זה אותו ריטואל קבוע שמלווה אותנו במשך שנים. כולנו נתיישב סביב שולחן הסדר בבגדי החג היפים שלנו. סבא בראש השולחן מקריא את ההגדה, סבתא ואימא במטבח מחכות לסימן להוציא את האוכל ובני הדודים הצעירים מגניבים מבטים לעבר המחשוף הנדיב בשמלה של גיסתך. זאת המסורת המשפחתית שעוברת אצל כל אחד מאיתנו, שמצטרפת למסורת האמיתית של החג הזה.
במשך מאות שנים אנחנו קוראים בהגדה בערב חג הפסח בגלל המצווה שמצויה במשנה שאומרת: "אנחנו חייבים להודות להלל לשבח לפאר לרומם להדר לברך לעלה ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הניסים האלו – הוציאנו מעבדות לחירות מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב ומאפילה לאור גדול ומשעבוד לגאולה ונאמר לפניו הללויה".
מכיוון שאנחנו לא באמת זוכרים את שעשו לנו המצרים, חשבנו על כמה מקרים מהתקופה המודרנית שבהם אנחנו מרגישים כמו אבותינו, שיוציאנו מעבדות לחירות ומיגון לשמחה.
כי תאילנד מחכה לך. ואמסטרדם. והחיים שלך: להשתחרר מהצבא
הגולשת בר רפאלי יכולה לעבור לנושא הבא, כל השאר מוזמנים להיזכר בתקופה הזאת בחיים שלהם בה היגיינה אישית הייתה רק המלצה, שש שעות שינה היו חלום והחלומות היו בעיקר על עוד כמה שעות שינה נוספות.
חיילים שיוצאים לחופשה רגילה של שבוע נוטים לעשות טעות לשונית נפוצה ולהגיד שהם "יוצאים לחופש". אבל חופש יש רק אחד – וזה הרגע שבו אתה ניגש עם טופס הטיולים לאפסנאות ומחזיר את הציוד הצבאי שלך ומקבל בחזרה את החרות שלך ואת הבעלות על עצמך.
כי אין תחושה ממסטלת יותר מלהגיד לבוס שלך שנמאס לך: להתפטר מהעבודה
חוץ ממאמני כדורגל, לאף אחד אף פעם לא מציעים להתפטר. וחבל שכך. בעוד שלנשים יש מקורות כוח טבעיים (כמו לידה, למשל), אנחנו הגברים מקבלים את הכוח שלנו דרך אמצעים חומריים. קניית רכב, רכישת דירה והשגת מעמד במקום העבודה, למשל.
כל מי שעבד במקום עבודה מסודר יודע שאין מעמד יותר גבוה מאשר מעמד המתפטר. זה משכר יותר ממעמד העלאה במשכורת, יותר מקידום. להיכנס לבוס ולהגיד לו שמצאת מקום טוב יותר לעבוד בו, או אפילו שאתה מעדיף להיות מובטל מאשר להמשיך לעבוד אצלו – זו אולי תחושת השחרור הגדולה ביותר שאפשר להשיג בעולם החומרני של היום.
כי עדיין אפשר לעשות שם כביסה: לעזוב את בית ההורים
היתרונות בלגור עם ההורים ברורים. מבשלים לך, מכבסים בשבילך וחוסכים לך אלפי שקלים בהוצאות דיור. מצד שני, חוסר הפרטיות והידיעה שהאנשים שאחראים על קיומך נמצאים בחדר הסמוך יפריעו לך במאמצים לשכנע בחורות לעשות לך ילד משלך.
ובכלל, התלות במגורים עם ההורים היא בעייתית, או כמו שסבא נחום אמר לי כשגדלו לי כמה שערות מעל השפה: "אתה הולך להתגלח 80 שנה, אז למה לא להתחיל היום?" בקיצור, אם ממילא לא תתחיל את החיים האמיתיים שלך לפני שתעזוב את הבית, אז למה שלא תתחיל לחיות בעצמאות כמה שיותר מוקדם?
כי זוגיות מאולצת זה לא טוב לאולקוס: פרידה מבת זוג
אחרי תקופה מסוימת של זוגיות אתה פתאום מבין שאתה פשוט לא אוהב אותה יותר. זה פשוט לא זה. זה היה נחמד בהתחלה, אבל עכשיו זו סתם זוגיות לוחצת ומיותרת. אתה מתחיל להשוות אותה לבחורות אחרות שיצאת איתן והיא לא יוצאת טוב בהשוואה הזאת. אתה מתחיל להסתכל על בחורות אחרות ולהרגיש אשם. אתה מרגיש כמו סמרטוט ומנסה לרצות אותה, במקום לעשות את הדבר השפוי והמוסרי היחיד – להיפרד ממנה.
נשים יודעות לסיים מערכות יחסים. באופן כללי אין לי בעיה להודות שאתן הרבה יותר טובות בזה מאיתנו. גברים לרוב מושכים את זה הרבה מעבר לרצוי. במקום להיות חלק בשיחת פרידה מעיקה הם מעדיפים להתרחק קצת, למשוך את הזמן ולהתרכז רק בדברים החיוביים.
זאת כמובן טעות. אם הפרידה היא ממילא בלתי נמנעת, אין צורך לדחות אותה. תהיה גבר, ספר לה מה אתה מרגיש ותיפרדו כידידים. בסופו של דבר, זה לטובת שניכם. בת הזוג תעריך יותר את הכנות שלך ואת הרצון שלך להיות אמיתי איתה מאשר להמשיך לחיות איתה בשקר.
כי מקבלים היום כל אחד לכתוב באינטרנט: לעזוב את הלימודים
מקובל לחשוב שהשכלה היא המפתח להצלחה בחיים. רבים מאמינים שאי אפשר להתקדם בחיים בלי איזה תואר או שניים, וחמור מכך – יש אנשים שבאמת מאמינים שאי אפשר להיות מאושרים בלי איזו דיפלומה תלויה על הקיר.
ספרו את זה לסטיב ג'ובס, מנכ"ל אפל, שלמרות שלא סיים אוניברסיטה, הונו מוערך ב-5.5 מיליארד דולר. תסתכלו על פול מקרטני שבחר לאכזב את הוריו ולנגן גיטרה במקום ללמוד. היום הוא שווה 1.2 מיליארד דולר, אחרי שהפסיד חלק ניכר בגירושים.
למעשה, האקדמיה היום היא בהרבה מקרים כיסוי תחת לאנשים שמחפשים כיוון בחיים. אם לבנאדם יש מספיק אמביציה וכישרון, הוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה. דרישות הסף בחיים האמיתיים לא תלויות בתעודות, אלא בכישורים. בחיי, מקבלים היום כל אחד לכתוב באינטרנט.
ובכלל, תשאלו את מנכ"ל איקאה שלומי גבאי מה הוא למד בחיים והוא יגלה לכם שדרכו מעולם לא דרכה במוסד אקדמי. הוא התחיל לעבוד בתחום הרהיטים, הפך למנהל המכירות של איקאה ומשם התגלגל עד למשרת המנכ"ל. היום הוא חתום על מחזור של 1.2 מיליארד שקל בשנה. לא רע בשביל מישהו שאבותיו יצאו ממצרים.