בתחילת הגל הראשון דובר רבות על יתרונות הלמידה מרחוק, על נפלאות הטכנולוגיה והיכולת של כולנו להמשיך את שגרת חיינו ללא הפרעה ואפילו בלי לצאת מהבית. דור ההייטק והמסכים שוב גמר את ההלל על ההסתגלות המהירה מבלי לחשוב על המחיר. כיום בשיאו של הגל השני, יותר ויותר מבינים שלפורמט הלמידה מרחוק יש גם לא מעט חסרונות ואתגרים שהוא מביא עימו.
במצב הנוכחי נראה שאין לנו יותר מדי ברירה והשאיפה לירידה בהיקפי התחלואה דורשת מכולנו להישאר בבית ולהתאים את עצמנו למציאות המורכבת, אבל השאלה שמסקרנת את כולם היא מה יקרה ביום שאחרי הקורונה? כשווירוס הקורונה האחרון עלי אדמות יעזוב אותנו או לפחות יימצא חיסון שינטרל את המשבר ויחזיר אותנו לשגרה מבורכת? בהתחלה היו מי שחשבו שגם במצב כזה אנחנו נישאר ללמוד ולעבוד בשלט רחוק דרך המחשבים, אבל היום כשהקושי של רבים מתחיל לצוף על פני השטח, ניכר שהדעות חלוקות מתמיד. יצאנו לשוחח עם כמה מומחים מהאקדמיה ששיתפו אותנו איך הם רואים את מודל האקדמיה האידיאלי ביום שאחרי. מי מהם צודק? את זה רק ימים יגידו.
איזה מוסד אקדמי קיבל את הציון הגבוה ביותר בסקר שביעות הרצון?
מבחינת הסטודנטים עצמם לפחות, רובם לא ממש מצליחים להסתגל למצב החדש. על פי סקר שנערך לאחרונה על ידי קרן אדמונד דה רוטשילד, קרוב למחצית מהסטודנטים מדווחים כי הלמידה מרחוק מקשה עליהם וחמישית מהם אף מדווחים כי הם בסכנת נשירה מהלימודים בעקבות משבר הקורונה. יתרה מכן, נדמה כי לא רק התלמידים חווים אתגר הסתגלות אלא גם המוסדות. באותו סקר ממש, חמישים וחמישה אחוזים מהסטודנטים מדווחים שהמוסד בו הם לומדים אינו מקל עליהם. עוד עולה מהסקר כי שמונים ושבעה אחוזים מהסטודנטים מעדיפים לקבל באקדמיה הכשרה מעשית יותר לשוק העבודה וכרבע מהם אף שוקלים להחליף את מקצוע הלימוד למקצוע מעשי יותר. האם כל אלו הינם סיבה מספיק טובה להפסקת הלמידה מרחוק?
בסקר הסטודנט/ית לבחינת איכות ההוראה, שנערך ע״י התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית ומכון המחקר ׳מאגר מוחות׳, ובו השתתפו כ-10,000 סטודנטים ממרבית מוסדות הלימוד בארץ, בחן את השפעת משבר הקורונה על איכות הלמידה ושביעות רצונם של הסטודנטים ממערכת ההשכלה הגבוהה בישראל. מהסקר עלה כי רק 15% בלבד מהסטודנטים סבורים שלמידה מרחוק עדיפה על למידה בקמפוס.
הסקר דירג את שביעות הרצון של הסטודנטים מהמוסד בו הם לומדים, ביחס לחוויית הלמידה הביתית בזמן הקורונה. בשקלול הנתונים נכללו רמת הקורסים שנלמדו, תכנית הלימודים, רמת המרצים והמתרגלים ועוד. באופן לא מפתיע, למקום הראשון מכין כל המוסדות האקדמיים הגיעה האוניברסיטה הפתוחה (ציון 3.63), שמטבעה הייתה הערוכה מכל המוסדות ללמידה מסוג זה.
בקרב האוניברסיטאות, אוניברסיטת בר אילן (3.29) ואוניברסיטת תל אביב (3.19) דורגו שתיהן במקומות גבוהים. הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל קיבל ציון 3.14, ובפער אחריו הגיעו אוניברסיטת חיפה (3.08) והאוניברסיטה העברית (3.07). האוניברסיטאות בהן הסטודנטים הביעו את שביעות הרצון הנמוכה ביותר, הן אוניברסיטת בן גוריון בנגב (3.0) וכן אוניברסיטת אריאל (2.96).
האוניברסיטאות שהגיעו למקומות הראשונים:
מעניין לראות כי בקרב המכללות לחינוך, הנתונים היו גבוהים ביחס לשאר המוסדות; המכללה לחינוך ע"ש א.ד. גורדון (3.58), אורות ישראל המכללה האקדמית לחינוך (3.57) ומכללת אורנים – ביה"ס לחינוך של התנועה הקיבוצית (3.42).
המכללות לחינוך שהגיעו למקומות הראשונים:
בקרב המכללות הלא מתוקצבות ניכר כי הקריה האקדמית אונו מובילה עם ציון 3.15, מעט אחריה המרכז האקדמי פרס (3.13) ואילו בפער ניכר אחריהן הגיעה המכללה למנהל, שזכתה לציון 3.0 – ציון זהה לזה שקיבלה בן גוריון, שהגיעה כאמור לתחתית הטבלה בקרב האוניברסיטאות.
המכללות הלא מתוקצבות שהגיעו למקומות הראשונים:
בין המכללות המתוקצבות, למקומות הראשונים הגיעו שנקר – ביה"ס גבוה להנדסה ועיצוב (3.19), המכללה האקדמית אחווה (3.14), המכללה האקדמית ספיר (3.04) והמכללה האקדמית כנרת (3.03).
המכללות המתוקצבות שהגיעו למקומות הראשונים:
ההשלכות של משבר הקורונה על האקדמיה
"העתיד שלנו לא נמצא בזום. צריך להפסיק להתהדר במהירות המעבר ללמידה המקוונת ואין להסיק כי זה הוא המדד המרכזי להתמודדות מוצלחת של ההשכלה הגבוהה עם משבר הקורונה", אומר שלומי יחיאב, יו"ר התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות הארצית, "נתוני הסקר חושפים את הצורך העמוק של הסטודנטים והסטודנטיות לקרבה האנושית והאישית, דבר שהשיטה הנוכחית אינה מספקת. תהליך שחיקת איכות הלמידה ורלוונטיות התארים בשנים האחרונות, לצד התערערות שוק התעסוקה כתוצאה מהמשבר, מחייבים חישוב מסלול מחדש בשיטות ההוראה בהשכלה הגבוהה".
"למשבר הקורונה היו השלכות קריטיות על אופן הלימודים באקדמיה", מסביר פרופ' אריה רייך, סגן הרקטור באוניברסיטת בר אילן ועד לאחרונה דיקן הסטודנטים, "הוא אילץ את כל המרצים לעבור כמעט בן לילה להוראה באמצעות הזום, דבר שאיש מאיתנו לא התנסה בו בעבר. למרות זאת, ולמרות שהזום במהותו לא תוכנן ככלי הוראה, רוב מכריע של המרצים אצלנו הצליח לעבור בצורה חלקה להוראה באמצעי זה, ולמד להפעיל אותו תוך כדי תנועה. במהלך הקיץ החולף, המרצים עברו גם השתלמויות רבות על איך ללמד בצורה אפקטיבית בהוראה מקוונת תוך שימוש בכלים שונים שקיימים בשוק, מלבד הזום, ואיך לגרום לסטודנטים להיות מעורבים באופן אקטיבי בתהליך הלמידה. מהר מאוד הבנו שלא ניתן ללמד דרך הזום כמו שאנו מלמדים בכיתה, כאשר הסטודנטים יושבים מולנו באותו חדר ואנו מנהלים איתם שיח בלתי אמצעי וחשים את תגובותיהם או הבעת פניהם להוראה שלנו. לתלמידים רבים קשה מאד לשבת במשך שעתיים או שלוש שעות אקדמיות מול מסך ולהקשיב למרצה שמדבר. לכן, חייבים לגוון את הפעילויות, לשלב הוראה סינכרונית עם הוראה אסינכרונית כמו סרטונים קצרים שהסטודנט יכול לצפות בהם בזמנו הפנוי, יצירת חדרי דיונים, הטלת מטלות שונות ללימוד עצמי ועוד".
על השאלה בנוגע היתרונות והחסרונות בהוראה המקוונת שצפו בעקבות המשבר, משיב רייך ומספר על ההזדמנויות לשתף מרצים אורחים מהארץ ומחו"ל גם ללא צורך בתקציב לתשלום עבור כרטיס טיסה בינלאומי ועל היכולת להקליט את ההרצאות ולאפשר לסטודנטים לחזור בקלות על השיעור כדי לנסות להבין נושאים שהם לא קלטו בשעת ההרצאה.
ואם אנחנו כבר מדברים על שינויים ורפורמות, בנוסף לזום, השקיעה אוניברסיטת בר אילן משאבים גדולים בבניית כיתות מתוקשבות שבהן המרצה יכול להרצות גם מול סטודנטים היושבים בכיתה שלו וגם מול סטודנטים שאינם יכולים להגיע לכיתה, ונאצלים להתחבר לשידור ההרצאה מהבית בגלל מגבלות הקורונה כמו בידוד, מחלה, קבוצת סיכון ועוד. בכיתות הללו, מספרים באוניברסיטה, מותקנות מצלמות ומיקרופונים שעוקבים אחרי המרצה, ואחרי הלוח בכיתה שעליו הוא כותב, ומשדרים את ההרצאה לאותם סטודנטים ששוהים מחוץ לקמפוס. כיתות כאלה מאפשרות לאוניברסיטה ללמד גם סטודנטים הנמצאים בחו"ל. זה נותן מענה גם היום לסטודנטים זרים שלומדים בימינו באוניברסיטה ומחמת הקורונה לא יכולים להגיע ארצה ולומדים את כל הקורסים בלמידה מרחוק.
אז מה יהיה בסוף? הגיע הזמן להספיד את האקדמיה כמו שהיא הייתה עד כה?
"אין ספק שהקורונה תותיר את אותותיה ואת השפעתה על צורת ההוראה באוניברסיטה, גם אחרי שיימצא החיסון שיחסל את המגפה. מיומנויות שרכשנו ותובנות ביחס לאפשרויות שהטכנולוגיות החדשות פותחות בפנינו, לא יחוסלו יחד עם הקורונה. אלא שבמקום שההוראה תהיה רק מקוונת, ובמקום שהיא תיעשה באמצעים הפרימיטיביים שבהם השתמשנו בתחילת הדרך כשפרץ המשבר, אנחנו צפויים לראות שילובים של הוראה פרונטלית עם הוראה מקוונת, מה שאנו מכנים 'הוראה היברידית', שתעשה שימוש ביתרונות של כל שיטות ההוראה השונות. לא עוד מרצה, לוח מחיק וכיתה מלאה בסטודנטים הרושמים את כל היוצא מפי המרצה, אלא שילוב אופטימלי של שיטות הוראה מתקדמות הנשענות על טכנולוגיות מלהיבות ובינה מלאכותית, שיעניקו לדור העתיד השכלה ברמה גבוהה מאין כמוה".
"נשכיל לשמר את מה שלמדנו כאקדמיה וכפרטים"
רייך הוא לא היחיד שצופה כי האקדמיה כבר לא תחזור להיות כשהייתה. "השלכות הקורונה על אופן הלימודים באקדמיה, מעבר למובן מאליו בהקשר של ההוראה מרחוק, באות לידי ביטוי בצורך ובהזדמנות לבחון מחדש 'אמיתות' ומוסכמות שהיו נהוגות מזה שנים רבות", מצטרפת לשיחה פרופ' שירה ילון-חיימוביץ', דיקנית הסטודנטים וראש המרכז לאקדמיה שוויונית בקריה האקדמית אונו, "המראה שהציבה מולנו הקורונה מחייבת אותנו, כמרצים וכסטודנטים, לא רק לשאול שאלות ולבחון את האופן שבו אנו מלמדים ולומדים - אלא ליישם בפועל מהפך טכנולוגי שמדברים עליו כבר שנים. השיח העוסק בצורך להתקדם עם הטכנולוגיה מתקיים זה שנים, מחקרים בתחום ההוראה מרחוק אף הם אינם חדשים. כחוקרים יכולנו להקדיש עוד שנים רבות לדיון תיאורטי בנושא, והנה באה הקורונה וזימנה לנו מעבדת מחקר בקנה מידה גלובלי".
לדבריה של ילון-חיימוביץ', עם פרוץ משבר הקורונה ניתן היה לראות התגייסות הן מצד המרצים והן מצד הסטודנטים. "המרצים השקיעו ימים כלילות בהתאמת שיעוריהם להוראה מרחוק, השתתפו בסדנאות והדרכות ולמדו טכנולוגיות חדשות", היא משתפת, "גם הסטודנטים ניסו למצוא דרכים ללמידה - מהמחשב הנייד, מהטלפון, בכל מיני שעות, מקומות ומצבים. בהדרגה, לאחר ההתגייסות הראשונית החלו לצוץ הקשיים. סטודנטים רבים פנו למרכזי מתנ"א (מרכזי תמיכה ונגישות אקדמית), חלקם קיבלו מענה בפורמט של חונכות, סדנאות והדרכות לפיתוח כלים ומיומנויות ללמידה מרחוק. לקראת פתיחת השנה האקדמית ניתן לומר כי גם בעקומת ההוראה-למידה במהלך משבר הקורונה, לאחר העליות והירידות החדות בתחילת הדרך, כיום אנחנו שואפים להגיע להשטחת העקומה, לאיזון שיאפשר למידה יעילה ופורייה לאורך זמן".
ילון-חיימוביץ' מוסיפה על ההתמודדויות השונות בעקבות המצב. לדבריה מרצים מוצאים את עצמם עם הצורך להתמודד עם הטכנולוגיה כפלטפורמה, כאמצעי, אבל התייחסות כזאת אל הטכנולוגיה כפלטפורמה בלבד – לא תמיד עומדת במבחן המציאות. "מרצים שהעבירו את אופן ההוראה שלהם ב'העתק הדבק' מההוראה הפרונטלית בקורסים מרובי סטודנטים להוראה בזום באותו אופן, פספסו הזדמנות של פעם בחיים לבחון לעומק את מטרת ההוראה שלהם ולהשתמש בכלים שהטכנולוגיה פותחת עבורנו. זה לא יכול לקרות מעצמו, על מנת ליישם את הטכנולוגיה באופן שיהיה מעבר לטכני, חייב להתקיים תהליך עומק. תהליך שבו נבחנת מהות ההוראה, והמרצים מוכשרים לשימוש בטכנולוגיות רלוונטיות המאפשרות להתאים באופן מיטבי את דרכי ההוראה שלהם למציאות המשתנה".
ומה באשר לסטודנטים? גם שם ההתמודדות נעה על מספר צירים שחלקם אקדמיים, אך רובם משתייכים למישורים אחרים. זה מתחיל מהטלטלה שעברה על רבים מהסטודנטים: טלטלה תעסוקתית, משפחתית, בריאותית ולעיתים אף רגשית ונפשית שבאה לידי ביטוי גם בתפקידם ותפקודם כסטודנטים. כל אלו מתווספים לקשיים טכניים רבים של היעדר תשתיות בסיסיות ביותר כמו מחשב זמין או חיבור לאינטרנט. "אפשר למצוא חסרונות רבים בלמידה מרחוק", היא מסבירה, "הריחוק החברתי שפוגע בחוויה הסטודנטיאלית, החסך במפגשים המזדמנים, באווירה במסדרונות או על הדשא, הקושי לשמור על טווח ריכוז לאורך זמן מול המסכים, פתיחת פערים במצבים שבהם אין נגישות לטכנולוגיה או חיבור אינטרנט רציף ועוד".
לצד כל אלו ילון-חיימוביץ' מאירה גם את היתרונות שבסיטואציה המורכבת, "מעניין להסתכל על היתרונות דווקא ברמת הסטודנטית או הסטודנט הבודדים. מרתק לראות שעבור חלק מהסטודנטים הלמידה מרחוק דווקא פתחה אפשרויות חדשות. לדוגמה סטודנטיות מהמגזר הבדואי שפתאום העזו לשאול שאלה במהלך הרצאה או להביע את עמדתן, או סטודנטים המתמודדים עם הפרעות קשב שפתאום יכולים ללמוד תוך כדי תנועה". גם ילון-חיימוביץ' מציינת את היתרון המשמעותי שבהקלטת ההרצאות שמאפשר התאמה אישית שאינה מתאפשרת בהרצאה רגילה: להאיץ את מהירות ההרצאה מחד, להתעכב על קטע מסוים על מנת להעמיק את ההבנה או אפילו להשתיק את המרצה לרגע ולהתמקד בהבנת הגרף או הטבלה במצגת. כל אלו לדבריה מאפשרים התאמה לסגנונות למידה שונים שאינם אפשריים בהרצאה פרונטלית "מסורתית" שבה אין לנו כפתור מיוט או אפשרות להריץ קדימה.
בסופו של דבר מה יקרה לדעתך? מה ניקח מהתקופה הזו ועל מה נוותר?
"היום שאחרי הקורונה באקדמיה הוא אכן במובנים רבים בגדר 'נבואה', ולכן אני מעדיפה לנסח במונחים של משאלה. המשאלה שלי ליום שאחרי הקורונה היא שנשכיל לשמר את מה שלמדנו כאקדמיה וכפרטים. אני מקווה שמרצה שהבין שכאשר הוא מזמן לסטודנטים שלו אפשרות ללמידה אקטיבית הם רוכשים כלים להמשך החיים, לא יחזור להוראה פרונטלית מסורתית. אני מקווה שסטודנט שגילה את דרכי הלמידה היעילות יותר מבחינתו, פשוט כי לא הייתה ברירה, לא יחזור להרגלים הקודמים. אני מאמינה שזה אכן יישמר, פשוט כי כולנו הבנו שאפשר יותר".
"במישורים הרחבים יותר", היא מסכמת, "יש לי תקווה שההבנה שחדרה לכל המגזרים באשר לחיוניות השימוש בטכנולוגיה, כולל לדוגמה במגזר החרדי או בפזורה הבדואית, תישמר ותוביל לכך שגם ביום שאחרי יהיו בקרב מגזרים אלו יותר מחשבים, יותר חיבורי אינטרנט פעילים ונגישות רחבה יותר להשכלה גבוהה. ואולי, אם אני מעזה באמת לחלום, גם המדינה תבין שזה חובה ולא בחירה לדאוג למחשב לכל ילד, כי בלי זה אנחנו פשוט לא יכולים".
"המצב יחזור לקדמותו והסטודנטים יחזרו לקמפוס"
לצד כל ההתלהבות סביב הקידמה והטכנולוגיה, יש גם מי שדווקא חושבים כי מוקדם מדי להיפרד מהאקדמיה כפי שהייתה בעידן טרום-הקורונה. אחד מהם הוא ירין בן-נון, מנכ"ל eTeacher , בית הספר המקוון הגדול בעולם. בן-נון מספר כי במחקר מקיף שנערך באמריקה בשנת 2018, נמצא כי שליש מהסטודנטים בארצות הברית לקחו לפחות קורס אחד אונליין במהלך הלימודים ושישה עשר אחוזים אף למדו את כל התואר בפורמט מקוון. "מגמות אלו של עלייה בהוראה המקוונת הופיעו בעולם עוד הרבה לפני הקורונה ועדיין פסחו על ישראל", מסביר בן-נון, "לדעתי הסיבה לכך היא כפולה. הראשונה היא העובדה כי ישראל היא מדינה קטנה ואין יתרון משמעותי ללימוד מרחוק. בסופו של דבר הקמפוס נגיש, בכל עיר כמעט יש אוניברסיטה או מכללה טובה והיתרון של הלמידה מרחוק הופך לשולי. סיבה נוספת היא העובדה שהאוניברסיטאות בישראל והמועצה להשכלה גבוהה הן שמרניות. ראיה לכך ניתן למצוא בעובדה שתארים אקדמיים בלמידה אונליין לא אושרו עד היום, למרות שהייתה לכך היתכנות".
"במהלך העבודה שלי יוצא לי לעבוד מול מוסדות אקדמיים ואני גם עוסק בייצוא קורסים לתלמידים בחו"ל", הוא מוסיף, "מעת לעת בפגישות שלי עם מנהלי אוניברסיטאות הבנתי שלצד חוסר הנוחות שיש להם מהצד האקדמי, הם גם לא רואים את הבסיס הכלכלי של הלימוד מרחוק – למעשה מבחינת מודל כלכלי לא ברור עדיין אם לימודי אונליין מאפשרים להגדיל את מספר הסטודנטים. למרות שאני בעצמי עוסק בתחום כבר עשרים שנה ומאמין בו – אני מעריך שביום שאחרי, המצב יחזור לקדמותו והתלמידים יחזרו לקמפוס. ייתכן שיקומו יוזמות קטנות של למידה מרחוק או שהוא יהווה כלי משלים לסיוע בתרגול, שיתופי פעולה בינלאומיים וגיוס תלמידי חוץ באמצעות פתיחת תוכניות מקוונות לסטודנטים זרים".
"בהתחלה הייתה תחושת אופוריה שניצחנו את השיטה"
גם פרופ' אופיר מינץ מנור, דיקן הלימודים האקדמיים של האוניברסיטה הפתוחה, טוען כי השיטה המקוונת היא מאתגרת במיוחד, לעומת זו הפרונטלית. למרות שמוסד האוניברסיטה הפתוחה ידוע כבר שנים בשילוב שיטות מקוונות, ניכר כי גם שם מבינים כי במחשבה לעתיד לא בטוח שיש לשלול על הסף את הפורמט שהיה נהוג עד כה. "הלימודים באקדמיה מבוססים, כמו כל תהליך למידה, על אינטראקציה בין מורה לתלמידים אבל לא פחות על לימוד עצמי", הוא מסביר, "מהבחינה הזו המעבר החד להוראה מקוונת באקדמיה פגע בעיקר ברכיב הראשון אבל צריך לזכור שעבור רבים, סטודנטים חדשים או חלשים, מדובר בפגיעה משמעותית. נכון שהמוסדות התאימו את עצמם במהירות רבה להוראה המקוונת, ואצלנו למשל מדובר בשיטת לימוד שנוהגת גם בשגרה כבר הרבה שנים, אבל עדיין יצירת מקבילה איכותית להוראה פנים אל פנים בכיתה היא מאתגרת מאוד, ויש אומרים שאף בלתי אפשרית".
"במבחן המציאות", הוא מוסיף, "הן המרצים והן הסטודנטים גילו מהר מאוד שהאתגר המקוון הוא רב. לכאורה מדובר רק בשינוי של פורמט, הרי התוכן לא השתנה, אבל המעבר הוא רדיקלי. אפשר לדמות אותו לפער שבין אירוע שמתרחש במציאות לבין אירוע שמונצח בסרט, הרי אי אפשר להשוות בין חווית ההשתתפות בחתונה למשל לבין צפייה בה בלבד. מהמרצים ההוראה המקוונת דורשת שינוי של פורמט השיעור, של דרכי העברתו, של המימיקה ושפת הגוף. הסטודנטים מצידם נדרשים להתרגל לדרכי ההוראה החדשות, או במקרים הפחות טובים לשיעור 'רגיל' שפשוט עבר להיות משודר, ולאובדן האינטראקציה הבין-אישית המוכרת להם. מעבר לכל זה צריך לזכור שבתקופת הקורונה הלמידה התנהלה בתנאי אי-ודאות, במצבים כלכליים ובריאותיים מאתגרים ולא במרחבים שמתאימים ללמידה, מה שהקשה מאוד על הסטודנטים והמרצים כאחד".
אז מה יקרה ביום שאחרי הקורונה? יכול להיות שהכל יחזור להיות כפי שהיה?
"בתחילת משבר הקורונה הייתה תחושה של אופוריה, בעיקר בקרב מוסדות הלימוד, שהנה הצלחנו בזמן קצר מאוד להציע הוראה מקוונת מלאה. הסטודנטים, לעומת זאת, מלכתחילה התלהבו הרבה פחות. ככל שעבר הזמן התמונה התאזנה - המוסדות הבינו שמעבר לחזות החיצונית יש בעיות מהותיות קשות ואילו הסטודנטים ראו שבכל זאת בלמידה המקוונת יש גם יתרונות. אפשר לומר שאנחנו מאוד מאמינים בהוראה מקוונת ובשנים האחרונות אף השקענו רבות בהקמת מערך למידה מקוונת הוליסטי, המבוסס על אולפני שידור מתקדמים ופדגוגיית 'רצפי למידה' פורצת דרך, אבל ברור לנו שזו לא התמונה המלאה. ההוראה המקוונת היא גשר להוראה אוניברסיטאית איכותית גם בקרב קהלים פחות מובהקים, בעיקר בפריפריות חברתיות וגיאוגרפיות, ולכן יש לה ערך חברתי רב. מצד שני, לסטודנטים אלו יש לעתים קרובות קושי מיוחד בלמידה מקוונת, הן בשל בעיות תשתית ונגישות והן בשל קשיים במיומנויות למידה דיגיטליות. ביום שאחרי הקורונה נצטרך כולנו לעשות חושבים ולראות איך אנחנו מצליחים לראות את כולם בתמונה, להתייעל ולהפוך את מה שלמדנו בתקופה האחרונה לנוסחה מנצחת בשטח".