כמעט כל מטייל שהגיע לאקוודור נתקל בהתלבטות הזאת – מה עדיף, שבוע באיי גלפגוס או חודש נוסף של טיול באקוודור? לא מעט אנשים חושבים שמשוגע מי שמוציא כל כך הרבה כסף כדי לראות כמה איגואנות והרבה ציפורים. אז כנראה שאני משוגע – כי לי מעולם לא היה צל של ספק. כחובב טבע, הביקור באיי גלפגוס היה עבורי הגשמה של חלום – ומעולם לא הצטערתי על אגורה (אגורות רבות למען האמת) שהוצאתי שם.
בראש ובראשונה, עולם הטבע בקבוצת האיים הקטנה הזאת, המרוחקת כאלף קילומטרים מחופי אקוודור, הוא שונה לחלוטין מכל מה שראיתם אי פעם, לא רק בגלל בעלי החיים הייחודיים אלא בעיקר בשל אופי המפגש איתם. כבר בירידה הראשונה לחוף צפיתי באריה ים זכר, שעמד במכוון בדיוק במקום שבו העריך שנרד לחוף. הוא לא פחד מסירת המנוע המתקרבת אליו במהירות, וניצב גאה, במפגן בעלות על החוף ועל הרמון הנקבות שלו, שהיו שרועות על החוף כאילו אין אלוהים, או יותר נכון – כאילו אין טורפים. ואכן, על היבשה לא נשקפת ליונקים הימיים הללו סכנה, פשוט כי אין כאן טורפים יבשתיים. אריה הים הזכר הודיע לנו בשפתו, שהוא בעל הבית, שאנחנו מוזמנים לבקר בנחלתו, אבל שלא נעז לחשוב על הנקבות בהרמון.
חוסר הפחד מבני האדם נכון לכל בעלי החיים: זוחלים, ציפורים ויונקים ימיים, וטמון בהיסטוריה האנושית באיים, שהיא קצרה מאוד, בקנה מידה אבולוציוני. בהתחלה קשה להאמין: צועדים לאורך שביל שבצדדיו מקננות סולות כחולות רגליים, והן לא טורחות לזוז, ולמען האמת, בקושי מתייחסות אלינו. את האיגואנות מצלמים ממרחק נגיעה, ואריות הים נעמדים לצילומי פורטרטים. האתר האולטימטיבי לצלמי טבע. אחרי כמה ימים, זה נראה כל כך טבעי, שפשוט מתרגלים.
עוד גורם חשוב שהופך את חבילת הביקור באיים לחווייתית במיוחד היא שכאן אי אפשר להיות באמת תרמילאי פשוט. המעבר בין האיים כרוך בלינה ביאכטה לפחות לארבעה-חמישה ימים, וגם הקטנות והפשוטות שביניהן גובות מחירים גבוהים בהרבה מתקציבו של תרמילאי ממוצע. זאת מבלי להזכיר את הספינות הגדולות והמאובזרות, שמחיריהן מרקיעי שחקים. השורה התחתונה בנושא זה: אין ברירה, אלא ליהנות מהחיים.
איך מתארגנים לטיול וכמה עולה להתיידד עם סולה
אם החלטתם שאתם נמנים עם המשוגעים ושסולה כחולת רגל עושה לכם את זה, הגיע הזמן להבין כמה זה יעלה לכם.
איך מגיעים
הדרך התרמילאית: התרמילאים מזמינים טיסה מאקוודור לשדה התעופה המרכזי, הממוקם באי בלטרה, ומשם עושים את הדרך באוטובוס ובמעבורת לעיירה הגדולה באיים, פוארטו איורה (Puerto Ayora), שבחלקו הדרומי של האי סנטה קרוז. כאן ניתן לנסות ולארגן שיט ישירות מול אחת מהספינות, ולסגור חוזה שיכלול את מסלול השיט המדויק, לרבות לוחות זמנים (שיט בין האיים בלילה, זמני ביקור באיים וכיו"ב) ואת התוספות הכלולות במחיר, כמו ציוד שנרקול, מי שתייה, כמה ארוחות ועוד.
יש לקחת בחשבון שלעתים נדרשת סבלנות עד ליצירת קבוצה בגודל ובאופי המתאים, וגם עד למציאת ספינה מתאימה לתקציב ולקבוצה. בדרך כלל מדובר בספינות קטנות, הנקראות Economic, שבהן מקום לשישה-שמונה מטיילים. החסרונות בדרך זו הם בעיקר השהות הצפופה על סיפון יאכטה קטנה, שלא ממש מותירה למטייל פינה משלו, וכמובן, חוסר היציבות היחסי של הספינות הללו, לעומת אחיותיהן הגדולות. בנוסף, הנחת היסוד היא שאיכות השירותים הניתנים במהלך השיט, מהמזון, דרך הציוד ועד ההדרכה, היא נמוכה, לעתים משמעותית מאוד, מזו הניתנת על הספינות הגדולות יותר. היתרון הוא כמובן בשליטה רבה יותר על אופי הטיול, השותפים למסע, משך העצירות באתרים השונים, ובעיקר – במחיר, שעשוי לנוע בין 75 ל-100 דולר ליום למטייל, והכול בהתאם לעונה, בזמינות, בגודל הספינה וברמת השירותים.
הדרך הבורגנית: אם אתם מוכנים לשלם יותר בשביל השקט הנפשי, תוכלו להזמין חבילת טיול מאורגן מראש. בטיול כזה צוות הספינה שבה תבלו יאסוף אתכם כבר בשדה התעופה וייקחו אתכם ישירות לספינה לשיט באחד מכמה מסלולים, שפרטיהם המלאים ידועים מראש. כאן מדובר בספינות גדולות בהרבה, עד כמאה איש, ומאובזרות ברמה גבוהה ביותר, לרבות אזורים ציבוריים, חנות מזכרות, בריכת שחייה, חדר אוכל ושאר מנעמים. כדי להתרשם מכמה ספינות לדוגמה נסו את האתר של חברת Klein Tours, המפעילה שלוש ספינות של 20, 36 ו-100 מטיילים.
ברוב המקרים, מדובר במסלולים בני שלושה-שבעה לילות, בנתיבים שונים סביב האיים. מחירי הספינות הגדולות נעים סביב 350 דולר למטייל ליום, לספינות כמו ה- Legend או ה- Explorer, שהן הגדולות ביותר, עם כמאה נוסעים וכ-65 אנשי צוות בכל אחת. עם זאת, ההיצע הגדול ביותר באיים הוא של ספינות שבהן 20-16 מטיילים וכמה אנשי צוות. טווח המחירים נע בין 100 ל-200 דולר למטייל ליום, והן נותנות מענה ברמה טובה לרוב המטיילים. בנוסף יש ספינות ייעודיות לצלילה, המאובזרות בהתאם ומיועדות לחובבי הז'אנר, וכמובן שהקצה העליון של הסקאלה הוא אינסופי כמעט, וכולל ספינות ברמת מחלקה ראשונה, עם פינוקים לאנשי האלפיון העליון, ומחירים בהתאם. באתר הרשמי של לשכת התיירות של גלפגוס השייכת למשרד התיירות באקוודור, תוכלו למצוא מידע מעשי מפורט.
ההתנהלות באיים
מדריך מקומי: כל הסיורים באיים, ללא יוצא מן הכלל, מלווים במדריכים מקומיים, שכן החוק באקוודור אוסר על טיולים עצמאיים באיים, ששטחם מוכרז כבר משנת 1936 כפארק הלאומי הראשון של אקוודור.
מס כניסה: מס הכניסה לפארק הלאומי הוא עוד אחד המרכיבים היקרים בחבילת הטיול לאיים, ועומד כיום על 100 דולר.
הירידה לחוף: מתבצעת על ידי סירות מנוע קטנות (Dingy), בקבוצות של כעשרה מטיילים, ומוגדרת לגבי כל אתר ביקור כהחפה יבשה (Dry Landing) או כהחפה רטובה (Wet Landing). הכוונה להכין את המטיילים לקראת ירידה לחוף במקום מוסדר (כגון מזח עץ), המאפשר להגיע לחוף ברגליים יבשות, או לקראת ירידה הכרוכה בטבילת הרגליים במים הרדודים כדי לעלות לחוף עצמו.
ציוד: ברוב המקרים הסיורים באיים לא כרוכים בקושי פיסי, ואין צורך בשום ציוד מיוחד. ציוד שנרקול יסופק בדרך כלל על ידי צוות הספינה, אך בהחלט ניתן להביא מסיכת צלילה וציוד נוסף מהבית. כדאי להצטייד בקרם הגנה מקרינת השמש, בכובע, במי שתייה, וכמובן – במצלמה עם כרטיס זיכרון גדול ככל האפשר. חומר קריאה ומשחקי חברה לא יזיקו, כי כאמור, אין ברירה אלא ליהנות מהחיים, ואין כמו הזמן הפנוי בין סיור לסיור כדי להרגיש שהגעתם לחופשה האולטימטיבית.
