ראיתי אותו בכיכר המרכזית ברובע העתיק של סלבדור, הפלוריניו. מולאטי יפה תואר, עם ראסטות ארוכות וזקן. ראסטפארי אמיתי. ליד מעגל שבו רקדו קפוארה הוא ניגש אליי בחיוך רחב ושאל: "בחורונת, בגן עדן כבר היית?". באותו הרגע לא ידעתי שגן עדן נמצא מרחק שבע שעות בלבד מסלבדור. הבחור, וידה שמו, גדל וחי בעיר סלבדור אך הוא עובד כמדריך תיירים בפארק הטבע הלאומי - השאפדה דיאמנטינה (Chapada Diamantina). והוא זה שהכיר לי את האזור המופלא הזה.
הברזילאים חובבי הטבע והאקסטרים מכירים את הפארק זה זמן רב – הוא נפתח ב-1985, ולאחרונה המקום מתחיל לתפוס גם אצל התיירים, ולהפוך לחלק מהמסלול התיירותי המקובל. סביר להניח זה בגלל שהוא נחשב למילה האחרונה בתיירות האקולוגית, וזו מתפתחת בקצב הסמבה בברזיל. לא פעם ראיתי אנשים חוזרים מהפארק לסלבדור עם ברק משונה בעיניים. לזה, הם אומרים, לא ציפינו בברזיל.
לכל אבן בדרום אמריקה יש משמעות מילולית, וגם לשאפאדה – זאת המילה הברזילאית למחוז עם צוקים חדים. דיאמנטינה מתייחסת ליהלומים הרבים שנמצאו שהם באמצע המאה ה-19. היום בטח לא תמצאו שם אבנים טובות, אבל המקום הזה בהחלט יגרום לכם להבין שהטבע הוא האוצר הכי מנצנץ שיש.
טבע שאין לו סוף
השאפאדה היא שמורת טבע אדירה: היא משתרעת ממרכזה של מדינת בהאיה ועד מדינת מינאס ז'ראיס, או כמו שהברזילאים אוהבים לציין זו "שמורה שגדולה משטחן של הולנד, בלגיה ושוויץ גם יחד". ובכלל, יש עוד שיאים שנזקפים לזכות המקום, כמו המערה הארוכה ביותר והמפל הגבוה השני בעולם (אחרי מפלי אנחל בוונצואלה). הנוף הייחודי של הפארק נוצר בעקבות נסיגתו החוזרת ונשנית של הים שהציף בעבר את מדף היבשה. מרבצי היהלומים שהתגלו באזור משכו את מחפשי ההזדמנויות וכורי היהלומים ה-(Garimpeiros).
היום מציע הפארק אינספור אפשרויות ומסלולים אל קניונים בין הרי השולחן, ביצות, מערות, מפלים ובריכות טבעיות שנדמה שאין להם סוף. תוכלו לעשות פה לטיולים יומיים קצרים או טרקים של שלושה-חמישה ימים, ואם אתם ממש רוצים לכתת רגליים, אז יש חברה שמציעה גם טיול שטח מקיף של 15 (!) יום. שזה, אם תרשו לנו, ממש באקסטרים. בעיקרון אפשר לבוא לטייל פה כל השנה, אבל הכי מומלץ להגיע בין מרץ לאוקטובר, אז יש פחות גשם.
העיירה המקסימה לנסויס היא בירת האזור, והיא בסיס נוח ליציאה לטיולים יומיים במסלול כוכב. העיירה הוקמה כמרכז סחר בסחורות ובעבדים לצורכי עבודת המכרות וחוות הסוכר. אפשר עוד לראות בה את מבנה שוק העבדים שהיום משמש כמרכז תרבות עירוני. מאוד רגוע ונעים לשהות בלנסויס, ואפשר למצוא בתי מלון המתאימים לכל כיס. העיירה ותושביה מזמיני פנים, וכשתגיעו לכאן, סביר להניח שגם לכם יתחשק לקנות איזו חלקה קטנה ולהפוך אותה לגן עדן פרטי.
וסביר להניח שלא תהיו היחידים - ברזילאים שרוצים לשפר דיור ואירופאים זרים שפשוט בא להם לחיות אחרת, מתיישבים בכפרים הקטנים הפזורים בפארק ומפתחים את שירותי התיירות, כך שייתנו מענה גם לתיירים המפונקים יותר. מה שאומר שתמצאו את עצמכם פה גם אם אתם לא מוצ'ילרים בהגדרה.
כמה דברים שלא כדאי להחמיץ בשאפאדה ולנסויס
בשביל הכיף: במרחק שעת הליכה נינוחה ונחמדה מלנסויס נמצאות בריכות Ribirao do meio. המים פה הם בצבע אדמדם שכן יש בהם ריכוז גדול של מינרלים וחומרים מן הצומח, והם צוננים לטבילה. אבל הדבר הכי נחמד בבריכות הוא הסלע הגדול שמשמש כמגלשה ישירה אל תוך המים. זוכרים מה אמר דגלאס אדאמס ב"מדריך לטרמפיסט בגלקסיה"? תמיד תיקחו איתכם מגבת. ופה זה מקבל משנה תוקף, כי אחרת מאוד יכאבו לכם האחוריים בתום הגלישה.
בשביל היופי: מומלץ לקחת סיור יום מרוכז מלנסויס (Lençois) שמבקר במספר אטרקציות, ביניהן המערה הכחולה (שמה נגזר מצבעם של המים הצלולים שבהם פוגע אור השמש), מערת הנטיפים ותצפית מהממת מהר Pai inacio אל עבר הרי השולחן.
בשביל בלוטות הטעם: ניתן לטעום ממיטב טעמי המטבח המקומי ב- Neco's Bar . נסו את מנת הדג בליווי תבשיל בננות ודקלים הטעימה. המנות ענקיות ומספיקות לשני סועדים. למי שחשקה נפשו באוכל גורמה בסגנון איטלקי או אינדונזי מומלץ לאכול במסעדת Cozinha aberta (מטבח פתוח), שם מבשלת שפית צעירה שהסתובבה הרבה בעולם, והטעמים בהתאם. כמו שמרמז השם, ניתן לצפות בה מכינה את המנה שלכם ואולי גם ללמוד משהו. רק אם מבקשים ממנה יפה.
בשביל האור והאהבה: מדי שנה מתקיים בהרים מפגש שנתי של קהילת הריינבאו (Rainbow), המשפחה העולמית האלטרנטיבית. קצת בעייתי לגלות מתי והיכן זה מתרחש, מכיוון שהאירועים שלהם אפופים בדוק של מסתורין כדי למנוע הגעתם של אנשי חוק וסדר או אולי סתם בגלל שהם אנשים לא מתוכננים. מה שבטוח, יהיו שם הרבה אור ואהבה!
