פעם היה קל לתכנן קריירה ולבחור מקצוע. קודם כל, הייתה הפרדה ברורה בין סוגי סטטוסים, לדוגמא: "עצמאי", "מנהל" ו"עובד". בנוסף, כל אחד ואחת ידעו מה בדיוק מצופה מהם לעשות.
בתחילת המאה ה-21 המצב כבר שונה לגמרי. לא רק שהמקצועות "הקלאסיים" התפרקו ונוצרו תחומים היברידיים שמורכבים מכישורים שונים ומיומנויות רבות, אלא ששוק העבודה המודרני מייצר עבורנו תמריצים להפוך למנהלי פרויקטים של עצמנו.
תואר אקדמי –לא רק "בשביל ההורים"
השינוי לא משפיע רק על הקריירה שלנו. למעשה, הוא בולט עוד יותר כבר בשלבים המוקדמים של רכישת המקצוע, או יותר נכון בלימודי התואר הראשון: "התפרקות המקצועות המסורתיים מובילה רבים למסקנה שאין טעם ללמוד ולעשות תואר אקדמי 'בשביל ההורים', כי הדבר ההגיוני לכאורה הוא לצבור ניסיון בעבודה ולהתחיל מלמטה כמה שיותר מוקדם", מסביר פרופ' אריה קרמפף, מרצה בכיר בבית הספר לממשל וחברה במכללה האקדמית תל אביב-יפו.
"בנוסף", ממשיך ד"ר קרמפף, "העולם משתנה מהר מאוד ובצורות בלתי צפויות. טכנולוגיות מחליפות זו את זה, ותוכנות בינה מלאכותית צפויות לתפוס מקום מרכזי הולך וגדל בתעשיות ובשירותים".
"לכן נדמה שהאקדמי מתקשה להתמודד עם הדינמיות וחוסר-הוודאות המתמיד המאפיינים את עולם העבודה של המחר. אבל למרות זאת, האקדמיה גם היא מתחדשת, ומי שנמצאים בשלבים הראשונים של הקריירה חייבים לוודא שהם מקבלים מהאקדמיה כלים שיעזרו להם בשוק העבודה של המאה ה-21".
מהם הכלים האלה? לדעתו של פרופ' קרמפף יש ארבעה כישורים יסודיים שישרתו את הסטודנטים והסטודנטיות בכל סביבה ארגונית בה יפעלו, ועליהם לוודא שהם רוכשים אותם במסלול ההכשרה האקדמית שלהם.
1. שפות
מיומנות יסוד שדרושה בעולם העבודה של המחר (כלומר, של היום) היא היכולת לדבר בשפות שונות ולתרגם את הרעיונות שלנו משפה לשפה. "במובן הטכני, כמובן שהיכולות לקרוא ולהתבטא באנגלית עדיין הכרחית, אבל אני מדבר על שפות במובן הרחב יותר: שפה כמותנית, שפה סיפורית, שפה ויזואלית, שפה תיאורטית, שפה עסקית ושפה חברתית", אומר פרופ' קרמפף.
בהקשר הזה צריך לזכור ש"הכרת שפה אינה תהליך טכני, אלא דורשת הנחות יסוד תיאורטיות, נורמטיביות, פוליטיות ואידיאולוגיות שמאפיינות כל שפה". אם נדע לשלוט בהנחות היסוד הללו ולרתום אותן לשירותנו, נוכל להפוך את השפה לאקס פקטור שלנו בשוק העבודה ובכלל בחיים המקצועיים.
2. ניהול ידע
"אחד האתגרים איתם אנחנו מתמודדים בעידן הדיגיטלי, גם בחיים הפרטיים וגם המקצועיים, הוא ניהול הידע", אומר פרופ' קרמפף. "זה מתחיל בנושאים יומיומיים כמו ניהול רשימת אנשי הקשר, הפגישות והאימיילים שלנו, ממשיך בנתונים עדכניים על הארגונים שאנחנו פועלים בתוכם ומולם ומגיע עד מגמות מקרו-כלכליות וגיאופוליטיות".
"ניהול סוגי הידע השונים הללו, הוא קריטי עבור כל תהליך מחקרי או תהליך של קבלת החלטות. במהלך קיומה, האקדמיה פיתחה טכניקות מתוחכמות מאוד לניהול ידע . מה היא המשמעות של כתיבת דוקטורט במדע המדינה או פילוסופיה, אם לא תרגיל ענק בניהול ידע בצורה אינטליגנטית כדי להסיק מסקנות?".
"מנגד, בשנים האחרונות התעשייה פיתחה טכנולוגיות המאפשרות ניהול ועיבוד של ידע, ובהדרגה האקדמיה מאמצת אותן. האתגר בתחום זה הוא לחבר בין הנסיון האקדמי והטכנולוגיה הדיגיטלית. מי ששולט בשילוב הזה, יוכל למנף אותו בכל תחום שיעסוק בו", מצהיר פרופ' קרמפף, שבעצמו בעל השכלה אקדמית בינתחומית והוא מתמחה בכלכלה פוליטית של מוסדות מוניטריים ופיננסיים, בהיסטוריה הכלכלית של ישראל, והיסטוריה של המחשבה הכלכלית.
3. יכולת אנליטית
אחד מן היסודות של החשיבה המדעית הוא הביקורתיות. המחשבה המדעית מבדלת עצמה מצורות מחשבה אחרות, בכך שהיא מציבה את האידיאל של ביקורת עצמית. אך כיצד חושבים באופן ביקורתי?
"לא מדובר כאן בביקורת במובן של דחייה ושלילה של הדעה של האחר", עונה פרופ' קרמפף, "אלא ביכולת אנליטית לפרק תהליכים, מבנים וסיטואציות למרכיביהן היסודיים, לבחון את היחסים בין המרכיבים ואז להרכיב אותם מחדש, לזהות את הפגמים, לתקן ואף להמציא".
"היכולת לבצע תהליך מסוג אינה אינסטינקטיבית או מולדת. זהו תהליך נלמד הדורש היכרות עם האופן בו מערכות שונות עובדות - כלכלית, פוליטית, חברתית וגיאופוליטית. האקדמיה כיום היא אחד מהמקומות הבודדים בהם ניתן ללמוד את צורת המחשבה האנליטית הזו", הוא אומר.
4. יכולת להתמודד עם תפיסות שונות של "הטוב המשותף"
בניגוד למה שרובנו חושבים, ההיסטוריה מלמדת אותנו שבמקרים רבים, הפגיעה ברווחה האנושית אינה נובעת מרוע כשלעצמו – אלא בגלל חוסר יכולת של קבוצות לשתף פעולה. מה שבעיקר מטריד הוא הסיבה: החסמים לשיתוף פעולה אינה בהכרח מאבקים על משאבים חומריים, כי ברוב המקרים, שיתוף פעולה משרת את כל המשתתפים. אז מה כן?
"אחד החסמים בפני שיתוף פעולה הוא חוסר הסכמה על הגדרת 'הטוב המשותף'", מסביר לנו פרופ' קרמפף. "במילים אחרות, פערים אידאולוגיים. העובדה הזו באה לידי ביטוי באמירה המקובלת כיום שלפיה 'הכול פוליטי'".
המסקנה היא שאחד הכישורים הדרושים כיום בעולם העבודה הוא יכולת להתנהל בסביבה הטרוגנית שבה אין הסכמה לגבי "הטוב המשותף". בשביל להתנהל ככה ולהתקדם בקריירה, אנחנו חייבים לדעת להתמודד עם תפיסות עולם שונות משלנו, בריבוי של תפיסות צדק שונות ובנרטיבים היסטוריים מתנגשים– אפילו אם מדובר בהנחות היסוד הקיומיות והבסיסיות ביותר.
"החברה הישראלית מורכבת משבטים ולכל שבט דגל אחר", אומר פרופ' קרמפף, "ויש מקרים שאנחנו צריכים לייצר שיתוף פעולה בין חברי השבטים האלה. אני מאמין שבטווח הארוך, הרגישות התרבותית הזו היא בעלת חשיבות יסודית לצורך יצירת חיבורים בין השבטים".
כלכלה, פילוסופיה ומדעי המדינה: השילוב הנכון לעולם (העבודה)
מצד אחד, האקדמיה לא יכולה להרשות לעצמה לקפוא על השמרים והסטודנטים של המחר לא צריכים להמשיך ללמוד את החומר של אתמול. מצד שני, יש עדיין מספר מיומנויות וכישורי יסוד שקשה לאמץ בלי השכלה גבוהה: "היתרון היחסי של הלימודים האקדמיים הוא דווקא האיטיות והשמרנות שלהם", מבהיר פרופ' קרמפף, "כי המטרה היא לספק לבוגרים תשתיות שישמשו אותם בעתיד, אבל בכל תחום ותחום שבו יעסקו".
תואר חדש של המכללה האקדמית תל אביב-יפו מצליח להתמודד עם האתגר הזה בצורה מעוררת השראה. התואר המשולב לפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה (פכ"מ, הענקת התואר מותנית באישור המל"ג) נולד מתוך הבנה כנה ואמיתית של צרכי הסטודנטים ודרישות שוק העבודה, והתכנים שבהם הוא עוסק מבטיחים שליטה בכל הכישורים החשובים למאה ה-21.
"אם בעבר היינו רגילים שכלכלנים עוסקים בקביעת מדיניות ומשתמשים במודלים מתמטיים לבחינת היעילות האופטימאלית של התנהלות או תפקוד, הניסיון מראה שכדי לעסוק בזה אנחנו זקוקים למגוון רחב של סוגי ידע ושל כישורים", מספר פרופסור קרמפף, "לכן, השילוב הזה של כלכלה, פילוסופיה ומדעי המדינה מייצר בוגרים ומומחים שיש להם תפיסת עולם הרבה יותר רחבה והם יכולים לקחת בחשבון השלכות שונות – גם לא מתוכננות – של המדיניות שהם ינקטו בה".
"אנחנו פונים לאנשים שיש להם גם את הכישורים המתמטיים, שיכולים לקרוא ולצרוך מחקרים כמותניים, אבל יש להם גם את הכלים הפילוסופיים שמאפשרים להם לבחון את הנחות היסוד של מודלים ולנתח סיטואציות וסוגיות בתחום הכלכלי-חברתי".
"הבוגר מבחינתנו הוא יזם שעליו לנהל גם את עצמו וגם את הסביבה המיידית שלו. כדי לקדם את הקריירה שלו, על הבוגר לתפוס את עצמו כאיזשהו מיזם. לכן עליו לפתח כישורים ותשתיות, כדי לקדם את עצמו ואת הסביבה שלו".
ואיך יוצקים תכנים שיישארו רלוונטיים גם לאור שינויים כל כך תכופים בטכנולוגיה בכלל ובשוק העבודה בפרט? כמו תמיד, חוזרים ליסודות: "התואר בפילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה באקדמית ת"א-יפו בולט בעיקר בכך שהוא מייחס משקל רב לחשיבות של פיתוח יכולות ניהוליות ומנהיגותיות בארגונים", מסביר פרופ' קרמפף. "בשביל להקנות יכולות כאלה, התואר נותן לבוגרים כישורים טכניים בתחום הכלכלי, יכולות ניתוח של סוגיות בתחום המדיניות הציבורית ובסיס נרחב בתחום הפילוסופיה המעשית והאתיקה".
"לאחר מכן, הכלים הנרחבים של התואר מאפשרים לקובעי מדיניות לנהל דיאלוג עם קבוצות חברתיות שונות, שמדברות בשפות שונות ומונעות מאינטרסים שונים. המודל הזה התחיל לעבוד לפני כ20-30 שנה באנגליה והוכיח את עצמו כהצלחה גדולה, אומץ על ידי אוניברסיטאות בארץ ובעולם, ובשנה הבאה נפתח את המחזור הראשון של התואר גם במכללה האקדמית תל אביב-יפו כאן בישראל", מסכם ראש התכנית.