כשעדיאל לוי (בן 24) מקריית אתא, התגייס באוגוסט 2012 ללוחמת הנדסה קרבית, הוא לא תיאר לעצמו מה צופן לו העתיד. אחרי שסיים בהצלחה מסלול של שנה בפלוגה מבצעית רובאית, הוא עבר קורס מ"כים קשה ושובץ לבקשתו בחטיבה הדרומית של אוגדת עזה, פלוגת צמ"ה.
אחרי ארבעה חודשים בלבד בתפקיד, פרץ מבצע "צוק איתן" במהלכו נפצע עדיאל, כאשר ה-D9 עליו נסע ופיקד עלה בלהבות. עדיאל סבל מכוויות בדרגה 3 ברוב גופו ושקע בתרדמת ליותר משבוע. אחרי שבעה חודשים של אשפוז, עבר לוי שנתיים של שיקום אינסטנסיבי, פיזי ונפשי, שהסתמן כהצלחה. "הייתי נחוש לחזור להיות כמו שהייתי בעבר. והיום אני מתפקד לחלוטין לבד", הוא מספר בגאווה. היום הוא סטודנט לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה.
בינתיים, בעולם מקביל, חי יצחק שצ'רנסקי (בן 29) חסיד גור מתל אביב, שהתחנך כל השנים בתלמוד תורה בעלז בתל אביב ובישיבות כלל חסידיות ברחבי הארץ. אחרי החתונה התחיל שצ'רנסקי לעבוד במקביל ללימודים בכולל, כפי שנהוג בחסידות, ולפני שלוש שנים נפלה לידיו ההזדמנות ללמוד את מקצוע ראיית החשבון בקרית האקדמית אונו. "תמיד ידעתי שזה מעניין אותי", הוא מספר, "מאז שהייתי ילד קטן נמשכתי למספרים ולחישובים".
השניים, שהגיעו משני עולמות שונים, נפגשו בפרויקט "שבט אחים", מיזם סטודנטיאלי יוצא דופן המביא סטודנטים חרדים וחילונים יחד להעביר שיעור לתלמידים, מתוך מטרה להשאיר חותם של אחדות בכיתה.
"הגעתי לפרוייקט כי האג'נדה שלי היא לתרום, גם באזרחות", משתף לוי, "העברנו פעילויות על איחוד בין שני המגזרים, אני רוצה שתהיה חשיפה פיזית בין שני המגזרים. זה הפיתרון הכי טוב שיש". "אני הגעתי לפרויקט כי מאוד מעניין אותי מה קורה בין חרדים וחילונים", מספר שצ'רנסקי, "מעצבן אותי לראות שהחרדים עובדים בשכר מינימום ותנאים לא טובים כי הם חושבים שאין עבודה בחוץ. המיזם בא להציב בפני החברה הכללית את העובדה שהעסקת חרדים היא לא דבר מופרך. מראיין חילוני לעיתים קרובות פוחד ממרואיינים חרדים וזה ממש חבל. אני רוצה להשפיע ולגרום למעסיקים לקבל חרדים לעבודה ללא אפליה".
"גם אני, כמו רוב האוכלוסייה, חשבתי שיש פער עצום בן אדם שעבר חוויה כמו שלי לבין אדם שאפילו לא התגייס", מוסיף לוי, "רציתי להוכיח שגם לשני אינדיבידואלים שחוו מסלול חיים שונה לחלוטין, יש יכולת ליצור סולידריות הדדית".
אז מה גיליתם בעצם על הצד השני שלא ידעתם לפני?
שצ'רנסקי: "גיליתי אנשים שמעניין אותם, אנשים שפתוחים לשמוע וחושבים את אותם הדברים בדיוק, למרות שהם נמצאים בצד השני של המפה. אנשים שמאמינים בתוצאה וינסו לעשות מה שהם יכולים כדי להגיע אליה".
"אני גיליתי שהחברה החרדית לא כמו שמציירים אותה, יש המון שמעוניינים לשרת. וגם שירתו איתי חרדים בצבא. הם בכלל לא שונאים את הצבא. זה פשוט קרה להם וזו התרבות שהם גדלו עליה", מסביר לוי, "הקונפליקט של השוויון בנטל לא צריך להיות ברמת האנשים. אני לא יכול לבוא לפרט אחד, שזה מה שלימדו אותו, ולהאשים אותו למה אתה לא עושה. הם נולדו לעשות משהו אחר. אם הייתי נולד חרדי, גם אני לא הייתי עושה צבא. אז אני מבין את זה. זה עניין לדרגים הגבוהים. לא לפרטים ברחוב".
במה אתם דומים? ובמה שונים?
לוי: "אנחנו מאוד דומים בתחומי העניין שלנו, השיחות בינינו התנהלו תמיד בצורה מכובדת, גם כשעלו חילוקי דעות. בעיקר למדתי שהיהדות היא המכנה המשותף בינינו וראינו בדת גורם שבעיקר מחבר בינינו".
שצ'רנסקי: "שני הצדדים מתבררים ככאלו שאפשר לשבת ולדבר איתם, או אפילו אפשר לומר אנשים שרוצים שיישבו וידברו איתם. מצד שני ישנן השקפות עולם שהן שונות לחלוטין ואפילו מנוגדות במאה אחוז".
"נוצר מצג שסולידריות חברתית כבר לא קיימת"
מי שעומדים מאחורי הפרויקט המרגש הזה הם עודד שטיינברגר ומשה הרשלר, מנהלי ומייסדי התוכנית "שבט אחים", ממחלקת שי"ח (שיח ישראלי חרדי) ב"גשר".
"המיזם נולד מתוך רעיון של הגדלת ההשפעה החברתית על הדורות הבאים, ומתוך ההבנה שדרך העברת שיעורים בכיתות אנחנו מלמדים אחרים ומטמיעים טוב, גם בתוכנו, את הערכים והמסרים", מספר שטיינברגר, "רצינו לקרב לבבות ולהוביל להבנה הדדית בין המגזרים. החלום היה ליצור רשת חברתית ש'עוקפת' את החשדנות, מה שעשוי להיות אפקטיבי מאוד לגבי שוק התעסוקה אליו ייכנסו הסטודנטים לאחר סיום הלימודים שלהם. בשנתיים של פעילות עברו בפרויקט 70 סטודנטים וסטודנטיות. תוך שנה הוא גדל פי 5!".
ורואים תוצאות בשטח?
"מה שאנחנו מנסים לייצר בתכנית הזו הוא מיקרוקוסמוס של שיתוף פעולה, כזה שמכבד את אורח החיים של כל מגזר שהוא מבלי לפגוע בזהותו. הסטודנטים והסטודנטיות שלנו מבינים בתוכנית למה כל כך חשוב ללמוד לחיות ביחד בעתיד במסגרות תעסוקתיות - שזה המקום בו קיים הפוטנציאל הגבוה ביותר לחיים משותפים - אבל בעיקר הם מבינים מה המשמעויות של החיים בנפרד, כמה הרסנית המציאות הזו".
בסיום השיחה שלנו, כשאני שואלת את לוי ושצ'רנסקי מדוע המיזם חשוב לחברה הישראלית והאם לדעתם אכן יהיו לו השלכות על העתיד במדינה, הם נשמעים אופטימיים ביותר.
"המיזם הזה חשוב בעיקר כי הוא מציג סולידריות חברתית, שנוצר מצג שהיא אינה קיימת", מדגיש לוי, "מבחינתי, ישנם אין סוף דוגמאות לאחדות בין המגזרים בחברה ואותם אנו מחויבים להבליט. הפרויקט שילב העברת תכנים לבני נוער וזאת לדעתי דרך הטמעת רעיונות אפקטיבית ביותר, מפני שילדים הם די ניטרליים בדעותיהם והתכנית הזאת תגרום להם לחשוב אחרת על המגזר השונה ולהעביר את זה הלאה".
"אם למישהו באמת אכפת מעתידו או מעתיד המדינה הוא מבין שחייבים לשלב את כלל האזרחים זה בזה", מוסיף שצ'רנסקי, "במיוחד לאור זאת שהציבור החרדי הולך וגדל".
אז מה לקחתם מהמיזם הזה להמשך החיים?
"לקחתי לעצמי בעיקר את ההבנה שעשייה פרקטית בעלת ביטוי בשטח, ממלאת אותך במשמעות ותחושת עשייה חיובית", מסכם לוי, "הפעילות יצרה בי מוטיבציה להמשיך את העשייה גם בתחומים חברתיים אחרים".
"אני חושב שהוא נתן לי מבט חדש ושונה על כלל הציבור הישראלי", מסיים שצ'רנסקי, "על אופן השיח ועל כך שלמרות כל הניגודים כולנו חשובים האחד לשני".