אחת השאלות הכי חשובות ביותר לקראת התואר הראשון (או השני), היא השאלה הנצחית של איפה כדאי ללמוד: באוניברסיטה או במכללה? מעטים המקצועות שלאוניברסיטאות או למכללות יש מונופול עליהם, וכל מקצוע שקיים היום בלימודים הגבוהים ניתן למצוא במספר מוסדות שונים, דבר שמקשה באופן טבעי על ההחלטה.
כדי לנסות לעשות לכם סדר בשיקולים של בעד או נגד, החלטנו להזמין אל הזירה לקרב של פנים מול פנים – את האוניברסיטה מול המכללה במספר פרמטרים. כי אם הלב לא מצליח לנווט אתכם אז אולי הראש יעשה זאת.
המחיר
שאלת המחיר היא אחת השאלות המרכזיות בקרב הזה. בסופו של דבר, אנחנו לא יכולים לבחור באפשרות שכלכלית נמצאת מחוץ לתחום שלנו ואם נודה באמת, כסף הרבה פעמים, הוא כן הכל בחיים.
נתחיל בצורה פשוטה: כיום קיים חוק שמחייב את כל המוסדות האקדמיים שנהנים מסבסוד על ידי המדינה, לגבות מתלמיד לא יותר מ-10,500 שקל לשנת לימודים בתואר ראשון ו-13,500 שקל לשנת לימודים במסגרת התואר השני. במוסדות פרטיים כמו חלק מהמכללות המוכרות והיוקרתיות, בהן אין סבסוד כזה, המחירים עשויים להגיע גם ל-40 אלף שקל לשנה ויותר.
אז איפה המחיר הכי נמוך? במכללות בפריפריה. בהתאם לחוק שנחקק בשנת 2010, חיילים משוחררים זכאים לשנת לימודים ראשונה במימון המדינה, בתנאי שזו תהיה באזורי עדיפות לאומית – הנגב, יהודה ושומרון, ירושלים, מישור החוף הדרומי והגליל, לא כולל האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת בן גוריון, מה שמשאיר אותנו עם המכללות האקדמיות באותם האזורים.
לכן, בעוד שאף אוניברסיטה בארץ לא מעניקה לסטודנטים שלה שנת לימודים חינם, למכללות בפריפריה יש כאן יתרון די משמעותי. וכל זה כמובן לפני שאנחנו שולחים אתכם להילחם על כל שקל' שאתם יכולים לקבל באחת מעשרות המלגות שקיימות.
סיכום ביניים: 1-0 למכללות. בלי המכללות הפרטיות כמובן.
היוקרה
זה לא גורף כמובן, אבל השאלה "למה לא הלכת ללמוד באוניברסיטה?" מכה בלא מעט בוגרי מכללות בזמן ראיונות עבודה או ראיונות משפחה. איך שלא מסתכלים על זה, במציאות הנוכחית בישראל, הלימודים באוניברסיטאות הגדולות ברב התחומים, הם בעלי יחסי ציבור מוצלחים בהרבה מאלו של המכללות. על פי הסטיגמה, הלימודים במכללה מלווים בלא מעט הקלות, ותנאי הקבלה נחשבים למקלים יותר במקרים רבים. בנוסף, הרבה מהמכללות הקיימות בארץ נמצאות רק בתחילת דרכן, ולוותק של מקום יש השפעה על היוקרה שלו.
כמובן שיש יוצאים מן הכלל: למשל תכניות לימודים מיוחדות שמציעים רק במכללות ספציפיות (שהרבה פעמים כוללות ניסיון פרקטי תוך כדי התואר), או חוגים ופקולטות ספציפיות שבהן המכללות מצליחות להתעלות על המסלולים המקבילים באוניברסיטאות, או מכללות יוקרתיות בעלות שם (אלו מהסעיף הקודם, בהן הלימודים לא מסובסדים כלל). אבל שוב, אלו היוצאים מן הכלל.
סיכום ביניים: 1-1 .
רמת הלימוד
זו נקודה כואבת. הרבה סטודנטים באוניברסיטאות בישראל מגיעים לתואר הראשון בידיעה שהולכים ללמד אותם מיטב המרצים בישראל, אבל בפועל הם מוצאים את עצמם, בהרבה מאוד קורסים, לומדים בעצמם, או לחילופין משלמים עוד כסף על קורסי עזר.
האמת היא שכיום כל האוניברסיטאות בארץ הן אוניברסיטאות מחקר עם אוריינטציה מחקרית. לכן הדגש בבחירת המרצים הבכירים הוא על הפן המחקרי, ופחות בהיבט ההוראה. כלומר, המרצים באוניברסיטה הם חוקרים מצוינים אבל לא בהכרח מרצים טובים, וגם כאן כמובן יש יוצאים מהכלל.
ברוב המכללות לעומת זאת, המטרה הראשונה והראשית היא ההוראה. לא מעט מכללות מעבירות את המורים והמרצים בה קורסים בהוראה. בנוסף לזה, מכיוון שמכללות הן קטנות יותר מאוניברסיטאות, התלמידים מעידים על יחס הרבה יותר אישי, יותר קורסים בפורומים קטנים ועל הכרות אישית עם המרצים, דבר שפחות נפוץ באוניברסיטאות. בנוסף, בעוד שבאוניברסיטאות יעדיפו הרבה פעמים שהמרצים יהיו חוקרים, בהרבה מהמכללות המרצים הם אנשי מקצוע שבאו מהעשייה, כאלו שיכולים לתת אוריינטציה פרקטית יותר של הדברים, מה שיכול לבוא אחר כך לידי ביטוי גם בכישורים בעבודה.
סיכום ביניים: 1-2 למכללות.
חיי חברה
בלימודים האקדמאים חיי החברה משתנים בהתאם למיקום ולזהות המוסד האקדמי, ולכן תחום זה הוא מאוד פרטני ומושפע מהבחירה שתעשו. לכל מכללה או אוניברסיטה, יש את האווירה שלה: תהיה מכללה שמתאימה לסטודנטים שעובדים תוך כדי או גרים אצל ההורים ובה תקדישו את רוב היום ללימודים נטו, בעוד שאת חיי החברה ואת הוי הדשא פחות תראו בהן. מצד שני, יש גם מכללות במיקום מרוחק עם קהילת סטודנטים שוקקת, בה אנשים תלויים חברתית אחד בשני כדי לשרוד. אותו דבר קורה גם באוניברסיטאות, כאשר בחלק מהמקומות מקדמים הוי של סטודנטים שעובדים, ויכולות להיות פקולטות מאוד חברתיות עם שלל חבר'ה על הדשא, מסיבות בערב והרבה מסגרות חברתיות נוספות.
בקיצור, מה שאנחנו באים ואומרים פה, זה שהנקודה הזו מאוד מאוד תלויה במוסד, בתכנית הלימודים, בפקולטה וגם באופי האנשים שנרשמו יחד אתכם ללימודים. הדרך הכי טובה לדעת היא להתייעץ, לשאול, לבקר ולהרגיש. במקרה הזה, לצערנו, אנחנו נותנים את אותו הניקוד לשני המתחרים.
סיכום ביניים: 2-3 למכללות.
זכות הבחירה
הרבה סטודנטים יעידו שליחס האינטימי שמאפיין את הלימודים במכללה, מתלווה גם חיסרון משמעותי שקוראים לו "נוכחות חוב". הבחירה של לבוא או לא לבוא להרצאה היום, בחירה שמלווה סטודנטים באוניברסיטה מידי יום, היא בחירה שאינה מנת חלקם של הרבה סטודנטים במכללות. יתרון או חסרון? אנחנו יותר רואים בזה חיסרון, הרי אף אחד לא רוצה לחזור על קורס כי הוא לא הצליח להתעורר כמה פעמים בבוקר.
ברוב תכניות הלמודים באוניברסיטאות לעומת זאת, נוכחות בהרצאות הן בגדר רשות, וגם כשהן חובה, לך תבדוק בתחילת כל הרצאה נוכחות של 200 או 400 תלמידים. במקרה זה, חוסר ההיכרות האישית מהווה יתרון לטובת האוניברסיטה.
סיכום ביניים: 3-3.
תנאי קבלה
סטודנטים שמגישים מועמדות ללימודים במכללה עשויים להיפגש בחוויה שונה לחלוטין מזו של אלו שניגשים ללימודים באוניברסיטה. באוניברסיטה העניינים ברוב המקרים מאוד פשוטים: ציוני בגרות, הציון בפסיכומטרי, התשובות ימסרו למועמדים בהקדם, במקסימום תידרשו גם למסור את הציונים שלכם במכינה.
במכללות הפסיכומטרי לא תמיד מהווה שיקול בקבלה ללימודים וכדי להתקבל, אפשר לדלג על שלושת החודשים המעיקים של פתרון תרגילים תחת לחץ של זמן. שלבי הקבלה עשויים לכלול גם ראיונות אישיים, סדנאות ומבחנים ספציפיים שבהם אתם יכולים להביא לידי ביטוי צדדים שגיליון הציונים מהתיכון, או ציון הפסיכומטרי לא באמת משקפים.
עם זאת, בואו נודה באמת, זה יכול להיות מציק מאוד. יעידו על כך סטודנטים לעבודה סוציאלית שבקבלה לתואר הראשון במכללה נדרשו לשפוך את הלב בראיון אישי, מה שהם היו מעדיפים לוותר עליו מראש.
סיכום ביניים: 4-4.
בסיכומו של הקרב, הגענו לתוצאת תיקו. אבל רגע לפני שתאשימו אותנו במרמה, נפנה לפרמטר האחרון: חכמת ההמונים.
חכמת ההמונים
אנחנו יודעים שלא לכולם מתאימים הלימודים במכללה כשם שלא לכולם מתאימים הלימודים באוניברסיטה. שיקולים כמו יוקרה, הם לא תמיד השיקולים שצריכים לבוא לפני הכל (אז הסבתא שלכם לא תגיד בגאווה "הנכד שלי לומד באוניברסיטה!", היא תסתפק ב"הנכד שלי לומד במכללה". נו מילא). לחילופין, אם אתם יודעים שאתם מסוגלים להתמודד עם המציאות הנוקשה של לימודים באוניברסיטה ושזה יגדיל את סיכויי הקבלה שלכם לעבודה ביום שאחרי התואר, אולי כדאי לוותר על החיסכון של שכר הלימוד בשנת הלימודים הראשונה. זה עוד לפני שאנחנו מדברים על תכניות מיוחדות שהן מעל להתלבטות השטוחה שבין תואר במכללה לעומת תואר באוניברסיטה, ובהרבה מקרים דווקא לימודים מעשיים במכללה יקדמו אתכם אפילו יותר בשוק העבודה ביום שאחרי התואר.
נוסיף לכל זה את השיקול שלפעמים אנחנו שוכחים ממנו – זו אמנם קלישאה אבל היא נכונה: תבחרו במה שיגרום לכם להתעורר בבוקר מאושרים, במהלך התואר וגם אחריו. השיקול הזה גובר על כסף, יוקרה או תנאי קבלה מעיקים.