הראש היהודי אולי ממציא לנו פטנטים, וישראל היא אומת הסטארטאפים, ותעשיית ההיי טק המקומית פורחת, אבל זה לא אומר שאין פה בעיות. אנחנו אמנם מדורגים נמוך בין מדינות ה-OECD (הארגון העולמי לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי) בשיעורי הנשירה מהאקדמיה, אבל עדיין קיימים אחוזי נשירה גבוהים במיוחד בקרב סטודנטים בעלי רקע סוציו אקונומי חלש. זאת ככל הנראה משום שעליהם לשרוד גם את הלימודים הקשים, ובמקביל לעבוד כדי לקיים את עצמם ולעיתים אפילו גם לעזור בבית. לכן סיכוייהם לסיים את התואר הוא נמוך בהרבה, וכפועל יוצא מכך אין להם כמעט סיכוי להגיע לתפקידי מפתח.
אך יש כאלה שפרצו את תקרת הזכוכית, הגיעו לעמדות מפתח ובנו קריירה מרשימה כנגד כל הסיכויים, למרות שבאו מרקע של חיים בפריפריה, מצוקה כלכלית ולעיתים גם סיפור חיים לא פשוט. ח"כ מירב בן ארי (41) למשל, שמכהנת כחברת כנסת מטעם מפלגת כולנו, בילתה את ילדותה בנתניה כבת למשפחה חד הורית עם אם שעבדה כמנהלת חשבונות והייתה המפרנסת הבלעדית של הבית. הוריה התגרשו כשהייתה קטנה, ואביה עבר לרעננה. "עם השנים הקשר הלך והצטמצם, והיו שנים רבות שכלל לא היינו בקשר", היא מודה, אך טוענת כי המצב המשפחתי לא באמת הפריע לה: "הילדות הייתה נפלאה, עם הרבה ילדים בשכונה. חיינו בצמצום אך היו הרבה ערכים של חינוך וחברתיות בבית. הייתי תלמידה טובה מאוד ביסודי ובתיכון ואהבתי ללמוד באופן כללי. סיימתי את התיכון עם תעודת בגרות מלאה וממוצע גבוה. אמי עודדה אותי ללמוד ואני ידעתי שאלמד משפטים, ידעתי מראש שאגיע רחוק אבל שאפתי בעיקר להיות עורכת דין ולעזור חלשים".
בשנה השנייה ללימודיה לתואר ראשון במשפטים וממשל במרכז הבינתחומי בהרצליה היא פגשה את נציגי קרן אייסף, קרן חינוך שמלווה סטודנטים מבטיחים מהפריפריה מתואר ראשון ועד דוקטורט. "כבר חשבתי כמעט לפרוש בשל המצב הכלכלי אליו נקלעתי", טוענת בן ארי, "אבל הקרן סייעה לי להישאר בלימודים. בזכותה התנדבתי גם במועדונית מתבגרים של נערים בסיכון, ושנים אחר כך הקמתי וניהלתי שני מרכזים דומים לחינוך וספורט אתגרי לבני נוער בסיכון בנתניה והרצליה".
מה תמליצי לצעירים שמגיעים מרקע סוציואקונומי חלש?
"לא לתת לתנאים הכלכליים לקבוע לכם את הדרך, אם הדלת סגורה נסו להיכנס דרך החלון אל תוותרו אף פעם ואל תחשבו שמגיע לכם, פשוט עשו את הכל בשבילכם ולמענכם ותבינו כי רק אתם מסוגלים לעזור לעצמכם".
עדיין קיים פער עדתי בסגל האקדמי
קרן אייסף, שהוקמה ב-1977, מציעה גם ליווי פיננסי וגם ליווי אישי לאורך מסלול הלימודים. הקרן עוזרת לסטודנטים להגיע למלוא הפוטנציאל ומשפרת את הסיכוי שלהם לסיים את התואר ואף להמשיך לדוקטורט. כיום יש 11,000 בוגרים, כאשר חלק מהידועים שבהם הם דניאל בן סימון, פרופ' סולי מזרחי (ראש מחלקת כירורגיה בסורוקה), פרופ' איתן יעקובי מהטכניון, פרופ' יפעת ביטון מביה"ס למשפטים במכללה למינהל וממייסדות תמורה - המרכז המשפטי למניעת אפליה, ואבי בינמו ראש עיריית נשר. "הרעיון היה שכשאנשים ישמעו את השם 'בוזגלו' או 'ביטון' משכונת התקווה, הם לא יחשבו רק על מנקה או עוזרת אלא גם על מנתחים או פרופסורים באוניברסיטה", אומר תומר סמרקנדי, מנכ"ל קרן אייסף. "ב-1977 רק 6 אחוז מהאקדמאים היו בני עדות המזרח, אבל קיימת מוביליות חברתית, ומחקר של פרופ' מומי דהאן מהאוניברסיטה העברית הראה שהפער אמנם הצטמצם אבל עדיין קיים בסגל האקדמי. אבל אם אייסף הייתה פונה פעם לקהלים מזרחיים בעיירות פיתוח, היום החברה השתנתה ויש ייצוגיות לכל החברה הישראלית, גם לאימהות חד הוריות מאוקראינה".
אז מי קהל היעד שלכם כרגע?
"צעירים בוגרי שירות צבאי או לאומי מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית, שיש להם יכולות ללמוד באקדמיה. אנחנו עושים שקלול: אם גדלת ביישוב שהמורים בו פחות טובים, והגעת לבגרות זו כבר הצטיינות. אנחנו בודקים את הרקע הכלכלי והביוגרפי, ולומדים על הפוטנציאל גם למעורבות חברתית. לצד זה שהסטודנטים נעזרים בקרן, אנו מפתחים אצלם מודעות חברתית כדי שמחר יעזרו לאחרים".
סמרקנדי, אגב, הוא בוגר אייסף בעצמו: הוריו עלו כבני נוער מאיראן, עם השכלה תיכונית ומטה אבל גם הוא קיבל מסר בבית שבו השכלה גבוהה חשובה. "גרנו בדירת חדר וחצי בדרום תל אביב אבל למדנו בבתי ספר טובים, ומגיל יחסית צעיר הם אמרו לנו כמה חשובה ההשכלה שנקבל. כשהייתי בן 10 אבי נפטר ואמי עשתה מעל ומעבר, לבד עם שלושה ילדים, ונאלצה לעבוד בכמה עבודות. הייתי תלמיד טוב בבית הספר ובתיכון, ואחרי השירות הצבאי למדתי סוציולוגיה וחינוך באוניברסיטה העברית. במסגרת קרן אייסף פגשתי את מאיר בוזגלו, ד״ר לפילוסופיה ומרצה לפילוסופיה, ושם תקרת הזכוכית שלי קפצה. לכן חשוב לנו בקרן שלא רק שהסטודנטים יתנו מודל לחיקוי לילדים, הם בעצמם צריכים מודל לחיקוי דרך בוגרים שבאים בהתנדבות ומרצים להם, עצם זה שהם מספרים את סיפור חייהם גורם לאותם סטודנטים להאמין בעצמם".
לנצח את הנשירה
בקרן אייסף מתקבלות בין 2500 - 3000 פניות בשנה, כאשר רק 120 מהן נקלטות בסופו של דבר. המועמדים עוברים מיונים בפינצטה: ממלאים שאלון שמדרג אותם, ממשיכים למרכז הערכה עם סימולציות, ומי שעובר אותו מגיע לראיון אישי. "אלו אנשים עם צורך כלכלי גבוה, שאנו מזהים בהם פוטנציאל להיות מעורבים ולתרום", אומר סמרקנדי. אלה שהתקבלו זוכים במלגה בגובה שכר הלימוד, כלומר 20,000 ש"ח בשנה, ולעיתים מקבלים אותה סטודנטים לתואר שני או שלישי ואף פוסט דוקטורט. מקצועות הלימוד הנבחרים היו מגוונים מאוד לאורך השנים, אך לאחרונה הסטודנטים בוחרים במקצועות פרקטיים כי הם מבינים שזהו המפתח להתקדמות כלכלית: 34% פונים ללימודי מדעים מדויקים ומדעי החיים, 30% למדעי הרוח והחברה, 6% לרפואה ו-4% למנהל עסקים.
בנוסף מפעילה אייסף קרן חרום לסיוע שמסייעת לסטודנטים בהוצאות מחייה שוטפות ולצרכי הלימודים. "משום מדובר בסטודנטים שעובדים לקיים את עצמם וגם את משפחתם, כל הוצאה כמו לדוגמא טיפול שיניים או חוב משפחתי מכניסה למצוקה", מסביר סמרקנדי. "קרן חירום לסיוע מסייעת להם לקנות ציוד שהם צריכים ללימודים, סיוע רפואי או טיפול רגשי. בשנה האחרונה סייענו ל-30 סטודנטים לרכוש מחשבים. בכל שנה הקרן מסייעת לכ-400 סטודנטים, וגם בכל הנוגע לחרדת בחינות - מתפקידנו לזהות את המצוקה לפני שהיא מחמירה לנשירה, וזו תוכנית שלא קיימת בקרנות אחרות".
במקביל ללימודים מתנדבים הסטודנטים 4 שעות שבועיות לאורך התואר, כשהמטרה היא להנגיש השכלה גבוהה לאוכלוסיות אחרות. "הם חונכים לימודית ילדים שמגיעים מרקע לא פשוט, ומעבירים להם סדנאות מוטיבציה בשיתוף עם פרויקט החונכות פר"ח ורשויות מקומיות, סדנא על חשיבות השכלה גבוהה ועוד", אומר סמרקנדי. "הבעיה היא שילד שלא מאמין בעצמו מראש מוותר, או חושב שהשכלה היא לא מספיק חשובה. מלכתחילה יש להם תקרת זכוכית שהם לא שואפים מעבר לה. כך שמצד אחד אנחנו מעניקים מלגה, ומצד שני הופכים אותם לאנשים חברתיים ומעורבים. חלק מהקריטריונים הם שירות צבאי ולאומי (גם דרוזים וערבים מקבלים מלגות) והם צריכים ללמוד בתוכנית לימודים מלאה ובמוסד מוכר ואיכותי, תוך כדי פעילות התנדבותית בקהילה".
אתם מצליחים להרחיב את מעגל ההשפעה של הקרן?
"ככל שמגיעים מרקע סוציו אקונומי נמוך, סיכוי הנשירה ממוסדות אקדמיים גבוהים יותר. אז אפשר להוביל בכל מיני מקומות, וכל אחד מהם ישפיע: מורים לא יוותרו על ילדים בכיתה, עו"ס יחשבו פעמיים לפני שיוציאו ילד מהבית וכו'. בסופו של דבר, ההבדל בין מי שמגיע או לא מגיע למטרה הוא מישהו משמעותי שהשפיע עליו בחייו, בין אם זה מורה בבית הספר, הורה או אח בוגר. הסיכויים שלך גבוהים יותר להצליח כשאתה רואה את הסביבה שלך עושה זאת".