כשפרופ' רוני שחר, הדקאן של בית הספר למינהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה ומומחה עולמי לשיווק, הודיע באמצע ינואר כי בקיץ הקרוב יפרוש מהתפקיד, החלה חרושת השמועות לפעול במהירות. בישראל, כמו בישראל, אדם אינו עוזב תפקיד יוקרתי ורב כוח אלא אם הוא נזרק מכיסאו.
המציאות שונה. שחר, שהחל לעשות את התפקיד ב–2011, החליט שעשה וי על המטרות לשמן הגיע, והוא רוצה לחזור למחקר. הוא עצמו הופתע כששמע מה מייחסים לו ("רייכמן פיטר אותו, הוא כועס"), בעיקר על רקע העובדה שהתפקיד נשמר לו אם רק יבקש לחזור, ושהפרישה נעשתה בניגוד לדעתו של נשיא המרכז.
"הניהול היה בשבילי סוג של מילואים למשך שלוש־ארבע שנים" הוא אומר. "אנשים באקדמיה השתתפו בצערי כשסיפרתי שאני לוקח את התפקיד, אבל אני נהניתי. בארבע השנים האחרונות הלכתי לישון כשאני חושב ניהול, וקמתי בבוקר עם ניהול בראש. עכשיו אני חושב על דברים אחרים, כמו למשל על משמעות החיים והיעוד אישי, שנהפכה לאחד מנושאי המחקר המרכזיים שלי, כמו גם על השאלה מהו שיווק בדיוק. יש לי פירווילגיה לחזור לאהבה נוספת שלי, מחקר, ואני מסתכל אחורה בגאווה. אני גאה במהפכה שהתרחשה פה בשנים האחרונות".
מה ששחר קורא לו מהפכה החל במפץ גדול כשעזב ב–2011, עם שני מומחי שיווק אחרים - פרופ' ברק ליבאי ופרופ' איתן מילר - את אוניברסיטת תל אביב, ונחת במרכז הבינתחומי. אל השלושה הצטרף פרופ' ינקו גולדברג, גם הוא איש שיווק, מהאוניברסיטה העברית. הארבעה עזבו מאחוריהם קביעות ופנסיה תקציבית לטובת משכורות מצוינות והבטחה לשחר, על פי בקשתו של הנשיא רייכמן, כי יהיה הדקאן הבא.
מעצם הגעתם נהפכה מחלקת השיווק של בית הספר למינהל עסקים בבינתחומי לאחת מהחזקות בישראל, במקביל למחלקת מימון, שהיתה חזקה גם קודם. שחר הגיע עם תוכנית ברורה שבבסיס שינוי כמה מיתוסים רווחים, למשל: "אנשי מינהל עסקים טובים לא חוזרים לאקדמיה הישראלית", ו"בבינתחומי לא חוקרים".
"אמרו לנו שזה הסוף שלנו", הוא מספר על התגובות שקיבל כשסיפר שהוא עוזב את אוניברסיטת תל אביב, "שזה סוף המחקר שלנו, שמדובר במוות אקדמי, במקום שמשקיע בהוראה ולא בשום דבר אחר. אמרו גם שמוחות בורחים לא חוזרים. אני חשבתי שפה צריך לעשות שינוי, וקיבלתי רוח גבית מלאה מפרופ' רייכמן, שתמך לאורך כל הדרך בחזון".
הרוח הגבית כללה מיקוד ותקציבים משמעותיים, כשהשיטה היתה פשוטה: הבינתחומי החל לתור אחר מוחות בורחים בולטים במיוחד בתחום ולהשיב אותם ארצה בעזרת משכורות מפתות וסביבת מחקר פעילה. כיום כ-20% מהחוקרים הפעילים בבית הספר הם מוחות ששבו בשנים האחרונות.
"חוקר בחו"ל מקבל פי שלושה מחוקר בישראל. גם אנחנו לא מגיעים לסכומים שמקבלים שם", אומר שחר. ״עם זאת, אנחנו מצמצמים פערים, ואנחנו לא היחידים. אוניברסיטת תל אביב, למשל, גם תחרותית בתחום הזה. אלא שאנחנו עושים זאת בלי לקחת מהמדינה אגורה.
"לאנשים קל לדבר על משכורות, אלא שהן רק חלק מהמשוואה. החלק השני, והלא פחות חשוב, כולל יצירת סביבה מחקרית פעילה. אני חושב שבישראל יש לעודד מחקר לפחות כמו בארה"ב, שם שתי תשיעיות מהמשכורת ניתנות לחוקר שביצע מחקר במשך הקיץ. אנחנו עוד לא שם, אבל המחקר נמצא גבוה בסדר העדיפויות".
השיטה של שחר היתה תמריצים פיננסיים, חברתיים ופיזיים. כך למשל, בשלב הראשון קובצו כל החוקרים מאותו תחום, שהיו מפוזרים בקמפוס, למקום ישיבה קרוב - כדי לאפשר סיעור מוחות קל וזמין. החוקרים יכלו לקבל בקלות עוזרי המחקר, ונפתחה תוכנית מחקרית הכוללת 15 סטודנטים לתארים מתקדמים. כל פרסום בכתב עת נחשב נחגג בהרמת כוסית מפרגנת לחוקר, כשלצידה גם בונוס בן 2,500 דולר לתקציב המחקר - צעד שמקובל בבריטניה, למשל, אך לא בישראל.
על פי בדיקות פנימיות שערך שחר, המסתמכות על קריטריונים בינלאומיים, אכן נרשם שינוי משמעותי: מספר המחקרים שפורסמו בכתבי עת מהשורה הראשונה עלה מארבעה ב–2005 ל-14 ב-2013. על פי אותה בדיקה פנימית - שיש להדגיש כי לא אומתה על ידי כל גורם חיצוני - עומדים ציוני המצוינות המחקרית של הבינתחומי בשורה אחת עם בתי ספר מובילים בעולם. "בבדיקת מספר מחקרים לחוקר, אנחנו היום ברמה של וורטון וקלוג", אומר שחר בפסקנות. "אומרים עלינו שאנחנו מתרכזים בהוראה וביחס לסטודנט, אבל אנחנו הופכים למוסד אקדמי מוביל בישראל ובעולם גם בתחום המחקר".
יכולתם להרשות לעצמכם להשקיע בזה מיליונים. אז מה בעצם המסר: יש כסף יש מחקר?
"האיתנות הפיננסית שלנו היא חלק מהסיפור, אבל רק חלק. ההתמקדות והפעולה הנמרצת להשגת המטרה לא פחות חשובים".
האיתנות הפיננסית הזאת נסמכת על תרומות מטייקונים.
"לפחות 80% מהתקציב שלנו מגיעים משכר הלימוד, כי אנחנו לא מבקשים מהמדינה אגורה. לא יותר 20% מגיע מתרומות".
אתה מומחה למיתוג. המיתוג שלכם כבית ספר פרטי לעשירים, עשה לכם טוב או רע בסופו של דבר?
"התשובה מורכבת. כל סטודנט בינתחומי שומע כל הזמן 'חירות ואחריות'. חירות זה מושג שכולל אינדיבידואליזם וגם כיף, פאן והנאה - אחריות זה כלפי המדינה והחברה. אנחנו מאמינים במושג הזה ופועלים לאורו במגוון תחומים, אבל כל פעם חוזרים ל'בית הספר לעשירים'. מובן שהייתי מעדיף שהמיתוג שלנו יכלול גם את העובדה שאנחנו החוקרים הכי טובים, ושמדובר במקום שמחנך לערכים, עם זאת, צריך להגיד ביושר שגם המיתוג הנוכחי לא רע. בסיכומו של דבר אנשים רוצים להיות בחברתם של מצליחנים, זה טבע האדם, וזה מושך לכאן עוד ועוד סטודנטים. בנוסף חשוב לזכור שמיתוג זה דבר מתפתח. אין לי ספק שבעוד עשר שנים השם 'בינתחומי' יכלול גם את החלק של האחריות ואיכות המחקר, ולא רק את גובה שכר הלימוד".
מי שלא יישתנה - פשוט יעלם
האקדמיה של העתיד היא סוגיה שמטרידה כל איש אקדמיה שמבין שבעידן הדיגיטלי האקדמיה המסורתית חייבת לעבור שינוי. שחר נחרץ מאוד בעניין הזה: "מי שלא ישתנה פשוט יעלם", הוא אומר. "חשיבותם של לימודי מינהל עסקים לא יכולה להמשיך ולהתמצות בעוד שיעור מימון או שיווק. כישורים רכים, כישורי ניהול, חשובים לא פחות, כמו גם אופי הלימוד.
"האקדמיה המסורתית קידשה את המרצה שיודע הכל, שמגיע לכיתה ויורק את החומר. האקדמיה העתידית תכלול הרבה מאוד שיתוף של התלמידים. הם יפתרו מקרי בוחן ויתמודדו עם מציאות משתנה, יהיו הרבה יותר פרויקטים של לימוד על ידי עשייה, והמרצה ישאל הרבה יותר שאלות מאשר ייתן תשובות. בתי ספר למינהל עסקים יציעו חידוד של כישורי ניהול פרקטיים הן בתואר ראשון והן שני. אנחנו כבר אימצנו שינויים אלו".
אז יגמרו ההרצאות הפרונטליות?
"יש מקום להרצאות או לווידאו, אבל מי שהנתח הגדול שלו לא יהיה לימוד בעזרת חשיבה משמעותית - יעלם. האקדמיה הבאה היא מקום שבו מישהו יאתגר ויקדם את הסטודנט, יעזור לו לחשוב באמת, לכן איש אקדמיה יצטרך להיות מולטי טלנט – הוא יצטרך לחקור, אבל גם לדעת לפתח שיחה עם הסטודנטים. המקומות שלא יצליחו להשביח את האינטראקציה בכיתה יחטפו בומבה. בעולם הם יסגרו, ובישראל – בהנחה שהמדינה לא תגן עליהם, כמו שהיא עושה כיום, הם יהפכו ללא רלוונטיים".
רגע. לפני רלוונטיות, צריך תוכניות דוקטורט, ואין לכם.
"באחרונה קיבלנו אישור מהמועצה להשכלה גבוהה להציע תוכניות כאלה, אבל רק באופן משותף עם אוניברסיטאות. יש לנו תוכנית מלאה וטובה שאותה ניתן להציע לסטודנטים לתואר שלישי כבר כיום, אבל לצערי האוניברסיטאות פשוט סירבו לשתף אתנו פעולה״.
אז לא יהיה פה דוקטורט במינהל עסקים בקרוב.
"יהיה. אני מאמין שבקרוב המל"ג תאפשר לנו לקיים תוכנית ייחודית לנו, כך שלא נהיה תלויים ברצונה הטוב של אף אוניברסיטה".
ואם זה לא יקרה?
"זה יקרה".
>>מתלבטים היכן ללמוד? היכנסו לייעוץ מקצועי חינם
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
לכתבות נוספות: