מתוך הסבך התרוממה בבהלה אנפה אפורה ובמשק כנפיה הגדולות התעופפה לשדה סמוך, הרחק מה'סכנה', דהיינו ממני. לצדה שוטטו שלל ציפורים וציוציהן עלו מתוך השקט. בתעלות שטו בנחת ברווזים שנבהלו גם הם מרחש צעדיי כאילו שעופות המים שכחו שפעם היו כאן מטיילים.
שמורת החולה נפתחה מחדש לא לפני ששוקמה מהפגיעות שספגה ומשריפה שכילתה 120 דונם. סימני השריפה ניכרים בקרקע ובגזעי העצים החרוכים הניצבים דומם, אבל הטבע חזק יותר. מתוך האדמה המפוחמת מלבלבת צמחייה צעירה ירקרקה שמשרה אופטימיות. המסלול בשמורה, כולל הגשרים והתצפיות, ממלא את הלב בשקט הגלילי וזה הזמן לבקר בה, להתענג מהטבע הפראי, מהמוני העופות בשטחי הביצה וליהנות ממיצג הציפורים שהשתדרג אף הוא.
> המטיילים מתחילים לחזור: כך נראה אזור הגליל המערבי
השיבה לצפון מבחינתי היא כמו לחזור הביתה, אל השבילים המוכרים מפעם, האנשים שנאחזו וסירבו לעזוב ואתרי התיירות שנפתחו חלקית לקהל. בדרכים ניכרת תכונה ערה, שעוד רחוקה מהאקשן שהיה כאן לפני המלחמה. ההתאוששות בגליל העליון איטית ושיקומו יארך זמן רב כי העתיד התיירותי תלוי בעסקים ובאטרקציות שישובו לפעול כבשגרה, על אף שניתן לומר בצער שרבים קרסו לבלי שוב. למרות התכניות המפתות, אלפי תושבים עדיין מתגוררים במחוזות אחרים, כמה מהם גם לא יחזרו, וכדי להציל את מה שנשאר דרוש אומץ, כיס עמוק, מעורבות ומחויבות ממשלתית לעודד את מי שאפשר להחזיר עטרה ליושנה. רק בשילוב כוחות אפשר יהיה להניח לבנה על לבנה ולרצף מחדש את המרחב התיירותי שיהפוך את השגרה השקטה גם לברוכה בפעילות ושוקקת מבקרים.
רשות הטבע והגנים וקק"ל עשו זאת ופתחו את אתרי הטבע, פארקים, גנים לאומיים ושמורות, וזו נקודת התחלה נהדרת שמהווה עוגן לטיולים באזור. באגמון החולה למשל, הטבע כמנהגו נוהג. היופי הפראי מגרה את כל החושים והירוק העז מתערבב עם תכול המים והשמיים והאפור של שדות העגורים לנצח ומפעים. ההרמוניה השלווה מזמנת מקום לנשימה עמוקה, לריפוי והחלמה אחרי תקופת מתח ממושכת, והמבקרים מצביעים ברגליים מתוך צורך עז להתמזג שוב עם הטבע. ענבר רובין, מנהלת האתר, מראה לי בגאווה נס מקומי, פריחת אירוס הביצות בגן המקלט הבוטני אחרי כמה שנים של ניסיונות ריבוי שצלחו השנה והוא בוהק בצהוב הסמלי. באחד השדות מתקבצים אלפי עגורים אך יש ירידה עקבית במספרם כמו גם בכמות הציפורים הנודדות. הסיבות מתברר, עולמיות: משפעת העופות, דרך פגיעה בבתי גידול ועד ההתחממות הגלובלית שמשנה את עיתוי הנדידה. הפתעה נוספת היא עלייה במספר הפלמינגו שחורפים באגמון ובאים מטורקיה ואירן, ויש כעת כמה עשרות פריטים, מהרו לפני שיתעופפו.
ימי סוף החורף וניצני האביב מביאים אתם מרבדי פריחה מרהיבים, ובגן הלאומי חורשת טל השתלטו גם השנה המוני כלניות וכיסו את השטח בשלל צבעים. הגן ספג אף הוא פגיעות ונפילות, בעיקר של שברי מיירטים, אך רק בשוליים, ומרבית הנזקים טופלו ואינם. חניון היום נפתח למבקרים כל השבוע ואפשר לשטוף את העיניים במרבדי הכלניות שמכסים את הגן, לשוטט בין לבין וליהנות גם מהזרימות ומפיקניק. חניון הלילה נפתח בשלב זה בסופי שבוע בלבד ומוגבל לחדרים ולבונגלוס. בהמשך ייפתח גם באמצע השבוע ובפסח צפויה לחזור גם לינת השטח באוהלים.
הטבע בגליל בשיא תפארתו ויופיו, ועומד בהיפוך מוחלט לכמויות המשקעים הנמוכות, עד כדי כך שמדברים על שנת בצורת חקלאית ואקלימית. הנזק הישיר הוא כמובן לחקלאות והעקיף הוא לתיירות כי ירידה מאכזבת בעוצמת הזרימות בנחלים משמעה מיעוט מטיילים. דוגמא עצובה ראינו בסכר כפר בלום שבירדן, ולמרות יממה גשומה, שצף המים נעדר ומפלס הדאגה עלה. גל הקור 'קורל' שפקד את הארץ השאיר מזכרת לבנבנה קסומה על פסגת החרמון, ואם יש נחמה אז האתר נפתח השבוע לראשונה, לביקורים בלבד.
נחמה נוספת יש באתרי הלינה והמלונות שהצטחצחו וחזרו לעבוד במרץ עם ביקושים הולכים וגוברים. כפר הנופש מעיין ברוך חנך את מתחם הצימרים, שמונה יחידות משפחתיות פשוטות אך נעימות ומזמינות, וסביבן מרחבי דשא ופלג מים שהחל מפסח יתמלאו באוהלים וקול מצהלות ילדים. גם מלון הגושרים ומלון כפר בלום מארחים ובפורים ייפתח גם מלון כפר גלעדי.
החלוץ בראש המחנה היה מלון גליליון שנחנך מחדש בינואר. במקום לנעול את המקום בסורג ובריח, ניצלו את הזמן לעשיית טוב, שיפצו חללים ושדרגו את החדרים כדי לשפר את חווית האורח. כל יתרונות המלון נותרו כשהיו, ספא מפנק עם מנעד טיפולים רחב, חמאם וסאונה יבשה, בריכת המלון שתיפתח לקראת הקיץ, ואי אפשר בלי חדר האוכל השומר על רמת קולינריה גבוהה להפליא, עם היצע מפואר של מנות בטעמים גליליים נפלאים ושפע של צבעים וניחוחות. וישנו גם חדר היין האינטימי שיודע לפרגן ליקבים מהאזור בלבד ומציע גם טעימות יין ופה ושם מארח גם ייננים מקומיים שמספרים על גידולי ענבים, ייצור יין וגם על החיים בגליל. המלון כדרכו מציע חבילות נופש, הפעם בשיתוף מלון כפר גלעדי, אפשר ליהנות מחבילת 'דרך היין' הגלילית. האירוח כולל שניים או שלושה לילות על בסיס חצי פנסיון וכן ביקור ביקבים וטעימות יין, טיולי טבע או שילוב של ספא (1,355-1,535 שקלים לזוג ללילה).
החיבור ליקבים נובע מהעובדה שבתחום היין יש התאוששות מהירה ופריחה והם מקבלים אורחים מחדש. פארק התעשיות בדלתון, הוא ביתם של כמה יקבים, שניים מהם משתפים פעולה עם מלון גליליון, יקב רקנאטי ויקב לוריא. שני היקבים דומים מעט ושונים הרבה ובזה טמון ייחודם. שניהם היו כמעט מוכנים או בהרצה רגע לפני שפרצה המלחמה וגדעה את החלום. רקנאטי הוא יקב גדול המייצר 1.5 מיליון בקבוקים בשנה, יינות זניים בלבד. הוא משתרע על שטח עצום, תוכנן בידי חברה ספרדית המתמחה ביקבים ומציע שני סיורים ביום (11:00 ו-13:00). לוריא קטן יותר, רק 200,000 בקבוקים, זניים ובלנדים, הסיורים נגישים בשעות הפעילות כי המתחם קטן ותוכנן כך שהמסלול יהיה קצר ונוח בזכות מרפסת הצופה מהיקב לרצפת הייצור וחדר החביות. לשני היקבים זנים ייחודיים, ברקנטי מככבים קולומבארד וגרי דה מרסלן ובלוריא זהו הרוסאן והברברה הנפלא. לכל יקב תפריט נוסף לבחירה (בתשלום נוסף).
המפגש עם אנשי האזור מעורר הערכה רבה בעיקר הודות לחוסן שהפגינו. אחת מהם היא שרה שמיר מכפר סאלד, קיבוץ שלא פונה למרות המצב. אחרי שלושה חודשי נדודים, שבה לקיבוץ כי אין כמו בבית. שמיר, אמנית וקומיקאית, מארחת שוב בכיף גדול 'במרפסת של שרה' שמבחינתה היא מרכז העולם וזו המרפסת הכי מהממת שתפגשו. מרגע שנכנסים נבלעים בציורים הצבעוניים שמכסים את הרצפה, הקירות וכמה פרטי ריהוט כי שמיר מציירת על הכללל. בתפאורה הנועזת היא מארחת קבוצות (10-50 איש) למופע, אתנחתא קומי וארוחת בוקר מעולה מעשה ידיה. למשפחות היא מציעה סדנאות אומנות בהן מציירים על דגם של בית כי בית שהוא שורש, קיבל במלחמה משמעות אחרת ועבר טלטלה. "זה כבר לא רק ארבע קירות" היא אומרת "ולא נתפס עוד כמקום בטוח והיה חשש גדול שייפגע". סדנא אחרת היא של מגשי אירוח, כי שמיר הכי אוהבת לארח וכך האורחים לוקחים משהו ממנה אליהם וממשיכים לארח בעצמם (בתיאום: 0523793892).
תגובות