הוא מוקף בחופים זהובים ושחורים (תוצר לוואי של בליית הבזלת), בעצי קוקוס ובים כחול שצבים מציצים ממימיו, וניחן בטבע יוצא דופן שלא ניתן לראות בשום מקום אחר. ביערות הגשם העבותים והגשומים של האי יש עושר עצום של ציפורים (רובן ייחודיות לאיים), ונחלים קרירים שזורמים היישר למי הים הסוערים. במים המקיפים אותו יש שוניות אלמוגים, דגים צבעוניים ומנטות ענקיות שמתקרבות בחשכה לפנסי הצוללנים. מפעם לפעם דולפינים מתקרבים לחופי האי ומקפצים בין השחיינים והמשנרקלים, ומדי חורף פוקדים את האזור אלפי לווייתנים שמגיעים לכאן כדי להמליט במים החמימים את צאצאיהם. אולם המופע הגדול מכולם מתרחש מדי לילה, כשהלבה מאירה את חלקו הדרום-מזרחי של האי ומושכת למקום אלפי סקרנים.
במרכז האי הגדול יש כמה הרי געש. הגבוהים בהם, מאונה לואה ומאונה קיאה, מתנשאים לגובה של יותר מ-4,000 מטרים מעל פני הים, כך שהפרשי הגבהים באי על פני מרחק קצר יחסית הם עצומים. הדבר הופך את האי לאחד מהמקומות המגוונים ביותר בתבל. זה מקום שניתן לעשות בו סקי על פסגות מושלגות בשעות הבוקר, להמשיך משם דרך מדבריות צחיחים של לבה, ולקנח בצלילת אחר הצהריים. מכיוון שבסיסם של הרים אלה שוכן על קרקעית האוקיינוס בעומק של כ-13 קילומטרים, מגיע גובהם הכולל ליותר מ-17 קילומטרים, כמעט פי שניים מגובהו של הר האוורסט, מה שנותן להם למעשה את התואר "ההרים הגבוהים בעולם".
נכון להיום מאונה לואה ומאונה קיאה אינם פעילים, אולם בעבר הלא רחוק (שנת 1984) התפרץ מאונה לואה, והלבה שזרמה ממנו איימה על העיר הילו, העיר הגדולה ביותר באי ששוכנת לחופו המזרחי. כעשרה קילומטרים מהעיר, לרווחתם של תושביה, התמוטטה תעלת הזרימה של הלבה ונתיב זרימתה הוסט (בשלב כלשהו הועלו אף הצעות להפציץ תעלה זו מהאוויר בכדי לשנות את נתיב הזרימה). הודות לכך ניצלה הילו לעת עתה מחורבן, למרות שההר (שהתפרץ עשרות פעמים ב-150 השנה האחרונות) ממשיך לאיים על העיר, ורבים סבורים שהוא בסופו של דבר יחריבה.
לעת עתה גנב את ההצגה הר הגעש השכן קילאאו, שמזין, החל משנת 1983, את ה'אי הגדול' בלבה - לעיתים במזרקות שמגיעות לגובה רב, ולעיתים בזרימה שופעת או בזרימה איטית ומתונה היישר אל מי הים. התפרצות זו, שתורמת כל העת להגדלת שטחו של ה'אי הגדול' (החל משנת 1986 נוספו יותר משני קמ"ר לאי), היא אחת הארוכות ביותר שידע האדם. בשמורת הטבע הוולקנית הלאומית של הוואי ניתן לחזות מקרוב בתוצאות ההתפרצויות, להריח את אדי הגופרית, לראות את העשן המיתמר מהאדמה ולעיתים אף לראות לבה זורמת לים. אין עוד הרבה מקומות בעולם בו זוכה אדם להלך על סלעים שנוצרו לאחר שנולד ולחזות כל כך מקרוב בתהליכים שיצרו את העולם. מומלץ!
