קשה להיות יהודי. עוד לא חלפו אדי ההנגאובר של שתיית העדלאידע הבלתי מוגבלת בפורים, וכבר אנחנו מצווים להתיישב ולשתות ארבע כוסות יין בערב פסח. אפילו צרפתי הגון לא שותה ארבע כוסות יין בארוחה. אז איך נעבור בשלום ובעונג את מצוות אבותינו וגם נתענג משתייה כהלכה? ראשית, כדאי לקבוע שבליל הסדר נשתה יינות ישראליים. צריך לתת כבוד למרגלים ששלח משה רבנו, שחזרו עם אשכול ענבים מארץ ישראל כמו תיירים שחוזרים עם שוקולד משוויץ או עם סחלבים מתאילנד.
הציונים הגבוהים שמקבלים לאחרונה היינות הישראלים בכל הדירוגים הבינלאומיים החזירו קצת סומק ללחיי הענבים שלנו, כמו גם מילות השגריר הצרפתי אחרי שטעם אצלנו יין טוב: "יין ישראלי אדום הוא כמו הדגל הצרפתי – אדום, כחול, לבן". לכן, ערב חג חירותנו הוא הזדמנות נהדרת להרים גביע של גאווה מקומית ולהכיר כמה יינות טובים.
אגב, ככל שחקרתי התברר לי שאין מניעה הלכתית לשתות יין לבן בליל הסדר משום שגם הוא פרי הגפן. אני מציע בכל זאת לדבוק באדומים, לא רק בגלל הארוחה ששולחן הסדר מעמיס על קיבותינו אלא גם לזכר הדם שהתיזו אבותינו על משקופי הדלתות לפני שנמלטו ממצרים.
למי שיתלוננו שיין אדום גורם להם למיגרנה אפשר להציע יינות רוזה. הם פחות טניניים אך די יבשים, כלומר לא מתוקים, ויכולים ללוות גם את כל הסעודה. רוזה מצונן הוא יין קל וידידותי לכל פה, שיעביר בתענוג את כל פלפולי רבי בן זומא וחבריו במהלך קריאת ההגדה. אין טוב ממנו לשטיפת המתיקות של החרוסת ואת צריבת המרור.
כוס ראשונה
אם כבר דיברנו בשבחו של הרוזה, אין מתאים ממנו לפתוח את ליל הסדר בתור אפריטיף. והנה שלוש המלצות:
הרוזה של סדרת יוגב מיקב בנימינה הופק מזן ענבי קברנה סוביניון המוכר לכולם ומזינפנדל שהגיע אלינו מקליפורניה. בארצות הברית הרוזה הזינפנדלי הוא יין יוקרה כמעט בכל קוקטייל.
הרוזה של יקבי רקנאטי משווק בבקבוק סגלגל מרשים, והוא יהווה קישוט חגיגי על כל שולחן חג. גם הוא ערבוב של שני זנים, מרלו צרפתי וברברה איטלקי.
היין השלישי נקרא "מסע ישראלי ורוד". מדובר ביין של ויתקין, יקב בוטיק מעולה שמתמחה ביינות מזנים ים תיכוניים. הוורוד של ויתקין הופק מטמפרניו ספרדי ומקריניאן ארץ ישראלי ותיק.
אם כבר התחלתם לתהות על העלות הכלכלית של ארבע הכוסות כפול מספר האורחים, זכרו שארוחת ערב עמוסת אורחים אינה הזמן המומלץ להפגין את עושר מרתף היינות שלכם. אין טעם לחלוץ פקק של בקבוק שמחירו יותר מ-100 שקלים. הרי למה לכם לפתוח בקבוק קצרין שמחירו 330 שקלים – כדי שהדוד יגיד לכם שבבורדו הוא שתה יין טוב יותר, או שהדודה תזכיר לכם שכשהייתם קטנים עשיתם בגן יין טעים לא פחות? את הסימפוזיונים בדבר עפיצות היין השאירו לימות החול עם גבינה משובחת ולחם טוב, לא למצות.
אפשר לשדרג את חגיגיות המזיגה ולהגיש את היין בבקבוקי מגנום, שהם כפולים בגודלם ומרשימים מאוד. יקבי רמת הגולן שיווקו לקראת פסח בקבוקי מגנום של קברנה סוביניון מסדרת גמלא במחיר מופלא של 70 שקלים בלבד. מגנום של ליטר וחצי מספיק ל-12 עד 16 כוסות, בהתאם לגודל הגביעים שלכם ונדיבות המזיגה. האדום הזה של גמלא הוא יין קלאסי שאין לו מתחרה, למרות שבאופן אישי אני מעדיף את הסנג'ובזה מאותה סדרה. הוא חומצי מעט יותר וטעם הפרי שלו יתאים גם למנות הדגים והעוף. יינות אדומים טובים שמחירם נע בין 35 ל-50 שקלים הם כנען של דלתון, שלושת האדומים הפשוטים של הרי גליל, יסמין של רקנאטי וסדרת הקלאסיק של ברקן.
כוס שנייה ושלישית
לאמצע הארוחה כדאי לעבור לכמה בלנדים ישראליים שמחיריהם נעים בין 60 ל-85 שקלים: קברנה סוביניון-שיראז מהסדרה האזורית של יקבי כרמל, שיראז רזרב סמיך וקטיפתי של בנימינה שמכיל גם שני אחוזים של יין ויונייה לבן, ומוסטלי שיראז של יקב טוליפ שיש בו גם שליש זנים בורדולזיים שנותנים לו גוף עמוק. אם תבחרו ביין של טוליפ, תרוויחו שתי מצוות בלגימה אחת, שכן היקב נמצא בכפר תקווה ומעסיק אנשים בעלי צרכים מיוחדים. את היין כדאי לפתוח כמה שעות לפני הסדר כדי שיהיה בשיא טעמו בעת הארוחה.
כוס רביעית
אם הגעתם עד כאן, אפשר לחגוג בעזרת יינות מתוקים שיגבירו את שירתכם באחד מי יודע. 17 ואפילו 18 מי יודע? אלה מידות האלכוהול ביינות הפורט המחוזקים שהחלו לייצר בשנים האחרונות ביקבי ארצנו. לא רק שהם טעימים, הם גם עוזרים לעיכול. הטובים שביניהם הם של יקבי הבוטיק ויתקין והר אודם. אם תשתו אותם בכוס הרביעית לפני החד גדיא השאלה לא תהיה אם תגיעו בשנה הבאה לירושלים הבנויה, אלא איך תנהגו בשלום לביתכם.