זוכרים את הימים שבהם בנינו אוהל, תקענו יתדות, פרשנו מזרן שטח (אם היה), פרסנו שקי שינה ונרדמנו עם חיוך? אלה היו ימים פשוטים שבהם קמפינג שימש אלטרנטיבה זולה, נגישה ומגבשת ללינה בלב אתרי הטבע והטיולים, והמטרה הייתה הטיול ופחות היכן ישנים. חובבי הז'אנר לא יוותרו עליו לעולם, אבל החיים מתקדמים ומאז הקורונה צמחה לנגד עינינו התופעה שממשיכה לצמוח – הגלמפינג (קיצור של Glamorous Camping), תחליף משודרג לאוהל, עם מיזוג ותנאים משופרים, שמאפשרים לינה קרוב לטבע גם כשבחוץ לוהט או קפוא, בלי לרעוד או להזיע את עצמכם לדעת. נדמה שהגלמפינג כאן להישאר אך עם היפוך מגמה, כי בטרנד המתפתח לא מדובר עוד בתחליף לאוהל הספרטני, אלא בחלופה לצימרים ואפילו, רחמנא לצלן, לחדר במלון, ויעידו על כך הפאר, העיצוב וכמובן המחירים הגבוהים.

> מה זה גלמפינג?

> כמה עולה לישון בגלמפינג יוקרתי בארץ?

על שורשיה של תופעת הגלמפינג נכתב לא מעט. נזכיר בקצרה כי במקור אלה אוהלים יוקרתיים ומפוארים המשמשים לספארי במדינות אפריקניות, כשהמטרה היא ללון בשמורות טבע בתנאי עילית, ברווחה ונוחות, מתוך פרטיות (יחסית) ומבלי להזיק לסביבה. לעתים המתחמים ארעיים ומוקמים אד-הוק לצורך אירוח בשטח, עם יתרון של פירוק והרכבה קלים, נטולי שאריות או עקבות פסולת בנייה. ידידותי, מהיר ואיכותי. לאוהלים הללו קמו חלופות מקומיות שונות, והסנונית המקומית לכך הופיעה בכנרת, טרום עידן הקורונה. בגל הבא הגיעו ארצה אוהלים לבנים די פשוטים, אוהלי לוטוס או מעין אוהלי סיירים שהיו תחליף לקמפינג המסורתי וסיפקו מרחב גדול יותר מאוהל ביתי ממוצע, מיזוג וציוד בסיסי, ללא מקלחת צמודה (פריט חובה בגלמפינג אפריקני כהלכתו). יש הטוענים שבאוהלים הפשוטים הללו הכינוי 'גלמפינג' חוטא למוצר המקורי, ובצדק, שכן הפער בין המקור למוצר הפשוט, גדול ולא ניתן לגישור. אוהלים פשוטים שכאלה עדיין מצויים במגוון אתרי אירוח/קמפינג, יש להם קהל והם בהחלט תחליף לאוהל הספרטני, עם מלתחות משותפות, מטבח חיצוני משותף ומיני שירותים, כל אתר ובחירותיו. באיחור אופנתי, נחתו בארצנו הקטנטונת גם אוהלי גלמפינג כהלכתם, מפוארים, שיובאו מאפריקה והם גדולים, עבים ועמידים בכל מזג אוויר, וכאמור מעוצבים ומרוהטים קומפלט, ממש כמו צימר.

חוות רום (צילום: אורלי גנוסר)
מאובזר כמו צימר, מרגיש כמו אוהל. חוות רום | צילום: אורלי גנוסר

נכון לקיץ 2024, מחירי הלינה באוהלים הפשוטים (אלה שהם לא באמת גלמפינג) מתחילים מ-600 שקלים לזוג ובכ-800 שקלים למשפחה, לינה בלבד. ברוב האתרים הם פזורים במרחב במרווחים קטנים, בחלקם יש לכל אוהל תוספת כגון פינת ישיבה, אך בגדול יש תחושה של 'מחנה' אוהלים, אך האווירה קהילתית יותר ויש תחושת ביחד. לעומתם, מחירי האוהלים המשודרגים בסגנון אפריקני ודומיו (אלה שהם באמת גלמפינג), קופצים לטווח מחירים של החל מ-900 שקלים לזוג וכ-1,400 שקלים למשפחה ואף יותר (תלוי ברמת האבזור והגימור). תפיסת האירוח באוהלי הגלמפינג הללו השתנתה והיא כבר לא רואה בהם תחליף לאוהל הקמפינג הביתי, כי אם חלופה לצימר ולכן הם גדולים ומרווחים, מרוהטים ומעוצבים, בחלקם מקלחת צמודה ופרטיות יחסית. השאלה העולה היא כיצד ייתכן שמחיר של אוהל, עולה לעתים על צימר או חדר במלון? ואם כך - למה עדיף לבחור באוהלים עם קירון מבד ולא בחדר אימיתי? התשובה לכך - כמו לא מעט דברים - מורכבת.

לגלמפינג יש רגולציה ובירוקרטיה שדומה לצימר

בחוף דוגה נחנך בפסח האחרון 'דוגה ריזורט', מתחם גלמפינג חדש שחציו בקתות מיוחדות וחציו אוהלים אפריקניים גדולים, המתאימים למשפחות ולקבוצות. זהו מתחם נפרד, מטופח מאוד, לכל אוהל מרפסת פרטית ומדשאה, משל היה צימר. גם הפנים נאה, מיטה זוגית פינת ישיבה, מטבחון שני חדרי שינה זעירים עם מיטת יחיד וחדר רחצה. עופר זילברמן, היזם, מספר שבמשך חודשיים שוטט באפריקה, ביקר בכעשרים לודג'ים שונים, למד את הנושא כדי לבחון את האפשרויות ולבחור את האוהל המתאים ביותר. הריהוט הובא אף הוא מחו"ל (אפריקה, אינדונזיה וכו') כדי לשוות למקום את הלוק המשלים והדגש מבחינתו הוא לא רק הלינה אלא החוויה. ואכן, התחושה במתחם אינה של קמפינג משודרג, אלא של נופש איכותי ומושקע, כמו צימר, אבל באוהל. בריזורט יש אוהל גדול המשמש כחדר אוכל ומגיש ארוחת בוקר, ובחוף זוכים האורחים למתחם משודרג עם מיטות שיזוף ופינוקים. ממש מעבר למתחם החדש, שוכן אזור וותיק יותר של אוהלי לוטוס פשוטים וממוזגים, והם צפופים יותר ומאובזרים פחות. הפער בין השניים בולט לעין בנראות, ברמת ההשקעה והשירות וכפועל יוצא גם בחוויה ובמחיר (700 שקלים לעומת 1,400).

דוגה (צילום: אורלי גנוסר)
גלמפינג כפי שהתכוון המשורר. דוגה ריזורט, חוף דוגה | צילום: אורלי גנוסר
דוגה (צילום: אורלי גנוסר)
וככה זה נראה מבפנים | צילום: אורלי גנוסר

דוגה (צילום: אורלי גנוסר)
זה לא גלמפינג, אלא אוהל עם מזגן. חוף דוגה | צילום: אורלי גנוסר

מוטיב החוויה, הוא אחד הגורמים לעליית המחירים של אוהלי הגלמפינג, משום שההשקעה הראשונית גדולה ונועדה לשפר את התנאים והנוחות ולהעניק רווחה ואווירת נופש משובחת. זילברמן מדבר על השקעה גבוהה לא רק באוהלים ובכל הנלווה להם, אלא גם בתשתיות שהן זהות לצימר (מים חשמל וכד') ולדבריו גם הרגולציה זהה וכמו מבנה בנוי, גם האוהלים, שהם אמנם מתקן ארעי אך מוקמים כמבני קבע, זקוקים לאישור בניה. מעבר לכך, חובה לעמוד בכללי התב"ע ולשמור על המרחק הקבוע בחוק מהמים ועם זאת היתרון הוא בקיימות, בהפחתת חומרי בניה וזיהום - סיבות לגיטימיות לעבור מצימר בנוי לאוהל.


גלמפינג עין תאנה בפאתי גבעת יואב שבגולן, היה מהראשונים להציע אוהלים אפריקנים אותנטיים הכוללים מקלחת צמודה ברמה גבוהה. לאחרונה נוסף בו מבנה מרכזי בבניה טבעית, עשוי עץ המפ וטיח סיד המהווה מעין מרכז מבקרים לטעימות היין מיקב עין תאנה ולסדנאות/ריטריטים עבור קבוצות וכולל מטבח משותף לנוחות מקסימלית. לצד האוהלים נוספו שתי שכשוכיות להפיג את החום ובריכה היא הפרויקט הבא. נועה בן צבי מספרת שלצורך הקמת האוהלים, נדרשו היתרי בניה כאילו היו מבנה מוצק, ושטחי האירוח נלקחו בחשבון אחוזי הבניה המותרים בחווה. 

אז למה לא לבחור פשוט בצימר שמבודד מרעש וממזג האוויר?
"אני מניחה שחלק מהחוויה שהאוהל נותן הוא הקשר לסביבה. גם כשנמצאים בפנים לא מאבדים את הקשר עם הסביבה. מה שכן קורה בצימר. כאשר האוהל ממוקם בלב הטבע החוויה עוצמתית לכן יש משמעות מאוד גדולה למיקום של האוהלים. "אולי זו גם תחושת הארעיות שמזכירה יציאה לקמפינג כמו פעם אבל בתנאים משופרים, וגם השוני מהמוכר מהבית. כי צימר מזכיר בית ואוהל הוא אחר ומרגש".

עין תאנה (צילום: אורלי גנוסר)
עין תאנה | צילום: אורלי גנוסר

עין תאנה (צילום: אורלי גנוסר)
"גם כשנמצאים בפנים לא מאבדים קשר עם הסביבה" | צילום: אורלי גנוסר

גם גבריאל נתנסון, מנכ"ל ואחד מארבעה שותפים בחברת גלואו גלמפינג שמקימה אתרי גלמפינג ומתפעלת את חוות רום, משתף שהיחס לבניית אוהל דומה לבניית צימר, הבירוקרטיה זהה וכך גם הקשיים. מכאן שעלות הבנייה והאישורים גדולה וביחס ישיר עולים גם מחירי הלינה. חוות רום היא חווה חקלאית אקולוגית, ובתחילת מאי נחנך בה מתחם גלמפינג חדש, אוהלים אפריקניים יפים מרווחים, מעוצבים, מרוהטים בחומרים ממוחזרים ונטועים בחורש טבעי. זהו מתחם אירוח חקלאי-קולינרי וכחלק מחווה אקולוגית, הבחירה באוהלים מרגישה טבעית ביותר. בשלב זה רק לשניים מהאוהלים מקלחת צמודה, ליתר תאים פרטיים במתחם משותף וכן כיור מחוץ לאוהל. מחירי הלינה כאן מגלמים בתוכם גם את החוויה ההוליסטית שכן בחופשות וסופי שבוע יש השקעה בתוכן ובפעילויות הכוללות שיעורי יוגה, סיורים בגינה האורגנית, סדנאות למשפחות ועוד. "הבירוקרטיה אמנם יותר מהירה מבית מלון רגיל, אבל הליך הרישוי הוא כמו לצימר ובנוסף יש קשיים בהבנה של דברים מסוימים, בגלל שמדובר באוהלים", מדגיש נתנסון.


תוך כדי כתיבת שורות אלה, הולך ומושלם בקיבוץ אורטל, מבית היוצר של תיירות ניר דוד (שגם להם מתחם גלמפינג), מתחם גלמפינג חדש של אוהלים בסגנון אפריקני שייחנכו בחגים. המהלך מעיד על כך שנכון לעכשיו, שיגעון הגלמפינג כאן כדי להישאר, על גרסאותיו השונות.

כאמור, זהו פתרון מהיר יחסית להקמת יחידות אירוח, ידידותי יותר לסביבה, קל לפירוק, חווייתי, מרענן, יוצא דופן ומעניק ערך מוסף שונה שעושה טוויסט בעלילה. נכון שאין הנחות בירוקרטיות, בעיקר באוהלים המשודרגים, ושהמחירים לא זולים, אבל אוהל שכזה נתפס היום כאופציית לינה מיוחדת, והוא למעשה הצימר החדש. הסגנון העדכני מביא עמו עליית מדרגה באיכות האירוח, ברמת השירות וכפועל יוצא גם בחוויה, ועל זה הישראלים לא מוותרים. כפי ששיגעון הצימרים פשט בינינו לפני כמה עשורים, אולי עכשיו זה תורו של גל הגלמפינג לגאות.