בעונת הסתיו, שהתחיל ממש עכשיו, גם במחוזותינו נפרסת שלכת נאה בין מטעי נשירים, כרמי גפנים, חורשות ויערות באזורים הרריים ואפילו שטחים עירוניים, תופעת טבע קצרה ומהפנטת.
> המקומות הכי יפים בארץ לראות בהם שלכת
שינויי האקלים הביאו לכך שמזה כמה שנים שעונת הסתיו מתארכת לה ונעה בהדרגתיות חמקמקה אל תוככי דצמבר. מצד אחד חום יולי-אוגוסט חסר הרחמים, נמהל בספטמבר וצובע אותו בגוון הביל ולח ומצד שני גנרל חורף ממשמש להגיע, ובאיחור אופנתי מותח את השבועות הקרירים עוד קצת. הירידה בטמפרטורות מורגשת כבר בימים אלה ובעקבותיה הטבע מאותת שגם הוא מרגיש בשינויים ומתאים עצמו לאווירה, משיר עלי שלכת הנערמים לאטם, שיתגברו ויגיעו לשיאם באזור אמצע חודש נובמבר.
בארצות הקור הצפוניות, שלכת היא תופעה תיירותית הממגנטת אלפי מטיילים. הרשויות שם עוקבות בדריכות אחר התקדמותה מצפון לדרום, מנטרות את התהליך ומצביעות על נקודת השיא בכל מרחב. אמנם אזורינו אינו קלאסי לשלכת בוערת סטייל ניו אינגלנד, אין מעקב שיטתי או תיירות יוצאת דופן, אך יש לו יתרונות משלו. לעומת חורף אירופי/צפון אמריקאי מקפיא עצמות שנמשך כחמישה חודשים, באגן הים התיכון הוא 'פיס אוף קייק' ומרוכז בפרק זמן קצר עם עליות וירידות, ימי שמש חמימים לצד אפיזודות קור סוערות חולפות.
לטבע הים תיכוני זה די והותר כדי להתבסס בעיקר על עצים ושיחים ירוקי עד, שמתמודדים עם הקור, לעומת נשירים שנכנסים לתעוקה ומחשש למר גורלם, משירים עלים עד יעבור זעם. נשמע פשטני אך הטבע מתוחכם יותר, ומושפע ממשתנים רבים בתהליך הביולוגי. שלושת הסיבות העיקריות לשלכת הן: התקצרות היום, ירידה בטמפרטורות והקטנת קרינת השמש, המשפיעות על תהליך הפוטוסינתזה (ייצור מזון עצמי), ובהיעדר משאבים, מפעיל העץ מנגנון פיזיולוגי לפירוק הכלורופיל, וניתוק אספקת המזון וסופו שלכת שצובעת את הטבע בגוונים של מדורה. ד"ר מרגרטה וולצק, אקולוגית ברט"ג, מוסיפה שפיזיולוגית מדובר בתהליך מעניין כי יופייה של השלכת טמון בשינוי צבעי העלים, ולמעשה כל הפיגמנטים מהצהובים עד האדומים, קיימים בהם כל השנה, אלא שבקיץ הכלורופיל דומיננטי בזכות הפוטוסינתיזה, ובסתיו הוא מתפרק, העץ ממחזר את המגנזיום כדי לייצר כלורופיל בעונה הבאה וכתוצאה מתעצמים הפיגמנטים האחרים, הצובעים את העץ בגוני שלכת. אגב, לתופעה יש אפקט נוסף - אספקה של חומר אורגני לקרקע המשפרת את תפקוד המערכת.
הראשונים להיפרד מן העלים ולהתפאר בשלכת הם מטעי פירות הקיץ השונים: תפוחים, אפרסקים, שזיפים, אגסים, משמשים, שקדים ורבים נוספים. גם שיחי הגפן עם תום הבציר, מחליפים צבעים בהדרגה ומתקשטים בצבעי להבה. בחורש הים תיכוני צומחים כמה עצי בר החורגים מהכלל ומשירים את עליהם כאילו כאן אירופה כמו אלה אטלנטית ואלה ארץ ישראלית, אלון התבור והתולע, כליל החורש, אדר סורי וקטן עלים, בן חוזרר הררי, דולב מזרחי במופע הורס, לבנה רפואי ואוג הבורסקאים. לצדם הובאו לארץ לאורך השנים עצים מאירופה, אמריקה והמזרח שמוסיפים לכתמי הצבע המפעימים של השלכת כמו דובדבן, אלה סינית, ערמון, מילה ועוד. ד"ר וולצק מדגישה שיש גם נשירים מותנים, עצים שמותאמים יותר לאקלים טרופי/סוב טרופי ומשירים כסותם בהתאם לתנאים, כמו פיקוס השקמה, מכנף נאה, סיגלון וצאלון. את הנשירים, הישראלים והזרים, מוצאים בשמורות טבע, לצדי נחלים, בחורשות, יערות, שדרות עירוניות וגנים בוטניים, מצטבעים בלהט ומוסיפים חן ויופי. השלכת הישראלית אמנם צנועה, אך היא שלנו ויפה דיה כדי לחגוג אותה ולצאת בעקבותיה לטבע.
איפה ניתן לראות שלכת בארץ?
רמת הגולן היא המקום הטוב ביותר לצפות בשלכת בזכות הגובה והטמפרטורות הנמוכות, אלא שכרגע האזור 'חם' ביטחונית ומתאים לאמיצים ועל אחריותם. אם וכאשר יירגע המצב בקרוב, דעו שיש במרחב מטעים וכרמים רבים ליהנות מיפי העלים המחליפים גוונים. בפארק הסמוך לצומת ווסט, המשתרע על פני עשרה דונים, נטעה קק"ל עצי שלכת רבים כדי להעצים את התופעה ולמשוך מטיילים. הפארק מתאים בימים כתיקונם לעצירה ולפיקניק כיפי בקיבוץ מרום גולן, ושוב בזכות תנאי מזג האוויר האידיאלים, נטעו אנשי הנוי לאורך השנים, עצי נוי נשירים שהובאו מכל העולם לטובת השלכת, מה שהפך את שטחי הקיבוץ למעין גן בוטני עשיר. עץ המייפל הוא מהבולטים בניו אינגלנד למשל על עליו המצוירים, גם האלה הסינית ידועה בשלכת מרהיבה כמו גם מילה פנסילבנית שגדלה רק בצפון. אגס קלריאני נטול פרי מסמיק מאודם וכך גם הקורינתוס הידוע כעץ העשן, הלגיסטרמיה ההודית והאלון האדום המוכר מרחובות ניו יורק. ג'ינקו בילובה לעומתם מצהיב כלימון והקיבוץ הוא המקום היחיד בארץ בו תמצאו עצי ערמון שגם הם משירים עלים בסתיו. בעבר נהגו לערוך בקיבוץ סיורים בוטניים, נקווה שיחזרו למנהג היפה בהקדם האפשרי.
גם הרי ירושלים מתאימים באקלים לתנאי שלכת ובמרחב ההררי יש כמה פנינים שהיו לאתרי עלייה לרגל לחובבי שלכת. הגן הלאומי עין חמד הוא אחד מהם, פינת חמד שמרגישה כמו חו"ל. מצד אחד גן פסטורלי ושקט עם מדשאות, פלג מים, שרידי אבן צלבניים, גשרים ובריכות חינניות. מצד שני עצי דולב מזרחי גולייתיים עם שלכת סתווית שיופיה שומט לסת ועלי זהב שנערמים על הקרקע ויוצרים שטיח מעלף. בגן גם שמורת אלונים עתיקים גדולים במיוחד, אל תפספסו.
מקבצים של עצי אלה באזור הרי ירושלים, הם מופת של שלכת ומתהדרים בעלווה אדמונית בסתיו. מקבץ שכזה נמצא ביער צרעה במסלול 'שביל שמשון' שהוא המלצה עונתית גורפת. המסלול מעגלי ומתחיל במצפה צרעה.
הגן הבוטני בגבעת רם בירושלים הוא מוקד נוסף לשלכת מהפנטת. הגן מדגים שש חלקות בוטניות גיאוגרפיות מכל יבשות העולם, ואלה של אירופה, צפון אמריקה וגם באסיה, מתהדרות בעצים נשירים האופייניים לאקלים ומבשלים בסתיו שלהבות עלים נרעדות וקסומות. הזנים משתנים בין היבשות, אבל היופי מרגש באותה מידה, עצי מייפל מאמריקה, דולב מאירופה וגינקו מאסיה, עושים את העבודה ומעניקים לגן לוק סתווי מהמם.
ויש עוד: בכרמל ניתן למצוא נקודות שלכת מעודנת, באזור מרום הגליל היא מצויה ביער ברעם וקיבוץ סאסא שאמנם אינם נגישים, אבל אין כמו אופטימיות ישראלית, כך גם בנחל עמוד בזכות עצי דולב ואחרים. אפילו פארק הירקון מנוקד בעצי צפצפת פרת שמשתפים פעולה ותורמים למאמץ השלכתי. טיול נעים.