במקום בו התלמידים היו מטפסים על עץ התות בבית ספר אליאנס בירושלים של פעם, יש קבוצת מחול וגם אמניות חרדיות והגג הנטוש של מרכז כלל הפך להיות פארק קטן עם עצי פרי, קומפוסט ופינת ליטוף דבורים (לא היינו מספיק אמיצים כדי לנסות). לא רחוק משם הבסטות של שוק מחנה יהודה כבר התרגלו לצלילי הלילה של אום כולתום בפאב תחריר, מעצבים יוצרים תכשיטים בניחוח של קפה וב"מפעל" חדש מייצרים אלכימאים ירושלמים אמנות סודית, כולל בית מבוץ וגינת תבלינים. חזרנו מירושלים עם הדברים הכי מגניבים שקורים בה ממש עכשיו.
>> צפו: 100 סיבות לבלות את הקיץ בירושלים
המפעל לאמנות
קחו בית נטוש בירושלים, תאספו קבוצה של אנשים יצירתיים ונראה מה יקרה. קבוצת "בית ריק" שברובם למדו בבצלאל קיבלה לידיה בית היסטורי נטוש ברחוב המערביים 3 והפכה אותו ל"מפעל", מקום בו מייצרים אמנות, כולל אירועים כמו הקראת שירה, מוזיקה ערבית וג'אז. לנו זה הזכיר את האלכימאים של פעם שעשו דברים סודיים רק שכאן מדובר באמנות שזזה ומשתנה תוך כדי תנועה. אם תשאלו אותם, המטרה העיקרית היא היצירה. אם אתם אמנים בנשמה, אתם יכולים לבקש להצטרף וכדאי למהר כי המקום יפסיק לפעול בסוף אוגוסט. בינתיים, כל יום במפעל מוקדש לנושא אחר. בימי שני יש עבודות מדיה, ברביעי עובדים קצת עם הידיים ובערב יש מוזיקה ובשישי מזמינים את המשפחה לעבוד יחד בגינה.
למה ירושלים: איתמר המרמן, מקבוצת "בית ריק" ומהיזמים של "המפעל": "אנחנו בירושלים ולא חיפשנו במקום אחר. לדעתי מה שמעניין בה, זה שאי אפשר להגיד מה מעניין בה. יש בה כל כך הרבה תרבויות חדשות ועתיקות, ערבוביה של כל מיני דברים קיצוניים, זה מה שיוצר עניין".
התלמידים החדשים בבית אליאנס
הבירוקרטיה הארוכה שצריך לעבור כדי להפוך בניין ישן למלון, הפכה בינתיים את בית ספר אליאנס הנטוש למקום בו פועלים יחד קבוצות מחול, מוזיקה וגם קבוצה של אמניות חרדיות. עמותת "רוח חדשה" שיזמה את הפרויקט, לקחה את אחד מבתי הספר הראשונים של ירושלים שבשנים האחרונות אמור להפוך למלון והפכה אותו לבית לאמנים ויוצרים. זקני ירושלים עוד זוכרים את המורים שדיברו בעיקר בצרפתית, את התלמידים שהיו מטפסים על עץ התות בהפסקות ואת הנגרייה של בית הספר. באחת הכיתות אפשר למצוא "בית ספר למוזיקה ושקט", קבוצת מוזיקאים שלא מצאה מסגרת לימודית מתאימה והחליטה להקים בית ספר משלה. התלמידים משלמים שכר לימוד, והמורים נבחרים בצורה דמוקרטית.
למה ירושלים: עינת אשדות, מנהלת המיזם מטעם "רוח חדשה": "יש כאן התפתחות אמנותית מאוד פורצת דרך. המורכבות של העיר, היא מה שהופכת אותה למעניינת ושואבת אליה אמנים ויוצרים".
רכבת לילה לתחריר
כבר 3 שנים שהפלייליסט הקבוע של שוק מחנה יהודה נפתח ברעש וההמולה של הסוחרים והקונים, ובלילה הוא הופך לאום כולתום ושירים שלא שומעים בדרך כלל ברדיו, בעיקר בזכות פאב תחריר. הפאב שהתחיל את המהפכה הלילית של השוק עדיין חי ובועט, עם הופעות של הרכבים אתניים וגם אירועים כמו ערב שמוקדש להרצאות על הבר והקראת שירה. החיבור בין תחריר לשוק נראה כמו הדבר הכי אותנטי בעיר, מצד אחד הסוחרים והירושלמים השורשיים ומצד שני בר שמוביל תרבות מזרחית שמנסה לחבר בין כולם. הקונספט של תחריר עובר בימים אלו גם למתחם התחנה הראשונה, שם נפתח אוהל קיץ גדול בסגנון שמזכיר את האוהלים ההיסטוריים של הצוענים בשער שכם. בכל ערב יהיו הופעות ועוד אירועים של תרבות מזרחית שבאה מהנשמה.
למה ירושלים: יאיר כוכב, המייסד והמנהל האומנותי של "תחריר": "החיבור בן מזרח למערב, בין דתיים לחילוניים, קורה בירושלים יותר מכל מקום אחר בארץ או אפילו בעולם. קו שבר סורי אפריקאי בו נפגשים הפכים ונוצרת הרמוניה ומוזיקה אחרת".
צפו: 100 סיבות לבלות את הקיץ בירושלים >>
נשב על המרפסת
עוד לפני שהמציאו בירושלים את המושג קניון, היה את מרכז כלל שהפך מאז לבניין עם חנויות ומשרדים, חלקו ריק ומוזנח. על גג נטוש בקומה החמישית של הבניין, פתחה עמותת "מוסללה" מקום שמתחלק לאזורים שונים כמו קבוצת אמנים שמפסלת באמצעות אדמה, מרכז לימוד על דבורים שכולל פינת ליטוף, אזור ללימוד על חקלאות, אזור שמוקדש ליוגה ותנועה וגם אזור שמיועד למי שרוצה להתנסות בעצמו בעבודה עם הידיים כמו נגרות (שימושי מאוד אם יש לכם כיסא שבור בבית). על המרפסת מתקיימים לפעמים גם אירועים כמו מסיבת זבל אורגנית, כולל אוכל מהשוק. המרפסת היא גם מקום בו מייצרים פרויקטים באזור מרכז העיר כמו פארק קטן עם עצי פרי שיוקם למשך שלושה שבועות בכיכר ציון ויעשה צל לנגני הרחוב.
למה ירושלים: מתן ישראלי, המנהל האמנותי של המרפסת ומייסד "מוסללה": "רחוב יפו היה פעם רחוב רועש ומפויח והיום הוא אחד המקומות הכי נעימים ללכת בהם בירושלים. זה קרה בזכות תהליך ההתחדשות שעובר על מרכז העיר בשנים האחרונות, ובניין כלל הוא חלק מהתהליך הזה".
הבוטקה בקטמונים
הנה סיפור על חמישה צעירים ירושלמים, שבסך הכל רצו לשתות קפה ליד הבית ולפגוש את השכנים. אז מה עושים במצב כזה? מוצאים מחסן נטוש שהיה פעם קיוסק, משפצים אותו והופכים אותו לבית הקפה השכונתי הכי מדליק בעיר. "הבוטקה" בשכונת הקטמונים הוא יוזמה חברתית של צעירים המתגוררים בשכונה וגם נקרא על שמו של משה דוינו ז"ל, חייל צה"ל תושב המקום שנפל בצוק איתן. בתפריט יש כמובן קפה וגם סנדוויצ'ים, סלטים ומנת ראפים עם גבינות ואנטיפסטי. בית הקפה הקטן הוא גם זירת התרחשות של ערבי פיוטים, הופעות של מוזיקאים וקבוצת סטודנטים שאחראית על יוגה וחומוס בכל יום שישי.
למה ירושלים: ענבר גרוסמן נמיר, מיזמות בית הקפה: "אני במקור ממושב במרכז ובירושלים יש משהו שמאפשר יזמות. זו עיר שמאפשרת לעשות המון דברים, האנשים סביבי מאוד אופטימיים, כיף פה".
כשירושלמים עושים משהו זה חייב להיות מהלב
בבית שבו ציירה אנה טיכו את הנופים של הרי ירושלים, נפתחה מסעדה איטלקית חדשה שהיא גם עסק חברתי. מסעדת "אנה" ממוקמת בקומה השנייה של בית טיכו, אחד מהמבנים העתיקים והמפורסמים בירושלים ומעסיקה נוער בסיכון העובר כשנה וחצי של הכשרה. המסעדה היא בבעלות של קרן דואליס, המשקיעה ביוזמות ובעסקים חברתיים. השף נמרוד נורמן, לשעבר סו שף במסעדת "מחניודה" של אסף גרניט, בנה תפריט איטלקי לא מתחכם עם דגים, פיצות ופסטות בעבודת יד, ובדגש על חומרי גלם טובים ומחירים סבירים. בזמן השיפוץ של המבנה התגלתה תקרה מצוירת בת 250 שנה שהיום מקשטת את המסעדה לצד ציורים ותצלומים ממוזיאון ישראל. למסעדה יש גם חצר צמודה בה נערכים אירועים ומרפסת המשקיפה על הגינה.
למה ירושלים: נמרוד, מנהל מסעדת אנה: "אני כבר 10 שנים בתחום המסעדנות בירושלים והעיר היא מיוחדת מבחינת האנשים. מאוד התרגשתי לראות קהל מגוון כמו חרדים, דתיים, חילונים וערבים יושבים יחד ופשוט נהנים".
ונצואלה, אין דומה לה
כדי למצוא את הדוכן של "פפיטוס", צריך לחפש את ציור הקיר הענק של הבחורה הקובנית עם הסיגר. יותר פשוט זה להגיע לרחוב האגוז בשוק מחנה יהודה, לשבת באחד מהשולחנות הקטנים ולהתנחם באוכל רחוב מדרום אמריקה. השם "פפיטוס" מתאר אוכל רחוב מוונצואלה ובתפריט יש 7 סוגי כריכים עם בשרים, נקניקיות, רטבים וגם ביצת עין וחתיכות של תפוצ'יפס. את המסעדה הקימו 3 שותפים שעלו לישראל מוונצואלה וקולומביה שהחליטו להביא את הטעמים מהבית אל השוק, בינינו? הצליח להם.
למה ירושלים: סילביה ליפלבסקי, מבעלות המקום "אנחנו רואים את ירושלים כבית ואנחנו מרגישים שזה המקום שלנו. לא חשבנו לרגע לפתוח במקום אחר".
קפה עם תכשיטים
יש כל כך הרבה בתי קפה שכולם דומים אחד לשני, שזה משעמם, ואנחנו ממש בעד בית קפה שמשתלב עם סטודיו למעצבים. מאחורי השולחנות שבהם יושבים פרילנסרים עם לפטופ לצד היפסטריות ירושלמיות עם קפה הפוך חזק והרבה קצף, יש קומה שנייה עם אזורי סטודיו של מעצבי אופנה ותכשיטים וגם חנות פופ אפ. "מעצבים בעיר" בא לתת במה למעצבים צעירים בתחום האופנה והאקססוריז ומשתלב במתחם של קפה "נוקטורנו", מעוז הסטודנטים של ירושלים שיוזם גם הופעות חיות והרצאות על הבר. במאי האחרון התקיימה ברחוב תצוגת אופנה מקורית עם פריטי המעצבים שפועלים במקום.
למה ירושלים: עמית שכטר, מנהל "נוקטורנו": "ירושלים היא קהילתית ומשפתית, היא בית. היא גם מגוונת ויש בה המון דברים שצומחים ממנה ואחר כך עוברים למקומות אחרים. אבל בסופו של דבר זה האנשים שעושים אותה למה שהיא".