מתחילים ממינוס: שוקעים בחובות כדי לממן לימודים

מאיה (שם בדוי) היא סטודנטית בת 26 מתל אביב. היא מסיימת בימים אלה שנה שנייה של לימודי סיעוד ומתגוררת בדרום העיר, כדי לקבל מהעירייה מלגת דיור. אף שהיא עובדת וגם מקבלת עזרה כלכלית מההורים, ואף ששכר הלימוד באוניברסיטאות בישראל נמוך יחסית למכללות, היא עדיין צריכה לחיות על הלוואות סטודנטים שהיא ממחזרת מדי כמה חודשים. ״יש לי הלוואה של 10,000 שקל שהגדלתי לא מזמן. לפעמים היו תקופות שהחוב שלי היה גם 20 אלף שקל, ואז החזרתי בבום סכום מסוים״, היא אומרת. ״יש לי עוד שנתיים ללמוד, אז אצטרך לחיות עם הלוואות לפחות עוד שנתיים, כי הכנסה נורמלית תהיה לי רק אחרי שאתחיל לעבוד כאחות״.

אסף, סטודנט בן 32 לממשל ממכללה במרכז הארץ, מחזיק גם הוא בשורה של הלוואות שהוא משלם במקביל. ״יש לי שלוש הלוואות שנתיות מהמכללה למימון שכר לימוד, כל אחת של 5,000 שקל, שעוד לא התחלתי לשלם. ביחד זה 15 אלף. כבר סיימתי את החובות האקדמיים שלי, אבל יש לי חוב של 4,000 שקל למכללה שבלי לשלם אותו אני לא זכאי לקבל תואר. בנוסף יש לי הלוואה של 30 אלף שקל מהבנק, שאני כל הזמן ממחזר.

"יש לי עוד הלוואה של ישראכרט עם ריבית גבוהה שלקחתי במהלך הלימודים, וגם חוב של בערך 20 אלף מעסק שניסיתי להקים עם חברים ונסגר, אבל זה לא רובץ עלי כרגע, אז אני לא מחשיב אותו״. בסך הכל, לדבריו, הוא משלם כיום 1,700 שקל בחודש על החזרי חובות, כ–30%–35% מהשכר החודשי שלו. כשיתחיל לשלם את חובות העבר למכללה, ההחזר יגדל ב–400 שקל בחודש ל–2,100 שקל. אחת הסיבות לכך שלקח כל כך הרבה חובות, הוא מסביר, היא שהוריו לא יכלו לעזור לו במימון הלימודים.

בניגוד למדינות אחרות, בישראל אין נתונים לגבי היקף החובות של צעירים ללא ילדים: לא בנק ישראל ולא האוצר יודעים כמה צעירים כאלה מחזיקים בהלוואות, מה נטל החוב הממוצע שלהם או כיצד נראה המצב כיום לעומת שנים קודמות. אבל נראה כי מצבם של מאיה ושל אסף אינו ייחודי. בדומה למדינות מפותחות רבות אחרות, העלייה החדה בשכר הלימוד וביוקר המחיה פירושה שצעירים רבים, במיוחד כאלה שאינם יכולים לקבל סיוע כלכלי מהוריהם, חייבים ליטול חובות כדי לשלם את שכר הלימוד ולממן את חייהם בתקופת הלימודים, ולעתים - כמו אסף - מחזירים כמה הלוואות במקביל.

טקס סיום הלימודים באוניברסיטת קליפורניה באירוויין. תיק ההלוואות לסטודנטים של ממשלת ארה"ב גדל פי שישה ב–15 השנים האחרונות (צילום: בלומברג)

סקר מיוחד שהזמין TheMarker מחברת פאנלס שופך מעט אור על נטל החובות של סטודנטים בישראל: 34% מכלל הסטודנטים בישראל, לפי הסקר, לקחו הלוואה למימון תקופת הלימודים. רובם - 65% - לקחו את ההלוואה לשם תשלום שכר לימוד, ו–26% משתמשים בהלוואה לצורכי מחיה. הרוב המוחלט, 70%, מחזיקים בחוב של יותר מ–10,000 שקל, ו–33% מחזיקים בחוב של 20 אלף שקל או יותר. 25% מהם נמצאים באוברדראפט, ל–21% יש הלוואות נוספות בנוסף להלוואה שלקחו לצורכי לימודים, 12% מחזיקים בחובות לחברות אשראי, ול–19% יש גם חובות אחרים. רובם הגדול עובד במשרה חלקית או מלאה.

לרוב, ההחזרים החודשיים שלהם נמוכים מ–1,000 שקל, אבל 27% מחזירים מדי חודש יותר מ–1,000 שקל רק על הלוואות סטודנטיאליות. קרוב ל–7% מחזירים 2,000 שקל או יותר. עבור 43% מהסטודנטים, החזרי החובות הם יותר מ–26% מההכנסה החודשית שלהם. 15% מקצים כיום יותר מ–51% מההכנסה החודשית שלהם להחזרי הלוואות.

״הדרך היחידה שאני רואה לצאת מהלופ הזה היא לעשות אקזיט, או להקים עסק ולהצליח. אבל גם להקים עסק יכול להפיל אותך עמוק יותר לחוב, כמו שקרה לי״, אומר אסף. מאיה, מצדה, מזהה גם את האחריות האישית שלה למצב. ״אני חיה בתל אביב, וזה לא זול, אפילו בדרום העיר״, היא אומרת.

״אני צריכה לחיות באופן יותר חסכוני. אני פזרנית קצת - לא חיה בפאר, אבל אולי צריכה לחיות יותר בצמצום. הרבה פעמים חשבתי על כך שאני צריכה לקחת קורס בהתנהלות כלכלית. אני לא יודעת מה זה ריבית פלוס פריים. כשאני בבנק אני תמיד אומרת לפקידה ׳תסבירי לי כמו לילד', כי אין לי מושג על מה היא מדברת. אני לגמרי חושבת שחלק מהבעיה היא שלא קיבלנו חינוך פיננסי. אני גם חושבת שההורים שלי לא חינכו אותי כמו שצריך בנושא הזה, ואני בגיל שזה מתחיל להטריד אותי. אני לא רוצה לסיים את הלימודים עם חוב ממש גדול. הרבה פעמים הייתי בפאניקה מגודל החוב שלי. למזלי יש לי הורים שיכולים לתמוך בי, ברמה מוגבלת״.

סטודנטים באוניברסיטת תל אביב. "אנשים כבולים לדיפלומה כמו בעידן הפיאודלי" (צילום: אמיל סלמן)

התמונה שעולה מהסקר טובה בהרבה מהנתונים על חובות הסטודנטים במדינות כמו ארה״ב או בריטניה. ישראל ייחודית לא רק בכך שנטל החובות של אזרחיה (במונחי יחס חובות של משקי בית לתוצר) הוא נמוך, אלא גם בכך שרבים מצעיריה, אלה ששירתו בצבא, יכולים להסתייע במענקי שחרור (11,800 שקל ללוחמים, 7,700 אלף שקל ללוחמות; 8,146 שקל לבנים שלא שירתו כלוחמים או תומכי לחימה ו–5,430 שקל לבנות בתפקידים דומים) שיעזרו להם להתחיל את לימודיהם.

ועדיין, למרות הנתון הנמוך יחסית, ישראל מצטרפת לדור שלם של סטודנטים בני דור המילניום שנמצאים כיום תחת נטל חובות חסר תקדים, שמקשה עליהם להתחיל את חייהם. ברחבי העולם, מיליוני צעירים יבלו חלק ניכר מחייהם בהחזר חובות סטודנטיאליים. חייהם, בפועל, יוגדרו על פי עומק החוב שאליו נכנסו כשהתחילו ללמוד באוניברסיטה. הם ידחו אירועים כמו הקמת משפחה, רכישת דירה או אפילו קניית רכב. רבים מהם לא יוכלו לעשות כמה מהדברים האלה לעולם. כשמוסיפים לכך את שיעורי האבטלה הגבוהים בקרב צעירים ברחבי העולם - מכ–54% בספרד ועד לכ–20% בבריטניה - מקבלים קוקטייל קטלני שיוצר דור אבוד, מובטל ובעל חובות, וכלכלה מקרטעת מלאה בעובדים שמתחילים את חייהם המקצועיים כנכים.

"אני לא יודע מה קורה בעולם, אבל אנחנו פוגשים אחוז גדול של צעירים שפונים אלינו״, אומר אוריאל לדרברג, מנכ"ל עמותת פעמונים, שמסייעת לישראלים שנקלעו למצוקה כלכלית להשתקם. ״זה נכון שבישראל יש צבא ויש מענק ויש הרבה מלגות, ודמי השחרור מעניקים מרווח מסוים ליוצאי צבא. אבל עדיין פונים אלינו לא מעט צעירים: כאלה שגוררים חובות בגלל הלימודים או המכינה, אפילו כאלה שהסתבכו מאוד־מאוד תוך כדי הצבא. אנחנו לא מדברים רק על אוכלוסיות מוחלשות או פריפריה, אלא על משהו רחב יותר.

"היום קל מאוד לקחת הלוואה - אתה עושה טלפון אחד לבנק שלך או לבנקים אחרים, או לגורמים חוץ־בנקאיים, או לחברות האשראי וחברות הביטוח. למרבה המזל, אצל הרוב הגדול מדובר בחובות שעוד אפשר להתמודד אתם, 50–60 אלף שקל, לא מאות אלפי שקלים״.

חלק מהצעירים שפונים לפעמונים, אומר לדרברג, הם כאלה שניסו לפתוח עסק ונכשלו. ״בגלל שהם רואים בעיתונים סיפורים על בני 20 וקצת שהפכו למיליונרים או מיליארדרים ובגלל שאנחנו סטארט־אפ ניישן, אז יש תחושה שהכסף מגיע בקלות - ונכנסים להרפתקאות״, הוא אומר.

פרנסיסקו טאפיה מסביר למה שרף את מסמכי ההלוואות של סטודנטים בצ'ילה (צילום: מתוך יוטיוב)

בארה״ב, בה סך חובותיהם של הסטודנטים הגיע לשיא של 1.2 טריליון דולר, משבר הלוואות הסטודנטים כבר מזמן הרוויח את הכינוי ״פצצת זמן מתקתקת״. בני מחזור 2014 באוניברסיטאות ובקולג׳ים בארה״ב סיימו את לימודיהם בחודש שעבר עם חוב ממוצע של 33 אלף דולר - לעומת 26.6 אלף דולר לפני שלוש שנים. חובותיהם כמעט כפולים מאלה שסטודנטים שלקחו הלוואות למימון הלימודים היו צריכים להחזיר לפני 20 שנה.

נכון ל–2012, ל–43% מהאמריקאים מתחת לגיל 25 היו הלוואות סטודנטים, לעומת 25% ב–2003. ואם ב–1994 פחות מחצי מהסטודנטים בארה״ב היו צריכים לקחת הלוואות כדי לממן את לימודיהם, התייקרות ההשכלה הגבוהה ויוקר המחיה בכלל הובילו לכך שהשנה 70% מהסטודנטים לתואר ראשון בארה״ב סיימו את הלימודים עם חוב. ״דור המילניום״, באופן רשמי, הוא הדור בעל נטל החוב הגדול בתולדות ארה״ב - והיתרון היחיד במצבם של בוגרי מחזור 2014 הוא שבוגרי מחזור 2015 יסבלו יותר.

אבל הבעיה רחוקה מלהיות אמריקאית בלבד: בבריטניה, בוגרי מחזור 2013 באוניברסיטאות השתכרו בממוצע 12% פחות מבוגרי האוניברסיטאות בשנים שלפני המשבר הפיננסי, והלוואות הסטודנטים שלהם היו גבוהות ב–60%. לפי מחקר שערך Sutton Trust, ארגון ללא מטרות רווח שמקדם נגישות להשכלה גבוהה בבריטניה, סטודנט ממוצע בבריטניה מסיים כיום את לימודיו עם חוב של 44 אלף ליש״ט (כ–75 אלף דולר) - אפילו יותר מהחוב הממוצע לסטודנט בארה״ב.

לחלק מנטל החוב העצום הזה אחראית העלייה החדה בשכר בלימוד בבריטניה, שכמעט ושולש ל–9,000 ליש״ט ב–2010. העלייה הזאת העמיסה על הסטודנטים נטל חוב שגבוה ב–20 אלף ליש״ט בממוצע מזה שהיה להם לפני העלאת שכר הלימוד. לפי המחקר של Sutton Trust, יחד עם הריביות יחזירו הסטודנטים בבריטניה בממוצע 66,897 ליש״ט במהלך חייהם - סכום עצום שהם לא יסיימו להחזיר עד שנות ה–50 המוקדמות שלהם. זאת, כלומר, אם יחזירו את החובות. במקרים רבים, הזהיר הארגון, הם פשוט לא יוכלו.

ביפן זינק מספר הסטודנטים שלקחו הלוואות למימון לימודיהם ב–70% בין 2001 ל–2011, בין היתר בשל עלייה חדה בשכר הלימוד בשני העשורים האחרונים. מתוך כ–7 מיליון תלמידי תיכון ואוניברסיטאות, 1.3 מיליון סטודנטים ביפן לקחו הלוואות למימון לימודיהם נכון ל–2011, לפי סקר שפורסם בשנה שעברה על ידי הארגון הממשלתי לשירותי סטודנטים (JASSO). 
330 אלף מהם, בעלי חובות בסך 475 מיליארד ין (כ–5 מיליארד דולר), היו בפיגורים בהחזר ההלוואות. JASSO גם מספק הלוואות סטודנטים בעצמו, ולאחרונה, בשל עלייה בשיעור הפיגורים בהחזרים, הגביר את מאמצי הגבייה שלו מבוגרים שמתקשים לעמוד בתשלומים: בשנים האחרונות, לפי העיתון היפני ״אסהאי שימבון״, גדל מספר התביעות שהארגון הגיש נגד לווים של הלוואות סטודנטים פי תשעה.

קמפוס אוניברסיטת הרווארד (צילום: אי-פי)

באוסטרליה גדל היקף החובות של הסטודנטים במדינה, בהווה ובעבר, לשיא של 26 מיליארד דולר. אפילו בשוודיה הסוציאל־דמוקרטית, שבה הלימודים הם בחינם, לא פחות מ–900 אלף סטודנטים קיבלו סיוע ממשלתי בסך 22 מיליארד קרונות (3.5 מיליארד דולר) ב–2012. הסטודנט הממוצע בשוודיה, נכון לתחילת 2013, מסיים את לימודיו עם חוב של 124 אלף קרונות (כ–19 אלף דולר). 19 אלף דולר הם אמנם הרבה פחות מהחוב הממוצע של סטודנטים בארה״ב, אבל ההשכלה הגבוהה בשוודיה אמורה להיות חינמית; ובכל זאת, לא פחות מ–85% מהסטודנטים השוודים מסיימים את לימודיהם כשהם בחוב, הודות לעמלות שגובות מהם האוניברסיטאות וליוקר המחיה הגבוה. הריבית שהם משלמים על החוב הזה, עם זאת, נמוכה להפליא, במיוחד ביחס למדינות אחרות, ולכן החזר החוב תופס אחוזים בודדים בלבד מההכנסה החודשית שלהם.

הסיבה לכך שהלוואות הסטודנטים התופחות הן פצצת זמן מתקתקת היא שחלק גדול מההלוואות האלה, אם לא רובן, פשוט לא ייפרעו. בארה״ב יותר מ–7 מיליון לווים של הלוואות סטודנטים - פרטיות וממשלתיות כאחד - נמצאים כיום בחדלות פירעון על ההלוואות שלהם, לפי נתוני הרשות להגנה על צרכנים פיננסיים (CFPB). לפי מחקר של הבנק הפדרלי של ניו יורק, כ–2 מיליון אמריקאים בני יותר מ–60 עדיין מחזירים את הלוואות הסטודנטים שלהם.

הסיכוי שכולם יצליחו להחזיר אותן במלואן בימי חייהם נמוך למדי. בבריטניה, לפי Sutton Trust, 73% מהסטודנטים לא יוכלו להחזיר את הלוואות הסטודנטים שלהם במלואן. בממוצע, הממשלה תצטרך לפי הארגון למחוק 30 אלף ליש״ט מכל חוב. הערכה דומה פירסם הצהובון הבריטי ״דיילי מייל״, שפירסם בשנה שעברה סקר שלפיו 85% מהסטודנטים בבריטניה לעולם לא יחזירו את חובות הסטודנטים שלהם במלואם.

למה ברמן צריך תואר?

לפני כחודש גילו הסטודנטים באוניברסיטת דל מאר בצ׳ילה שהם חופשיים: החובות שלהם לאוניברסיטה, כך התבשרו, פשוט נעלמו מן העולם. את החופש החדש שלהם הם גילו דרך סרטון יו־טיוב שהפך מאז לוויראלי, והם חבים אותו לפרנסיסקו טאפיה (הידוע יותר בכינוי ״פאפא פריטאס״), עד לפני חודש אמן אלמוני מצ׳ילה וכיום סוג של גיבור תרבות בינלאומי, המכונה ״רובין הוד״ בכלי תקשורת מקומיים ובינלאומיים כאחד.

האופן שבו הצליח טאפיה בן ה–31 למחוק חובות בסך 500 מיליון דולר היה גאוני בפשטותו: הוא ניצל השתלטות סטודנטיאלית על האוניברסיטה במסגרת הפגנות סטודנטים למען חינוך חינם כדי לפרוץ למשרדיה. שם, הוא גנב מסמכים משפטיים שהעידו על חובות סטודנטים בסך כחצי מיליארד דולר - ושרף אותם. את האפר מהמסמכים הוא אסף והפך לתערוכת אמנות נודדת, שהוא הציג באמצעות טנדר שהסיע ברחובות ולפראיסו וסנטיאגו ובגלריה נחשבת.

״זה נגמר. אתם לא חייבים לשלם עוד פסו מהלוואות הסטודנטים שלכם״, בישר טאפיה לסטודנטים בסרטון שבו הסביר את הסיבות למעשיו. ״אנחנו חייבים לוותר על הפחד שלנו, הפחד שלנו מכך שניחשב לפושעים משום שאנחנו עניים. אני בדיוק כמוכם, חי חיים מחורבנים, ואני חי אותם מיום ליום״, הוא המשיך, והגדיר את המעשה שלו כ״מעשה של אהבה אליכם״.

כעת הוא עשוי לעמוד בפני עונש מאסר של שנה עד חמש שנים, לפי ״סנטיאגו טיימס״, או לצאת עם עבודות שירות בלבד משום שהודה במעשיו. טכנית, שריפת המסמכים לא באמת העלימה את חובותיהם של הסטודנטים - אבל בלעדיהם האוניברסיטה אינה יכולה לשחזר את נתוני ההלוואות מבלי להגיש תביעה אישית נגד כל סטודנט בנפרד, ורק אם יכירו בחוב יידרשו הסטודנטים לשלם אותו. כלומר, בפועל, הם אכן חופשיים.

ריצ'רד ודר. "שום דבר לא ישתנה עד שלא נשנה את התפיסה שלנו לגבי השכלה גבוהה" (צילום: בלומברג)

כאן המקום לציין שדל מאר, אוניברסיטה פרטית השוכנת בסמוך לעיר הנופש רנקה, אינה אוניברסיטה רגילה. כמו אוניברסיטאות רבות בצ׳ילה, גם היא פעלה למטרות רווח, אבל במקרה של אוניברסיטת דל מאר זה נלקח לקיצוניות: בשנה שעברה הודיעה הממשלה על סגירת האוניברסיטה בעקבות אי סדרים כספיים וחשד להונאה. אלפי הסטודנטים שלה, שנותרו ללא תואר, התבשרו על ידי הרשויות שעליהם למצוא אוניברסיטה חלופית. אלא שהאוניברסיטה, למרות סגירתה, המשיכה לגבות מהם את התשלומים על חובות הסטודנטים שלהם. לדברי טאפיה, העובדה שהאוניברסיטה המשיכה לגבות מהסטודנטים את החזרי ההלוואות היא ששיכנעה אותו לשרוף את החובות.

מעשה המחאה של טאפיה מצטרף לשורה ארוכה של מחאות שקיימו בשלוש השנים האחרונות מאות אלפי סטודנטים ותלמידי תיכון במדינה. בשורת הפגנות סוערות הם מחו נגד הפרטת מערכת החינוך הצ׳יליאנית, שמאז הרפורמות הניאו־ליברליות שהוביל הרודן אוגוסטו פינושה בשנות ה–70 נהפכה לאחת היקרות בעולם, ובעד מערכת חינוך ציבורית. בחודש שעבר, בשעה שנשיאת צ׳ילה, מישל באשלה, הכריזה על שורה של רפורמות היסטוריות במערכת החינוך שישימו קץ לסובסידיות הממשלתיות לאוניברסיטאות למטרות רווח, עמדו סטודנטים מחוץ לקונגרס - ופיזרו אפר מהמסמכים ששרף טאפיה כמחאה סמלית.

אבל העניין בפעולה של טאפיה לא הוגבל רק לצ׳ילה: המחאה שלו דווחה בהרחבה ברחבי העולם, והוא נהפך לרגע לסלבריטי בינלאומי (בהאפינגטון פוסט הכריזה השורה הראשונה של הדיווח: ״לו רק זה היה כל כך קל״). הסיבה לכך - מלבד המשיכה הברורה של כותרות בסגנון ״חצי מיליארד דולר עולים בעשן״ - היא שמדובר בפתרון קיצוני לבעיה שפוליטיקאים ברחבי העולם נאבקים למצוא לה פתרון: נטל החובות חסר התקדים שמקשה על בני דור המילניום להתחיל את חייהם.

האחריות למשבר החוב שתוקף צעירים ברחבי העולם מתחלקת בין שורה של גורמים: מפוליטיקאים בעלי כוונות טובות שרצו להרחיב את מעגל ההשכלה הגבוהה ולתת לכל אדם הזדמנות ללמוד, עבור בפוליטיקאים בעלי כוונות טובות שחשבו שהפרטה של ההשכלה הגבוהה היא רעיון טוב, ועד לסוכני גבייה ממשלתיים ופרטיים בעלי כוונות מפוקפקות שרודפים אחרי סטודנטים ללא רחמים במטרה להרוויח בונוסים שמנים על גבם.

הכלכלן וההיסטוריון האמריקאי ריצ'רד ודר, פרופסור אמריטוס באוניברסיטת אוהיו ומחבר הספר "Going Broke by Degree: Why College Costs Too Much" (״מתרוששים לפי התואר: מדוע השכלה גבוהה עולה יותר מדי״), מצא את המכנה המשותף בין כל הגורמים האלה: הם כולם שייכים לדור שילד את הצעירים מוכי החובות של היום, ובמקביל יצר את המערכת שממשכנת את עתידם.

מכללת ספיר. המכללות הציבוריות סבלו מקיצוצים חריפים בתקציביהן בעשורים האחרונים (צילום: דניאל בר און)

״את הדור שנלחם במלחמת העולם השנייה נהוג לכנות ׳הדור הגדול מכולם׳ (The Greatest Generation), אז עכשיו יש לנו את הדור האנוכי ביותר - דור ההורים״, הוא אומר. ״הדור הזה עיצב את המערכת ואחראי עליה. הוא זה שלווה בעצמו ומריץ גירעונות. אפשר להתווכח על מה הם היו צריכים לעשות, אבל אי אפשר לומר שזה לא קרה במשמרת שלהם. זה לא הוגן, אבל האנשים שמסיימים תואר ראשון בימים אלה יהיו שקועים בחובות וירוויחו פחות מהוריהם. אלה מהם שמשיגים עבודות עובדים במקרים רבים במשרות פקידותיות, או בבנייה, או ממלצרים, ומרוויחים קצת יותר משכר המינימום״.

ודר, עמית במכון המחקר השמרני AEI, הוא אחד הקולות הבולטים בארה״ב הפועלים להפריך את המיתוס של מה שהוא ואחרים מכנים ״בועת ההשכלה הגבוהה״. ״יש לנו יותר מדי בוגרי קולג׳״, הוא קובע באופן חד משמעי, ומשווה בין בועת ההשכלה לבועת הדיור האמריקאית: בשני המקרים, הוא אומר, הממשל עודד את האמריקאים לרכוש ביוקר משאב שערכו מפוקפק, בשני המקרים מתוך כוונות טובות.

בשני המקרים, שילוב של חמדנות וכוונות טובות הוביל למשבר. השקעה בהשכלה גבוהה, הוא טוען, היא יקרה מדי כיום ולא בהכרח משתלמת, ובעיקר משרתת מטרות פוליטיות־חברתיות של פוליטיקאים - בזמן שהיא משכנעת מיליוני אנשים לקחת על עצמם חוב שהם יתקשו מאוד לצאת ממנו. ״כיום גם ברמנים צריכים תואר אקדמי, בניגוד לברמנים לפני 30 שנה. למה, אמנות הכנת המשקאות השתנתה בזמן הזה?״.

לפני כשנתיים ביקר ודר ברומא. בזמן הביקור הוא נקלע במקרה להתפרעויות של סטודנטים איטלקים בעקבות העלאה מתוכננת בשכר הלימוד. כשהשתחרר מההלם, הוא הבין שמה שהוא רואה הוא, למעשה, הצצה לעתיד שנראה סביר יותר ויותר מיום ליום. ״אני בהחלט חושב שזאת מגמה רחבה יותר, בעיקר באירופה, פחות בארה״ב. בשנים הקרובות נראה הרבה יותר מהומות סטודנטים באירופה סביב העניין של שכר הלימוד. צעירים מתחילים היום את חייהם בחוב עוד לפני שבכלל יש להם הכנסה. הם מתחילים עם שווי נקי שלילי.

״בשלושת החודשים האחרונים״, ממשיך ודר, ״גדל החוב הסטודנטיאלי בארה״ב ב–135 מיליארד דולר. זה גדל מאוד מאוד מהר, מהר יותר ממשכנתאות, מהר יותר מחובות כרטיסי אשראי. זה כמו פיאודליזם: פעם אנשים היו כבולים לאדמה שלהם, ועכשיו הם כבולים להלוואות הסטודנטים. במקום להיות קורבן של פיסת אדמה, הם קורבן של הדיפלומה שלהם״.

אפילו הנשיא סובל מהחובות

ב–2012, באירוע בחירות באוניברסיטת צפון קרוליינה, ניסה נשיא ארה״ב ברק אובמה להסביר לסטודנטים בקהל שהוא מבין מה זה להיות במצבם ואיך זה מרגיש לסחוב חוב סטודנטיאלי במשך עשרות שנים. ״אני נשיא ארה״ב, ואני ומישל לא סיימנו לשלם את הלוואות הסטודנטים שלנו עד לפני שמונה שנים. זה לא היה לפני כל כך הרבה זמן, וזה לא היה קל - במיוחד אחרי שמאליה וסשה נולדו, והיינו אמורים לחסוך עבור ההשכלה שלהן בזמן שאנחנו עוד מחזירים את החוב על ההשכלה שלנו״, אמר אובמה.

אובמה חזר לסיפור הזה בשבוע שעבר, כשהכריז בבית הלבן - כשהוא מוקף בצעירים - על צעדים להקלה בנטל החוב של צעירים בארה״ב שמתקשים לשלם את הלוואות הסטודנטים שלהם. אובמה חתם על צו נשיאותי שמרחיב את תוכנית ״שלם לפי מה שתרוויח״ (Pay as You Earn) - תוכנית שמאפשרת ללווים של הלוואות סטודנטים לשלם רק עד 10% ממשכורתם החודשית בהחזרי הלוואות - ל–5 מיליון לווים נוספים שקודם לכן לא היו זכאים לתוכנית, שכן קודם לכן היא היתה זמינה רק לסטודנטים שהתחילו ללוות אחרי אוקטובר 2007 ושהמשיכו ללוות אחרי אוקטובר 2011. כעת, התוכנית תהיה פתוחה גם לסטודנטים שנטלו את ההלוואות שלהם מוקדם יותר.

לארי סאמרס (צילום: בלומברג)

״כשאני סיימתי את התואר הראשון, לקח לי שנה לשלם את החוב שלי. זה הכל״, אמר אובמה בבית הלבן, ״ואני הלכתי לבית ספר פרטי, אפילו לא לאוניברסיטה ציבורית. כלומר, בשנות ה–70 וה–80 יכולת ללכת ללמוד מבלי לצפות לחוב ענקי. כשהלכתי ללימודי משפטים זה היה סיפור אחר כמובן, אבל זה היה הגיוני משום שהרעיון היה שתקבל תואר מקצועי, כמו תואר במשפטים, ותוכל להחזיר את החוב.

אז לא ריחמתי על עצמי או על עורכי דין אחרים שלקחו הלוואות במהלך לימודי המשפטים. אבל עכשיו תשוו את החוויה של הדור הקודם לזו שצעירים עוברים כיום. העלויות הגדלות גורמות למשפחות במעמד הביניים להרגיש לכודות. ובואו נהיה כנים: למשפחות עשירות קל יותר לחסוך מכיסן לחינוך ילדיהן. משפחות בתחתית צריכות להתמודד עם המון מכשולים, אבל הן יכולות לפנות לתוכניות סיוע פדרליות שנועדו לסייע להן להתמודד עם העלויות״.

בכל העולם אי אפשר למצוא דוגמה קיצונית יותר, מטורפת יותר ושערורייתית יותר לנטל החוב שמוטל על כתפיהם של צעירים כיום מאשר ארה״ב. בשנים האחרונות נמצאות הלוואות הסטודנטים בראש סדר היום התקשורתי האמריקאי, במיוחד מאז שסך ההלוואות חצה את רף טריליון הדולרים. אם תקלידו היום בגוגל את המלים student loan crisis (משבר הלוואות הסטודנטים) תקבלו לא פחות מ–14.8 מיליון תוצאות חיפוש.

שורשיו של משבר הלוואות הסטודנטים בארה״ב נמצאים, כמו כל כך הרבה בעיות שאתן מתמודדת הכלכלה האמריקאית בעשור האחרון, בשנות ה–80 של רונלד רייגן - אז החל שכר הלימוד באוניברסיטאות לעלות במהירות, והסיוע הפדרלי נהפך לחיוני יותר ויותר עבור מיליוני סטודנטים.

שיעורי ההרשמה למכללות ואוניברסיטאות זינקו בחדות בשלושת העשורים האחרונים - בעשור האחרון לבדו הן זינקו פי שניים - בין היתר הודות לפריחתן של האוניברסיטאות הפרטיות שפועלות למטרות רווח: מוסדות שתלויים בשכר הלימוד של הסטודנטים כדי להתקיים ושמעוניינים, בכל מחיר, להגדיל את השורה התחתונה שלהם, גם אם הם צריכים להפעיל מכונת שיווק אימתנית שמגייסת סטודנטים באמצעות הבטחות שווא לחיים טובים יותר ויציבות כלכלית. הזינוק בהשכלה הגבוהה בארה״ב היה, במידה רבה, הזינוק של מגזר זה: לפי מחקר שפירסם השנה ״המכון לנגישות להשכלה גבוהה והצלחה״, ארגון אמריקאי ללא מטרות רווח, מתוך 1,075 מוסדות השכלה גבוהה למטרות רווח, 42 דיווחו כי יותר מ–90% מהבוגרים שלהם מסיימים את הלימודים בחוב.

במקביל לפריחתם של המוסדות הפרטיים, סבלו האוניברסיטאות והמכללות הציבוריות מקיצוצים חריפים בתקציביהן בעשורים האחרונים, שעה שגם הממשל הפדרלי וגם המדינות חתכו את תקציבי החינוך. אוניברסיטאות ומכללות התקשו להתמודד עם שטף הסטודנטים שנהרו אליהן, והעלו את שכר הלימוד בחדות. ב–30 השנים האחרונות שכר הלימוד באוניברסיטאות ובקולג׳ים בארה״ב יותר משילש את עצמו. השכר הריאלי, באותו זמן, עלה ב–16% בלבד.

״לא היינו מנהלים את השיחה הזאת אם ב–30 השנים האחרונות שכר הלימוד היה עולה בהתאם לאינפלציה, או אפילו 1%–2% יותר״, אומר ודר. ״שכר הלימוד היה נמוך אז בחצי ממה שהוא היום, והניחוש שלי הוא ש–75% או יותר מהבעיה היתה נעלמת. חובות הסטודנטים אולי היו מסתכמים ב–300 מיליארד דולר, לא ב–1.2 טריליון״.

אוניברסיטת תל אביב (צילום: דודו בכר)

גם וול סטריט גוזרת קופון

״הרשינו לעצמנו במדינה הזאת להפוך משהו יסודי כמו חינוך לתלוי בנסיבות הכלכליות שאליהן נולדת״, אומרת העיתונאית והסופרת האמריקאית אניה קמנץ, מחברת הספר "Generation Debt" (״דור החוב״) מ–2006, שעוסק באופן שבו עתידם של צעירי ארה״ב מושכן לטובת תעשיית הלוואות הסטודנטים. קמנץ עוקבת מזה שנים אחר הצמיחה של התעשייה הזאת, שלדבריה ״הזינה את המדורה של העלייה בשכר הלימוד״.

כתוצאה מהעלייה בשכר הלימוד, חלה עלייה חדה בהלוואות הסטודנטים, וגברה התלות של משפחות ממעמד הביניים והמעמדות המוחלשים בהלוואות פדרליות. הממשלה הפדרלית היא עדיין המלווה הגדולה ביותר של הלוואות סטודנטים בארה"ב. למעשה, מאז 1999 תיק הלוואות הסטודנטים של הממשל האמריקאי זינק בלא פחות מ–500%.

ולמרות המניעים המוצהרים האידיאליסטיים של הרחבת מעגל ההזדמנויות ומתן השכלה לכל דורש, הלוואות הסטודנטים הן עסק משתלם מאוד עבור הממשל האמריקאי: לפי הערכות משרד התקציב של הקונגרס (CBO), הממשל הפדרלי ירוויח 127 מיליארד דולר מהלוואות סטודנטים בעשר השנים הקרובות - כלומר, יותר מ–10 מיליארד דולר בשנה. ״הממשל הפדרלי לווה כסף ממשקיעים סיניים או מזרח־תיכוניים או יפניים בריבית של 3%, ואז מלווה לסטודנטים בריבית של 4%–7%״, אומר ודר.

התוצאה היא משבר שרק מחכה להתרחש. יותר מ–37 מיליון אמריקאים מחזיקים בחובות סטודנטיאליים שעדיין לא פרעו, בסך 1.2 טריליון דולר. רק שלושה מכל עשרה אמריקאים מסיימים את התואר הראשון בלי חוב. 13% מהסטודנטים האמריקאים שלקחו הלוואות פדרליות לא עומדים בתשלומי ההלוואות - שיא של 14 שנים - ו–63% מהאמריקאים שהחלו להחזיר את הלוואות הסטודנטים שלהם ב–2005 מפגרים בתשלומים. המצב כל כך גרוע, שאפילו אוניברסיטאות יוקרתיות כמו ייל תובעות סטודנטים לשעבר.

בניגוד להלוואות אחרות כמו משכנתא, מהלוואות סטודנטים בארה"ב אי אפשר להשתחרר גם באמצעות הכרזה על פשיטת רגל, לפי חוק שחוקק ג'ורג' בוש הבן ב–2005. כתוצאה מכך, נולדה תעשיית משנה של סוכנויות גבייה חסרות רחמים - במקרים רבים סוכנויות פרטיות שהועסקו על ידי משרד החינוך האמריקאי - שמטרידות סטודנטים בשיטות שהושוו, לא פעם, למאפיה, ובמידה לא קטנה של צדק.

לעתים קרובות סוכני הגבייה מאיימים על סטודנטים או מפרים בגלוי את החוק. אותן סוכנויות גובות עמלות על שירותיהן, שמגולגלות על בעל החוב, וכך מתנפחים חובותיהם של הסטודנטים, שמתקשים עוד יותר להחזירם. סוכנויות הגבייה רשאיות להחרים משכורות ללא צו בית משפט, ולעקל החזרי מס ותשלומי ביטוח לאומי. שכר הבסיס של הגובים נמוך, אבל הבונוסים שהם מקבלים עבור הצלחה בגבייה גבוהים במיוחד - ויכולים להביא אותם לשכר נדיב ביותר של שש ספרות בשנה.

בוגרי אוניברסיטת הרווארד בוושינגטון (צילום: רויטרס)

"שמעתי עמיתים אומרים 'אל תשלם את שכר הדירה, תשלם את הלוואות הסטודנטים'״, סיפר מייק זהרה, גובה חוב לשעבר בענקית הלוואות הסטודנטים סאלי מיי, שהתפטר בגועל אחרי שנים כגובה חוב בחברה, ל–PBS, רשות הטלוויזיה הציבורית בארה"ב. ״לצעירים האלה שעשו את שיחות הגבייה לסטודנטים לא היה אכפת מהלווים, רק מהבונוסים״, אמר זהרה. "רצו שנסיים שיחות עם סטודנטים בתוך שתי דקות. אם חרגת מממוצע של שתי דקות לשיחה בחודש מסוים ננזפת, הוזהרת או פוטרת״.

אולי בזכות הסוכנויות האגרסיביות האלה, בשיעור חדלות הפירעון על הלוואות סטודנטים חלה ירידה מסוימת מאז פרוץ המשבר הפיננסי, דיווח ה״וול סטריט ג׳ורנל״ בפברואר השנה, מה שעורר מחדש את העניין של וול סטריט בהלוואות סטודנטים. שבעת הספקים הפרטיים הגדולים ביותר של הלוואות סטודנטים, דיווח ה״ג׳ורנל״, העניקו הלוואות בסך 6.9 מיליארד דולר ב–2013 - עלייה של 8.1% לעומת 2012. אך הלוואות פרטיות עדיין מהוות רק 14% מהשוק.

רוב המערכות האחרות בעולם סלחניות בהרבה מזו האמריקאית. בשוודיה הריבית שהסטודנטים צריכים לשלם נמוכה ביותר, בבריטניה לווים של הלוואות סטודנטים שמשתכרים פחות מ–21 אלף ליש״ט בשנה לא צריכים להתחיל להחזיר את החוב, ובאוסטרליה צעירים אינם מצופים להתחיל להחזיר את הלוואות הסטודנטים שלהם לפני שהם משתכרים 49 אלף דולר בשנה.

ואף שברוב המדינות האלה הגבירו הרשויות את מאמצי הגבייה בשנים האחרונות - בהתאם לעלייה במספר הלווים שמפגרים בתשלומים - אף אחת לא נקטה צעדים קיצוניים כמו ארה״ב, שבה ב–12 החודשים שבין ספטמבר 2012 לספטמבר 2013 עיקל משרד החינוך האמריקאי חלק משכרם של 175 אלף לווים שהתקשו לעמוד בתשלומי ההלוואות, לפי ה״וול סטריט ג׳ורנל״. מדובר, לפי ה״ג׳ורנל״, בעלייה של 45% במספר הלווים שהממשל האמריקאי מעקל ישירות חלק משכרם להחזר הלוואות סטודנטים לעומת העשור הקודם.

הסנאטורית הדמוקרטית אליזבת׳ וורן ניסתה גם היא החודש להוביל מהלך להקלה במשבר הלוואות הסטודנטים. בשבוע שעבר, בתמיכתו של אובמה, היא ניסתה להעביר הצעת חוק בסנאט שהיתה מאפשרת ללווים של הלוואות סטודנטים למחזר את ההלוואות בריבית נמוכה יותר. ההצעה נועדה לאפשר למיליוני סטודנטים, שלוו בריביות של 7%, להחזיר את החוב שלהם בריבית נמוכה בהרבה. אלא שההצעה נכשלה בסנאט ברוב של 56 נגד לעומת 38 בעד.

גם תנועת המחאה Occupy Student Debt, שקמה לפני שלוש שנים בעקבות Occupy Wall Street, לא הצליחה לעורר את הציבור האמריקאי למחאה משמעותית בנושא, או לעודד את קובעי המדיניות לנקוט בצעדים נחרצים. "לארה״ב אין מסורת של תנועות סטודנטיאליות משמעותיות, למעט בשנות ה–60״, מסבירה קמנץ. ״תנועות מחאה כמו Occupy Student Debt ו–Strike Debt הצליחו להעלות את הנושא לדיון, אבל בארה״ב יש לנו מסורת ארוכה של חשיבה על חובות כעל עניין של אחריות אישית ומחויבות מוסרית. אז אין סימפטיה ציבורית גדולה לאנשים שלא מחזירים הלוואות״.

אוניברסיטת תל אביב (צילום: דודו בכר)

סטארבקס, לפחות, ניסתה למצוא פתרון משלה למשבר הלוואות הסטודנטים: בשבוע שעבר הכריזה ענקית הקפה שתציע לעובדיה לשלם על לימודיהם בתוכנית מקוונת ללימודי תואר ראשון באוניברסיטת אריזונה, כדי שלא יצטרכו לקחת על עצמם חוב. עובדים שיעבדו לפחות 20 שעות בשבוע, אמרה החברה, יקבלו מהחברה חצי משכר הלימוד עבור השנתיים הראשונות ושכר לימוד מלא עבור השנתיים האחרונות של לימודיהם. ״בשנים האחרונות ראינו את סדיקתו של החלום האמריקאי״, אמר מנכ״ל ומייסד סטארבקס, הווארד שולץ. ״השאלה היא אם אנחנו מוכנים לקבל את זה, או אם ננסה לעשות משהו בעניין״.

ודר מטיל את האחריות הישירה למשבר הלוואות הסטודנטים בארה״ב על הממשל הפדרלי, שיצר לדבריו, באמצעות הלוואות הסטודנטים שהוא מחלק, תמריץ לאוניברסיטאות להעלות את שכר הלימוד - שכן האוניברסיטאות יודעות שלא משנה כמה כסף ידרשו, הסטודנטים יוכלו לעמוד בשכר הלימוד בזכות הסיוע הפדרלי, ואם הם לא יוכלו, הסיכון לא נופל על מוסדות הלימוד אלא על הממשל בלבד.

״הסיבה ששכר הלימוד עלה כל כך היא שהממשלה נותנת הלוואות לסטודנטים", הוא קובע. "אז אוניברסיטאות בארה״ב, שהן עצמאיות ואוטונומיות ולא כפופות למשרד החינוך כמו בישראל, מחליטות להעלות את שכר הלימוד כדי לנצל את הכסף הנוסף הזה לבניית מבנים ומתקנים, ולשכר בכירים. אני קורא לזה מרוץ חימוש אקדמי. מה שיקרה עכשיו הוא שלראשונה בתולדות ארה״ב אוניברסיטאות יתחילו להיסגר - האוניברסיטאות הקטנות, הפרטיות, שתלויות בשכר הלימוד מהסטודנטים. לדעתי נראה יותר ויותר כאלה נסגרות בחמש השנים הקרובות, מאחר שהסטודנטים לא יוכלו לשלם".

מבעיה של הסטודנטים 
לבעיה של כולם

בינתיים, למשבר הלוואות הסטודנטים יש כבר השלכות כלכליות, תרבותיות ודמוגרפיות מדאיגות. לפי מחקרים, אנשים שמחזיקים בחובות סטודנטים צפויים פחות לפתוח עסק משלהם, ונוטים להיות זהירים יותר בנוגע להחלטות הכלכליות שהם מקבלים. הם לא רוכשים בתים, הם נזהרים לפני קניית רכב, הם מעדיפים להמתין עם החתונה ועם הולדת ילדים. לפי סקר שפירסמה גאלופ במאי, רק 27% מבני ה–18–29 בארה"ב מחזיקים ברשותם מניות, לעומת 33% ב–2008. סקרים נוספים תומכים בקביעה שדור המילניום הוא דור שמפחד הרבה יותר מסיכונים מאשר הוריו, וגם הרבה פחות בקיא מהדורות הקודמים בכל מה שנוגע לפיננסים.

מוקדם יותר החודש הזהיר שר האוצר לשעבר של ארה״ב, לארי סאמרס, שמשבר הלוואות הסטודנטים מאט את ההתאוששות בשוק הדיור האמריקאי - חדשות רעות לכלכלה האמריקאית, שבעשור האחרון צמחה בעיקר הודות לגידול ברכישות של דברים כמו בתים ומכוניות, בדיוק שני הדברים שצעירים בארה״ב כיום חוששים לרכוש. אליו הצטרפו כלכלנים אחרים, שטענו שאחד הגורמים העיקריים להתאוששות המקרטעת של כלכלת ארה״ב הוא נטל החובות הגדול מדי על הצעירים, שמונע מהם לבצע רכישות משמעותיות. ״היתה תקופה שבה הלוואות סטודנטים היו בעיה של מימון השכלה, ולא בעיה מקרו־כלכלית״, אמר סאמרס.

סאמרס, אגב, גרף משכורת של יותר מ–600 אלף דולר בשנה כנשיא אוניברסיטת הרווארד בעשור הקודם - שכר שאז נחשב למנופח להחריד וכיום, כש–42 נשיאים של אוניברסיטאות ומכללות פרטיות משתכרים יותר ממיליון דולר בשנה, נראה כמעט צנוע. אחת התופעות שנקשרו במשבר הלוואות הסטודנטים היא שכאשר הממשל מוכן להלוות כסף לסטודנטים בלי יותר מדי שאלות, יש גם מי שמרוויח מזה: מנהלי האוניברסיטאות. האוניברסיטה העירונית של ניו יורק (CUNY), למשל - אחת האוניברסיטאות הציבוריות הגדולות בארה״ב, שבה, בעבר, רוב הסטודנטים למדו בחינם - שוכרת עבור הנגיד החדש שלה דירה מפוארת של 278 מ״ר במנהטן, בשכר דירה של 18 אלף דולר בחודש.

האוניברסיטה העברית, הר הצופים (צילום: אמיל סלמן)

לפי מחקר שערך לאחרונה המכון ללימודי מדיניות, מכון מחקר שבסיסו בוושינגטון, ישנו קשר ישיר בין השכר המנופח שמקבלים חלק מנשיאי האוניברסיטאות לבין נטל החוב שנופל על הסטודנטים במוסדות אלה. המחקר, שבדק את 25 האוניברסיטאות הציבוריות שבהן הנשיאים זוכים לשכר הגבוה ביותר, מצא שבאוניברסיטאות האלה נטל החוב של הסטודנטים גדל בקצב מהיר בהרבה מזה של אוניברסיטאות אחרות בשנים 2005–2012. בסך הכל, 256 נשיאי אוניברסיטאות בארה״ב השתכרו בממוצע קרוב ל–480 אלף דולר בשנה ב–2013. השכר הגבוה ביותר הוענק לנשיא אוניברסיטת אוהיו, אי. גורדון גי, שהתפטר מתפקידו ביוני 2013 וקיבל שכר כולל של יותר מ–6 מיליון דולר בשנות הלימודים 2012–2010. שלא במקרה, נטל החובות של הסטודנטים באוניברסיטת אוהיו זינק באותה תקופה ב–23%, גידול מהיר הרבה יותר מהממוצע הלאומי.

לדברי ודר, ארה"ב משלמת את המחיר על קונספציה ארוכת שנים שקידשה באופן מוטעה, לשיטתו, את חשיבותה של ההשכלה הגבוהה ככלי לקידום כלכלי. ״עכשיו יש למשבר הזה השלכות כלכליות. הוא מגדיל את הגירעון התקציבי, וייתכן שזה גם מונע מצעירים לעשות ילדים. שיעורי הילודה בקרב אמריקאים צעירים ירדו בחדות לעומת מה שהיה לפני כמה שנים. דווקא בקרב נשים בנות 35–40 שיעור הילודה עלה קצת, אז ייתכן שאנשים פשוט מחכים לגיל 35 כדי לעשות ילדים, אבל לדעתי רבים פשוט מעדיפים שלא. יש לנו אוכלוסיה שמזדקנת, ואין לנו צעירים שיעבדו עוד 20 שנה ויעזרו למבוגרים לשלם על הפנסיה ועל ביטוח הבריאות״.

הן ודר והן קמנץ לא מרוצים במיוחד מהפתרונות שמציעים אובמה ו־וורן. לדברי ודר, הפתרון צריך להיות חד־משמעי: ביטול מוחלט של מוסד הלוואות הסטודנטים, כדי לבלום את הגידול בחוב, והכרחת האוניברסיטאות לשאת באופן חלקי בעלות של חדלות פירעון על הלוואות סטודנטים. קמנץ, לעומתו, חושבת שאפשרות של הגנה מפני נושים היא המפתח לפתרון הבעיה. ״אם אנשים היו יכולים לבקש הגנה מפני נושים ולא לשלם את ההלוואה, זה היה מכניס רציונליות לשוק. קולג׳ים לא היו יכולים להרשות לעצמם לגבות כל כך הרבה, כי הם היו צריכים להביא בחשבון את הסיכון שחלק לא יוכלו לשלם".

“אין פתרונות קלים, הכנסנו את עצמנו לבוץ נורא״, אומר ודר. ״שום דבר לא ישתנה עד שלא נשנה את התפישה שלנו לגבי השכלה גבוהה, עד שנפסיק להסתכל על תואר כמדד להצלחה. כל עוד זה מדד ההצלחה, אנשים יילכו לקולג׳ כי הם חייבים, וייקחו על עצמם חוב שהם לא יוכלו להחזיר, והבעיה תחמיר״.

גם הצעירים, הוא אומר, נושאים באחריות אישית למצבם - כמו הוריהם. רובם, אחרי הכל, הם כמעט בגיל ההתבגרות כשהם לוקחים על עצמם את החובות שילוו אותם למשך שארית חייהם, והם חסרי ניסיון או הבנה באתגר שהם לוקחים על עצמם. ״יש לנו בעיה עצומה של מחסור בידע פיננסי״, אומר ודר. ״אני לא חושב שהורים מבינים מה הם עושים לילדים שלהם, ואני לא חושב שהילדים, הבוגרים הטריים, בכלל מבינים כמה רע המצב בשוק העבודה. הם לא היו בחוב בעבר, אז אין להם מושג מה המשמעות שלו״.

לדרברג מצטרף: "ברוב המקרים מדובר באנשים חסרי ניסיון, שלוקחים הלוואות ומתחילים את החיים במינוס. היד שלהם קלה על ההדק כי הם לא מבינים.הם לא מבינים שהבנק נותן להם הלוואה בטלפון ושולח להם מסמכים רק לחתום, כדי שלא יהיה להם שיקול דעת. זה לא פילנתרופיה. הם לא מבינים מה זה אומר ריבית פריים פלוס 9%. הם חושבים שזה זול יותר מאוברדראפט״.

חינוך פיננסי, אומרת קמנץ, הכרחי כדי למנוע מבני דור המילניום לקחת על עצמם חובות מיותרים שמהם לא יוכלו לצאת. עם זאת, היא אומרת, יש גם סכנה שדור החוב יהיה זהיר מדי. ״זו תקופה של אי ודאות ושל אי שוויון גדול, של סיכון מוגבר ושל כאוס. אני רואה את בני דור המילניום, כמוני, חיים חיים זהירים יותר, שבהם חוסר ביטחון הוא מובן מאליו. הם נוהגים פחות, צורכים פחות, שוכרים או לווים במקום לקנות, קונים בתים קטנים יותר, מחכים לגיל מאוחר יותר כדי להקים משפחה, חיים עם ההורים או הסבים שלהם, עושים פחות ילדים, ולא מצפים לצאת לפנסיה לעולם״.

הכתבה פורסמה במקור ב-The Marker

הצעת חוק: סטודנטים ייהנו מהנחה בארנונה 

עם חובות של 22 מיליון שקל - הסטודנטים 
במכון לנדר לא יודעים איך ישלימו את התואר

עוד ב-mako לימודים וקריירה:

• מי רוצה מלגה של עשרת אלפים דולר לכל שנת לימודים?
• מחפשי עבודה, שימו לב: מה אסור לשאול אתכם בראיון?

• חובות
• סטודנטים