מחוץ לעונת הפסטיבל העיר מנומנמת ביום, אך בלילה נעורה לחיים שוקקים. כדי להקל על התמצאותכם זכרו שאת העיר סאו לואיס חוצה לשניים נהר אניל (Rio Anil). מדרום לו נמצא המרכז ההיסטורי ומצפון לו חופי הרחצה.
החוף
העיר מוקפת בחופים יפים עם חול לבן, ובשל קרבתה לקו המשווה, מזג האוויר נוח כל השנה. זכרו שמדובר באוקיינוס האטלנטי ולא בבריכה המתקראת הים התיכון. הגלים פה מאוד חזקים! אם גלישה ובחורות זה הקטע שלכם, לכו לחוף Sao Marcos.
המאכל
דגים ומאכלי ים הם הבסיס לאוכל המארניאנסי בשל קרבתה לים. הם מוגשים לרוב בקדירות או במרקים. המנה המאפיינת ביותר היא אורז עם רוטב קוֹשָׁה Cuxa' – המורכב משרימפסים מיובשים, שומשום, קמח מנדיוקה ועשב חמצמץ שעל שמו קרויה המנה. מומלץ לאכול במסעדות הדייגים הפזורות לאורך הטיילת או במסעדה המצוינת A Varanda, שם תוכלו לקבל אוכל יוצא מן הכלל במחיר של שירות איטי.
המשקה
נסו את המשקה המתוק מאוד בגון הוורד Guarana Jesus. את המשקה המציא רוקח מקומי. האגדה מספרת שהמתכון הסודי מורכב משבעה-עשר רכיבים צמחיים, חלקם מיובאים במיוחד מאגן האמאזונס. ניתן להשיגו ברוב המסעדות והברים.
המועדון
סאו לואיס היא גם בירת הרגאיי הברזילאי, ששורשיו צמחו בג'מייקה. בתחילת שנות השבעים, כשבארץ שמעו את החיפושיות, בסאו לואיס שמעו את בוב מארלי ואת זעקתו על העוולות שמבצעים הלבנים נגד השחורים, שקרעו אותם מעולמם ולקחו מהם את תקוותם לעולם אקולוגי, יפה ומעושן יותר. שבו לכם בנחת באחד הברים הפזורים במרכז ההיסטורי לשמוע מוזיקת רגאיי מבוצעת בידי אמנים מקומיים ששרים באנגלית ממש כמו בג'מאייקה. לאלה שאינם יכולים לשבת כשיש רגאיי ברקע, מומלץ להרחיק מעט לאזור המועדונים Praia da Ponta D'areia.
הטיול
צאו לטיול של יומיים מטלטלים אל האי לנסויס. באי תמצאו כפר דייגים קטן, חופים ודיונות גדולות המזכירים את הפארק הלאומי "לנסויס מארניינסה" (Lencois Maranhenses) המהמם ביופיו. בראשיתיות טהורה שאינה מתאימה למפונקים מביניכם, אבל אתם יודעים מה, אם כבר הגעתם עד לסאו לואיס, סעו לדבר האמיתי...
