחו. בשטח שבע יחידות, ארבע זוגיות שתיים משפחתיות ווילה רחבת ידיים שמתאימה לארבע משפחות. כיאה למושב היחידות טובלות בירוק, עם מדשאות קטנות, צמחייה שעוטפת ועצי פרי. החדרים מתוקים ובניחוח כפרי שהולם את האווירה, ברובם ג'קוזי ולכל אחת פינת ישיבה וערסל. יש גם אזור ציבורי למפגשים והתכנסויות ולצדו בריכה הצופה אל כרם היין המשפחתי. זהו מושב שקט, מעולה לניקוי ראש ובבוקר אפשר ליהנות מהנוף אם צועדים למצפה יהל.
עד המלחמה כלל האירוח גם ארוחת בוקר, וזו עתידה לשוב בחודש הבא, עד אז ובלי קשר, חובה עליכם להכיר את 'מאפיה'. כשמה, אופים כאן לחם, מיני מאפים מתוקים ומלוחים, קינוחים ובשישי גם כריכים. למרות שיש קפה ומקום לשבת, זה לא בית קפה ואין מטבח, זו מאפיה שהקימו יוחאי באר ומור אוריון למשטיין, חברים טובים שעבדו יחד בתל אביב ומששבו צפונה, חברו לאפיה משותפת והם דוגלים בשילוש הקדוש: דיוק, איכות ופשטות. כאן לא נוהים אחר טרנדים, אין צילומים אינסטגרמיים מפולטרים, ולא רודפים אחר התהילה, ההיפך, ארבע הידיים לשות את אותו בצק, שומרות על אחידות במרקם ובטעמים ומעדיפות את הקלאסי, של פעם, שיש לו חיי נצח ובלי שיגעונות. הביס בקרואסון ממשיך להתפצח בפה גם אחרי כמה לעיסות, עוגת הגבינה האוורירית והרכה, נמסה באחת בנימוחות שמנמנה ואפילו הרוגלך הפושט טועם כמו גן עדן. המבחר אינו גדול ומשתנה, ואין הפתעות גרנדיוזיות, עובדים בנחת ובאהבה, כדי שיהיה נעים וטעים וזה הכי מצליח שיש.
פתוח ב'-ו' 07:00-13:00, לחמים בימים ד'-ו', תמיד עדיף אמצ"ש, ברגוע.
