ארוחת בוקר היא אחת האטרקציות החשובות שמספקים בתי המלון באילת, והיא חשובה לא פחות מהבריכה, הלובי והשירות בקבלה. נכון שכנראה לא על פי הפרמטר הזה נבחר היכן לישון בחופשה באילת, אבל כשנשוב מהחופשה ודאי נספר על הארוחה, שלפעמים מעליב לקרוא לה "ארוחת בוקר", מכיוון שהיא בהחלט יכולה להחזיק אותנו שבעים יום שלם. אין ספק שארוחת הבוקר במלונות באילת הן הרפתקה של שפע.
איך בדקנו את ארוחות הבוקר במלונות?
כדי לבדוק מי עושה את זה הכי טוב טעמנו ארוחות בוקר ב-12 בתי מלון מהגדולים באילת ודירגנו אותן לפי 17 פרמטרים, החל מהמאפים, דרך עמדת הביצים, מיץ התפוזים, רמת הניקיון, השירות, המגוון, הטריות ועוד. כל פרמטר קיבל ציון מ-1 עד 5, ואלה שוקללו לציון הסופי של ארוחת הבוקר. באילת יש כ-50 בתי מלון ואנחנו בחרנו כמה מייצגים וגדולים מתוכם, כך שייתכן שבפועל יש בעיר בופה מוצלחים יותר או פחות מאלה שברשימה.
בכל המקומות שבדקנו ניכר שהמלונות מבינים את חשיבות הארוחה ומשקיעים בה המון, ברוב המקרים הרבה יותר מבשירות בקבלה, בכניסה לחדר האוכל או בתחזוקה שלו. צוותי ההסעדה שפגשנו היו ברוב המקרים טרודים בעצמם, לא יצרו קשר עין ולא היו מאוד שירותיים, אבל הם דאגו שלא יחסר אוכל, ומילוי הבופה המתרוקן היה בכל המלונות משימת-העל של העובדים, שאם לשפוט את התנהלותם מהצד, קמים בכל יום למלחמה ולא לעבודה.
הופתענו למשל לגלות שיש פער ניכר בין עמדות החביתות בבתי המלון השונים. כמו כן, מיץ התפוזים התגלה כעקב אכילס, ורק מלון אחד הציע מסחטת תפוזים להכנה עצמית של משקה הבוקר האולטימטיבי. ביתר המלונות מצאנו מיץ שנע על הרצף שבין מים בצבע צהבהב למיץ כתום מתוק שמדמה במרומז את הדבר האמיתי. גם לגבי הלחם, הבייסיק של ארוחת הבוקר, יצאתי עם תובנות מפתיעות: מצד אחד בכל המלונות מצאתי מבחר ראוי של לחמי מחמצת ואפילו בייגלה ובאגטים וחלות, אבל ברוב המקרים, למעשה למעט בשני מלונות מתוך 12, הטעם והריח של הלחם לא התאימו למראה שלו.
דבר נוסף שמאוד בלט בכל ארוחות הבוקר הוא היעדר מנות טבעוניות. רק במלון אחד מצאתי גבינות טבעוניות. לעומת זאת, מבחינת מנות הילדים ניכר שבמלונות משתדלים לרצות את הקהל הצעיר, לפעמים אפילו יותר מאשר את ההורים שלהם.
מלון קיסר
במלון קיסר נתקלתי בשתי תופעות נעימות: פקידת הקבלה בכניסה הייתה שירותית ואדיבה יותר מכל פקידי הקבלה האחרים שפגשתי, ושירותי הושבה. מצאתי גם עמדת טוסטים (עמדה נוספת מצאתי רק במלון הרודס). לצערי כאן הסתיימה רשימת הדברים החיוביים שיש לי לספר. סלסילות לחם היו כאן ללא מפית, בעמדת החביתות היה תור ענק אף שמי שאיישה אותה נראתה מהצד אדיבה ומקצועית ואפילו חייכה לאנשים. האוכל היה, לצערי הרב, בלתי אכיל. פנקייקים יבשים, ופל בלגי קשיח לחלוטין ובסלט תפוח עץ, הפרי נראה מוחמץ כאילו בילה בתחמיץ זמן ממושך. בתוך כלי עם שקשוקה היה בלתי אפשרי לזהות את הביצים, ועמדות הגשה מנירוסטה גרמו לי להרגיש כאילו אני בחדר אוכל של בית חולים. מעבר לכמות הקטנה יחסית של מבחר המנות, האוכל היה לא טעים ומיץ התפוזים דלוח מאוד. לכוסות לשתייה קרה היה ריח רע והן היו קטנות כל כך, שהתכולה שלהן הספיקה בקושי לשני שלוקים. מבחר הלחם היה דל, דייסת הסולת הייתה מימית מאוד ולא הייתה עמדת אספרסו. בגלל מבנה החלל היה צפוף ליד כל העמדות ובכל מקום נראו עובדים דוחפים עגלות פינוי שאומנם היו נקיות, אבל לא אסתטיות למראה.
מחיר הארוחה: 80 שקל
בשורה התחתונה: כל מה שמצאתי בחדר האוכל הזה היה שונה ממה שמצפים כאשר רואים את תמונות המלון ברשת. בדקתי כמה פעמים אם לא טעיתי והגעתי למלון הלא הנכון או אם יש מלון קיסר אחר בעיר.
הציון הסופי: 33
מלון לאונרדו פריוויליג'
נתחיל מזה שכאן יש בכניסה לחדר אוכל עמדה יפה עם שתייה: מיץ תפוזים, לימונדה, מים ושוקו, והבחורה בכניסה הייתה נחמדה. זהו גם המלון היחיד שבו שאל אותי עובד חדר אוכל אם חסר לי משהו כשהתיישבתי לאכול. גם כאן לצערי מסתיים החלק החיובי של ארוחת הבוקר. שתי עמדות החביתות יצרו בחלל ריח לא נעים בכלל של טיגון. בשתי העמדות ג'ינגלו עובדים צעירים זריזים ומיומנים, אבל הם לא יצרו קשר עין ולא הפגינו ולו טיפת יחס, והעמדות נראו לא אסתטיות, אף שניכר שהם עושים הכל כדי לשמור על הניקיון. ליד אחת מהן, מהצד של העובד, עמד מזגן נייד ענק שהעיף את ריח הטיגון מהפלנצ'ה ישירות על מי שעמדו מהצד השני וחיכו לחביתות. בעמדת החביתות השנייה עמד בחור צעיר שעשה פעולות מקצועיות במחבתות ישנות ומלוכלכות מאוד. בשתי העמדות ההכנה הייתה מהירה, אבל החביתה נזרקה על הצלחת כמו שזורקים אוכל לאסירים בתאי מאסר בסרטים.
בפינת הלחם היה מבחר דל, הפריכיות והקרקרים לא הוצאו מהשקיות שנחו להן על המדפים למעלה. עובדת שחתכה סלט טרי זרקה את הירקות החתוכים לתוך פיילה ענקית ולא אסתטית. עגלות פינוי מלוכלכות הסתובבו בכל מקום והיה לכלוך על הרצפה. מיץ התפוזים היה דלוח וחם, ופלחי לימון בעמדת הסלטים נראו על גבול הרקובים. בסלטים הנוספים, מלבד סלט הירקות שנחתך במקום, הירקות שחו בתוך נוזלים, ובעמדת הקורנפלקס המבחר היה דל מאוד. תפוח אדמה שחה ברוטב שמנת שנראה בלתי אכיל והפיצה הייתה שרופה לחלוטין.
מחיר הארוחה: 120 שקל
בשורה התחתונה: גם בקבלה, גם בכניסה וגם בחדר האוכל עצמו יש עובדים נחמדים, אבל זה הדבר החיובי היחיד כאן.
הציון הסופי: 34
מלון לאונרדו פלאזה
גם במלון לאונרדו פלאזה הייתה עמדת שתייה בכניסה לחדר האוכל, בדומה למלון לאונרדו פריוויליג', ואחרי שעברתי את פקידת הקבלה בכניסה, שהייתה נעימה וסימפתית, גיליתי אווירה של כאוס. היו הרבה עובדי פינוי שהסתובבו עם עגלות פינוי עמוסות ולפעמים תוך כדי שהם מחזיקים בידיים פחים ענקיים עמוסים ופתוחים לעיני כל. בעמדת הקפה זכיתי בחיוך אבל קיבלתי אספרסו שכבר עמד שם מוכן למישהו אחר. התיישבתי לאכול בחוץ, באזור החיצוני שצופה לבריכה. בשולחן לידי עישנו ובזמן שהלכתי לבדוק את עמדת החביתות, עורבים גנבו את האוכל מהצלחת שלי.
עמדת החביתות כאן הייתה קשה למראה, מלוכלכת ועם תור ארוך, ממוקמת במזנון הבריכה ומאוישת בידי אישה שתקתקה את העבודה בפנים זועפות. מצד אחד, קצב מילוי האוכל בעמדות היה מהיר בצורה מרשימה והמבחר כלל אפילו מקרר עם גבינות טבעוניות. מצד שני, דייסת האורז הדלילה נראתה רע (אבל אחד העובדים שם לב שאני בודקת אותה והגיש לי צלחת עמוקה, מחווה שלא זכיתי בה בשום מלון אחר). בכלי של השקשוקה הלבנה היה רוטב לבן דלוח וקרומי ובו שחו שאריות של משהו שדומה לאומלט. השקשוקה האדומה הייתה פשוט סיר של שמן ורוטב אדום שנראה שרוף, הייתה שם גם פיצה יבשה, והסלטים שחו בתחמיץ של עצמם. מעל כל הממרחים היה קרום, אבל מבחר הלחם היה נחמד ולילדים חיכו חמישה סוגים של דגני בוקר.
מחיר הארוחה: 120 שקל
בשורה התחתונה: הדבר שבלט כאן הוא מספר העובדים, שנראו כאילו הם במלחמת קיום, עושים מאמץ גדול לשמור על המקום במצב סביר, להאכיל את כולם ולנקות הכי מהר שאפשר.
הציון הסופי: 36
מלון יו מג'יק פאלאס
ביו מג'יק פאלאס יש חדר אוכל מרווח, מואר יפה ובו מסלול ארוך ונוח מאוד של עמדות עמוסות אוכל. זה היה המלון היחיד שנתקלתי בו במסחטת מיץ תפוזים ידנית שנועדה לשירות עצמי – דבר שכמותו לא ראיתי בשום מלון אחר מאלה שבדקתי. הייתה גם עמדה מעניינת עם מגשים מלאים במגוון סוגי קרפצ'יו או אנטיפסטי ירקות. היו שם חצילים, בטטה, שומר וסלק שנראו יפים, אבל כשטעמתי אותם גיליתי שאין קשר בין המראה לטעם. כך היה גם שאר האוכל, כולל הפשטידה, הבורקסים והפנקייקים, שהיו נטולי טעם וכאילו הוכנו מפלסטיק. הלחם היה נטול ריח או טעם והגביניות היו צמיגיות ודחוסות. עמדת האספרסו הייתה כאן נדיבה ומצאתי מקרר ענק ובו מעדני בוקר. בעמדת הסלטים בכניסה, שהיא כביכול עמדה שבה מרכיבים סלט במקום, עמד עובד שלא ידע עברית והגיש ירקות שנראו כמו ירקות ששעות ארוכות עמדו חתוכים.
עמדת החביתות עם הפלנצ'ה מאחורי הזכוכית הייתה במצב ניקיון סביר אבל אוישה בעובדת חסרת סבלנות. בכלי של מה שכנראה היה אמור להיות שקשוקה לבנה שחו להם חלמונים קטנים בתוך רוטב לבן דלוח עם קרום שכיסה את הכל מלמעלה. הדבר הטעים בכל העמדות היה סלט הטונה.
מחיר הארוחה: 110 שקל
בשורה התחתונה: למרות השפע בעיניים והתצוגה היפה, האוכל התגלה כלא טרי ותפל.
הציון הסופי: 47
מלון הרודס
נתחיל מההתחלה הלא נעימה שהייתה לי בכניסה למלון, שם פקידת הקבלה כעסה והתרעמה בטלפון על קולגה שלא עשתה את עבודתה כראוי. במשך דקות ארוכות היא התעלמה מכך שמולה עומד אדם ונאלץ לשמוע את פירוט הכשלים בעבודה שלה. אחרי המתנה של קרוב לרבע שעה, כשאין אף אחד לפניי בתור, הצלחתי לקבל את הכרטיס הנכסף שמקנה כניסה לארוחת הבוקר. דרך אגב, הארוחה מוגשת עד השעה 12:00 ולא עד 11:00 כמו ביתר המלונות שבהם ביקרתי.
בחדר האוכל עמד ריח חזק ולא נעים של טיגון או בישול. זה היה ריח של מטבחים תעשייתיים מהול בעשן של הפלנצ'ה, אף שעמדת החביתות הייתה ממוקמת בחוץ, באזור שהוא מעין טרסה מקורה שבה גם אפשר לשבת לאכול אם מוצאים שולחן ערוך. אף שחדר האוכל יפה והאוכל בו מסודר בצורה אסתטית, לא היה מזמין לשהות בו. מוזיקה לא הייתה, קיר הזכוכית לטרסה היה לא נקי ועמדת פינוי הכלים עמדה בצד עמוסה ומלוכלכת והמתינה שמישהו יטפל בה.
האוכל כאן היה סביר והיה מבחר נחמד של מנות מקוריות דוגמת ריבת שרי וריבת קיווי. הייתה אפילו גבינת פרמז'ן, ובעמדת הלחמים היו באגט וחלה. אף שעמדת הסלטים הציגה ירקות נחמדים ולידם הייתה עמדת טוסטים מאובזרת, במבחן הטעימה האוכל היה כמעט טעים.
את עמדת החביתות איישה עובד נחמד, אדיב ושירותי, שאפילו חייך לסועדים ודיבר אליהם, אבל לצערנו העמדה הייתה לא נקייה וההכנה הייתה איטית על אף המאמץ הניכר לספק חביתות מושלמות ככל האפשר. עמדת המיצים הייתה מיוחדת, ובה קנקני זכוכית יפים, אבל רק הצבע של הנוזל הזכיר את הקשר שלו לתפוז. מצאנו כאן גם בלינצ'ס יבשים ממולאים לא ברור במה, פנקייקים נטולי טעם, ניוקי, פשטידת ברוקולי יפה אבל אנמית, בורקסים יבשים ומקושקשת שדווקא נראתה לא רע בכלל, פיצות שנראו לא רע, קונפי שום, סלט אבוקדו ומבחר נחמד של פירות חתוכים וקינוחי כוסות. הכל היה מסודר יפה והאקוסטיקה בחלל הייתה מעולה, אבל הריח שעמד במקום היה קשה ופגם בחוויית האכילה.
מחיר הארוחה: 135 שקל
בשורה התחתונה: היו לי ציפיות רבות ממלון שבו ארוחת הבוקר עולה 135 שקל, ובלט כאן הפער בין הכוונות הטובות והרצון לספק קולינריה איכותית ובין הביצוע, שלקה בחסר. חבל שהפוטנציאל של החלל היפה עם הנוף לים לא בא לידי ביטוי.
הציון הסופי: 51
מלון נפטון
מלון נפטון היה הפתעה נעימה מאוד. הלובי מרווח, מואר ובעל עיצוב מודרני, וכך גם חדר האוכל, שאומנם נראה פשוט אבל היה פונקציונלי. מבחר האוכל היה מרשים פחות מהמלונות האחרים, אבל רוב מה שטעמתי היה טעים יותר. המוזיקה שהתנגנה הוסיפה אווירה ועמדת הסלטים התחדשה כל הזמן. בכל מקום נראו עובדים שרק מחכים לפנות ולעזור, ואפילו מיץ התפוזים היה סביר. מלבי בכוסות אישיות וקינוח הפְֿטִיר – קינוח ערבי מסורתי שלא ראיתי בשום ארוחת בוקר אחרת – היו טעימים ומפתיעים מאוד. הלחם היה טעים, הפנקייק מתקתק ורך, הפיצה אומנם הייתה תעשייתית אבל טעימה יותר מבמלונות אחרים וגם הפשטידות היו טעימות מאוד. הייתה גם שקשוקה שנראתה טוב יותר מאחיותיה במלונות האחרים והביצים המקושקשות זכו לערבוב קבוע של אחד העובדים. אף שבעמדת הבורקסים עובד סידר אותם בידיים חשופות, ללא כפפות, הם היו לא רעים, ועמדת הסלטים הייתה ללא רבב.
הדבר היחיד שפגם כאן בארוחה הוא מה שקרה בעמדת החביתות הפתוחה עם הפלנצ'ה, שבינה ובין העומדים בתור לא חצץ דבר. בעמדה היה עובד שניכר שרצה לעזור, אבל מצד שני הוא נטרף מהבקשות של הסועדים. הוא חזר וניגב בשרוולים את הזעה מהמצח ותוך כדי זה הכין אוכל. העמדה כולה הייתה לא נקייה. השיא היה מאחוריו, שם עמד פח ענק ומטונף, ואליו הוא זרק את קליפות הביצים ששבר. מחזה קשה, חוויה לא נעימה והמתנה ארוכה מאוד לחביתה, שאחריה הלכתי לשולחן ספוגת ריח רע של טיגון.
מחיר הארוחה: 100 שקל
בשורה התחתונה: האוכל נחמד וטעים יותר מאשר בהרבה מלונות אחרים, גם חדר האוכל נעים, אבל עמדת החביתות פוגמת מאוד בחוויה.
הציון הסופי: 58
מלון ורט
במלון ורט מצאנו חדר אוכל יפה, בעיצוב מודרני, מואר בהמון אור טבעי ועם תצוגה יפה ואסתטית של אוכל. היו גם עובדים אדיבים, אחד הביעה התעניינות כשראה שאני מצלמת ושניים אחרים אפילו התנצלו על הרעש שהקימו בשיחה אישית בינם ליד מכונת האספרסו. מצד שני, היו גם הרבה שולחנות מלוכלכים ולא מפונים אף שלא היה עומס והיו עובדים פנויים בחדר האוכל.
בוורט יש חלל מרווח נפרד לכל מכונות השתייה ומבחר ענק של מנות ילדים, ובהן ערימות של פנקייקים, חביתיות, פיצות, בלינצ'ס ממולאים בגבינה או בשוקולד. למעשה זו הייתה עמדת האוכל הראשונה במסלול, ואחריה מבחר יפה של קרואסונים ועוגות. היו פה גם פשטידות, גאטן ולזניה נחמדה ומבחר של חמישה סוגי קורנפלקס והרבה פירות טריים ומשומרים. מבחר המנות בוורט היה נחמד מאוד והכל הוצג בצורה יפה ונקייה, אבל איכותן לא אחידה ולא כולן טעימות באמת. מיץ התפוזים כאן היה מאכזב, אבל הירקות היו טריים ונראו נהדרים. טעמתי כאן לזניה לא רעה וסלט תפוחים, סלרי ושומר שהיה מעולה, גם הגארטן היה נחמד והגביניות המתוקות לילדים היו מושלמות. גם אזור הישיבה בוורט נעים מאוד, ואף שלא כל השולחנות היו ערוכים היטב, היה נעים לאכול כאן.
עמדת החביתות הייתה מהמצטיינות. היו בה שני עובדים: העובדת דאגה למלא ערימת אומלטים מוכנים, לא ברור בשביל מה, הרי מי ירצה אומלט קר כאם אפשר לקבל אחד חם וטרי במקום. העובד שלצדה הכין על הפלנצ'ה השנייה את החביתות לפי הזמנה. הוא היה תקשורתי בצורה יעילה ועבד נקי וזריז.
מחיר הארוחה: 100 שקל
בשורה התחתונה: המקום יפה ונעים, האוכל נחמד ופינת האוכל לילדים מהממת.
הציון הסופי: 70
מלון רויאל ביץ'
מלון רויאל ביץ' מציע לאורחיו חדר אוכל יפה ומקומות ישיבה בחוץ, ליד הבריכה. הוא גם נקי ומסודר והאוכל נראה טוב, על אף המבחר הלא גדול לעומת מה שמצאנו בבופה הבוקר במלונות אחרים. המבחר היה מצומצם כמו במנות בייסיק של ארוחת בוקר (גבינות ודגים מלוחים, למשל) ודל לחלוטין בגזרת המנות המיוחדות, שנכחו בכל ארוחות הבוקר האחרות. מבחר מנות הילדים לעומת זאת היה גדול, בשבילם יש פה עמדת פנקייקים מרשימה ועמדת מוזלי יפה. ברוב המנות היה חסר כיתוב והיה צריך לנחש היכן הבורקס עם הגבינה והיכן עם תפוח אדמה. גם עובדת שהייתה בדלפק הבורקסים לא ידעה לומר איזה בורקס נמצא היכן ופשוט פתחה אחד כדי לגלות.
דבר אחר שבלט פה הוא שלאוכל פשוט לא היה טעם. סלט הביצים היה נטול כל טעם של ביצים או של תיבול, הלחם היה ללא טעם או ריח למרות המראה הטוב, ובסלסילות שמיועדות לו מצאנו מפיות מלוכלכות. גם הפשטידות היו אנמיות לחלוטין, וזו עם הפטריות הכילה פטריות מקופסת שימורים. הייתה גם דייסת אורז דלילה ביותר, והפנקייקים, למרות יופי העמדה ומבחר התוספות, היו נטולי כל טעם. הבורקסים התגלו מהסוג התעשייתי ביותר ובאיקרה לא מצאנו שום זכר לטעם של ביצי דגים, היה בה מיונז בעיקר. לעומת זאת, מיץ התפוזים היה כאן הכי קרוב לאמיתי, הירקות היו טריים ויפים, השקשוקה נראתה לא רע ואהבנו את המבחר הענק של סוגי התה, אבל היה קשה להחליט אם זה טוב או רע שיש רק שלושה סוגים של דגני בוקר.
הדבר הכי טוב בארוחת הבוקר של רויאל ביץ' היה עמדת החביתות. שם עמד מפעיל מדהים, ידידותי, חברותי, שמח, זריז ומקצועי. ביצה אחת ששבר לא נראתה לו טרייה מספיק, אז הוא זרק אותה ושבר אחרת. גם העמדה עצמה וגם האיש היו מצוחצחים והיה תענוג לקבל כאן חביתה נהדרת, שהוכנה עם המון אהבה, תוך כדי שירה.
מחיר הארוחה: 120 שקל
בשורה התחתונה: בית ספר לעמדת החביתות בבתי המלון ולאוכל יפה אך תעשייתי מאוד.
הציון הסופי: 73
מלון מלכת שבא
במלון מלכת שבא נתקלתי בפקיד קבלה מדהים, אדיב ושירותי ובחדר אוכל ענק עם בופה הבוקר הכי ארוך שראיתי בארץ. החיסרון היחיד בחלל חדר האוכל הוא עוצמת התאורה הנמוכה יחסית, שבשילוב עם עיצוב כהה יחסית העניקה לחלל אווירה קצת מיושנת. חבל גם שאין מקומות ישיבה בחוץ, באוויר הפתוח.
בתצוגה אין-סופית של אוכל מצאתי שפע סלטים ואין-סוף מנות שמותחות את גבולות ארוחות הבוקר למרחקים חדשים. אבל אז גיליתי בעיה קלה: לא בכל המנות היו כפות הגשה או כיתוב שמסביר מה זה, ועובדים שהיו בסביבה לא דיברו עברית ולא הבינו מה אני רוצה. כאן מצאתי את מבחר דגני הבוקר הכי מטורף, כנאפה יבשה כל כך שלא הצלחתי לנתק אותה מהמגש ולזניה מוצלחת ביותר שלא הבנתי כיצד הגיעה לארוחת בוקר. הדייסה נראתה רע מאוד והייתה מצופה בקרום, אבל היו גם שני סוגים של קיגל אטריות, פשטידות עם פטריות טריות, מבחר גדול של גבינות ובין הלחמים הרבים היו גם פוקצ'ות מוצלחות.
בעמדת החביתה פגשתי מפעיל בעל שיער ארוך ופזור שאומנם חבש כובע, אבל כזה שלא תרם כלל להרחקת השיער מהאוכל. עמדת החביתות לא הייתה אסתטית במיוחד ומי שהכין אותן לא הסכים להגיש ביצי עין לא הפוכות בטענה שזוהי הוראה של משרד הבריאות. דבר אחר שבלט הוא העובדים שכאילו ניסו בכל דרך אפשרית להימנע מיצירת קשר עין עם האורחים, ובעמדת החבתיתות התקשורת הייתה ללא סבלנות ולא נעימה.
מחיר הארוחה: 105 שקל
לסיכום: יש פער ניכר בין המגוון לאיכות, ובכל זאת מדובר על ארוחת בוקר לא רעה בכלל, כי ברור שאיכשהו בין עשרות המנות אפשר למצוא דבר-מה טעים.
הציון הסופי: 74
מלון המלך שלמה
במלון המלך שלמה מצאנו את ההפך ממלון מלכת שבא. כאן היה לובי בסגנון קצת מיושן, אבל חדר האוכל התגלה כחלל מרהיב של תענוג קולינרי שמציע גם אזור ישיבה נעים בחוץ. החלל היה בין היפים, המרווחים, הנקיים והנוחים ביותר ונהנינו ממסע אין-סופי בין עמדות מסודרות בצורה יפה ומושקעת. יש כאן עמדה לטיגון פנקייקים וטאבון לפיצות והרבה סוגים שונים של פשטידות ביתיות טעימות. שירות הפינוי היה יעיל כל כך, שפינו לי את הצלחת הראשונה שסיימתי והנחתי על השולחן בזמן שעסקתי בהעמסת הצלחת השנייה. יש במקום גם עמדת חיתוך ירקות, ואומנם האיש שעוסק בחיתוך לא הרים את הראש כדי ליצור תקשורת, אבל הסלט שלו נראה מושלם והפיץ ריח ניחוח של ירקות טריים בכל חדר האוכל. אהבתי מאוד את המבחר המדהים של הדגים המלוחים, ומיץ התפוזים היה די נחמד. אהבתי מאוד גם את המנה של לזניית החצילים, אפילו שהיא לא קשורה ממש לארוחות הבוקר.
על מבחר לא גדול יחסית של גבינות פיצו כמות בלתי נתפסת של מנות מיוחדות, שפע דגים מלוחים, עוגות, מאפים, עוגת סולת, ירקות אנטיפסטי, חמישה רטבים שונים לפנקייקים, ניוקי וקישואים אפויים ממולאים בגבינה. השקשוקה לא נראתה טוב, אבל תצוגת המוזלי הייתה יפהפייה, הירקות לסלט היו חתוכים יפה וטריים ביותר והיה מבחר ענק של רטבים ואגוזים לשדרוג הסלט. היו גם בקלאוות ותצוגה ממש יפה של מעדני בוקר. עמדת החביתות תוחזקה היטב והייתה בחוץ, נקייה ומתוקתקת, עם אשת שירות אדיבה וחייכנית ששמרה על ניקיון משטח העבודה והמחבתות.
מחיר הארוחה: 110 שקל
בשורה התחתונה: הפתעה נעימה וטעימה, קרובה לשלמות שכמעט לא קיימת במלונות אילת.
הציון הסופי: 77
מלון אגמים
במלון אגמים מצאתי את אחד מחדרי האוכל היותר יפים, נוחים ומרווחים, וניכר שעוצב במחשבה על נוחות השימוש בו. האוכל היה מסודר בצורה יפה ומבחר מנות הבייסיק היה מעולה. מבחר המנות המיוחדות היה מיוחד אפילו יותר וכלל מבחר מנות פינגר פוד ובהן מנת ביס של בריוש עם ביצה עלומה וסלמון. עמדת החביתות של אגמים ממוקמת בחוץ ואותה איישה ביום הביקור בחורה יעילה, רצינית ומרוכזת, שתפעלה את הכל במהירות ושמרה על ניקיון מופתי. מצד שני, לא הורגשה שום אינטראקציה עם שאר עובדי הדלפקים בחדר האוכל.
כל האוכל באגמים היה טעים ביותר. טעמתי גראטן טעים וארנצ'יני שישב על רוטב עגבניות שהיה מעולה. היו גם בייגל ירושלמי וציזיקי, בורקס טעים, קישואים ממולאים טעימים ופשטידות כמו בבית. זה היה מהמקומות היחידים שבו שאלו אותי אם ארצה קפה בספל או בכוס חד-פעמית, אבל מיץ התפוזים לצערי היה סטנדרטי ולא תאם את האיכויות של האוכל.
בעמדת הילדים היו מלבד הפנקייקים השמנמנים גם ופל בלגי בצורת נקניקייה משופדת על מקל, וזה נח בעמדה מפוארת עם ארבעה רטבים מתוקים ועוד שישה טופינגס - מפצפוצי שוקולד וקוקוס ועד סוכריות צבעוניות ופיסטוק. היו גם שישה סוגים של דגני בוקר מסודרים בכלים נוחים ולידם מקרר עם מעדני בוקר לילדים. היו במקום שתי עמדות קינוחים, באחת מהן היו ארבע עוגות עגולות. הדבר היחיד שפגע בחוויית האירוח כאן היא האקוסטיקה הלא טובה בחלל, שגרמה לכל הזזה של כיסא לשחרר רעש עז כל כך, שהוא חדר לתוך הבטן והכאיב באוזניים.
מחיר הארוחה: 110 שקל
בשורה התחתונה: אפשר לאכול כאן ארוחת בוקר שלמה של מנות ביס נפלאות וכאן תמצאו את עמדת החביתות המצטיינת ביותר מכל המלונות שבדקנו. עבור ילדים זו תהיה ללא ספק ארוחת הבוקר המפנקת ביותר.
הציון הסופי: 79
מלון דן אילת
ארוחת הבוקר של מלון דן היא הטובה ביותר מכל האחרות שטעמתי באילת. היא הכי מגוונת, הכי טעימה ומציעים בה מנות ואוכל שלא טעמתי ביתר המלונות. היא גם מוגשת בחדר אוכל נעים מאוד: אזור הישיבה הגדול בחוץ צופה לבריכה, והחלק הפנימי מחולק לאזורים עם מחיצות, מה שמאפשר למאות אנשים לאכול כאן בו-זמנית ועדיין ליהנות מאווירה נעימה ומפרטיות יחסית. זה גם מאפשר למי שמפנה את השולחנות לעשות את העבודה היטב, כי השולחנות הלא מפונים לא מפריעים ולא בולטים, בזכות החלוקה הנכונה של חדר האוכל. המקום גדול, מרווח ומסודר בצורה כזו שגם בשיא העומס אפשר למצוא בו שולחן נעים בפינה שקטה, כי יש בחלל אקוסטיקה טובה ואור נעים.
על כל שולחן מחכה קנקן מים קרים, וזה נפלא, ובעמדות יש עובדים חיוניים ואדיבים שמחייכים לסועדים. בגזרת האוכל מצאתי כאן טונה מעושנת, סביצ'ה, גבינה מצופה פחם, סלט תפוחי אדמה ודג מלוח שהיה נהדר, לחמים נפלאים ומבחר שכלל גם פיתות ובייגלה שומשום. אפשר להרכיב כאן סלט יווני או ללכת על בורקס טורקי אמיתי עם ביצה חומה לידו. גם הבלינצ'ס היו טובים ומצאתי גם פרנץ' טוסט עם שוקולד או עם ריבה, עוגת סולת ועוגת גבינה אוורירית. אף שלא היה מבחר גדול מדי של דגני בוקר, נהניתי ממבחר ענק של מעדני בוקר ומפיצה וקרואסון שקדים שנראה כמו הדבר האמיתי מפטיסרי. מצאתי כאן גם לחם מטוגן, לחמניות בריוש, עוגה באסקית ועוד מלא עוגות וקינוחים.
האוכל בדן הוא כמו הדבר האמיתי, כמו מה שמגישים לנו בארוחות בוקר של מסעדות, וזה נהדר. הבעיה היחידה היא הכניסה לחדר האוכל. בקבלה של המלון השירות היה נחמד, אבל המתנתי לו זמן רב, כי שתי פקידות הקבלה טיפלו בלקוח אחד. לעומת זאת, בכניסה לחדר האוכל נתקלתי בשירות לא נעים, שלא לומר כועס, מפקידת קבלה לא סימפתית – וכל זה כי רציתי לשמור לעצמי את הקבלה על התשלום שקיבלנו מפקידת הקבלה של המלון. היא לא הסכימה בטענה שזה יאפשר לי להשתמש בה שוב ולהיכנס פעם נוספת לחדר האוכל. ההתנהלות הזו והמחשבה שארצה להתגנב במרמה וליהנות שוב מארוחת הבוקר היו סתירה צורמת לשפע ולנדיבות בחדר האוכל עצמו.
מחיר הארוחה: 135 שקל
לסיכום: ארוחת בוקר מעולה שהייתה מצטיינת אפילו עוד יותר אילו היה בכניסה שירות קצת יותר נעים ואדיב.
הציון הסופי: 80