לפני כשנה פירסם מכון שמואל נאמן בטכניון דוח שבו נטען כי אין מחסור במהנדסים בישראל. הכתבה עוררה הדים בתעשיית ההייטק, מכיוון שסתרה את המסרים הקבועים הנשמעים ממנה אודות מחסור שמונע מחברות להתפתח והשכר הגבוה שהן נאלצות לשלם למהנדסים בגלל מחסור בהיצע. אחד ההסברים של החוקרים היה כי אכן יש מספיק מהנדסים, אך קיים הבדל בין בוגרי אוניברסיטאות למכללות. 

המחקר פורסם על רקע החלטה של הוועדה לתכנון ותקצוב של מערכת ההשכלה הגבוהה להקצות 750 מיליון שקל להכשרת מהנדסים באוניברסיטאות. במכללות, שם שמים דגש על הפרקטיקה של המקצוע והחיבור עם התעשייה, לא אהבו את ההחלטה. "המחקר היה מוזמן ונועד כדי להכשיר את העברת הכסף לאוניברסיטאות. אין בכך היגיון", אמר לנו באחרונה גורם בכיר באחת המכללות המתוקצבות.

המעסיקים בתעשיית ההייטק רוצים עובדים מוכשרים, בעלי פריון גבוה, שיתרמו להתפתחות החברה. קחו את הדוגמה של המהנדסים, תגדילו את הבעיה פי כמה, ותקבלו את אחת הבעיות הגדולות של ישראל - בוגרי התארים לא מספיק מוכשרים. איך רואים את זה? בפריון במשק, שהוא אחד הנמוכים בארגון ה-OECD. זהו נתון מפתיע - חלק מהותי מהפריון נובע מההון האנושי של העובד, וישראל נמצאת באחד המקומות הגבוהים בעולם מבחינת שנות השכלה.

 

"על פניו, אם שיעור השכלה כל כך גבוה, היה אמור להיות לנו פריון בשמים. הבעיה היא שהתבלבלנו באיזשהו מקום בדרך - מה שצריך לשפר בישראל זה את האיכות ולא את הכמות", אומר פרופ' דן בן דוד, כלכלן מאוניברסיטת ת"א ונשיא מכון המחקר שורש, בתשובה לשאלה האם צריך להגדיל את מספר בעלי התואר. "שיפרנו רק את הכמות. כל אחד יודע שצריך תואר כדי להתקדם אבל לא אומרים לו שמה שחשוב זה הידע, לא התואר. בדרך כלל זה בא ביחד, אבל לא בישראל של היום".

"אנחנו מדינה שהיתה מאוד ענייה, נלחמה מלחמות קיום, הגיעו לפה עולים רק עם הבגדים. למרות שלא היה להם גרוש על הנשמה, הם בנו אוניברסיטאות מחקר מהמובילות בעולם. בינתיים האוכלוסייה יותר מהכפילה את עצמנו, אנחנו יותר עשירים מההורים שלנו, אבל לא בנינו עוד טכניון ועוד אוניברסיטת ת"א, העברית או מכון ויצמן. למעשה, גם בטכניון, גם בעברית וגם בת"א יש היום 30% פחות חוקרים בהשוואה ללפני 40 שנה".

בן דוד מוסיף כי, "כל הדגש הלך למכללות, שם הסיפור הוא כמות ולא איכות. בגלל העודף בכמות אנחנו נראים כפי שאנחנו נראים. זאת לא חוכמה לקבל תארים, אתה צריך ללמוד חומר. אגב, הכשל המרכזי הוא הרבה קודם - במערכת החינוך. זה המשפך והוא ברמה של עולם שלישי. אנחנו מכשילים אנשים בדרך, שאולי היו יכולים ללמוד משפטים בת"א אם הם היו מקבלים חינוך טוב".

מערכת השכלה שלא תורמת לפריון

במסמך שהוציא מכון המחקר שורש בסוף השנה שעברה ושעסק בחינוך ובהשפעתו על הכלכלה, הוצגו נתונים המראים כי הקשר בין שנות השכלה לצמיחה כלכלית הוא נמוך, ומנגד - הקשר בין שנות השכלה לאיכות ההשכלה הוא גבוה. לאיכות ההשכלה יש השפעה גדולה גם על השכר, שהוא נגזר של הפריון, וזאת גם הסיבה שהשכר הממוצע לבוגרי אוניברסיטאות גבוה יותר מהשכר הממוצע לבוגרי מכללות, באותו תחום לימוד. ד"ר אורי כץ, כלכלן מפורום קהלת, הראה במחקרו על עודף השכלה את הקשר בין פריון לבין שיעור תושבים בעלי השכלה אקדמית, והמסקנה היא שמערכת ההשכלה בישראל תורמת פחות לפריון מאלו של מדינות אחרות.

יפה זילברשץ, שעומדת בראש הוועדה לתכנון ותקצוב של מערכת ההשכלה הגבוהה (ות"ת) מסכימה שהדגש בשנים הקרובות לא צריך להיות על כמות. "שאלת הנגשת ההשכלה הגבוהה היתה ערך מאוד חשוב ברפורמת המכללות והגענו לרף מאוד גבוה של השכלה. עכשיו צריך לשנות פאזה ולעבור גם להנגשה לאוכלוסייה המוחלשת וגם להעצמה שלה. צריך להקפיד שההשכלה היא איכותית ותתרום להתפתחות של הבוגר וליכולת ההשתכרות בחיים.

"מטבע הדברים, כשנותנים השכלה גבוהה ל-48% מהאוכלוסייה, אז אין רמה אחידה. התפקיד שלנו הוא לוודא שלא ייפתחו תארים שבהם לא מלמדים את מינימום הידע הנדרש. בעניין הזה אף אחד לא יכול לקבל אישור אם הוא לא עומד בדרישות, ויש לנו עדות פיקוח על איכות ההוראה. גם במוסדות שמדורגים מאוד גבוה אנחנו מוצאים דברים לשיפור. עם זאת, אנחנו מאוד משתדלים שלא להכביד את הרגולציה".

התוצאה: הצטברות של בוגרים מתוסכלים

ישראל היא אחת המדינות המשכילות בעולם - מקום שלישי במדינות ה-OECD מבחינת שנות ההשכלה. את השנה האקדמית הנוכחית פתחו כ-306 אלף סטודנטים, בדומה לשנה שעברה. זה לא תמיד היה כך, אלא שינוי של 25 השנה האחרונות, בהן גם השתנה האתוס במדינה ויש דחיפה גדולה יותר להשגת תארים.

סטודנטים אמורים לצבור ידע במהלך התואר, ללמוד לבחון את הדברים מכמה זוויות, לחדד את יכולות הניתוח שלהן, ללמוד להתעמק בחומר רב ולהבחין בין עיקר לטפל. ואולם כמות התארים בישראל מעלה חשש כי לא כל הסטודנטים מקבלים את המיומנויות הללו, וזאת אחת הסיבות ל"עודף השכלה" בישראל, כלומר אנשים אמנם מסיימים תואר אבל עובדים בעבודה ברמה נמוכה יותר מכיוון שהם לא צברו את הידע המצופה. לפני שמתעמקים בנושא חייבים לציין שהמונח "עודף השכלה" הוא בעייתי מבחינה טרימינולוגית, שכן בחברה משכילה יש רצון שאנשים ישאפו להשיג עוד ועוד השכלה. הבחינה של הסוגיה הזאת היא מנקודת מבט כלכלית.

ד"ר כץ הציג במחקר שלו על עודף ההשכלה את תוצאות סקר מיומנויות הבוגרים בשוק העבודה (PIAAC) של ה-OECD שנערך בשנים 2015-2012. התוצאות מצביעות על רמה נמוכה יחסית של הון אנושי בישראל, בייחוד בקרב אקדמאים. הון אנושי, כפי שהוא נמדד במבחנים האלו, נמצא גם כן בקורלציה עם פריון העבודה.

לפי כץ, "אי-תאימות עשויה להצביע על השכלה עודפת ומובילה לפרמיה נמוכה להשכלה, לפריון נמוך ולתסכול אישי משוק העבודה". במסגרת הסקר נשאלים העובדים מהי ההסמכה שברשותם ומהי ההסמכה הדרושה על מנת להתקבל לעבודה, והפער הוא ההשכלה העודפת. "פערי השכר בישראל בין אותם בוגרים שאינם מוצאים עבודות מתאימות לבין מי שמוצאים עבודות כאלה הם הגבוהים ביותר בקרב המדינות המפותחות. כחמישית מהאקדמאים עובדים במקצועות שאינם מחייבים השכלה אקדמית, ללא שינויים משמעותיים לפי מגדר או לאום", הוסיף כץ.

כץ הוסיף כי "בעולם שאינו ודאי, בכל סוג של השקעה יימצאו בעולם פרטים שניתן לומר לגביהם בדיעבד כי השקעתם הייתה מיותרת. על כן עצם קיומם של פרטים שאינם מרוויחים מהשקעה בהשכלה הגבוהה אינו בעייתי כשלעצמו. הבעיה היא שמדובר בשיעור משמעותי מאוכלוסיית הלומדים, ושמדיניות הממשלה כיום מעודדת פרטים נוספים להיכנס אל 'ההגרלה' המסוכנת הזו. כך הולך ונוצר תהליך אינפלציוני בהשכלה הגבוהה בישראל".

לדברי כץ, הנזקים מכך הם בזבוז זמן וכסף של הסטודנטים ותסכול שלהם, והצטברות של סטודנטים כאלו היא גם בעיה של המדינה. "בזבוז כספי מסים על תמיכה במערכת ציבורית אשר לחלקים גדולים ממנה אין השפעות חיצוניות, והם אינם תורמים לצמיחה או מובילים לשיפור בשוויון ההזדמנויות", וכן היעדר יעילות שנובע מפגיעה "בהקצאת המקורות במשק על-ידי הפניית צעירים למקצועות שאינם נדרשים, יצירת מחסור של בעל מקצועות לא-אקדמיים מבוקשים במשק, והפניית הון וכוח-אדם איכותי לתחזוקה של מערך הכשרה אקדמי שאינו נדרש". 

כתבה זו פורסמה במקור בגלובס