אירופה ברמלה? אני כבר רואה אתכם מרימים גבה לא פחות גבוה מזו שאני הרמתי. נסעתי לשוטט ברחוב שפיק עדס, רחוב צדדי ברובע העתיק של העיר, ואם תחלקו אותו לשני מקטעים, האחרון שבהם יזכיר לכם סמטה בכפר ציורי. גם כאן יש סמטת אבן, ובתים עתיקים עם עצי לימון וסוכות גפנים, וכנסיות עם צריחים ומגדלי פעמונים. כמובן שיש גם לכלוך וגם בלטות שבורות לרוב, אך בין לבין מסתתרת הפתעה עם אווירה די רומנטית. אם לבחור את ה-רחוב בלבנט של רמלה אז שפיק הוא לגמרי הרחוב.
מי אתה שפיק עדס?
ראשיתו של שפיק עדס בדרך עולי הרגל שהובילה מיפו לירושלים עד 1869, אז סללו כביש ובהמשך השיקו את מסילת הרכבת. בטרם נקרא שפיק, והיה הרחוב הראשון בעיר, הוא שימש כתחנת מנוחה ומסחר על תוואי הדרך הראשית-ההיסטורית שהמשיכה עד ירדן. לאחר קום המדינה קראו לדרך על שמו של שפיק עדס – יהודי-עירקי שגר בבצרה, היה איש עסקים עשיר והוצא להורג ב-1948 באשמת מכירת נשק לישראל.
> ממש לא בתל אביב: זה רוטשילד הרצל שאתם חייבים להכיר
> הרבה יותר מרחוב אחד: זה מה שיש לעשות ברמלה המפתיעה
תחילתו של שפיק בהצטלבות עם רחוב דני מס וסופו בשוק העירוני – סה"כ כ-1.5 ק"מ. הרחוב מחולק מטפורית לשני מקטעים שונים זה מזה. המקטע הראשון הוא רחוב רגיל, קצת מיושן, שאין בו ציון מיוחד פרט לבית שבחזיתו אוסף שעונים מעניין (שפיק 2) ולכביסה צבעונית שמתנפנפת במרפסות ובחצרות ומצטלמת יפה לאינסטגרם. המקטע השני הוא הסמטה ה"איטלקית" לאורכה מנזרים, כנסיות ובתים עתיקים שנראים כבתי פאר של עשירי עבר, שבחלקם מתגוררים וחלקם נטושים ונראים כמחכים לגאולה. נכון לעכשיו, כאמור, הסמטה די מוזנחת אבל בעלת פוטנציאל להעיף אותה גבוה יותר ממגדל השעון, והיא חייבת קצת רמונט בטרם ישובו המוני התיירים והצליינים. בתגובה נאמר לנו ש"יש תוכנית אב מתקדמת לשימור הרחוב והרובע העתיק", ואנחנו אומרים, ויפה שעה אחת קודם.
אז יצאנו לטייל לאורך הרחוב בעקבות הארון אל ראשיד, צלאח א-דין, ריצ'רד לב הארי מלך אנגליה והגנרל נפוליאון בונפרטה, שפסעו בו אחר כבוד. הצצנו לחצרות, נכנסנו לכנסיות, ביקרנו במסגדים וקינחנו בסיור בשוק. ובעניין האוכל, בהצטלבות של שפיק עם רחוב קהילת דטרויט יש חומוסיות (בהן זו המפורסמת של חליל), מסעדות (וסעיד היא חובה), שיפודיות, דוכני פלאפל, חנות מתוקים, וגם בוטיק יין חדש.
המגדל הלבן
רחוב דני מס 23
המגדל ממוקם ברחוב דני מס אבל הוא חלק מהדרך ההיסטורית, ואם תמשיכו ממנו עוד כ-200 מטרים מזרחה תתחברו לשפיק.
המגדל המרובע נבנה ב-1318 כמגדל שמירה, הוא נישא לגובה 30 מטרים ושלט על האזור ועל הדרך לירושלים. המגדל פתוח למבקרים ואם תצלחו את 111 המדרגות שמובילות לראשו תזכו בפנורמה מרהיבה החולשת על העיר, על אזור השפלה וגוש דן ומרחיקה עד למגדלי עזריאלי. למרגלות המגדל נחפרו שלושה מאגרים ותעלות מים שהצליחו לשרוד את רעידת האדמה הגדולה שמחקה כמעט את כל העיר. המאגרים נתמכים בקשתות אבן מרשימות ובירידה אליהם מתגלה מקום עוצר נשימה. בשל מצבם הלא בטיחותי הגישה אל הבורות סגורה עד שישוקמו.
בסמוך למגדל ממוקם אתר הנצחה ל"מבצע דני" במהלכו נכבשה העיר ובו מוצגים פסלים של מפקדי המבצע עם שלטי הסבר.
מתי: ראשון-חמישי ושבת, 09:00-16:00, ובשישי עד 14:00 | מחיר: 10-17 שקלים | לעוד פרטים
המכולת הראשונה
שפיק עדס 10
חליל פתחו פתח את המכולת הראשונה ברמלה ב-1948. לפני כן הייתה לו חנות בגדים בשוק ולאחר כיבוש העיר נאלץ לעזוב אותה ואת ביתו ולעבור עם משפחתו לרחוב שפיק. כאן התבקש מהרשות לפתוח מכולת במבנה עתיק שמזכיר את המערה של עלי בבא, לפניה, וטרום הקמת המדינה, אכלסה דיר עיזים ובית קפה שכונתי. בהמשך הצטרף אל חליל בנו פוסטנד, שמספר: "גרנו ברחוב ארבע משפחות בבית אחד. היינו מכל הדתות, הסתדרנו יפה מאוד וכולם קנו במכולת עם תלושים שחילקו לנו". פוסטנד המשיך את דרכו של אביו והפך את המכולת לכל-בו אותנטי. היום ממשיכים הבנים חליל וג'ורג', הדור השלישי, שמנהלים אותה בעודו יושב בכניסה, מפקח עליהם, מחייך לקונים, שואל לשלומם ופותח בשיחות נוסטלגיות.
המנזר והכנסייה הפרנצ'סקית
סמטת שפיק עדס
מהמכולת חוצים את הכביש של רחוב ביאליק, מתעקלים מעט שמאלה ונכנסים לסמטה של שפיק, שנקראת גם רחוב המנזר הפרנציסקאני. הסמטה העתיקה אכן מזכירה במבנה ובאדריכלות סמטאות בכפרים באיטליה וביוון ויש בה קסם של רחוב צדדי, יפה ושקט שרק קול צלצול הפעמונים מפר אותו.
שיאה של הסמטה היא הכנסייה היפה שהוקמה ב-1902 ומתפארת במגדל פעמונים שמתמר לגובה 40 מטרים ובראשו שעון שנראה למרחוק. הכנסייה מוקפת בחומה שחלקה העליון נבנה מצינורות חרס ששימשו למעבר אויר ולהצצה לרחוב. הכנסייה גדולה, מרשימה ומתהדרת באוצרות אמנותיים בהם ציור מקורי וחשוב של טיציאן - אמן רנסנס מהמאה ה-15 שצייר את הורדתו של ישו מהצלב.
אחד מהסיפורים הנקשר לכנסיה הוא ביקורו של נפוליאון, שהיה בדרכו לירושלים ועשה את הלילה באכסניה הצמודה. לפנות בוקר הגנרל התעורר בבהלה לקול קריאת המואזין מהמסגד הסמוך. בלי לחשוב הרבה שלף אקדח, יצא לחלון וירה במואזין שנפל ומת. ונפוליאון? חזר לישון בשקט וחדרו נשמר כשהיה עד היום, כולל המיטה, השולחן והחלון שצופה למסגד.
מתי: הכניסה בתיאום מראש - 08-9127200 ובתשלום סמלי | לעוד פרטים
מסגד אל חודיפה אל ימני
אל חודיפה, המוכר גם בשם המסגד הקטן, ממוקם בשכנות לכנסיה ונקרא על שם אחד ממזכיריו של הנביא מוחמד, וכן המסגד שהמואזין שלו הפריע לנפוליאון. בשעות שהדלת פתוחה ואין תפילות אפשר להיכנס להתרשם מהאדריכלות המיוחדת, מחלל התפילה והשנדלרים התלויים מעליו, ומהחצר עם כיורי השיש לשטיפה הרגלים בטרם הן דורכות על שטיחי התפילה המהודרים.
הסטודיו של ניהאד דביט
רחוב שפיק עדס-המנזר הפרנציסקאני
ניהאד דביט היה אמן רב תחומי, ומהאמנים החשובים בעיר, שהתמחה בפיסול ואריגה בחוטי ברזל, וייצר עצי זית שמוצגים בארץ ובעולם ומסמלים את הרצון והתקווה שלו לשלום. ניהאד נהג לארח בגלריה שבביתו, לספר על חייו המרתקים, להציג את יצירותיו ולהראות את דרך עבודתו. בינואר האחרון ניהאד הלך לעולמו במפתיע והסטודיו נסגר זמנית בשל שנת האבל של משפחתו. את יצירותיו המיוחדות ניתן לראות בגלריה לאמנות עכשווית הממוקמת מעל המוזיאון העירוני. העבודות מוצגות במסגרת תערוכת מחווה בה מציגים גם אמנים שיצרו ופסלו עבודות בהשראתו ולזכרו.
מסעדת סמיר
שפיק עדס פינת קהילת דטרויט
"בחודשי המלחמה הראשונים היינו סגורים. רב הסועדים טרם חזרו, גם בגלל חוסר חשק וכסף וגם בגלל גזענות, ועד שהמלחמה לא תסתיים הם לא יחזרו", מספר ג'ליל דביט ומוסיף: "התבססנו בעיקר על מטיילים ותיירים ובמפתיע רב הסועדים שלנו בכלל לא ערבים. עכשיו מגיעים זוגות, משפחות, והרבה חיילים במדים". טרום המלחמה הוא אירח להקות רוק והופעות מוזיקה יוונית, טורקית וערבית, ומקווה לחזור בקרוב.
"סמיר הוקמה ב-1948 על ידי סבי פאיק דביט, שהייתה לו מסעדה בשכונת מנשיה ביפו. בזמן הפרעות ביפו עבר לרמלה ופתח את מסעדה במבנה בן 700 שנראה כמערת קשתות מרשימה ביופייה, שקירותיה ותקרתה משובצות באבנים. לפניה המסעדה הייתה שם מאפיית בייגלה רומני שהייתה שייכת לסבא של השחקן עוז זהבי, והיום אמו וסבתו הן סועדות קבועות שלה. ג'ליל במסעדה מגיל 12 ובמקביל עסק בחינוך ובתקשורת. הוא איש שיחה מרתק ויזם בנושא אוכל ותרבות ובמסגרת היזמות פתח עם שותפו עוז בן דוד את כנען - מסעדה צמחונות-טבעונית ישראלית-פלשתינאית הממוקמת בברלין. "המאפיינים של סמיר הם מטבח-היסטוריה-תרבות והאוכל הוא ערבי, רמלאי, מסורתי עם נגיעות אישיות", הוא אומר ומגיש כרובית ברכז רימונים, פלאפל ירוק עז וטעים במיוחד, סינייה קבב עטופה בשמיכת טחינה אפויה, ומסבחה חמימה ונהדרת עשויה מגרגירי חומוס, פלפלים צבעוניים, טחינה ולימון שנטחנו יחד. ויש גם מטוומה - עוף קצוץ עם בצל מטוגן ורוטב שום-לימון ופלפלים חריפים.
הכנסייה היוונית האורתודוקסית
שפיק עדס פינת דטרויט 5
הכניסה לכנסיה ולהיכל התפילה היא כמו קפיצה קטנה ליוון, שמתאפיינת בחצר אבן מקושטת בעציצים ואולם עם רהיטים, ציורים ואיקונות בצבעי לבן וכחול, כצבעי הדגל, האיים והים.
ראשיתה של הכנסייה במאה ה-12 והיא נקראת על שם גאורגיוס הקדוש, חיל בצבא הרומי שהתנגד לשלטון ובתמורה ערפו את ראשו, קברו אותו בכנסיה בלוד ומאז הוא נחשב לקדוש מעונה. הכנסייה והמנזר מוקפים בחומה גבוה שלא מעידה פנימיותה. הכניסה אליה היא דרך שער מתכת קטן בצבע בורדו מעליו סמל טאפוס (קבר, ביוונית) - סמלן של אחוות נזירים יוונית-אורתודוכסית ושל הפטריארכיה האורתודוכסית בירושלים. ההליכה להיכל התפילה הקטן עוברת בין קשתות ומסדרונות עתיקים שם נחשפים לסיפור המקום ולאוצרות האמנותיים.
מתי: ראשון, 10:30-8:30, ושבת, 11:00-09:00, בתאום מראש - 09-9221174
דוקנט סמיר
שפיק עדס פינת דטרויט 7
בוטיק יין בסמטה, בצמוד לכנסיה, זו בהחלט פריצת דרך מקומית. דוקנט סמיר (ובעברית החנות של סמיר) נפתחה לאחרונה ומדובר בחנות-בר שפתח ג'ליל ומנהלת יעל מואב - שבימי שגרה היא מדריכת טיולים במזרח ירושלים ובאין תיירים הצטרפה לבוטיק. יעל מספרת על המקום וממהרת להציע טעימות מהיינות שנבחרו בקפידה מהארץ ומהעולם, בהם מהיקבים יפו, אלכסנדר וסלע. ויש גם בירות בהן בירה טייבה - בירת הבוטיק הראשונה בארץ, שיצרו ב-1994 בכפר הנוצרי טייבה הסמוך לרמאללה. לצד היינות יש גבינות משובחות, מטבלים, שמני זית ומעמולים ובקלאווה של המפעל היוקרתי אגטי בירדן.
המלצה שלנו, אחרי הטיול חייבים אתנחתה קלה אז תבחרו לכם יין, שבו בשולחן בחוץ, תשקיפו אל הסמטה, תקשיבו לקולות ותרגישו לרגע כמו קפיצה קטנה לחו"ל.
מתי: שישי-שבת. באמצ"ש בתאום מראש | לעוד פרטים
חמאם רדואן
רחוב דטרויט
אם בפוטנציאל עסקינן אז החמאם הנטוש, שגם מבעד להזנחה וללכלוך אפשר לראות שהיה מפואר, וכך גם שרידי המבנה שמולו. החמאם הוקם בתקופת העות'מאניים, נקרא על שם רדואן - המלאך ששומר על שערי גן עדן, ועד 1948 שימש כבית מרחץ ציבורי. הרכילות מספרת שהחמאם היה מקום מפגש חברתי לנשים, שבאו להיטהר ותוך כדי עשו שידוכים, ולגברים שסגרו עסקאות חשובות. וקצת אקטואליות - החמאם היה שייך למשפחתו של אל וזיר המוכר יותר כאבו ג'יהאד, מי שהיה סגנו של יאסר ערפאת שחוסל בתוניס על ידי סיירת מטכ"ל.
ועוד קצת רכילות ונוסטלגיה, בצמוד לחמאם היה את מועדון קליפסו – הדיסקוטק המיתולוגי של שנות ה-60-80 שנהרו אליו מכל הארץ והופיעו בו להקות רוק בהם הצ'רצ'לים ועוזי (פוקס) והסגנונות, וגם צביקה פיק, גבי שושן, שימי תבורי, מרגלית צנעני וריטה בראשית דרכה. על חורבותיו המועדון ממוקמים היום אולמי קליפסו.
הכנסיה הארמנית
רחוב שפיק עדס
הכנסיה הייחודית ממוקמת ברובע הארמני, בסוף הרחוב ובסמוך לשוק. הכנסייה הוקמה במאה ה-17 והיא מעוררת עניין וסקרנות מאחר והיא סגורה, מבוצרת, מוקפת חומה גבוה. הכניסה לכנסיה מתאפשרת אחת לשנה, בחג סנט ג'ורג' שנחוג ב-15 לנובמבר- אז שריינו את התאריך. מי שזכה להיכנס מספר על מקום מטופח עם חצר יפה, קירות מעוטרים באיקונות מרשימות ווילון שמסתיר את המזבח ומזכיר את הפרוכת בבית המקדש. ברובע גרות מעט משפחות ארמניות ששומרות על הגחלת המגזרית ועורכות ארבע פעמים בשנה מיסה לבני הקהילה.
במידה ותגיעו בקבוצה תוכלו לתאם ביקור דרך מוזיאון רמלה - 08-9292650
השוק העירוני
רמלה בלי השוק זה כאילו לא הייתם, ואם הוא משתלב עם שפיק אז בכלל מושלם. בסוף הרחוב חיכתה אופירה קוצ'ינה - אופירה בר, מי שמובילה סיורים קולינריים מלאי טעם והומור, שהיא מביאה משמחת החיים ומסדנאות הצחוק שהיא מנחה. אופירה היא "בת השוק", כינוי שדבק בה בילדותה בשל אביה שהיה בעל דוכן עשבי תיבול. היא מספרת על הקמת השוק בתקופה העותומאנית, שטרם השתלטו עליו ברים ודוכני אוכל אופנתיים, ומציגה את ההיסטוריה והאותנטיות המקומית. "השוק הוא פסיפס של תרבויות, דתות ועדות, המאפיינים אותו ואת העיר", היא אומרת וממהרת להגיש בורקס טורקי, פריקסה טוניסאי, זנגולה טריפוליטאית, סמוסה הודית, דג מלוח רוסי, גבינות וחמוצים ישראלים, ופלאפל, כנפה ובקלאווה מהמטבח הערבי, וזה על קצה המזלג. בין לבין היא משלבת את האתרים הסמוכים – גן הנשיא, מוזיאון רמלה, המסגד הלבן, שפיק עדס ושייט בבריכת הקשתות המסתורית, ומעניקה לנו עונג צרוף ופסק זמן של שפיות.