נאבקתם כדי לסיים את התואר הראשון שלכם? ניסיתם להיפטר כמה שיותר מהסמינרים והבחינות? בעוד שחלק מהסטודנטים מושכים את התואר במשך שנים ארוכות וכל סטודנט חמישי פורש באמצע, יש כאלה שכבר הפכו לסטודנטים סדרתיים. חלקם ניחנו במזל ויכולים להרשות לעצמם להחליף את העבודה בלימודים מתמשכים, אחרים מנסים לצמצם את שעות השינה ומשלבים בין עבודה ולימודים אינסופיים.
"אני מגיעה לשיעורים מתוך עניין וסקרנות, אני לא חושבת על הפרקטיות שבהם"
אם היה ניתן לרכוש כרטיס חבר באוניברסיטת תל אביב, שני פרידן (38), כיום סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה כבר הייתה עושה זאת מזמן. פרידן, עיתונאית ודוגמנית בעברה, מתגוררת בצהלה עם בן זוגה אביב גפן ובנם הקטן דילן (6), החלה את מסעה האקדמי בגיל 25 אז נרשמה לתואר הראשון שלה בהנדסה ביו-רפואית.
מאז הספיקה פרידן ללמוד תואר שני בבית הספר לכלכלה באוניברסיטה, לסיים בהצלחה תואר שני בדיפלומטיה, להשלים בשנה אחת את קורסי הבסיס של תואר ראשון בפסיכולוגיה ולעבור ללימודי תואר שני בפסיכולוגיה קלינית. "כשעברתי לתחום הפסיכולוגיה קצת פחדתי משינוי הכיוון אבל התברר לי שהכל מתחבר ושגם הפסיכולוגיה של היום יכולה להיות מקצוע ריאלי. הרי גם זוכה פרס הנובל לכלכלה כהנמן הגיע מתחום הפסיכולוגיה".
פרידן מודה, כי בנוסף להרבה סבלנות וסקרנות, צריך עוד דבר קטן וחשוב אחד – והוא מימון לכל הלימודים האלה. "אני לומדת בשביל הכיף ומגיעה לשיעורים מתוך סקרנות. את כל התארים שלמדתי בחרתי מתוך עניין ולא חשבתי על הפרקטיות שבהם. למזלי יש לי את הפריבילגיה והיכולת להמשיך ללמוד ולעשות מה שאני באמת אוהבת ורוצה", היא אומרת, "כבר כילדה אפשר לומר שהייתי חננה. הייתי ילדה מאוד סקרנית ומאוד אהבתי לחקור וללמוד ובכלל, אצלנו בבית חינוך תמיד היה ערך עליון. למדתי את עצמי לקרוא בגיל חמש, אבל דילן עקף אותי, הוא למד לקרוא כבר בגיל שלוש".
את סוד הקסם של האקדמיה היא מסבירה כ"סוג של בריחה מהעולם". "מצד אחד את עסוקה ולומדת כל הזמן ומצד שני יש לך הרבה עצמאות לעשות מה שאת רוצה. זאת לא עבודה מחייבת של שמונה עד חמש", היא מסבירה.
כיום, היא עובדת כעוזרת מחקר בבית החולים לבריאות הנפש, אברבנאל. את כיוון לימודי הפסיכולוגיה היא מתכוונת להסב לפסיכולוגיה פיזיולוגית. "יהיו גם עוד תארים, אבל אני רוצה לעשות דוקטורט וכשאגמור אותו אולי אעסוק במחקר ואז אחשוב מה הלאה".
למרות כל התארים שצברה, היא מספרת שדווקא פרויקט אחר, יקר הרבה יותר הוא זה שלימד אותה יותר מכל. "כשדילן נולד עשיתי הפסקה של שלוש שנים מהלימודים כדי להיות איתו ואלה בעצם היום שלוש השנים שלמדתי הכי הרבה בחיים וגם שלוש השנים הכי מספקות בחיי", היא אומרת בחיוך.
"השינוי היה כשעזבתי את העבודה המכניסה, והתחלתי ללמוד תחום רווחי הרבה פחות"
דנה מוהבן, (46), מתכנתת מחשבים ומאבחנת לקויות למידה בהכשרתה, היא היום סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית באוניברסיטת תל אביב. במשך 13 שנים עבדה מוהבן מהוד השרון, בוגרת תואר ראשון במדעי המחשב מהאוניברסיטה העברית, כמתכנתת, הכניסה כסף הביתה והביאה בינתיים שלושה ילדים לעולם. "תוך כדי העבודה הבנתי שאני רוצה מגע עם אנשים ועם ילדים במיוחד והתחלתי ללמוד לתואר שני בחינוך באוניברסיטת תל אביב", היא מספרת.
אבל למרות תחושת הסיפוק בעבודה, מוהבן לא הסתפקה באוסף התארים והתעודות שבמגירה ולפני שנתיים החלה להשלים את קורסי הליבה של תואר ראשון בפסיכולוגיה במטרה ללמוד תואר שני בפסיכולוגיה קוגניטיבית. "באבחונים אני עוסקת בקשב, זיכרון ותפיסה ורציתי להעמיק את הידע בנושאים האלה", היא מסבירה, "הרגשתי שהאבחונים בלבד לא מספקים אותי וגם רציתי להיכנס לתחום המחקר ואולי גם עזרה לעיצוב תוכניות הלימודים בהמשך".
בימים אלה היא ממשיכה לעבוד כמאבחנת בשירות הפסיכולוגי של עיריית ראש העין, לומדת בשנה השנייה שלה בתואר השני בפסיכולוגיה במקביל ושואפת להמשיך גם לתחום המחקר. "מאז ומתמיד אהבתי ללמוד. אני זוכרת שבזמן הבגרויות כולם כבר רצו לסיים את בית ספר ולי זה דווקא היה נראה אחלה", היא אומרת וצוחקת, "לא הייתה לי בעיה שהלימודים פשוט ימשכו. בזמן רוב שנות לימודי עבדתי, אבל כשאת לומדת זה לא אותו הדבר כמו לעבוד, את עושה את זה מאה אחוז בשביל עצמך".
"התארים עוזרים להגדיל את ההכנסה"
דביר גולדשטיין, נשיא אגודת של האוניברסיטה הפתוחה (32) בשש השנים האחרונות ומתמודד בימים אלה ברשימת הצעירים של רמת גן, החל את לימודי מדעי המדינה בגיל 21 בזמן שירותו הצבאי מתוך עניין והמשיך לתואר שני. אבל במקביל לכתיבת התזה, החליט שתחומי העניין שלו רחבים יותר והוסיף תואר נוסף במתמטיקה. "זה לא היה מתוכנן. התחלתי ללמוד בקבע מתוך מחשבה שאשאר בקבע ולא כל כך עניין אותי איזה תואר אלמד. את התואר במתמטיקה החלטתי לעשות בעיקר כי אני יכול. בזמן התואר הראשון במדעי המדינה, הצד הריאלי ממש זעק אליי. גם בתואר במדעי המדינה מה שעניין אותי היה בעיקר הפן הכלכלי וענייני המיסוי המדיניים", הוא מספר ומציין שבימים האלה הוא לומד במקביל את התואר במתמטיקה ותואר נוסף שהחליט להוסיף בהמשך - כלכלה. "בסוף הסמסטר הנוכחי אסיים את התואר בכלכלה ואתחיל מסלול בחשבונאות לבוגרי תואר בכלכלה", הוא אומר ומוסיף כי במהלך שנות לימודיו עבר גם מבחן הסמכה לתפקיד מנהל חשבונות.
אבל בניגוד לפרידן ומוהבן, גולדשטיין מציין כי האמצעים שעומדים לרשותו הם לא אלה שנועדו לאפשר את הלימודים, ההפך הוא הנכון. "נרשמתי ללימודי הכלכלה והחשבונאות כי צריך להתפרנס ומדע המדינה זה לא אחד המקצועות המכניסים ביותר", הוא מודה, "בימים אלה, בנוסף לתפקידי באגודת הסטודנטים, אני עובד כמנהל חשבונות בגופים פיננסיים שונים ואני מקווה להתקדם בהם. התארים שאני לומד עולים כסף אבל משלמים עליהם באמצעות עבודה והם אלה שעוזרים לי להגדיל את המשכורת".