מצד אחד, כל מה שמתחשק לעשות בקיץ זה לסיים עם מבחני הסמסטר, לסגור את הלפטופים, לשכוח מהציונים ולהתמקם טוב טוב מול הים או הבריכה. מצד שני, זו בדיוק התקופה הפנויה בחיים הסטודנטיאליים שאפשר לנצל לטובת העשרת והעמקת הידע המקצועי. אז למה לעשות את זה בארץ אם אפשר לעשות את זה בחו"ל, ועוד באוניברסיטאות הטובות והמובילות ביותר בעולם?
עשרות סטודנטים למשפטים נסעו כמשלחת בקיץ האחרון לאוניברסיטאות נחשבות בקולומביה, מדריד, המבורג, אוקספורד ועוד, לצורך לימודי קורס בן שבועיים. ביניהם הייתה גם חן אלמקייס (25) סטודנטית שנה ב' למשפטים במכללה למינהל. חן מספרת שהקבוצה איתה נסעה היא המחזור הראשון שנוסע לקולומביה, שהפכה תוך זמן קצר ליעד חם בקרב הסטודנטים: מתוך 70 בקשות שהוגשו נבחרו 32 סטודנטים. נסיעת ההשתלמות מותנית במיונים בהם נבחרים הסטודנטים עם הציונים הגבוהים יותר ועל בסיס ראיונות אישיים. "הם רוצים לבדוק שאת סטודנטית רצינית ולא מחפשת להעביר שם את הזמן, כי את מייצגת גם את המדינה וגם את המכללה". הקורס עצמו מסובסד חלקית דרך המכללה וכולל טיסה לניו יורק, לימודים, לינה וארוחת בוקר לשבועיים וחצי – כל זאת תמורת 8,000 שקלים לסטודנט.
למה דווקא קולומביה? "זו אוניברסיטה שנמצאת במקום ה-3 או ה-4 בעולם בלימודי משפטים", אומרת חן, "ורציתי לעבור חוויות למידה שונה. זו חשיפה מאוד חשובה ברמה המקצועית, ואני בטוחה שמקום כמו קולומביה ייתן לי נקודות זכות כשלבסוף אצא מהמכללה ואגיע לשלב ההתמחויות".
חווית למידה שונה זו בהחלט הגדרה מעניינת למה שעברו חן וחבריה הסטודנטים מעבר לים. "מהרגע שנכנסים בשערי קולומביה יש גל של עוצמה שחודר אלייך", היא מספרת, "בגלל הגודל של המקום והאווירה שיש בו. לא צריך לצאת כי יש שם הכל - קולומביה זו עיר גדולה עם מגורים של מרצים וסטודנטים עם פארקים וחנויות. אבל את ההבדלים אפשר באמת להבין רק אם מסתכלים על המרצים: הם לבושים בחליפות, מגולחים והשיער שלהם מסורק היטב. השיטה שם שונה, לא כל סטודנט מדבר מתי שהוא רוצה וצריך לפנות אליו. אם המרצה לא פונה אלייך, את שותקת. יש גם משהו בשיעור שמחייב אותך להיות 100 אחוז שם, ואת יוצאת כשהבנת הכול כי הקשבת רק למרצה, אין ליחשושים ואין טלפונים בשיעור - יש כבוד למרצים".
"אם בארץ זה היה קורה, המרצה היה נשאר לבד בכיתה"
חן אף מספרת שגם החינוך המשפטי בקולומביה הוא ברמות אחרות לגמרי. "שיעור מתנהל באופן כזה בו המרצה נכנס עם רשימת שמות, שולף שם של סטודנט ומנהל איתו שיח על הפסק דין שהיינו אמורים לקרוא לילה קודם. אם לא באת מוכנה - אין לך מה לעשות בשיעור. אם בארץ זה יקרה, המרצה יישאר לבד בכיתה. זו נקראת 'שיטת סוקרטס'. בשיעור הראשון הסטודנטים הישראלים הסתכלו אחד על השנייה בהלם אבל כשהבנו שככה זה מתנהל, השתפרנו מאוד".
איך התרשמת שהסטודנטים המקומיים מתמודדים עם זה?
"יש שם קבוצות למידה שלומדים ומצלמים סרטונים יחד ובכלל, יש אווירה סטודנטיאלית. יש תחושה שהסטודנטים מקבלים שם את הכלים להיות הכי טובים שרק אפשר. לצערנו לא ממש הצלחנו להכיר סטודנטים משם, אבל זה כן חיזק את החברות הפנימית שלנו, נוצרו מערכות יחסים חמות בקבוצה שבאתי איתה - היינו בתצפית של ניו יורק, באנדרטה של התאומים, בסנטרל פארק, במוזיאונים ושילבנו שופינג. אורך הזמן היה מדויק ונהנינו מכל מה שיש לניו יורק להציע".
את מרגישה שזה תרם לך מבחינה אקדמית?
"קודם כל, התואר שלי מותנה בנקודות וזו הייתה דרך להשיג עוד 6 נקודות. אבל זה תרם לי בעיקר מבחינת שפה האנגלית - אמנם זה רק שבועיים, אבל כל הלימודים מתנהלים באנגלית והרמה משתפרת. שנית, הלימודים חשפו אותי לתחומים רחבים מבחינת המשפט האמריקאי ששונים מהמשפט מהישראלי. הבנו את היתרונות שיש לתואר שני בחו"ל והתחלתי לחשוב על זה ברצינות. תואר שני מעניק ידע ופותח דלתות, שלא לדבר על תוספת בשכר. הבנתי שאם אני לא אעשה את התואר השני שם אין לי מה לחשוב על קריירה בחו"ל. בנוסף, ראיתי איך דברים מתנהלים בארה"ב מבחינת ניהול תיקים, ואת המקצועיות שלהם".
אז איך נראית לך כעת המכללה בישראל?
"זה כמו לראות משם את ישראל בדגם קטן. אנחנו מנסים לחקות כאן את מה שרואים שם ושואפים לרמה שלהם בהישגים, בשפה ובעשייה שלנו. יש כאן משרדי עו"ד גדולים שמצליחים ברמה בינלאומית, וגם המכללה מחנכת אותנו לבינלאומיות - אני מבינה שאנחנו הולכים בצעדים הנכונים, אבל ההבדלים גדולים ויש עוד הרבה עבודה כדי להגיע למה שיש שם".
שיעור שמש ליד הפרלמנט הספרדי
גם דניאל בלמס (26) סטודנט למשפטים ותקשורת בשנה השלישית במכללה למינהל, טס בקיץ של שנה שעברה למדריד לאוניברסיטת אוטונומה ללימודי קורס משפט אירופאי השוואתי. "זה היה תחום שעניין אותי: משפט אירופאי וחוקתי השוואתי", הוא מספר, "ורציתי לחוות עוד חוויה ולשפר את האנגלית שלי".
בניגוד לקולומביה, בלמס אומר כי למרות שהיו מיונים תנאי הקבלה להשתלמות לא היו מאוד קשים, ובסופו של דבר כל מי שרוצה להתמקצע יכול להצטרף לפי תחום העניין שלו. המחיר - 1,450 דולר, "אבל אני קיבלתי מלגה סוציו אקונומית של 1,100 דולר".
איך התרשמת מההבדלים?
"רמת ההוראה הייתה דומה לארץ - יש מרצים שסוחפים יותר וכאלה שפחות, תלוי בשיעורים ותחומי העניין. ברור לי שהיו שם מרצים מעולים שמשתווים לפרופסורים טובים בארץ. יחד עם זאת, חווית הלמידה עצמה שונה מאצלנו - הלמידה לא תמיד הייתה באוניברסיטה, היו שיעורים שהעברנו ליד הפרלמנט ומוסד הנשיאות, כדי לראות את הדברים בפועל מזווית אחרת. בארץ אנחנו לומדים בראשון לציון ואין לנו בית משפט חוקתי, ההיי לייט היה כשאהרון ברק הגיע... אבל שם הגענו לבית המשפט העליון, שזה לא משהו שקורה בכל יום, והבנו איך המערכת החוקתית והמשפטית עובדת ומה היחסים בין המדינה והמשפט".
יצא לכם להתחבר לסטודנטים מקומיים?
"אנחנו הישראלים היינו יותר לבד כי ההוראה הייתה פרטנית לנו. במעונות היו סטודנטים מכל מיני מקומות אחרים, אבל לא התערבבנו איתם. יחד עם זאת חווינו את העיר כשהתפנינו אחר הצהריים: מסיבות, פאבים, מסעדות. לנו במרכז העיר, מה שאפשר ליהנות ממנה בקלות בלי לפגוע בלימודים".
אתה מרגיש שזה תרם לך?
"נחשפתי לשיטת משפט שונה וראיתי איך זה עובד ברמה המשפטית, כמו לדוגמא פסק דין שניתן בארץ, ואיך בימ"ש אירופאי מתייחס אליו. כשחזרתי לארץ ולקחתי קורס במשפט בינלאומי של זכויות אדם, אז זה השלים לי את החוויה".
הכל מקצועי ועובד כמו שעון
למשלחת שיצאה לאוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה כבר היה הרבה יותר קשה להתקבל: "יצאה קבוצה של 20 סטודנטים מתוך 200 שהגישו בקשה", מספר ליר קליין (27), סטודנט למשפטים שנה שלישית שנסע בקיץ 2016 לאוקספורד. "נדרש ממוצע ציונים יחסית גבוה - מעל 88, וגם מעורבות במכללה, בקליניקות שונות או להיות בתפקיד של עוזר של מרצה. כשיש ביקוש גדול צריך לבלוט כדי להתקבל".
איך בעצם התבצעו המיונים?
"מגישים בקשה במהלך השנה, שבה אתה כותב למה אתה חושב שלך מגיע לצאת, איך תתרום למשלחת ולשיעורים. השלב הבא הוא ראיון אישי על ידי המרצה שמוציאה את המשלחת הזו".
כמה חודשים ו-2,100 דולר לאחר מכן, מצא את עצמו ליר באמצע העיירה האנגלית, סופג ידע ממיטב המרצים בעולם: "זכיתי ללמוד עם פרופ' מאייר דבאח, שהוא אחד הטובים ביותר, וזו הייתה זכות גדולה בתור סטודנט לצאת למשלחת כזו ולקחת בה חלק. למדתי באנגלית, שזה כבר מאתגר, עם כל מיני מושגים שלא הכרתי לפני. זה הוציא אותי מאזור הנוחות שלי למקום חדש ושונה. קיבלתי הרבה בתור סטודנט ובתור משפטן לעתיד, אבל זה לימד אותי בעיקר לא לפחד ממה שאני לא מכיר - לטוס לארץ זרה ולעשות קורס בחו"ל, להתמודד עם לחץ, לעמוד בזמנים. זה פתח לי את המחשבה והבנתי שלא רק מה שקורה סביבי זה העניין, כדאי לצבור ידע כדי להיות יותר טוב בתחום, זה הכלי הכי חזק. ניתנה לי כאן הזדמנות לצבור ידע וזה פיתח את יכולות הלמידה והחשיבה שלי".
מה ההבדל הכי גדול בין שם לכאן?
"אוקספורד זו חוויה שאי אפשר לחוות בשום דרך אחרת, לעומת ישראל זה שינוי של שמיים וארץ - הרמה המקצועית היא ללא פשרות, הכל מסודר, אינטליגנטי ויוקרתי. אתה מרגיש שאתה חלק מדבר גדול. המרצים העבירו את הידע בצורה הטובה ביותר שיכלתי ללמוד ממנו. הם לא מוותרים ובודקים שהבנת הכול ולא זורקים סתם למים. הכול מאוד מקצועי ועובד כמו שעון".
ומה לגבי הסטודנטים?
"אוקספורד היא עיר סטודנטיאלית, הכל סובב סביב הסטודנטים. היינו בחופשת קיץ כך שזה היה פחות מורגש, אבל ראינו אנשים שבאו מהודו ומסין ועשו קורסים, וזה גם חלק מהחוויה. העיר הזו מגניבה, הכל סטייל ימי הביניים. היו שם אנשים שאילולא המשלחת לא היה נוצר ביניהם חיבור, עברנו יחד משהו מכונן וחוויתי ונוצר מכנה משותף עם עוד אנשים. היום יש בינינו קרבה שונה כי התנהלנו כמו משפחה לכל דבר. העניין החברתי היווה פקטור מאוד גדול והחיבור היה חשוב מההתחלה".
זה יקדם את השאיפות המקצועיות שלך?
"זה כבר קידם אותי. בסדרי העדיפויות משרדים גדולים נמצאים קודם כל סטודנטים של האוניברסיטאות ואח"כ מכללות. העובדה שהייתי במשלחת, שלקחתי חלק במשהו שונה, מראה עליי משהו: שאני מתמודד עם שפה זרה ושברור שלא רק באתי להעביר את התואר. זה כלי ששימש לטובתי, ואזכרתי את הנסיעה בכל ראיונות העבודה שעברתי מאז".
