כולנו מכירים את הסיפורים האלה: ביל גייטס נשר מהרווארד כדי להקים את מיקרוסופט ולהפוך לאיש השני הכי עשיר בתבל. מארק צוקרברג עזב את אותה הרווארד כדי להשקיע את זמנו בפרויקט קטן בשם פייסבוק. סטיב ג'ובס מעולם לא סיים את לימודיו בקולג' היוקרתי שנרשם אליו. אותו דבר נכון גם לגבי ליידי גאגא, אופרה וינפרי, בראד פיט, ג'ון לנון, סקוט פיצג'רלד ועוד רבים וטובים; בישראל שרת התרבות והספורט לימור לבנת, שכזכור כיהנה בעבר גם כשרת החינוך, מעולם לא סיימה תואר ראשון, ויאיר לפיד, האיש שפחות או יותר מחזיק את כלכלת ישראל על כתפיו, אפילו לא השלים תעודת בגרות. יכול להיות שזה קשור לכל הסמים שהוא לא עישן באותה תקופה.
אם פעם המקרים האלה היו נחשבים יוצאי דופן, היום אנחנו כבר רגילים לשמוע עליהם כל הזמן. המשוואה שהורים כל כך אוהבים לנפנף בה, לפיה "לימודים במוסד אקדמי נחשב = עבודה טובה", כבר לא ממש מחזיקה. נכון, מספר האקדמאים בעלי התואר נמצא בשנים האחרונות באינפלציה חסרת תקדים, אבל אין מספיק משרות לכולם; בכל שנה עוד סטודנטים מוצאים את עצמם עם תעודה שלא ממש עוזרת להם למצוא עבודה. אם לוקחים בחשבון את הרפורמה החדשה של משרד החינוך, שתאפשר קבלה למוסדות אקדמיים גם ללא ציון פסיכומטרי, סביר להניח שהמגמה הזאת רק תחריף בשנים הקרובות.
יותר ויותר חברות מכוונות את הפנס שלהן למקומות אחרים. הן מבינות את ערכם של אוטודידקטים שרכשו את השכלתם מחוץ לגבולות האקדמיה, וגם של בוגרי תואר ראשון שהתמקצעו בתחומים שאינם קשורים באופן ישיר לתחום העיסוק בו הם מעוניינים לעבוד. גם אלה מהם שעדיין מייחסים חשיבות מכרעת לתואר, משתמשים בו בדרך כלל כאמצעי סינון ראשוני בלבד. אם מוסיפים לכך את העובדה ששכר הלימוד יקר כל כך, המלגות קטנות ונדירות והמשכורות על עבודות לסטודנטים בקושי מספיקות לרב-קו, האקסיומה ש"חייבים תואר ראשון" נראית פתאום פחות משכנעת. יכול להיות שזה בכלל לא שווה את זה?
"ציוני בגרות הם חסרי כל ערך כקריטריון גיוס"
החלוצה במגמה של גיוס עובדים שאינם אקדמאים היא גוגל, שמפורסמת בשיטות הסינון הייחודיות שלה; בשנה שעברה ציין לזלו בוק, סגן נשיא בכיר בגוגל הממונה על גיוס עובדים, בראיון לניו יורק טיימס, כי החברה הבינה ש"ציוני בגרות הם חסרי כל ערך כקריטריון גיוס, וכך גם ציוני מבחנים. גילינו שהם לא חוזים דבר". בוק הוסיף ששיעור העובדים חסרי ההשכלה הגבוהה בגוגל גדל כל הזמן, ושבחטיבות מסוימות הוא עומד על כ-14 אחוז. לדבריו, המיון שגוגל מעבירה את המועמדים נועד לבחון קריטריונים שהשכלה אקדמית לאו דווקא מעידה עליהם, כגון יכולת קוגניטיבית, מנהיגות, סקרנות ועוד.
בוק הדגיש בראיון שהוא לא חושב שלא צריך ללכת לאוניברסיטה, אלא רק שרוב הסטודנטים לא משקיעים מספיק מחשבה בסיבה שבגללה הם הולכים. הוא ציין שלימודי התואר כרוכים בהשקעה אדירה של זמן, כסף ומאמץ, ושאנשים צריכים "לחשוב טוב מאוד מה הם רוצים לקבל בתמורה".
"גוגל מסתכלים יותר על היכולות האישיות מאשר על מה למדת ודברים כאלה", מפרשת דליה נרקיס, יו”ר חברת ההשמה מנפאואר ישראל ומנהלת אזור מדינות אגן הים התיכון מטעמה. "הם יקחו, לדוגמה, אנשים שלמדו פילוסופיה, כי יש להם מה שפעם קראו לו 'חשיבה מחוץ לקופסה', ומשום שהם מחפשים אנשים שיאתגרו אותם".
והעולם בעקבות גוגל?
"לפחות ברמה התאורטית, זה בהחלט מסמן מגמה מסוימת. גם ברמה הפרקטית זה בדרך לשם", אומרת נרקיס. "העולם העסקי היום הוא כזה של חדשנות ותחרות בלתי רגילה, ובשביל להתמודד עם זה צריך אנשים לא רגילים. אנשים רגילים זה נחמד לעבודות רגילות, אבל לעבודות בלתי שגרתיות צריך אנשים לא שגרתיים. הרי הכל היום נגיש, כל הידע שאתה רוצה נמצא בקצות האצבעות שלך, ולכן אתה צריך להיות אחר, צריך נכסים שיבדילו אותך מהשאר".
אחד מאותם אנשים שחתכו מפילוסופיה להייטק הוא שלמה קראוס. הוא בן 34, עשה תואר ראשון בפילוסופיה ובספרות, וכיום הוא עובד במעבדת החדשנות של סיטיבנק בישראל, מוביל פיתוח של מערכת לניתוח אופציות, וממפתחי אפליקציית המיקסטייפים suan.fm. "פעם הלימודים היו מכשירים אותך לעבודה, אבל היום המקצועות הם כבר לא גנריים, יש אינספור תפקידים, וכל חברה מכשירה את העובדים שלה עם הידע הנדרש", הוא אומר. "יש מעט מאוד תפקידים בהם ידע מהאוניברסיטה עוזר ברמה הפרקטית, ובסופו של דבר כמעט כולם מתחילים מאפס במקום העבודה. לעומת זאת, הלימודים מעניקים משהו שהשוק המקצועי לא מעניק – יכולת מחשבה. לדעתי זה המקום החדש של התואר בשוק העבודה. העובדה שלמדתי פילוסופיה מחזקת אותי מאוד במקצוע הנוכחי, הרבה יותר מאשר אם הייתי לומד מחשבים. יש מעט מאוד ידע בתואר במדעי המחשב ומתמטיקה שאפשר ליישם ביומיום. הטכנולוגיה משתנה בקצב מסחרר, דבר שמחייב אותך ללמוד כל הזמן והופך את הידע הישן לחסר תועלת. לעומת זאת - חשיבה יצירתית, זווית מקורית, יכולת הסתגלות ולמידה הן תכונות הרבה יותר קריטיות כדי לשרוד במקצוע ואני יכול לומר שרכשתי אותן דווקא בזכות מה שלמדתי".
אז אתה כן ממליץ ללמוד.
"אני חושב שמקומות העבודה והמגייסים מודעים למצב ולכן הם לא מחפשים ידע אלא יכולת. עובדים אוטודידקטים וכאלה עם רקע מגוון הם אטרקטיביים יותר מאלה שבאים רק עם ידע שהם רכשו באוניברסיטה, כך שבהחלט אפשר לומר שיש פיחות משמעותי בחשיבות התואר. תואר זה עדיין דבר מאוד חשוב, יש משהו בלמידה ממסדית שאין לך כשאתה לומד לבד. אבל יותר חשוב שנושא התואר יהיה מגוון, כך שהלימודים לא יהיו הכשרה מקצועית, אלא הכשרה אישית".
גם הסטנדאפיסט תם אהרון, בן 24, עשה הסבת קריירה, ועבר מתחום ההייטק למדעי הקומדיה. "עשיתי קורס קצר אחרי הצבא במכללה מאוד גרועה שלא נגיד את שמה כי חבל להרוס לאנשים, אבל זה מהמכללות שמלמדות תכנות ספציפי", הוא מספר. "למדתי תכנות ווב כי הבנתי שאני רוצה לעשות הרבה כסף בזמן קצר, ושהנחיתות הפיזית שלי מול העולם לא תרשה לי להיות מלצר. הקורס היה נורא גרוע אבל לימד אותי איזשהו בסיס שממנו יכולתי ללמוד לבד, והגעתי לרמה מספקת בשביל למצוא את העבודה הראשונה בחברת הייטק. למדתי הרבה תוך כדי ועם הזמן התקדמתי והתחלתי להרוויח הרבה. בסוף התפטרתי כי רציתי להיות סטנדאפיסט כי יש לי בעיות במוח".
גם לדעת אהרון, אין ספק שבשנים האחרונות ירד התואר האקדמי מקרנו, ומי אשם בכך אם לא השד העדתי: "זאת מגמה שיותר קל להצביע עליה בארה"ב. ברגע שהקבוצות שהן לא האליטות התחילו לרכוש שם תארים, היוקרה של זה ירדה. פה בגדול זה אותו סיפור. האליטות צריכות דרך בלתי מושגת להנציח את המעמד שלהן, וברגע שהדרך הזאת הופכת להיות מושגת גם בפריפריה ובקרב שכבות חלשות אז היא כבר לא מועילה להן".
יש תחומים שבהם לתואר אין כל ערך – כל מי שמכיר את עולמות הפרסום, התקשורת ויחסי הציבור יגיד לכם ששם לאף אחד לא אכפת מה למדתם. "מחפשים מישהו עם ניסיון בתחקירנות, הפקה או תוכן, והתואר הוא כמעט לא רלוונטי", אומרת חן הדרי, מנהלת משאבי אנוש וארגון בלאומית שירותי בריאות, שעבדה לפני כן גם כהד-האנטרית וכמנהלת גיוס והשמה בחברות שונות. "היו לי אנשים עם תואר שני בתקשורת שלא היה לי מה לעשות איתם. אם היית בדובר צה"ל, גלי צה"ל, 'במחנה' – זה עדיין יותר רלוונטי".
תואר או ניסיון?
יש כמובן מקצועות שבהם תואר ראשון הוא עדיין תנאי סף בל יעבור: המקצועות שבהם נדרש רישיון כדי לעבוד, כמו עריכת דין, רפואה, ראיית חשבון, פסיכולוגיה, אדריכלות והנדסה. אבל גם כאן המצב כבר לא פשוט כמו שהוא היה פעם. הצעירים בישראל שמו לב שעם רוב התארים אין מה לעשות, ובתקווה לעתיד טוב יותר הם נהרו בהמוניהם לחוגים שבהם יש עבודה באופק. כך, בשנים האחרונות השוק מוצף בעורכי דין: תוך שמונה שנים, בין 2004 ל-2012, מספר עורכי הדין בישראל הכפיל את עצמו, מ-30 אלף ל-63 אלף. ב-20 השנים האחרונות גדל מספרם פי חמישה. 16 אלף סטודנטים נוספים למשפטים יושבים בימים אלה על ספסל הלימודים, אבל רובם לעולם לא יעבדו בפועל כעורכי דין.
"60 אחוז ממי שלומד משפטים היום לא הולך להיות עורך דין", אומר דורון כהן, מנכ"ל חברת כוונון, המעניקה ייעוץ באסטרטגיה שיווקית למכללות בארץ. "יש סקרים שאומרים שחצי ממי שמתחיל ללמוד משפטים יודע שהוא לא יעבוד כעורך דין, אבל הם בכל זאת הולכים ללמוד את זה כי הם מבינים שהידע הזה ישמש אותם במקצועות אחרים. היום, חוץ ממקצועות כמו הנדסה, אין קורלציה אמיתית בין מה שאתה לומד לבין מה שתעסוק בו. עדיין הלימודים נותנים לך יתרון בקבלת עבודה על פני מי שלא לומד, אבל אם באים לבחון את הקשר בין מה שאתה למדת לבין מה שאתה עושה – פה הקשר נהיה רופף".
לעתים קרובות, הבוגרים מגלים שנתיים או שלוש אחרי שסיימו את הלימודים, שהיו יכולים להגיע לאותו מקום גם בלי תואר בכלל: נעמה מטרסו, בת 26, סיימה לימודי משפטים וממשל במרכז הבינתחומי, לפני שעשתה פניית פרסה קרייריסטית והתחילה לעבוד באבטחת מידע. "התעסקתי עם מחשבים בצבא, ובשיקולי עלות ותועלת הבנתי שהאפשרויות שלי להתפתח באבטחת מידע הרבה יותר גבוהות מאשר בעריכת דין. בתחום של אבטחת מידע לדעתי אין שום חשיבות לתואר אקדמי. זה לא נותן ערך מוסף, להפך – אם יהיה מצב שמישהו עם תואר ראשון מתחרה על פוזיציה עם מישהו בלי תואר אבל עם ניסיון של 3 שנים, מההיכרות שלי עם התחום ייקחו את הבחור עם הניסיון, והוא גם כנראה ירוויח יותר מהמשוחרר הטרי באקדמיה".
גם ישי אנקרי, בן 28, עבר מסלול דומה. במהלך השנה האחרונה ללימודי המשפטים במרכז הבינתחומי, אחרי שכבר סגר התמחות במשרד עורכי דין נחשב, הוא החליט לבטל את הסטאז' ולהישאר בחברת הסטארט אפ שבה התחיל לעבוד במהלך הלימודים. "התואר במשפטים הפך להיות גנרי מדי לדעתי", הוא אומר. "ציפיתי לסיים את הלימודים שלי ולקבל את החותמת בסוף, כי אחרת זה לא שווה את יריקת הדם בדרך, אלה לימודים מאוד תובעניים. אבל באיזשהו שלב בדרך אתה מבין שיכול להיות שעשית טעות, שיש מקומות אחרים שאתה יכול להיות בהם יותר טוב. בחברה שבה אני נמצא כיום כמעט כולם היו באותה יחידה בצבא. לרוב יש תארים, אבל בדברים שלא בהכרח קשורים למה שהם עושים. כל המפתחים בארץ מכירים אחד את השני דרך הצבא – ממר"ם, 8200 וכדומה. התואר האקדמי הוא כבר מזמן לא הדבר הכי חשוב".
לפי דליה נרקיס ממנפאואר, שוק עורכי הדין הוא לא היחיד שסובל מעודף היצע. "יש בעולם המערבי היום הצפה של אקדמאים כי ההשכלה נעשתה נגישה מאוד. היום כל אחד יכול להיות בוגר אוניברסיטה או מכללה. כמובן שביכולות האישיות יש פערים מאוד גדולים ולכן צריך לעשות פה תיאום ציפיות מראש. השכלה אקדמאית לא מבטיחה קריירה מרקיעה שחקים, אבל היא בהחלט חיונית, גם אם בסופו של דבר אתה לא תעבוד במקצוע שאותו למדת".
יוסף ויסמן (29), בעל תואר ראשון בממשל מהמרכז הבינתחומי, חווה על בשרו את המציאות הקשה שבה אתה נפלט לאחר הלימודים לשוק שאין בו עבודה. "כבר במחצית השנייה של התואר הבנתי שאף אחד לא מחכה לי בחוץ עם איזו הצעה אטרקטיבית", הוא מספר. "אז נכנסתי לתחום של העיצוב הגרפי. לימדתי את עצמי, קראתי ספרים, הלכתי להרצאות, עבדתי בהתנדבות, עד שבסופו של דבר הבנתי את העניין. אני לא מצטער שעשיתי תואר, נהניתי ולמדתי הרבה, אבל לא בטוח שהייתי מקבל את ההחלטה הזאת היום או ממליץ למישהו אחר לעשות זה. זאת השקעה של זמן, במיוחד בארץ כשיש את הצבא, ולהתחיל להתחרות בעולם האמיתי בגיל מאוחר עם תואר שאין לו ערך זה לא פשוט".
בדיעבד, היית מוותר על הלימודים?
"אני חושב שאם אתה סגור מה אתה רוצה לעשות ב-10 השנים הקרובות ואתה יודע שאתה צריך תואר בשביל זה, לך תלמד. אבל אם אתה עושה את זה כי אתה לא יודע מה לעשות בחיים ואתה חושב שאחרי כמה שנים אתה תבין, אני לא חושב שזאת החלטה טובה. בסקטור שאני נמצא בו כרגע אפילו לתואר רלוונטי אין הרבה ערך. יותר חשוב לצבור ניסיון ולהיות בעניינים".
"מנהל עסקים זה כמו BA כללי"
בארה"ב מדברים כבר מזה שנים על קיומה של "בועת השכלה גבוהה". בעוד ששכר הלימוד בקולג'ים עלה בשנים האחרונות בצורה חדה, התמורה שמקבלים בעבור תואר אקדמי ירדה. המגמה הזאת עלולה להוביל למצב שבו סטודנטים רבים יחליטו שלא משתלם להם לממן לעצמם השכלה גבוהה. הכלכלנים עדיין לא החליטו מה דעתם בעניין, אבל בינתיים הבועה כבר על סף התפוצצות. ב-2012 ההרשמה ל-40 אחוז מהקולג'ים והאוניברסיטאות בארה"ב צנחה, דבר שאילץ את אותם מוסדות להוריד דרמטית את שכר הלימוד.
בארץ המצב שונה: שכר הלימוד האוניברסיטאי נקבע על ידי המדינה, והוא נשאר פחות או יותר יציב בשנים האחרונות. כיום הוא עומד על 10,228 שקל לתואר ראשון וכמעט 14 אלף לתארים מתקדמים. אבל בינתיים, יכול להיות שהתנפחה כאן בועה אחרת: בועת המכללות. שכר הלימוד במכללות לא מפוקח, והוא עולה בממוצע 25 אלף שקל, ויש גם מכללות שגובות הרבה יותר מזה – לפעמים אפילו מאה אלף שקל לתואר כולו, רק שכר לימוד. הסטודנטים במכללות הם כבר מזמן הרוב, ומהווים כיום 65.8 אחוז מכלל הסטודנטים.
הסטודנטים במכללות משלמים הכי הרבה – ועל פי אנשי ההשמה והגיוס, גם מקבלים הכי מעט: המעסיקים שכן מתעניינים בתואר, כבר מעדיפים את אלה שלמדו באוניברסיטה. "הם רוצים עובדים שלמדו באוניברסיטה או במכללה נחשבת, כמו המכללה למנהל והמרכז הבינתחומי", אומרת אורנה סרגה, הבעלים של חברת אלטרנטיבה מיון, גיוס והשמה. "יש מעסיקים שאם אני אביא להם מישהו ממכללה נידחת בדרום הם יגידו שזה לא מתאים, שהם מעדיפים מישהו מבן גוריון".
ואם למכללות יצא שם של לימודים פרקטיים ומוכווני קריירה יחסית – גם זה לא ממש מדוייק. על פי נתוני המל"ג שפורסמו בשבוע האחרון, החוגים שגדלים הכי מהר היום הם משפטים ומנהל עסקים – חוג שנחשב לכזה עם רגליים על הקרקע, בניגוד למדעי הרוח למשל. אם 6 אחוז מהסטודנטים למדו מנהל עסקים לפני עשור, היום מדובר ב-12.2 אחוז, רובם הגדול לומדים במכללות.
"אסור להיגרר אחרי הטרנדים האופנתיים האלה", מבהירה דליה נרקיס ממנפאואר. "אין בעיה ללמוד מדעי הרוח, להפך. אנשים שלומדים את זה עשירים מאוד ברמה האינטלקטואלית, ביכולת להתבטא, בחשיבה ביקורתית וכו', ובלבד שיש להם גם את הכישורים ששוק העבודה צריך. אין הרבה צורך בבוגרי מנהל עסקים".
גם לפי דורון כהן מכוונון, אם אתם חושבים שלימודי מנהל עסקים יהפכו אתכם למנהלי עסקים אתם לא ממש בעניינים. "לימודי מנהל עסקים זה שום דבר מבחינת השוק, זה כמו BA כללי", הוא אומר.
אז מה כן ללמוד? נרקיס מזכירה ש"יש יותר ביקוש לעובדים מקצועיים, אחים ואחיות, רופאים ומקצועות פרא-רפואיים. גם מקצועות טכניים כמו מסגרים, חרטים, נהגים של רכב כבד, חשמלאות - כל המקצועות האלה לא נלמדים מספיק. הם נמצאים בביקוש מאוד גדול, השכר לעתים קרובות יותר גבוה משכר של אקדמאים מתחילים ובכל זאת אנשים בוחרים לא ללמוד אותם. גם בארץ וגם בעולם זאת קבוצת המקצועות מספר אחת שנמצאת בביקוש ואין לה מענה".
"התארים הכי שימושיים היום בשוק העבודה הם אלה שמשלבים בין תחומים שאינם קשורים", אומר כהן. "אם מנהל עסקים למשל – אז עם פילוסופיה. הרבה יותר מעניין מעוד בוגר משפטים מישהו שלמד למשל משפטים וסינית. כשהוא ילך למקום עבודה, אם זה מקום שמתעסק עם עסקים במזרח, זה ייתן לו יתרון עצום".