"לוח וגיר, מפה על הקיר, מחברת יומן וצלצול", אלה הם אולי המאפיינים הקלאסיים של בתי הספר באשר הם. אבל, קיימות מסגרות חינוך שמלבד אלה, לא כל כך מזכירות את התיכון שאתם כנראה למדתם בו.
כולנו יודעים להגיד שבית הספר האנגלי שונה מאוד מזה הישראלי, ושבאוסטרליה יש לא מעט תלמידים שלומדים לימודי בית, פשוט כי אין שוב ציוויליזציה במרחק נסיעה מהם. אבל מסתבר שגם כאן, מתחת לאף שלנו, יש לא מעט מורים שמלמדים בשיטות לא שגרתיות - יצאנו לשוחח עם שלושה מהם:
דינה זוהר, מחנכת בבית ספר וירטואלי מטעם חב"ד
את בנות הכיתה שלה, תלמידות כיתה ה', פוגשת דינה זוהר, מחנכת בבית הספר "נט" מטעם חב"ד - בדרך כלל בימי הקיץ, בקמפינג משותף. מדובר בבית ספר וירטואלי שהוקם על ידי משרד השלוחים בניו יורק, ומיועד לילדי השליחים של הרבי מלובביץ', המבצעים את שליחותם ברחבי העולם. זאת, מפני שלא תמיד קיימים מוסדות חינוך יהודיים במקומות השליחות. "בנות מרחבי העולם יושבות מול מחשב ולומדות בכיתה אחת, ממש כמו בית ספר רגיל, כשלכל אחת יש מיקרופון ומצלמה", היא מספרת, וממשיכה: ”בית הספר הווירטואלי נותן לילדים שיגרה ומסגרת חברתית, שלעיתים חסרה במקום שבו הם נמצאים".
"אצלנו בחב"ד מעודדים מאוד נשים ללמוד חינוך והוראה, מפני שחינוך ילדי ישראל לערכים זה אידיאל קדוש ונשגב", אומרת זוהר. במשך ארבע שנים, הייתה מחנכת בתיכון "אמיתי" במוסקבה, בנות של שליחי חב"ד ברוסיה. הקשר המיוחד שנוצר בינה לבין תלמידותיה, גרם לה לרצות להמשיך לחנך, וכך הגיעה לבית הספר "נט". "אלה הם ילדים החיים במדינה זרה, שזו סוג של הקרבה, אבל עדיין שמחים כי הם יודעים שהשליחות היא בעצם נתינה לקהילה".
"הגעתי לחינוך מפני שזו שליחות, ובמסגרת הזו של חב"ד - זו שליחות כפולה בעיניי. זו אמנם חברה וירטואלית, אבל מקסים לראות את הקשרים הקרובים והמצוינים שנוצרים: גם התלמידות בינן לבין עצמן, שמדברות בסקייפ כל הזמן והפכו לקבוצה מאוחדת, וגם איתי מולן. כשמתראים בקיץ יש תחושה שמכירים וזה מדהים בעיניי. תחושת השליחות הזו היא הדבר שמניע אותי".
חן פורת-פיירשטיין, מחנכת ב"תיכון ההזדמנות השנייה" עירוני י"א בתל אביב
אל תיכון עירוני י"א בתל אביב, "תיכון ההזדמנות השנייה", מגיעים בני נוער שלא הסתדרו במסגרות האחרות. "אלה הם התלמידים השקופים, שאיש לא ראה ולא שמע אותם", אומרת חן פורת-פיירשטיין, מחנכת כיתה י"א בתיכון, שאותה היא מלווה זו השנה השלישית. "הם מגיעים אלינו ומקבלים הזדמנות אמתית, אצלנו רואים אותם לראשונה".
איך זה בעצם עובד?
"התלמידים מגיעים אלינו בכיתה ט' בדרך כלל, ואנחנו מלמדים אותם מחדש מה זו מסגרת, ומכינים את התשתית ללמידה לבגרויות - תעודת בגרות מלאה היא היעד. יש לנו גם תכניות בסיסיות למקצועות הליבה כדי להשלים פערים, כי חלק מהתלמידים מגיעים לאחר שנתיים-שלוש שבהן הם פשוט לא למדו. הלימודים אצלנו הם בכיתות קטנות, שזה טוב במיוחד עבור תלמידים עם לקויות למידה. מעבר לכך, יש לנו פרויקטים ייחודיים שנועדו לחזק את הדימוי העצמי של התלמידים, ולתת להם כמה שיותר חוויות של הצלחה. למשל, פרויקט הכלבנות, שבו התלמידים מקבלים כלב שהם צריכים לדאוג לו בעצמם".
פורת-פיירשטיין מספרת כי היא והמחנכים האחרים מעורבים מאוד בחיי התלמידים: "כמחנכת, אני כמו אימא שנייה של הילדים, בין אם זה אומר לוודא שהם קמו בבוקר ולא הולכים לישון מאוחר בלילה, או לדבר עם המעסיקים שלהם, במידה והם עובדים ויש בעיות, למשל. אנחנו מקיפים את הילדים בכל מקום שהם נמצאים בו. במקביל, ההורים מעורבים מאוד, אנחנו מיידעים אותם בכל, גם בהצלחות כי זה חשוב לתת פידבק חיובי".
"יש הרבה אתגר בעבודה הזו, אבל גם סיפוק אדיר", היא משתפת. "אנחנו לא מוותרים להם, וגם לא עליהם - אתה נמצא שם בשבילם 24/7 והם מרגישים את זה. לגרום לילד להצליח ולהתחיל להאמין בעצמו זו העבודה שלי, וזה אושר גדול מאוד".
עמי מטלון, מחנך כיתות מחוננים בתיכון עירוני ד' בתל אביב
בגיל 34 החליט עמי מטלון לשנות כיוון, ושנה אחר כך כבר חינך את כיתת ז' מחוננים בתיכון עירוני ד'. "לא היה לי מושג מה זה אומר לחנך מחוננים - וטוב שכך", הוא מספר. "יש לך כיתה עם כל כך הרבה כישרון ואינטליגנציה, אבל גם הרבה שונות שצריך להכיל, מפני שכל מחונן הוא מחונן בתחומו. אתה צריך להוביל את הכיתה הזו כקבוצה, ומצד שני - לאפשר לכל ילד לבוא לידי ביטוי ולממש את עצמו, זה אתגר גדול".
לדבריו, אחד היתרונות המשמעותיים בחינוך מחוננים הוא החופש שנותנת המערכת למחנך, בהשוואה לכיתות "רגילות". "למשל, באחד משיעורי ההיסטוריה על המשטר הפיאודלי, אחת הילדות הצביעה ואמרה ששיטת השלטון הזו מזכירה את 'נרניה', ושאלה אם תוכל להעביר הרצאה בנושא", הוא נזכר. "אחריה, ילד אחר ביקש להרצות על 'שר הטבעות'. לאחר הצעות נוספות כאלה, עצרנו את השיעור והתחלנו לדבר על הדרך שבה בונים את עולם הפנטזיה ומה גורם לנו כצרכנים להאמין בו.
"סיימנו את השיעור כשכל אחד בחר לו נושא, וכך נולד פרויקט 'ההיסטוריה של העולמות'. כל תלמיד בחן עולם כלשהו מבחינת הגיאוגרפיה שלו, צורת השלטון, הפיזיקה והדת. הם נשארו כל שבוע לשעה נוספת מעבר למערכת השעות מרצונם החופשי, ואפילו ילדים מכיתות אחרות הגיעו כדי להאזין להרצאות. אחת המסקנות שהגענו אליהן היא שגם אם תמציאו את החוקים הכי מופרכים - אם תהיו עקביים יאמינו לכם. בתכנית 'בובספוג', למשל, יש חוף ים מתחת למים - ועדיין מדובר בתכנית שובת לב".
"כדי ללמד מחוננים, ובכלל כל ילד - לא צריך לכפות שיטת לימוד אחידה, אלא להגדיר מטרת על ולתת לכל אחד להגיע לשם מאיפה שהוא רוצה. כשחוויית הלמידה היא חיובית ומהנה - המוטיבציה גבוהה יותר". בנוגע לשאלת ההפרדה של המחוננים מיתר השכבה, אומר מטלון: "לדעתי צריך לייצר מסגרת של מחוננים, אבל למנוע את ההפרדה המוחלטת משאר השכבה - כי מדובר בהפסד לשני הצדדים".